הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

בחרו תקופה
חיפוש בבינה לעתים

כתביו והגותו של הרמח”ל

תוכן עניינים

הכתבים

על אף שנפטר בגיל צעיר הספיק הרמח"ל לחבר ספרים בכל מקצועות התורה רוב כתביו עסקו בתורת הסוד ובסוגיות עקרוניות באמונת ישראל אמנם חלק ניכר מן הכתבים בקבלה ובלשון הזֹֹהר נגנזו ואבדו, אולם מה שהספיקו תלמידיו להעתיק או דברים שהוא שלח לידידיו – נותרו וחלק מהם אף יצאו לאור

'זֹֹהר רמח"ל' – 'זֹֹהר תנינא' – גילויים מפי המגידים בלשון הזֹֹהר; 'שבעים תיקונים חדשים 'על פסוק "וּלְכֹֹל הַיָּד הַחֲזָקָה "(דברים לד, יב); 'אדיר במרום' – ביאור לאידרא רבא; 'משכני עליון'; 'ספר הכללים' שתכניו התבארו על פי דרך הפילוסופיה ב'דעת תבונות'; 'פתחי חכמה ודעת'; 'ראשית הבריאה' – 'בנין עולם'; 'סוד ה' ליראיו'; קובץ מאמרים – שרידי ביאוריו על מאמרי הזֹֹהר וסודותיו שנדפסו ב'גנזי רמח"ל'; 'ביאורים לאוצרות חיים'; ט"ו אורות; 'פנות המרכבה'; 'קל"ח פתחי חכמה'; כללות האילן הקדוש; 'קיצור הכוונות' לתפילות ולמצוות על דרך האר"י; ביאורים על התנ"ך על פי הקבלה ועוד ליקוטים מכת"י הרמח"ל וכתבי תלמידיו ,נדפסו ב'אוצרות רמח"ל'; 'תקט"ו תפילות' – ביאור סודות ושמות קדושים בסגנון בקשה מאת ה' להתעוררות הגאולה והשלמתה; 'רזין גניזין'

בנוסף ובמקביל לספרות הקבלה, כתב הרמח"ל מאמרי ויכוח נגד סילופי השבתאות וגם נגד הביקורת הרציונליסטית הפשטנית שביקשה לבטל את כלל ערך חכמת הסוד: 'קנאת ה 'צבאות'; 'מאמר הויכוח' – 'חוקר ומקובל'

בדרך דומה אך בהרחבת יתר ובדגש על הבנה בדרך הפילוסופיה אנו מוצאים ספר 'דעת תבונות', שהוא דיון בין השכל לנשמה; 'דרך חכמה' דיון בין הרב לתלמידו על ערך לימוד התורה ותכליתו

ביאוריו של הרמח"ל לסוגיות עקרוניות באמונת ישראל באו לידי ביטוי במספר ספרים ספרים אלה הם הרצאת דברים רציפה ומסודרת בלשון תבונית של יסודות חכמת הסוד ספרים אלה נכתבו בתקופה מאוחרת יותר, כאשר הרמח"ל קיבל על עצמו את הגזירה שלא לכתוב בלשון הקבלה, אך כמובן לא חזר בו מאמונתו והבנתו שחכמת הסוד היא התשתית האמונית והמוסרית של היהדות ספר 'דרך ה" על יחסי ה' וברואיו בשני אופנים: דרך המשפט ודרך הייחוד; 'מאמר העיקרים'; 'מאמר הגאולה' 'מאמר על ההגדות' לבאר דרכם של חז"ל באגדה ומדרש

