רביבים

גדרי מצוות "לא תקיפו"

מצוות "לא תקיפו" מייחדת את ישראל בשיערם, כדוגמת מצוות ברית המילה שמייחדת אותם בגופם • הקפה היא יצירת רצועה פנויה משיער לכל רוחב הראש, באופן שאין חיבור בין שיער הראש לשיער הזקן • יש המקלים לגלח את הראש כולו, אך למעשה יש להחמיר בספק תורה ולהותיר באזור הפאות לפחות ארבעה מילימטרים

רביבים 1095 - גדרי מצוות "לא תקיפו" - האם צריך פאות ענק?

מצוות "לא תקיפו" מייחדת את ישראל בשיערם, כדוגמת מצוות ברית המילה שמייחדת אותם בגופם • הקפה היא יצירת רצועה פנויה משיער לכל רוחב הראש, באופן שאין חיבור בין שיער הראש לשיער הזקן • יש המקלים לגלח את הראש כולו, אך למעשה יש להחמיר בספק תורה ולהותיר באזור הפאות לפחות ארבעה מילימטרים

אף שמצד הדין די שיהיה אורך השיער הצומח בפאות כארבעה מילימטרים, הואיל והפאות הן סימן היהדות בשיער, רבים מהדרים להאריכן באופן הניכר לעין, ויש שאף מסלסלים בהן. אומנם רבים אינם נוהגים בהידור זה, ואף ישנם יראי שמיים רבים ומהם רבנים שאינם מאריכים את שיער הפאות יותר לחובת הדין

ציוותה התורה את הגברים שלא להסיר את פאות ראשם ולא להשחית את פאת זקנם, שנאמר: "לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז). נעסוק בביאור מצוות "לא תקיפו".

פאה לשון קצה, ופאת הראש היא קצה שער הראש. ככלל, מראה השיער שעל הראש עגול והפאות יוצאות ממנו ויורדות ומתחברות בסמוך לאוזן לשיער הזקן. והמסירים את הפאות יוצרים היקף פנוי משיער סביב שיער הראש, שבמצח אין שיער וכן מעל האוזן ואחריה אין שיער, וכאשר מסירים את הפאה יוצרים הפסק פנוי משיער בין שיער הראש לשיער הזקן, ובכך מקיפים את שיער הראש במקום שאין בו שערות.

מצוות "לא תקיפו" מייחדת את ישראל בשערם, וכדוגמת מצוות ברית המילה שמייחדת את ישראל בגופם, ומצוות הציצית שמייחדת את ישראל בבגדם. וכפי שדרשו חכמים על הפסוק "הינך יפה רעייתי הינך יפה עינייך יונים" (שיר השירים ד, א), שנמשלה כנסת ישראל ליונה: "מה יונה זו מצוינת (מיוחדת ומסומנת לבן זוגה), כך ישראל מצוינים בתגלחת, במילה וציצית" (שיר השירים רבה ד, ב)

הגבול העליון של הפאה

הגבול העליון של הפאה הוא הקו שכנגד הקצה העליון של האוזן, ומעלים את הקו מעט למעלה כדי להתרחק מהאיסור. הגבול התחתון הוא בסוף העצם שמול אמצע האוזן, שממנה ומטה מתחיל מקום הלחי התחתונה, שהוא החלק הנע בעת האכילה, ושם הוא כבר מקום הזקן ולא פאת הראש:

איור 1 - מקום הפאה לשיטה העיקרית - הגבול העליון של הפאה הוא הקו שכנגד הקצה העליון של האוזן, ומעלים את הקו מעט למעלה כדי להתרחק מהאיסור. הגבול התחתון הוא בסוף העצם שמול אמצע האוזן, שממנה ומטה מתחיל מקום הלחי התחתונה, שהוא החלק הנע בעת האכילה, ושם הוא כבר מקום הזקן ולא פאת הראש
איור 1 – מקום הפאה לשיטה העיקרית

דעת המחמירים בגבול העליון

יש מחמירים בגבול העליון וסוברים שהוא נמשך מהקצה העליון של האוזן ועד הקצה העליון של המצח (כתונת יוסף, יורה דעה, א):

יש מחמירים בגבול העליון וסוברים שהוא נמשך מהקצה העליון של האוזן ועד הקצה העליון של המצח
איור 2 – פאות לשיטה המחמירה יותר

ויש מחמירים יותר במי שיש מפרצים מעל שני צידי מצחו, שימשיך את הקו עד הקצה שלהם. והכוונה למצבו הטבעי לפני שהתחיל להקריח (יד הקטנה עבודה זרה ו, עא):

ויש מחמירים יותר במי שיש מפרצים מעל שני צידי מצחו, שימשיך את הקו עד הקצה שלהם. והכוונה למצבו הטבעי לפני שהתחיל להקריח
איור 3 – דעה מחמירה במקרה של מפרצים

הלכה כדעת המקילים

אולם מדברי הראשונים עולה כדעה הראשונה שבאיור 1. היינו שמקום הפאה סמוך לאוזן והוא כנגד חציה העליון של האוזן. וכן משמע מלשון פאה, שהיא הקצה של שיער הראש, ולא יותר מאשר הקצה (כך דעת תוספות, ריטב"א, כמובא בבית יוסף קפא, ט. וכן דעת מאירי; שו"ת רדב"ז ב, תשיא; ש"ך קפא, א; חיד"א יוסף אומץ על פי האר"י).

