מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה • חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו • צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו • החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה • תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב • יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
כיצד להתייחס לאנשי העבודה בתלמוד תורה
אציג שתי שאלות שהגיעו אליי במשך השנים ועניינן אחד.
שאלה: בני לומד בתלמוד תורה, ובתוך לימוד התורה המלמד הסביר לילדים שכל יהודי צריך ללמוד תורה כל היום, ורק בדיעבד מי שאין לו ברירה יצא לעבוד. האם לימד נכון?
שאלה מקבוצת מלמדים בתלמוד תורה: כיצד נכון להסביר לילדים את מה שכתוב בתורה על יעקב אבינו, שעבד עשרים שנה יומם ולילה? הילדים שואלים בתמימות, וכי לא היה ראוי שיעקב אבינו ילמד כל היום תורה?! ואיך ייתכן שהתבטל כל כך הרבה שנים מתורה?!
השאלה היא התשובה
לפעמים השאלה היא התשובה. במקום לשאול איך ייתכן שיעקב אבינו עבד, צריך לומר זאת כתשובה – מכך שיעקב אבינו עבד בחריצות רבה אצל לבן הארמי, והתורה מאריכה לספר על כך, יש ללמוד שיש ערך גדול לעבודה, ולכן גם גדולי עולם עסקו בה.
יתרה מזו, ליעקב אבינו היו סיבות רבות להתרשל בעבודתו, שכן לבן הארמי רימה אותו שוב ושוב, ואף על פי כן יעקב אבינו עבד ביושר ובנאמנות בשמירת הצאן וטיפוחו. וכך נאמר: "זה עשרים שנה אנוכי עימך, רחליך ועיזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך, אנוכי אחטנה מידי תבקשנה, גנובתי יום וגנובתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיניי. זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך, ותחלף את משכורתי עשרת מונים" (בראשית לא, לח-מא). בזכות זאת, למרות כל הרמאויות של לבן, יעקב התעשר מאוד, שנאמר: "ויפרוץ האיש מאוד מאוד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים" (בראשית ל, מג).
לא היה בעבודתו בחריצות שום פגם, אלא להפך: אמרו חכמים (בראשית רבה עד, יב) שבזכות שיעקב אבינו עבד בחריצות ניצלו חייו, שכאשר רדף אחריו לבן הארמי כדי להורגו ולבזוז את רכושו, הציל אותו ה' הודות להיותו חרוץ בעבודתו: "חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון – שנאמר: לולי אלוקי אבי אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי, כי עתה ריקם שילחתני, ומלאכה הצילה נפשות – שנאמר: את עוניי ואת יגיע כפיי ראה א־לוהים ויוכח אמש".
החובה ללמד אומנות
מעבר לחובתנו ללמד את התורה, ולא להחליט אילו פסוקים מוצאים חן בעינינו ואילו לא, צריך גם ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו, שכן אמרו חכמים במשנה (קידושין כט, א) שחובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע. הוסיף רבי יהודה שכל שאינו מלמד את בנו אומנות, "כאילו מלמדו ליסטות", שהואיל ואין לו את הכלים הדרושים להשגת פרנסה, כשיגדל ויהיה עצמאי ייאלץ ללסטם את הבריות כדי להתקיים (רש"י שם). אומנם אשרי מי שזוכה להתפרנס כמורה, אולם רוב האנשים אינם מתאימים לשמש מורים, וגם יש גבול למספר המורים שהציבור צריך, ולכן כ־90 אחוז מהאנשים צריכים ללמוד מקצועות שונים כדי שיוכלו לעבוד בהם ולפרנס את משפחתם.
חובה מהתורה
החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה, וכפי שאמרו חכמים במכילתא: "מכאן אמרו: מן התורה חייב אדם למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אישה" (מכילתא דר' ישמעאל בא, מסכתא דפסחא יח).
בתלמוד הירושלמי (פאה א, א), סמכו חכמים את החובה ללמד את הילדים אומנות על הפסוק: "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט), 'חיים' פירושו יכולת להתפרנס ולהתקיים. ובתלמוד הבבלי (קידושין ל, ב), סמכו זאת על הפסוק: "ראה חיים עם אישה אשר אהבת" (קהלת ט, ט). ביארו חכמים בגמרא: אם הכוונה 'אישה' כפשוטו, אזי "כשם שחייב להשיאו אישה, כך חייב ללמדו אומנות", שעל ידה יוכל להתפרנס ולקיים את משפחתם. ואם הכוונה במילה 'אישה' לרמוז לתורה, אזי "כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות", שכן בלא פרנסה לא יוכל לחיות וללמוד תורה.
מנהגי איסור תספורת בשלושת השבועות
תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וכן נוהגים רבים מיוצאי ספרד, שאינם מסתפרים בשבוע שחל בו תשעה באב אבל לפני כן מסתפרים (שולחן ערוך אורח חיים תקנא, ג).
ויוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות (רמ"א תקנא, ד; כף החיים פ; קיצור שולחן ערוך טולידנו שפז, ח, ברית כהונה ב, יב).
ועולי תוניס, אלג'יר ולוב מחמירים מראש חודש אב (על פי מהר"י עייאש).
למי מותר להסתפר
כל השיער שבגוף בכלל האיסור. ואולם כשהשפם מפריע לאכילה מותר לגוזרו, וכן מי ששיער ראשו המגודל גורם לו לכאבי ראש, או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו (על פי שולחן ערוך תקנא, יב-יג; תקלא, ח, משנה ברורה כא, וביאור הלכה שם). מותר לאישה לקצר את שיער ראשה שמפני אריכותו התחיל לצאת מכיסוי הראש, וכן מותר לאישה להסיר מפניה ומגופה שערות שפוגמות ביופייה (משנה ברורה עט, כף החיים מז).
