בדרכם של גדולי הכהנים פינחס ומתתיהו

בזכות מסירות נפשו של אילן כהן הי"ד ננצח את אויבינו • מצוות יישוב הארץ היא מצווה כללית שמחייבת את עם ישראל כולו לרשת את הארץ • בנוסף למצווה הכללית יש מצווה על כל יהודי ויהודי לגור בארץ ישראל • רק דרך קיום התורה והמצוות בארץ מתגלה שם ה' בעולם • חובת העלייה לארץ תובעת מאנשים שנחשבים מצליחים מאוד לוותר על הצלחתם ולהתחיל לבנות את עצמם מחדש

החייל אילן כהן הי"ד

ביום שישי ט' באייר תשפ"ד הובא החייל אילן משה כהן הי"ד לקבורה בהר הרצל. אילן גדל בבואנוס איירס שבארגנטינה, קיבל חינוך דתי־חרדי, ובגיל שמונה עשרה, מתוך הכרה בערך מצוות יישוב הארץ, החליט לעלות לישראל, ואחר כך מתוך הכרה בערך מצוות השירות בצבא החליט להצטרף לישיבת ההסדר בהר ברכה. ביום רביעי נפל על הגנת העם והארץ, ומועד ההלוויה נדחה עד הגעת הוריו לישראל. בשעה שלוש, מיד לאחר שהגיעו, החלה ההלוויה בהר הרצל. בהיותו חייל בודד, חבריו ושליחי העלייה ביקשו מהציבור להשתתף בהלוויה. אלפים רבים מבני ירושלים באו בערב שבת קודש לחלוק לאילן הי"ד כבוד ולהשתתף בהלווייתו. יחד עמהם היו השרים אופיר סופר, אורית סטרוק ועידית סילמן, וחברי הכנסת עמית הלוי ואלי רביבו. אלה הדברים שאמרתי בהספד בהר הרצל.

הספד

אילן כהן היקר והקדוש. קווינו שבזכות המצווה הגדולה שקיימת בעלייתך לארץ תזכה להאריך ימים, להקים משפחה גדולה, לגדל בנים ובנות בארץ חמדת אבות, להביא נחת למשפחתך שבארגנטינה – ועכשיו הם הוזעקו בבהילות לעלות למטוס כדי להשתתף בהלווייתך.

בבואנוס איירס היה לך הכול, משפחה, חיים נוחים, הכרת את השפה, ובחרת לעזוב את הכול ולעלות ולחונן את עפרות ארצנו הקדושה, ולקיים בגופך את המצווה שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות – מצוות יישוב הארץ. ידעת שהאויב מאיים על ישראל, והחלטת להתגייס לצבא ולהגן על אחיך, בחטיבת הצנחנים. היו לך עשרה ימים פנויים לפני הגיוס, וגם אותם ניצלת להתנדב בחווה שעוסקת ביישוב הארץ, קמת בחמש בבוקר ויצאת לרעות צאן, עד סמוך לגיוס.

כעולה חדש ובודד השירות בצבא היה קשה לך יותר, אבל לא ויתרת, וגם כשהיה קשה לך במסעות, בשקט ובענווה המשכת לסחוב. לחבריך, יחידי הסגולה, שעלו איתך מארגנטינה והתגייסו ליחידות קרביות אמרת: "עדיף פחות לדבר ולהתלונן, ויותר לעשות ולעזור". כך למרות הקשיים הפכת לחייל מצטיין. את הבסיס ספגת במשפחתך ובקהילה היהודית החמה בארגנטינה, שיש בה אהבה לתורה ולמסורת וקשר חם לעם ולארץ. ואתה המשכת ללכת בדרך הזאת במסירות נפש עד הסוף.

לימדונו רבותינו שכל יהודי שנהרג מפני היותו יהודי נקרא קדוש, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. במותו על היותו יהודי פשט את מלבושיו הפרטיים והתעטף בקדושת ישראל. על אחת כמה וכמה מי שבחר לחרף את נפשו על הגנת העם והארץ ולהציל נפשות רבות. ואמרו חכמים: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד, ה), על אחת כמה וכמה מי שנלחם על הצלת העם כולו.