מנהג הידור בגבול התחתון

יש מהדרים להחשיב את מקום הפאה עד הקצה התחתון של האוזן (על פי ריב"ן):

יש מהדרים להחשיב את מקום הפאה עד הקצה התחתון של האוזן
איור 4 – מנהג חומרה בקצה התחתון של הפאה

אולם להלכה, מקום הפאה הוא עד חלקה התחתון של העצם שמול אמצע האוזן, ולמטה מזה הוא כבר מקום הזקן ולא הפאות (רש"י, ריטב"א, נימוק"י, מאירי ועוד).

הצרת הפאות

יש אומרים שאסור להסיר שום שערה ממקום הפאות (כך משמע מסמ"ג, הגה"מ, נימוק"י).

מנגד, יש אומרים שכל עוד ניכרות בפאה שערות שמפרידות בין החלק הפנוי משיער שעל המצח לחלק הפנוי משיער שמאחורי האוזן, אין איסור (כך משמע מרש"י ורמב"ם וכן כתב זרע אמת). ולכן לדעתם מותר להצר את הפאה:

איור 5 – הצרת הפאות

למעשה, מכיוון שמדובר בספק הנוגע לאיסור תורה, נפסק להלכה שבכל רוחב מקום הפאה "לא תיגע בו יד" (שולחן ערוך יורה דעה קפא, ט; יש"ש, ב"ח, לבוש, ועוד רבים).

האם מותר למי שעושה קרחת להסיר גם את הפאות במכונת גילוח או תספורת?

גם המגלח את כל שער ראשו, אסור לו להסיר את הפאות, הואיל ובכך הוא יוצר חיבור, היקף, בלי שיער בין המצח לאחורי האוזן (נזיר נז, ב; שולחן ערוך קפא, ב).

אלא שיש אומרים שכמו שאיסור גילוח הזקן הוא רק בתער כך גם איסור הסרת הפאות הוא רק בתער, אבל במספריים או סם או מכונת גילוח שעובדת כמו מספריים מותר להסיר את הפאות (רמב"ם, סמ"ג, החינוך, רי"ד).

מנגד, יש אומרים שבדין הפאות האיסור הוא להסיר את שערות הפאה, ואין זה משנה באיזה אופן מסירים את הפאות, ולכן גם המסיר את הפאות במכונת גילוח עובר באיסור תורה, מכיוון שבפועל נוצר היקף בלא שיער בין המצח לאחורי האוזניים (תוספות, רבנו יונה, מהר"ם מרוטנבורג, רא"ש, רבנו ירוחם).

למעשה יש להחמיר

למעשה, מכיוון שמדובר בספק הנוגע לאיסור תורה, יש להחמיר, וגם מי שעושה קרחת בכל ראשו אסור לו להסיר את הפאות אפילו שלא בתער (שולחן ערוך קפא, ב-ג). אלא עליו להקפיד שאורך השערות שבפאה יהיה לפחות ארבעה מילימטרים, שאז כבר ניתן לכוף אותן כלפי שורשם (נדה נב, ב), ויש להן חשיבות של שיער (תוספות ורא"ש). והוא כאורך השער שגדל במשך שבוע (נזיר לט, ב).

אומנם בדרך כלל השערות גדלות בשבוע אחד כשלושה מילימטרים ואולי אף פחות, ולכן יש מורים שאפשר להסתפק באורך של שלושה מילימטרים, אולם כדי לצאת מהספק, וגם משום שיש אנשים ששערותיהם גדלות מהר יותר, יש להורות להשאיר לפחות ארבעה מילימטרים.

עם זאת, מכיוון שלדעת הרמב"ם, סמ"ג, החינוך ועוד, מותר לגלח את כל הראש במכונת גילוח בלא להשאיר כלל פאות, למרות שלמעשה פוסקים להחמיר, אין להוכיח ולגעור בנוהגים להקל הואיל ויש להם על מי לסמוך (זרע יצחק יב, וכן כתב בשמו בדרכי תשובה קפא, ד; שואל ונשאל א, צז).

אומנם מוסד חינוכי רשאי לקבוע לעצמו כללי לבוש, ובתוך כך לתבוע מחניכיו לנהוג כדעת רוב הפוסקים בדין הפאות, ואף לגעור במי שאינו נוהג כך ולקנוס אותו.

מנהג המהדרים

אף שמצד הדין די שיהיה אורך השיער הצומח בפאות כארבעה מילימטרים, הואיל והפאות הן סימן היהדות בשיער, רבים מהדרים להאריכן באופן הניכר לעין, ויש שאף מסלסלים בהן. אומנם רבים אינם נוהגים בהידור זה, ואף ישנם יראי שמיים רבים ומהם רבנים שאינם מאריכים את שיער הפאות יותר לחובת הדין.

האם מותר להאריך את שיער הראש ולקצר את שיער הפאות?

תשובה: מצד איסור "לא תקיפו", כל שיש בשיער הפאות אורך ארבע מילימטרים, אין איסור. אולם מצד איסור "בחוקותיהם לא תלכו" יש ספק שמא יש בזה איסור תורה, ואולי איסור דרבנן, ואולי מנהג לא טוב. ועל כך בפעם אחרת.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן