אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם • אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו • כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר • כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות – כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים • הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו • העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
האיסור לעבור על החוק כדי לפגוע באויב
במסגרת המאבק הממושך באויב הערבי, לעיתים צעירים רוצים לעבור על החוק ולפגוע בערבים או ברכושם, כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם. אולם למעשה מעשיהם אסורים.
ראשית, "דינא דמלכותא דינא", כלומר, החוקים והתקנות של המלכות או המדינה מחייבים את כל אזרחיה. שאם לא כן, כל איש יעשה את הישר בעיניו, ויתרבו הסכסוכים על רכוש ועל אמונות ודעות, ויגיעו לאלימות ורצח, עד שהחברה כולה תישחת. לפיכך, העובר על חוקי המדינה פוגע בציבור כולו. וכן הדין גם בחוקים ותקנות של הכנסת והממשלה במדינת ישראל.
שנית, גם בלא לחשוש להתפרקות כוללת של החברה, חובה לשמור על החוקים משום שיש למנהיגות ולהחלטותיה סמכות של "טובי העיר", שכל מה שהם מחליטים מחייב את כל הציבור. שכן בענייני הציבור כולם שותפים, ואם כל אדם יעשה כראות עיניו יזיק לציבור. לפיכך, הציבור כולו קיבל על עצמו לנהוג על פי החלטת המנהיגים הנבחרים שלו.
שלישית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במלחמה, שכל יחיד שפועל על דעת עצמו בניגוד לעמדת הממשלה והפיקוד הצבאי פוגע בכלל וביכולתו לנצח במלחמה. שכן היכולת לנצח במלחמה היא עניין מורכב שתלוי בגורמים רבים, כמו הסכמה לאומית, תמיכה בין־לאומית, הכרת האויב ויכולותיו. קל וחומר כאשר מדובר במלחמה רב־מערכתית שנמשכת דורות וניצחונה תלוי בהרחבת ההתיישבות והעמקתה, בתמיכת הציבור הרחב, ביחסים עם המדינות החזקות שתומכות בנו ובדעת הקהל העולמית.
לכן הציבור כולו מעניק למנהיגיו את הסמכות לשקול את מכלול השיקולים ולנהל את המלחמה. וכאשר יחידים פועלים על דעת עצמם, הם מסכנים את הציבור, בין אם על ידי פגיעה בהסכמה הלאומית או בתמיכה הבין־לאומית, ובין אם על ידי התססת האויב בשעה שהצבא אינו מעוניין בכך.
פעולות אלה גם עלולות ליצור מתח רב בין חיילי צה"ל למתיישבים ביהודה ובשומרון, ואף בכך יש פגיעה קשה ביישוב הארץ ובשמירת הביטחון. כללו של דבר, הניצחון על האויב תלוי בלכידות הפעילות המלחמתית, תחת הנהגה אחת בשם כל ישראל. והפוגע בכך, פוגע במאמץ המלחמתי שחיי ישראל תלויים בו.
האם מותר להשתתף בסיור שמקצתו עובר על החוק
שאלה: השתתפתי בטיול באחד המקומות בשומרון, ובמסגרת הסיור עברנו ליד בתים של ערבים, והיו כמה אחדים שגנבו חפצים שונים שהיו מונחים בחצרות. הם טענו שהם עושים זאת מפני שהערבים גונבים מאיתנו כפל כפליים, ואם הם היו עוברים לידנו היו גונבים פי כמה. מלבד זאת, לטענתם, מכיוון שככלל, רוב רובם של הערבים תומכים ברצח יהודים, הרי שהם אויבים, ויש לפגוע בהם כדי שיברחו מהארץ. האם יש צדק בדבריהם? והאם מותר להשתתף בסיור שמתבצעים בו דברים כאלה?
תשובה: איסור חמור לגנוב, ואיסור זה נאמר בעשרת הדיברות, והוא אחד משבע מצוות בני נח. לרוב חומרתו של האיסור אמרו חכמים: "בוא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכול ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, א).
בנוסף לכך, כפי שביארתי בפסקה הקודמת, אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו, וכשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה חומרת מעשיו גדולה יותר, מפני שהוא פוגע בלכידות הפעילות המלחמתית שחיי ישראל תלויים בה.
המשתתף בטיול שיש בו צעירים שגונבים מערבים, צריך למחות בהם, ואם אינם שומעים אסור להשתתף בטיול כזה, מפני שהמשתתף נעשה שותף בפשע.
האם חובה להפריש "מעשר כספים"?