יש טוענים ששבט לוי פטור ממצוות השירות בצבא. אך אילן, הכהן, המשיך בדרכם של גדולי הכהנים – פינחס בן אלעזר הכהן שנלחם במדיין, ומתתיהו הכהן ובניו המקבים שנלחמו ביוונים, כי באמת הכהנים התנדבו תמיד לצאת בראש החיילים ללחום את מלחמות ישראל.

במשך אלפיים שנה יהודים נהרגו בגלות על קידוש השם, הם חיו בהשפלה ומתו בייסורים, אך הסכימו לסבול את הכול מתוך אמונה שיום יבוא ויתקיימו בישראל דברי התורה ועם ישראל ישוב לארצו, להביא את דבר ה' וברכתו לעולם.

הימים שעליהם הם חלמו הולכים ומתגשמים בזכות כל העולים והלוחמים שמסרו נפשם על יישוב הארץ וההגנה עליה, מחסידי הבעל שם טוב ותלמידי הגר"א שעלו לארץ לפני מאתיים שנה ועד הצעירים היקרים שעולים היום. בזכות כל הקדושים שמסרו את נפשם בהתיישבות ובהגנה מתקיימים בנו דברי התורה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה… והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, ג).

בגלות לא זכינו לקבור את מתינו בכבוד. הם נותרו פזורים בצידי כל הקהילות שאליהן נדדו, וכשנאלצו לברוח השאירו אותם בין הרשעים שגירשום, והתנחמו שבגלגול מחילות ישובו לארץ. אנחנו זוכים היום לקבור את אילן כהן במעמד ממלכתי בירושלים עיר הקודש, בהר הרצל, בנוכחות שרים וחברי כנסת. בעולם הזה, אילן כהן וכל הקדושים הטמונים בהר הזה נראים כמתים. אבל בעולם האמת הם חיים מאוד וחייהם ארוכים מאוד, כי כל מה שנבנה בעם ובארץ מכוחם. כל החתונות והלידות – מכוחם, כל התורה והעבודה מכוחם.

בזכות מסירות נפשו של אילן ננצח את אויבינו. בזכות מסירות נפשו הקשר העמוק והחם של הקהילה היהודית בארגנטינה לארץ ישראל יתחזק. בזכותו עוד עולים רבים יעלו ליישב את הארץ ולהגשים את תקוותו, ובזכותו כל חבריו ומכריו יקימו משפחות גדולות ומבורכות בארץ חמדת אבות. ובכך יזכו ההורים השכולים, היקרים והאהובים, להתנחם בנחמת ציון וירושלים, כדברי הנביא ירמיה: "והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם. וריוויתי נפש הכהנים דשן. כה אמר ה': קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה: מאנה להינחם על בניה כי איננו. כה אמר ה': מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" (לא, יב-טז).

מצוות יישוב הארץ

לעילוי נשמתו אחזור לסכם תשובה שכתבתי לשאלה האם ישנה חובה על כל יהודי שבעולם לעלות לארץ ישראל (את התשובה המלאה תוכלו למצוא במדור רביבים מגיליון 893, "החובה לעלות לארץ").

תשובה: מצוות יישוב הארץ היא מצווה כללית שמחייבת את עם ישראל כולו לרשת את הארץ, כלומר להחיל עליה את ריבונותו וליישבה באופן הטוב ביותר מכל הבחינות (במדבר לג, נג-נד), וכפי שהגדיר את המצווה הרמב"ן "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא־ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (השמטות לספר המצוות מצווה ד).

מתוך המצווה לכלל ישראל ליישב את הארץ נמשכת מצווה שמחייבת כל יחיד ויחיד לגור בארץ, שכן אין אפשרות שכלל ישראל יקיים את מצוות יישוב הארץ בלא שכל יחיד יהיה שותף מלא בחובת המצווה עד שרוב ככל ישראל ישבו בפועל בארץ. וכן למדנו שמהתורה חובת קיום המצוות התלויות בארץ הקשורות לציבור, כדוגמת חלה, תרומות ומעשרות, תלויה בכך שרוב ככל עם ישראל ישב בארצו (רמב"ם תרומות א, א-ג; כו; פניני הלכה כשרות יב, י-יא).

בנוסף למצווה הכללית, שהארץ תהיה בריבונות ישראל ורוב ככל ישראל ישבו בה, יש מצווה על כל יהודי ויהודי שיגור בארץ ישראל, ואפילו בזמן שגויים עובדי עבודה זרה שולטים בארץ (כתובות קי, ב; רמב"ם הלכות מלכים ה, יב; אישות יג, כ).

מצווה שהיא למעלה ממצוות רגילות

יש טוענים שאומנם לדעת הרמב"ן מצוות יישוב הארץ מחייבת בכל הזמנים, אולם לדעת הרמב"ם היא הייתה מחייבת רק בעבר, ולכן הרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב הארץ כאחת מתרי"ג מצוות. אולם האמת היא שהרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב הארץ מפני שהיא חשובה יותר ממצווה רגילה, וכפי שביאר בשורשי המצוות לספר המצוות, שאין ראוי למנות את הציוויים הכוללים כל התורה (כמבואר ב'אם הבנים שמחה' פרק ג, אות ז-י).

אכן דרך מצוות רבות מאוד משתקפת המצווה הכללית של יישוב הארץ שעומדת בבסיסן. בנוסף לכל המצוות שממש תלויות בארץ, כתרומות ומעשרות, מצוות העמדת המלכות תלויה בארץ ישראל, ועניינה להעמיד שלטון שיבטא את ריבונותו של עם ישראל על ארצו ויארגן את חייו באופן המיטבי (דברים יז, יד-כ, העמק דבר לנצי"ב שם; משפט כהן קמד). וכן מצוות בניין בית המקדש על כל המצוות הקשורות במקדש. במצוות יישוב הארץ תלויה גם כל מערכת המצוות הקשורות למערכת המשפט, קיום החגים ותפקיד הכהנים והלוויים.

פרט לכך, כל התורה והמצוות נועדו לקיום בארץ, כי רק דרך קיומן בארץ מתגלה שם ה' בעולם, עד שאמרו חכמים שקיום המצוות בחוץ לארץ נועד כדי שנזכור לקיימן כשנחזור לארץ (ירושלמי שביעית ו, א; בבלי קידושין לז, א; ספרי עקב מג-מד).

טענת האגרות משה

יש טוענים שאומנם מצווה גדולה לגור בארץ, אבל אין חובה לעלות אליה (אגרות משה אבן העזר א, קב), אולם כפי שלמדנו מרבותינו מדובר במצווה מחייבת, ולכן לדוגמה הורו חכמים שכאשר אחד מבני הזוג מבקש לעלות לארץ, השני חייב להיענות לו, ואם לא, העלייה לארץ מצדיקה גירושין (רמב"ם אישות יג, כ; שולחן ערוך אבן העזר עה, ד). אומנם נכון שבמשך שנות הגלות הרבנים לא עודדו עלייה לארץ, אולם זה היה מפני שבדרך כלל העלייה והמגורים בארץ היו כרוכים בסכנות רבות מאוד, עד שלתפיסת היושבים בגולה היה מדובר באונס שפוטר מקיום המצווה. אבל לא עלה על דעתם שיבוא יום ויהודים יוכלו להתקיים בארץ ויהיו שיטענו שאין בכך מצווה מחייבת. ואף בימים הקשים ההם כתב רבי יהודה הלוי (כוזרי ב, כד) שהיה צריך להתאמץ הרבה יותר לעלות לארץ, ובלא זאת תפילותינו "כדיבור התוכי וצפצוף הזרזיר".

האם הייתי עומד בניסיון

חובה עליי להוסיף. זאת ההלכה, אבל לצערי אינני יודע אם הייתי נולד בגולה האם הייתי מסוגל לעמוד בניסיון לעלות לארץ. מפני שגם כאשר ניתן להתקיים בארץ, קשה מאוד לעזוב מקום מגורים מוכר, שבו אדם יודע כיצד להתבטא באופן הטוב ביותר, כיצד מחנכים ילדים וכיצד מתפרנסים, ולעבור למקום שבו יצטרך ללמוד את השפה ואת כל אורחות החיים השונים. חובת העלייה לארץ תובעת מאנשים שנחשבים מצליחים מאוד לוותר על הצלחתם ולהתחיל לבנות את עצמם מחדש. לכן אני מעריך כל כך את העולים מארצות הברית ומארצות הרווחה, ובמיוחד את העולים הצעירים שמתגייסים לצבא ומוסרים את נפשם יחד עם כל החיילים הגיבורים על הצלת העם והארץ.