מוסר ומידות ענייני מוסר האדם ומידותיו קרובים היו לליבו של הרמח"ל, הן מצד עצמם ,והן מצד תכליתם החינוכית לצורך לימוד התורה והבנתה בדרך הישר לראשונה הרמח"ל נתן את דעתו בכתב בתחום זה במחזה 'מעשה שמשון', שנכתב כדוגמא לסגנון עברי נאה המוסבר בספר 'לשון לימודים' שנכתב בהיותו בן שבע עשרה תכנו הוא התמודדות האדם עם פיתויים וניצחונו המוסרי, ולכן בין הנפשות הפועלות במחזה: חשק, מרמה, שֹֹׁחד וגבורה המחזה השני – 'מִגְדַּל עֹז' או 'תֻּמַת יְׁשָׁרִים', נכתב בהיותו בן עשרים וארבע לרגל נישואי ישראל בנימין בסאן, בנו של רבו רבי ישעיהו המחזה השלישי, 'לישרים תהִלה', שהודפס על ידי הרמח"ל באמסטרדם לרגל חתונת מכר, בהיותו בן שלושים וארבע, בשנת ה'תק"ג (3471) שמות

המחזות מעידים על המטרה המוסרית של תהילת היושר ונצחונו על כל המכשולים המוסריים

היצירה המרכזית של הרמח"ל בתחום המוסר והמידות היא ספר 'מסילת ישרים' כפי הנראה, הניסיון לארגן את רעיונותיו בתחום המוסר החל עוד בהיותו באיטליה, והנוסח הראשון של הספר מסילת ישרים נכתב בצורה דיאלוגית האופיינית למאמרי רמח"ל וספריו באותה התקופה נוסח זה לא הביא הרמח"ל לדפוס, והספר מסילת ישרים המוכר לנו, שהודפס באמסטרדם נערך בצורת הרצאה שיטתית לפי נושאים, על פי הברייתא בשם רבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה כ, ב)

הספר זכה להערכה רבה של הגר"א, וממילא נעשה לספר מוסר מרכזי ומכונן בישיבות ליטא ובתנועת המוסר שהתפתחה מאוחר יותר הסדר המופתי, הבנוי על יסודות רציונאליים ושאיפות נאצלות בלשון פשוטה ומאופקת, קירבו את תכנו לליבם של בני תקופת ההשכלה המתונה בעידן החדש

עניין נוסף שהרמח"ל נתן דעתו עליו הוא דרך ישרה בלימוד התלמוד והבנתו לצורך זה חיבר בגיל צעיר את הספר 'דרך תבונות', ובו ביקש לסדר כְּּלָלֵי הבנה בסוגיות התלמוד, לפשט וליישר את הפלפול התלמודי לכל לומד מתחיל, ואף למנוסה

כשם שהמטרות הערכיות והלימודיות באוצר תורת ישראל וחכמתה היו חשובות לרמח"ל ,כך חשוב היה לו שנושאים עקרוניים ונכבדים אלה ינוסחו במיטב ההיגיון הדקדוק והסגנון העברי הנאה לשם כך, כתב הרמח"ל בצעירותו, החל מהיותו בן שבע עשרה, כמה חיבורים קצרים: 'ספר ההגיון', 'ספר המליצה' ו'לשון לימודים', העוסקים בכללי ההיגיון, סגנון, תחביר ודקדוק עברי

בנוסף ליצירותיו הספרותיות יצאו לאור ברבות השנים אוספים של אגרותיו ושיריו השירים נכתבו בהזדמנויות משמחות ומעציבות ולרגל אירועים שונים בחייו ובחיי ידידיו האגרות חושפות את התלבטויותיו ותגובותיו לאירועים וטענות שנטענו כלפיו עולם רוחני עשיר ומגוון נחשף לפנינו מתוך האגרות מלאות הֵַּנוּת התמימה, הכשרון המבריק והידע המופלג בכל מקצועות התורה והחכמה

סגנון

בכתיבתו חתר הרמח"ל לסדר הגיוני שפירושו הקדמת הכללים והסקת הפרטים מתוכם סגנון כתיבתו היה ערוך על פי כללי הדקדוק העברי ועם נופך של עושר ספרותי-פיוטי תכליתי המתרחק מן הנִמלצות בכתיבה הדיאלוגית בונה הרמח"ל את הטיעון כך שיחשוף את עומק נקודת התורפה של כל צד בוויכוח ואף ייתן אפשרות להפגין את העצמה של הטיעון הנכון ביחס לקושיה לא פעם משתמש הרמח"ל במשלים כדי להדגים ולהמחיש את הטיעון הלוגי, התורני והמוסרי

אפשר לומר שמבחינת ההיגיון ובהירות הלשון הרמח"ל הוא תלמיד נאמן לרמב"ם שכמותו אף הוא חיבר ספר בתורת ההיגיון והוסיף על כך ספרים בתורת הדקדוק העברי ,עם זאת הוא גם תלמיד של רבי יהודה הלוי בשימוש נרחב בסגנון דיאלוגי-ספרותי כדוגמת ספר הכוזרי

גישתו השיטתית באה לידי ביטוי בעיקר בתחום הקבלה, ההגות והפילוסופיה היהודית

הגותו של הרמח”ל

ביסוד עיונו של הרמח"ל אודות היחס שבין אלוהים לעולם עומדים המושגים 'הנהגת המשפט' ו'הנהגת הייחוד' הנהגת המשפט היא הנהגת העולם על פי עיקרון של שכר ועונש ,והנהגת הייחוד היא התנועה הכללית של העולם לקראת גילוי מלא של ייחוד ה' להנהגה זו קורא הרמח"ל גם 'הנהגת הכלל' או 'הנהגת המזל' הנהגת הכלל פירושה הבאת כלל ההוויה לגילוי האלוהות גם בהתעלם ממעשיהם של הפרטים המרכיבים את הכלל עיקרון זה מודגם במושג ההכרח הטבעי שאינו תלוי במעשי האדם כמו הנהגת הכוכבים וכן הבנת האסטרולוגיה ,הנקראת מזל, מכאן שאפשר להתבונן במציאות משתי זוויות שונות: האחת – מתוך חופש הבחירה של הפרט ושל הקבוצה האנושית, ועל פיה יישפט העולם לשבט או לחסד; השנייה – מתוך ההכרח של חוקי הטבע והמגמה ההיסטורית הכללית שמוכתבת על ידי הבורא ללא כל תלות במעשי הפרטים לשתי תפיסות אלה יש בסיס מוצק במציאות האנושית והעולמית ,ועם זאת, קיים מתח וניגוד מובנה ביניהן, לכן מתאמץ הרמח"ל לקיים את שתיהן מבלי לגרוע מעוצמתה של אחת מהן

לדעת הרמח"ל ההבחנה בין שתי ההנהגות פשטנית וחלקית ועל כן מוטעית כלומר לעולם הצדק והמשפט אינם נפגעים בגלל המגמה הכללית, ומאידך גיסא, תנועת ההוויה אל תכליתה אינה מתעכבת על ידי מעשים פרטיים, שכרם ועונשם הפרטים אינם כפופים לכלל, אך גם אינם פוגמים אותו

כדי להבין את האחדות העצמית שבתוך השניות הגלויה, עלינו להבין את כל מימדי העומק והרוחב שיש בכל מעשה פרטי, כלומר את היותו כללי בעצם כל מעשה מורכב מרצון, מכוונה ,ממחשבה ומפעולה גשמית מעבר לכך, כל מעשה הוא חולייה בציר הזמן: מצד אחד הוא תוצאה של מעשים קודמים, דורות קודמים, דעות, מושגים ופעולות שהיו, ומצד שני הוא סיבה לעוד דעות, מחשבות ופעולות שיהיו, הן אצל אותו האדם, והן בדורות שלאחר מכן אם כן, כדי לעמוד על משמעותו ומשקלו של כל מעשה יש לשקלל ולחשב את כל המימדים השונים האלה, שלאמיתו של דבר הם עולים לאין-ספור, וממילא אנו ניצבים לפני סוד ותעלומה ואי יכולת שיפוט פשוטה – מהו טוב ומהו רע, וכן מידת נזילותם של הטוב והרע בחילוף ובהיפוך המצבים השונים שיש בכל מעשה ומעשה:

"אין שום דבר נשכח לפני כסא כבודו כי לפי הגלגול של כלל הנמצאות צריך לשפוט כל מעשה על פי העבר ההווה והעתיד, שהרי אין תיקון כלל הבריאה נתקן אלא מכל מה שיתגלגל בכל השיתא אלפי שנין, זמן העולם הזה" (דעת תבונות אות קע)

הנהגת הייחוד מתבארת על פי העיקרון של "טֹוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל ָּל מַעֲָׂיו "(תהלים קמה, ט), וזו התכלית שבהנהגת העולם, כי הטוב העליון הוא קרבת ה', וגילוי שכינתו בכל ברור שהטוב הזה כולל משפט צדק על כל עניין ודבר שנעשה ונאמר אי-פעם שכר זה יבוא בתהליך של מיצוי הטוב והראוי שבכל עניין והבלטתו על רקע הרע והחיסרון שהתלוו אליו ,וכך הטוב גם ייעשה, גם ייראה וגם יזכה להוקרה מירבית של בני האדם:

"ומטעם הזה, כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב"ה, ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד חורבן העולם ,ולא עד בכלל, הנה זה יהיה טעם יותר להיגלות ולהיראות אחר כך אמיתת יחודו ית', בתקנו את הקלקולים ההמה בכוח שליטתו, והאור ניכר מתוך החושך" (דעת תבונות אות קסו)

כיוון שהאנושות נמצאת עדיין בעיצומו של תהליך זה, ממילא לא הכל גלוי וברור, ואת הביטחון בניצחון הטוב וגילויו המלא אנו שואבים מן האמונה, ואף היא עצמה מצטרפת ומעצימה את הטוב ומרבה את השכר המתחייב, "והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה שאמר הכתוב (חבקוק ב, ד): וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתֹוֹ יִחְיֶה" (דעת תבונות אות קע) תפקידה של האמונה להעניק עוגן וביטחון דווקא כאשר הצדק, המשפט והטוב נסתרים מעינינו, "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילֹוֹת "(תהלים צב, ג)

חכמת הקבלה שבספרי הרמח"ל מבוססת כולה על כתבי האר"י בספרי פרשנותו לחכמת הנסתר הוא מבאר את המושגים של שיטת האר"י ביאורו חותר להציג את ההיגיון הפנימי המאחד את כל המושגים שבשיטת האר"י ועל ידי כך להציג את הסדר ,את השיטתיות ואת העקרונות האמוניים שביסוד השיטה בעניין זה הרמח"ל הוא פרשן מקורי שמשלב עקרונות פילוסופיים עם הידע שמקורו בהתגלות וברוח הקודש אפשר לומר שהיחס בין העקרונות הפילוסופיים ההגיוניים לבין הידע הנתון ממקורות עליונים הוא כיחס בין הכלים והאורות בחכמת הנסתר כדי שהאורות העליונים יוכלו להיאחז בהכרת האדם ובדרכי חייו הם צריכים כלים הגיוניים ומוסריים

סוגיית 'אורות וכלים' המוכרת בחכמת הקבלה מדורות קדומים מתפרשת על ידי הרמח"ל בשני מושגים יסודיים הכוללים את מלוא ההבנה שלנו את מערכת ההוויה ומקורה מושג ה'אור', שבעצמותו הוא בלתי מוגבל בהתפשטותו והארתו, מתפרש כרצון עליון כל-יכול מושג ה'כלי' מתפרש כחכמה שכל-כולה הגיון וחוק, שיש בהם גבולות ברורים ומבנה הכרחי של סיבות ותוצאות מובן שגם הכלים בעצמותם הם אורות, ועל כן מתקיימת כאן אחדות גמורה בלא שניות מהותית אבל ביחס לתכונת האור כשלעצמו, שהוא חופשי, עניין הכלים הוא להבליט את המטרות המוגדרות שבפעולת האור בכל שלב ושלב בהוויה אפשר לומר, שחלוקה זו תואמת את המושגים הקבליים של 'אור מקיף' ו'אור פנימי', כמובן גם לגבי כל אחד מהם יש תת-חלוקה למושגים נוספים ומבנים מושגיים מורכבים של ספירות ,עולמות, מדרגות הנשמה, הפרצופים וכדומה

כאשר נזקק הרמח"ל לשאלה, כיצד מתיישבים שני עקרונות: מצד אחד הרצון האלוהי ומצד שני הטבע הכפוף לחכמה וחוקיה, הוא מביא את משל האורלוגין, השעון המכאני [1] כאשר אנו מביטים בשעון, נדמה לנו שהמחוגים יודעים את מהלכם הקצוב לבדם, אבל כשמסתכלים מאחור רואים שיש מנגנון הפעלה מדויק ומכוון מראש שאין לסטות ממנו כך הוא גם היחס בין החוקיות ובין הרצון האלוהי המכוון והמשגיח, כלומר, המנגנון משרת את התכלית של בונה השעון ומכוונו – החוקיות שבטבע משרתת את הרצון האלוהי בהוויה

אולם לא רק את מנגנון פעולתו של הזמן אנו לומדים ממשל זה, אלא גם את תוכן תכלית ההיסטוריה הליכת מחוגי השעון, המודדים את הזמן, אינה קווית אלא מעגלית-מחזורית למתבונן מן החוץ נדמה שהמחוג מתרחק מאוד ממקורו אך בסופו של דבר הוא יגיע ליעדו ויחזור לנקודת מוצאו כך גם המהלך הבסיסי של ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה העולמית החל מאדם הראשון בגן עדן ישנה התרחקות – החטא, ובעקבותיו גירוש האדם והתרחקותו ההולכת וגוברת נדמה שהכל הולך ומתדרדר ומתרחק, אבל לאמתו של דבר ישנה חוקיות פנימית של ההוויה גם בממד הזמן, וזהו חזון הנביאים על גאולה שהיא תיקון שלם וחזרה למקור ההיסטוריה היהודית מתרחשת במבנה הדומה לאורלוגין למרות ההתרחקות הנדמית כהולכת וגדלה – הפיצול, הפיזור והחולשה – ישנה מעין פעולה פנימית מדודה, פעולה שיש בה כללים ויש בה הגיון פנימי, וכאשר יושלם המעגל, תהיה חזרה אל אותו המקום הרצוי והנכון אם כן, לא רק שקיימת חוקיות בכלל ההוויה, ישנה חוקיות פנימית גם בממד הזמן

כמובן, צריך תמיד להבדיל בין המשל לנמשל, והמהלך ההיסטורי הוא תנועה של תיקון ולא חזרה פשטנית כבשעון חטא אדם הראשון, שהוא אבי אבות החטאים כולם ,נבע מתודעה עצמית של האדם וגילוי כוחו היצירתי, תודעה זו הביאה את האדם למסקנה מוטעית שבכוחו להיות בלי הא-ל ובמקום הא-ל על כן, כל חטא שמתואר במהלך ההיסטוריה האנושית – החמס שהביא למבול, בניית מגדל בבל ופיצול ללשונות ולאומות – תוצאה של התעצמות האדם בחכמתו ושכלול יצירתיותו כך לכאורה כל הישג אנושי בתחום התרבות החברה והכלכלה עלול להיות חטא שמרחיק את האדם מבוראו על ידי יצירת אשליה של עצמאות מוחלטת כך מתאר הנביא את שיא העצמה השלטונית של גדול

העריצים "ּפַּרְעֹֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲׁשֶׁר אָמַר לִי יְאֹֹרִי וַאֲנִי עֲִׂיתִנִי "(יחזקאל כט, ג)

כל המביט באופן זה על ההיסטוריה האנושית מגיע למסקנה הכרחית שאין זו אלא טרגדיה ומבוי סתום שאין לו פתרון, מפני שהאדם בטבעו אינו יכול שלא להתפתח וכל התפתחות מרחיקה אותו ממקורו ומקרבת אותו אל התהום ואל אבדן מקור חיותו ויישותו אולם, הרמח"ל מגלה לנו שאין זו אלא הכנה לגילוי הבורא מחדש דווקא על ידי האדם העצמתי והחופשי אשר יעלה אל מקדש אלוהיו ובידו טנא מלא של הישגיו, פרי עמלו ויצירתיותו: "וְעַתָּה הִֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאׁשִׁית ּפְּרִי הָאֲדָמָה אֲׁשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִַּחְתֹּוֹ לִפְנֵי ה 'אֱלֹוֹהֶיךָ וְהִׁשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹוֹהֶיךָ" (דברים כו, י) זהו התיקון השלם למחשבת החטא של

"כֹֹּחִי וְעֹֹצֶם יָדִי עָָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹוֹהֶיךָ ִּי הוּא הַֹּנֵֹּן לְךָ כֹֹּחַ לַעֲשֹׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתֹוֹ אֲׁשֶׁר נִׁשְׁבַּע לַאֲבֹֹתֶיךָ ַּיֹּוֹם הַזֶּה "(דברים ח, יז-יח)

גם בתחום המוסר, אף על פי שנכתבו ספרי מוסר לפני הרמח"ל ולאחריו, ספרו 'מסילת ישרים' בולט בייחודיותו זהו ספר שיטתי ונוח ללימוד לכל אדם הוא מדגיש את העקרונות ומבארם בתמציתיות השיטה שנוקט הרמח"ל בתחום המוסר מבטאת סדר הגיוני וברור של הנחת היסודות המוסריים של התנהגות האדם: הסברת העיקר, המניעים והאמצעים להגעה למטרה על פי הברייתא של רבי פינחס בן יאיר (ע"ז כ, ב) בונה הרמח"ל מהלך מוסרי מן המינימום ההכרחי ועד לדרגה הגבוהה ביותר של רוח הקודש בכל מעשי האדם [2]בהקדמתו לספר, מדגיש הרמח"ל שמוסר נובע מן החכמה, והוא כולו חכמה, לעומת התפיסה שהדגישה בעיקר את המעשים הנכונים נראה כי בנושא זה חוזר הרמח"ל אל הנוסחה של ספר משלי (א, ב-ג): "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה, לָקַחַת מוּסַר הְֵַּׂל צֶדֶק וּמִׁשְּׁפָּט וּמֵיׁשָׁרִים" המעשים הנכונים הם תוצאה של הבנה ותפיסה כוללת ואולי בגלל זה מעדיף הרמח"ל את נוסח הברייתא ולא את נוסח המשנה, שהרי הברייתא פותחת ב'תורה' – שזו חכמה ולימוד – "מביאה לידי זהירות", לעומת המשנה (סוטה ט, טו)

המתחילה במידת הזריזות זו עמדה בעלת חשיבות מרחיקת לכת, המדגישה שהלימוד אינו רק שקידה ושינון, אלא יסודו בהגיון ובחכמה הדגשת ההבנה, ההשכלה ומתינות הדעת כהקדמה וכיסוד להבנת הצִדקות, החסידות, הדבקות, קרבת האלוהים והנבואה

ההשכלה הייתה המושג החשוב ביותר שהתחיל להופיע בשדה התרבות האירופית ,והרמח"ל הוא הראשון מבין חכמי ישראל שמתמודד עם התופעה הזאת מתוך עמדה של תורה המדגישה את חכמת הקודש שבהלכה, בקבלה ובמוסר כיוון שתכלית הבריאה היא שיבה אל ה' בכל מלוא ההישגים, הכוחות וההבנות, יש להאיר את כל החכמות וכל הנטיות האנושיות להשכלה והבנת המתרחש בטבע, בחברה ובנפש האדם, על ידי יראת ה' טהורה ורוממה, הנובעת מהתבוננות מעמיקה בכל תחומי חכמת התורה ולשם כך להיעזר בכל הכלים שהמדעים, האומנויות ונטיות הצדק מעניקות לאדם

כדי להפיץ ולהדגיש את הערך המוסרי של חכמת התורה והדרכתה, השתמש הרמח"ל במתכון ספרותי מיוחד – המחזה הוא בחר לארגן את מחשבותיו המוסריות לכדי עלילה ,דמויות והיגדים כמנחה ותרומה לידידיו שנכנסו לברית הנישואין המעבר מחיי היחיד לשלב של בניין התא המשפחתי והצורך לתרגם את רגשות האהבה והכבוד לכדי מעשים וסדר ממשי בחיים היווה סיבה להדגים את סכנת המכשולים והסיבוכים שבחיי חברה על רגשותיהם וגם להציע פתרון המבוסס על שיקול דעת והיגיון מוסרי

המחזות טבועים בחותם של תמימות, הם מוסרניים, מלאי דידקטיות, שתכליתם ברורה – ללמד שהמידות הטובות הן הנכונות, אבל עצם העיסוק בכתיבת שירה ומחזות, הוא ללא ספק מסממני העידן החדש, המודרני גם במחזות שכתב ניכרת ייחודיותו של הרמח"ל ,הוא הכיר היטב את מלאכת המחזאוּת במחזותיו הוא עמד על המורכבות של הדמויות ,ועל כך שאין גיבור שחף מיצר הרע ואין רשע שחף מנטייה טובה יצאו מתחת ידיו פנינים ספרותיות בהשוואה למקובל באותו הזמן, דבר שניכר גם בשפה העשירה אך הפשוטה והקולחת שבמחזותיו

יחד עם סיבוכי העלילה הנוגעים ברגשות עזים של אהבה, פיתוי, שנאה וחטא לשונו של הרמח"ל ותכניו נקיים מכל זילות וגסות הדבר בולט במיוחד בהשוואה למחזות בני הזמן שהיו מלאים בתיאורים חושפניים ומגרים שנועדו למשוך את תשומת לב הקהל ולהרבות בהכנסות כספיות הרמח"ל לימד שאפשר לכתוב מחזה מצוין מבלי לגרות את הקהל באמצעים זולים, ואפשר לעניין בדילמות ובעלילה

המחזאות של הרמח"ל מציגה את הבעיות של האדם וכן כיוונים להבנת דרך הפתרון ,

שמשתקפים גם בספרי המוסר והקבלה שכתב קל מאוד להתייחס לדמות מופשטת של אדם שאין בלבו תשוקות ונטיות, לבטים ופיתויים אך התעלמות מאופיו האמיתי של האדם לא יכולה לתרום באמת לקידום המוסר האדם האמיתי – לבו סוער ודרכו בחיים מזמנת לו מכשולים וקשיים וקיצורי דרך בעייתיים, ומעמידה אותו על הצורך להכריע כך אפשר לראות גם בסיפורים על גיבורי התנ"ך

לדוגמה, במחזה 'מגדל עֹֹז' מתבאר שהאהבה והחשק צריכים להיות נשלטים על ידי השכל זהו סוג של פתרון למורכבות אופיו של האדם, כפי שאחר כך ילמד הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים'

עיצוב העלילה שבמחזותיו הוא מעין סלילת דרך של בחירה בטוב, ניצחון הצדק ושיבה אל ה' מתוך גיבוש נכון של כל מגוון התכונות האנושיות, התשוקות והרצונות כל העולם בנוי בצורה של השגחה תכליתית, של חכמה אלוקית, ויחד עם זאת – הפעולה היא של האדם, והיא מתבצעת בתוך מערכת מורכבת של תכונות, ספירות ועולמות בתוך כל זה מתרחש, מתהווה ונוצר עולם שלם, כאשר מי שהולך אחרי החשק וההנאה, סופו מפלה ואכזבה, והמושל בעצמו נוחל גם את ההנאה והעונג של האהבה הטהורה