בעלי שמחה
לכבוד ברית מילה, בשעת הצורך, מותר לאבי הבן, לסנדק ולמוהל להסתפר עד שבוע שחל בו תשעה באב.
ראוי לחתן בר מצווה שלא להסתפר בימים אלו, מפני שהוא יכול להסתפר לפני י"ז בתמוז. אבל אביו של חתן בר מצווה שרגיל להתגלח בכל יום, יכול להתגלח לקראת סעודת בר המצווה של בנו עד שבוע שחל בו תשעה באב (ראו פניני הלכה זמנים ח, ח).
גילוח בימי בין המצרים
לנוהגים להחמיר שלא להסתפר בכל שלושת השבועות, התעורר ספק לגבי גילוח של מי שרגיל להתגלח. יש אומרים שאין הבדל בין גילוח לתספורת, וכשם שאסור להסתפר כך אסור להתגלח (כף החיים תקנא, סו; תצג, יט). וכך נוהגים רבים מהמדקדקים במצוות, עד שאי הגילוח בשלושת השבועות הפך אצלם לאחד מסימני ההיכר של אבלות שלושת השבועות.
מנגד, יש סוברים שהרגילים להתגלח, אין גילוחם נחשב אירוע חגיגי אלא מעשה שגרתי של הסרת ניוול, ולא עליהם חל המנהג שלא להסתפר. עוד סברה להיתר, שלרגילים להתגלח יש בדרך כלל צער רב כשאינם מתגלחים כמה ימים, ואולי זה דומה לתספורת השפם שמפריע לאכילה, וכהיתר לסוך בתשעה באב למי שיש חטטין בראשו (שולחן ערוך תקנד, טו). כיוצא בזה כתב הרב שכטר בשם הרב סולובייצ'יק (ספר 'נפש הרב' עמ' קצא), שמנהג שלושת השבועות כדין אבלות שנה, שנוהגים להתגלח; ומנהג תשעת הימים כמנהג אבלות שלושים, שאסור להתגלח; ובתשעה באב נוהגים כמו באבלות שבעה. לפי זה הקל להתגלח בכל יום עד ראש חודש אב, כדי להסיר את הניוול.
לכבוד שבת
לקראת שבת בשלושת השבועות, יש סוברים שאף נכון לכתחילה להתגלח, שאם לא כן נכנס לשבת בניוולו, וכפי שכתב במגן אברהם (תקנא יד) בשם הגהות אשרי, שגם לכבוד שבת אין להסתפר בשלושת השבועות, מפני שאין רגילים להסתפר כל שבוע. נמצא שהרגיל להתגלח בכל שבוע, צריך להתגלח לכבוד שבת (וכך כתב פרי מגדים א"א י"ד, וכן עולה מביאור הלכה תקנא, ג, ורע"א, ראו שם).
אומנם מראש חודש אב, ואפילו לקראת שבת חזון, על פי מנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נכון שלא להתגלח. ובשבוע שחל בו תשעה באב, לכל הדעות אסור להתגלח.
דעת הרב אהרן ליכטנשטיין
בספרי פניני הלכה (זמנים ח, 7) כתבתי בהערה על פי מה שהבנתי מדברי הרב שמואל דוד שליט"א, רבה של עפולה (שו"ת נר עזרא ח"ב עמ' קנה-קנח), שלדעת הרב אהרן ליכטנשטיין, לקראת שבתות בספירת העומר ושלושת השבועות נכון להתגלח.
ואולם בשנה שעברה זכיתי לקבל תיקון מבנו הרב משה ליכטנשטיין שליט"א, מראשי ישיבת הר עציון. וכך כתב: "באופן עקרוני, ההיתר של הגרי"ד (סולובייצ'יק) לגבי גילוח בספירת העומר… נכון גם לגבי שלושת השבועות. ואכן, הגרי"ד פסק כך, למיטב ידיעתי, לאנשים בחו"ל העובדים עם גויים גם לגבי ימות החול.
"אולם אבא, למרות שהיה מודע היטב לכך, חשב שמן הראוי למי שאינו בין הגויים לא להתגלח כלל בשלושת השבועות, גם לא לכבוד שבת ("שאני אבלות בית המקדש דתקיפא טובא"), ולכן באופן אישי הוא נהג להתגלח בערבי שבתות של ספירת העומר אבל לא בימי בין המצרים. וכך היה מורה למי ששאל אותו.
"לכן, מי שרואה עצמו כהולך בעקבות הרב ליכטנשטיין ראוי שלא יתגלח בערבי שבתות של ימי בין המצרים".
לאחר מכן מצאתי שגם הרב שמואל דוד כתב שבתחילה הרב אהרן ליכטנשטיין נהג כחותנו (הגרי"ד), "אולם לימים מצא 'סמך שלא להתגלח', ונמנע מאוד מלהתגלח בימי בין המצרים, אף לקראת שבת".
חוג אירובי
שאלה: האם מותר לקיים בשלושת השבועות עד ראש חודש אב חוג אירובי לצורך התעמלות, או שזה נחשב כריקוד ומוזיקה שאסורים?
תשובה: כיוון שעיקר המגמה לצורך התעמלות – מותר, ובתנאי שישמיעו שם מוזיקת קצב ולא שירים, שכן השמעת שירים בעוצמה המתאימה לחוג אירובי יוצרת שמחה, וכדי שיהיה ברור שיש שינוי לעומת שאר השנה, יש להשמיע מוזיקת קצב בלא מנגינה.