בתחילה, יותר מ־90 אחוזים מהתוצרת הלאומית הייתה מחקלאות ומקנה, וממילא התרומות והמעשרות לכהנים וללוויים יכלו לקיים את אנשי התורה והחינוך בישראל. כמו כן מתנות עניים כפאה, לקט ושכחה מיבול השדה ומעשר עני בשנים מסוימות, סייעו באופן משמעותי להחזקת העניים. אולם במשך הזמן פרנסתם של רבים מישראל התרחבה לתעשייה ולמסחר, ואזי כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות, כדי להחזיק את מלמדי התורה וכדי לסייע בפרנסת העניים (טורי זהב יורה דעה שלא, לב). וכדרך שאמר יעקב אבינו: "וכל אשר תיתן לי עשׂר אעשׂרנו לך" (בראשית כח, כב). וסמכו דבריהם על מה שנאמר: "עשר תעשר" (דברים יד, כב) – עשר מיבול השדה, תעשר מכל שאר הרווחים. וכפי שאמרו לגבי סוחרים: "עשר תעשר… רמז למפרשׁי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה" (פסיקתא דרב כהנא י, י; תנחומא ראה יח).
ויש אומרים שחובת מעשר כספים מהתורה, כהמשך גמור של תרומות ומעשרות, וכפי שמובא בתוספות: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין? תלמוד לומר את כל… לרבות ריבית ופרקמטיא וכל דבר שמרוויח בו" (תענית ט, א, בשם הספרי).
מדוע יש תורמים חומש
המפריש מעשר מקיים את המצווה במידה בינונית, והרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חוֹמש מרווחיו (שולחן ערוך יורה דעה רמט, א). וזאת משום שתקנת מעשר כספים נועדה להחליף את חיוב תרומות ומעשרות והמתנות שנתנו לכהנים מן הבהמות, ושאר המתנות שנתנו לעניים. וכשמחשבים את כולם יחד, הם עולים לסכום שבין מעשר לחומש.
שאלה על דעת הגר"א על לימודי מדע
שאלה: בטור הקודם הובאו דברים מופלגים בשם הגר"א בשבח לימודי המדעים גם לרבנים, עד הביטוי החריף "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משאר החוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה; כי התורה והחוכמה נצמדים יחד". הדברים נראו תמוהים בעיניי, שכן אנחנו רואים שיש רבנים חשובים שמתנגדים ללימודי מדע. האם יש ודאות שכך הייתה עמדתו של הגר"א?
תשובה: אין לפקפק שכך דעת הגר"א, שכן תלמידו הרב ברוך משקלוב כתב בשם הגר"א בהקדמתו לתרגום היסודות של אוקלידס לעברית, שהדפיס בשנת תק"מ: "בחודש טבת תקל"ח, שמעתי מפי קדוש, כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משאר החוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה; כי התורה והחוכמה נצמדים יחד. וציווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה מחוכמות, וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל". בכך הוא מסביר את המניע שלו לתרגם את אוקלידס מיוונית ולהדפיסו.
ספרו יצא בהיות הגר"א כבן 60, שמונה עשרה שנה לפני פטירתו (תקנ"ח), ולא ייתכן שהיו מפרסמים בשם הגר"א דבר שלא אמר, בלא שהגר"א או אחד מתלמידיו יכחיש.
בנוסף לכך, דברי הגר"א צוטטו על ידי רבים, ומהם רבי אליהו לנדא, מצאצאי הגר"א, בהקדמה לספרו 'מנחת אליהו'; מרן הרב קוק ב'עקבי הצאן' מאמר דרישת ה', ובהסכמות הראי"ה ריט; קול התור ה, ב, יב; הרב מנחם מנדל כשר בספרו 'התקופה הגדולה' חלק ב, עמ' 635.
הרחבה בדברי מרן הרב קוק
הרב קוק שבמידה רבה הלך בדרכו של הגר"א כמובן הסכים לדבריו, וכביאור לערך לימודי המדע אפשר להביא ממה שכתב: "כשההשכלה האלוקית היא קטנה, אז הציור שמציירים את האלוקות הוא גם כן קטן… על ידי דעת העולם והחיים, על ידי עושר ההרגשה בכל ההוויה, שצריך על זה באמת לעסוק בכל החוכמות שבעולם ובכל תורות החיים ובכל דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל אומה ולשון… ואז, לפי גודלו הנשמתי, תזרח עליו האורה האלוקית" (שמונה קבצים ב, קכו).
האם יש ביטול תורה בלימוד מדע וספרות
שאלה: איך אפשר לעודד לומדי תורה ללמוד מדעים, הלא בזמן שהם לומדים מדעים הם מתבטלים מתורה, ועוון ביטול תורה חמור ביותר?
תשובה: העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה, ובכלל זה באנושות על כל גווניה, שאף הכישרון האנושי הוא בריאה אלוקית. וכפי שביאר המהר"ל (נתיב התורה יד) שאין ביטול תורה בלימוד החוכמות, שכן למדנו מרבן יוחנן בן זכאי, שלא ביטל תורה מימיו, ועם זאת למד את כל החוכמות. וכפי שאמרו עליו חכמים: "מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא קידמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי… ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה" (סוכה כח, א). ועליו אמרו שלמד הכול "שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות (אסטרונומיה) וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסים, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הוויות דאביי ורבא" (שם). הרי שגם שיחת דקלים, משלות כובסים, משלות שועלים, שכוללים ספרות, אינם ביטול תורה.