עניין נוסף שמודגש במחזותיו של הרמח"ל הוא היחס אל הטבע אחד מסממני הזמן החדש התבטא בתהייה מעמיקה של הוגי הדעות באשר לניגוד המתבלט והולך בין אורח חיים המשולב בטבע – הכפר, לבין אורח החיים שצבר תאוצה ושינה את סדרי החיים וערכי החברה – העיר ישנה תהייה גם ביחס לאופיו הרצוי של האדם – האם הטוב שבאדם הוא בתמימות הטבעית המשולבת בחוקי הטבע, או במלאכותיות התעשייתית המורכבת והמסובכת של העיר הרמח"ל נאמן לתפיסתו, שהעיקר הוא הגילוי המחודש של הטבע המקורי והקשר אל המקור העליון האלוהי, והתרבות המסובכת והמלאכותית כשלעצמה רק מרחיקה ומחטיאה את האדם וטבעו (קהלת ז, כט): "עָָׂה הָאֱלֹוֹהִים אֶת הָאָדָם יָׁשָׁר וְהֵמָּה בִקְׁשׁוּ חִּׁבֹנֹוֹת רַבִּים" עם זאת, הרמח"ל לא קורא לזנוח את העיר, המדע והתרבות אלא לזככם ולחברם אל מקורם הטבעי, התמים והשלם [3] יש אם כן בהגותו של הרמח"ל שילוב נדיר של ערנות ופתיחות מלאה

לכל מה שמזמנים המדע, הטכנולוגיה, הספרות והאומנות, והכל בקודש

הרמח"ל זכה שדבריו יהיו נחלת כל ישראל אמנם כל זה התרחש רק לאחר מותו, רק אחרי פרשת חייו הקשה והמזעזעת אפילו כתביו בקבלה, שמהם נאלץ בצער נורא להיפרד ולגנזם בגזירת בית דין שפגעה בו ובנשמתו זוכים להוצאה לאור וללימוד

דמותו של הרמח"ל ופועלו הם בוודאי מבשורת הזמן החדש על הישגיו הרבים ועל משבריו העמוקים, הן בתרבות אירופה והן בהיסטוריה היהודית שלאחר משבר השבתאות ,הציפיות לגאולה והחשש מכל משבר חדש


[1]. בימיו של הרמח"ל הייתה התפתחות טכנולוגית הנובעת מהמצאת הקפיץ והשילוב עם גלגל השיניים והשימוש בהם במכשירים שונים, שהמפורסם והמופלא שבהם היה השעון עקרון פעולת הקפיץ הוא כאוגר אנרגיה ומשחררה באופן קצוב, וגלגל השיניים כמעביר תנועה וכח באותו הזמן הגיע השימוש בקפיץ ובגלגל השיניים לדרגת אומנות ונבנו אף בובות מכניות מורכבות, מעין רובוטים כאן אנו מוצאים ביטוי נוסף לרב-גוניותו של הרמח"ל המגלה הבנה ובקיאות בתחום החידושים המדעיים של זמנו ומשתמש בהם כדי להבין טוב יותר את עקרונות הנהגת ה'

[2]. ישנה מסורת נאמנה שהספר הגיע לגאון מווילנא לאחר פטירתו של הרמח"ל, והגר"א אמר שאילו היה המחבר בחיים, היה הולך אליו ברגל, מפני הערכתו הרבה לגדולת הספר ומחברו

[3]. בתחילת המחזה 'מגדל עֹֹז', מופיעה דמותו של אדם בשם שלום, שמתגעגע אל הטבע, תוך שהוא מתאר כיצד ארמונות המלכים ושאון העיר הם אלה שמקלקלים את האדם, וכי בקשת השלטון והממון הם האויב הפנימי המצוי באדם עצמו המחזה נגמר בטוב, כשהזיוף שבעולם מתגלה ונשארים רק התום והיושר גם בסוף המחזה 'לישרים תהִלה' מודגש הניגוד בין הטבע והפסטורליות שבו ובין העיר, כשבסוף המחזה ישנו ניצחון הטוב, היושר והשכל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן