לייקר את ערכם של המורים והמורות

עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים • מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם • גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם

חשיבות החינוך הילדים

החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים, ואף על פי כן לא תמיד חולקים למורים ולמורות שעוסקים במלאכת הקודש החינוכית את הכבוד הראוי. יהי רצון שנזכה לבטא את מעלתם של המורים והמורות הנאמנים, ומתוך כך מעמדם יעלה, והשפעתם הברוכה תרבה.

ראשית צריך לבאר שבכל מקום שאמרו חכמים 'תינוקות של בית רבן' התכוונו לילדים עד גיל מצוות. עוד צריך להקדים שמעלת המורות שמלמדות בנות תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים, שכן גם המורות כמו המורים מחנכות את הילדים הרכים שעוד לא טעמו טעם חטא – להיות חכמים וטובים וללכת בדרכי ה'.

המורים הנאמנים ככוכבי השמיים

אחריות גדולה מוטלת על מורי ישראל. עתידו הרוחני של עם ישראל תלוי בהם, וממילא עתיד העולם כולו, שישראל בעמים כמו לב שבאיברים. על כן צריכים המורים לעשות את מלאכתם נאמנה, ללמד את התלמידים באהבה ובשמחה דברי תורה בהירים ומדויקים, ולחשוב תמיד כיצד לקדמם בתורה ובמידות טובות. ואם יזכו לעשות כן, עליהם נאמר: "מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג). וכפי שדרשו חכמים: "'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע' – זה דיין שדן דין אמת לאמיתו וגבאי צדקה, 'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' – אלו מלמדי תינוקות" (בבא בתרא ח, ב). ועל תלמידי החכמים הגדולים נאמר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא), שהם דומים למקור האור שמכוחו המורים שנמשלו לכוכבים מלמדים את תלמידיהם (מהר"ל נתיב התורה י).

כגינות עלי נהר

אמרו חכמים שמלמדי התינוקות, היינו המלמדים את הילדים עד גיל המצוות, יחד עם הרבנים הגדולים מעמידים את התורה בישראל, ועליהם נאמר: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים ניטיו כגנות עלי נהר" (במדבר כד, ה-ו). ביארו חכמים (תנדב"א יט) שאוהלי יעקב הם בתי המדרש שמטהרים את ישראל, ועל כן נמשלו לנחלים שאפשר לטבול בהם. ומלמדי התינוקות נמשלים ל'גינות', שנאמר: "'כגנות עלי נהר' – אלו מלמדי תינוקות שבישראל, שמוציאים מליבם חוכמה ובינה, דעה והשכל, ומלמדים לעשות רצון אביהם שבשמיים". כשם שהגינות מצמיחות כל מיני פירות טובים, כך המורים מצמיחים בתלמידים הבנות טובות ונכונות.

על כן שכרם של המורים גדול מאוד, וכפי שאמרו חכמים: "לעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו ויאמר: כל מי שעסק בזה יבוא וייטול שכרו, שנאמר (ישעיהו לג, יח): 'איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים' . 'איה סופר', אלו מלמדי תינוקות לשם שמיים, יבואו וייטלו שכרם…" (מדרש משלי טז, יא).

מי הם 'נטורי קרתא'

אמרו בתלמוד הירושלמי: "תני רבי שמעון בן יוחאי: אם ראית עיירות שנתלשו ממקומם בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, שנאמר (ירמיהו ט, יא-יב): 'על מה אבדה הארץ ניצתה כמדבר מבלי עובר. ויאמר ה' על עוזבם את תורתי'" (חגיגה א, ז). סופרים הם המלמדים מקרא, ומשנים הם המלמדים משנה, היינו הלכה.

עוד מסופר שם בירושלמי שרבי יהודה נשיאה השני שלח את האמוראים רבי חייא, רבי אסי ורבי אמי, לעבור בעיירות של ארץ ישראל כדי לוודא שבכולן יש מורים שמלמדים מקרא והלכה. באו למקום אחד ולא מצאו שם לא מורה למקרא ולא מורה להלכה. אמרו לבני המקום: הביאו לפנינו את 'נטורי קרתא', היינו את שומרי העיר. הביאו לפניהם את 'סנטורי קרתא', היינו שומרי העיר האחראים על ביטחונה והנהגתה. אמרו להם: וכי אלו הם שומרי העיר? אין אלו אלא מחריבי העיר! שלא דאגו לעיר כראוי. שאלו אותם: ומי הם 'נטורי קרתא'? השיבו: מלמדי המקרא וההלכה, שנאמר: "אם ה' לא יבנה בית – שווא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר" (תהילים קכז, א).

עיר שאין מלמדים בה את הילדים

אמרו חכמים: "כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן – מחריבים אותה", ויש אומרים "מחרימים אותה" (שבת קיט, ב).

כלומר, אם בני העיר אינם מוכנים לדאוג ללימוד התורה של הילדים, צריכים בני שאר הקהילות להחרים אותם עד אשר ישכרו מורים ויתקינו בה מסגרת לימוד לילדים. ואם עמדו בעיקשותם ולא עשו זאת, ראוי להחריבה ויושביה יתפזרו בקהילות אחרות, כי אין מקום בישראל לקהילה שאין מלמדים בה את הילדים תורה (רמב"ם, טור בית יוסף יורה דעה רמה, ז). אומנם בפועל, אם יש כוח להחריב את העיר, כבר קל יותר להקים בה בית ספר, ולכן הביטוי "מחריבים אותה" נועד להסביר עד כמה הדבר חמור, אף שבפועל לא היה מקרה שהחריבו עיר שלא היה בה לימוד תורה לילדים.

דוגמה למלמד נאמן – רב שמואל בר שילת

כדוגמה למלמד תינוקות נאמן הביאה הגמרא (בבא בתרא ח, ב) את רב שמואל בר שילת. פעם אחת ראה האמורא הגדול רב, את רב שמואל בר שילת, שהוא נח בגינה בעת שרגילים ללמד את התלמידים. שאלו: "שבקתיה להימנותך"?! עזבת את נאמנותך, שהיית רגיל ללמד את תלמידיך במסירות?! השיב לו שהוא עדיין עומד על משמרתו כמורה, וזו הפעם הראשונה זה 13 שנה שהוא נצרך לנוח מעט בגינה, ואף עתה כשהוא נח, דעתו על תלמידיו לחשוב כיצד לקדמם.

המורים יכולים לזכות לחיים הטובים ביותר

ראוי לציין שכאשר ביקשו חכמים (כתובות סב, א) לתת דוגמה לאדם שחייו טובים ורגועים, ועל כן הוא יכול לחיות עם אשתו בשמחה יתרה (כדרך 'טיילים'), נתנו לדוגמה את רב שמואל בר שילת. וביארו שפרנסתו בטוחה הואיל והוא מלמד בנאמנות; והיא נוחה, הואיל ואינו צריך לנסוע למרחקים כסוחר או לעבוד במלאכה שמפרכת את הגוף; ואין לו דאגות מהשלטונות שמא יטילו עליו מיסים כבדים, כפי שהיו רגילים להטיל על בעלי אדמות ועסקים, הואיל ופרנסתו צנועה.

כמו כן בימינו

כיוצא בזה בימינו, מורים שמתאימים לתפקידם ועושים את מלאכתם בנאמנות ובאהבה, פרנסתם בטוחה, וחייהם צנועים, נוחים וטובים, והם יכולים לגדל את משפחתם בשמחה ובאהבה. זאת בתנאי שהם מתאימים להוראה ומצליחים להנהיג את הכיתה, ובתנאי שהם שמחים בזכות הגדולה שנפלה בחלקם, לחנך את ילדי ישראל. אם הם עומדים בשני התנאים הללו, בראש ובראשונה הם זוכים להיות מאושרים, וכפי שאמרו חכמים: "איזהו עשיר – השמח בחלקו" (אבות ד, א), כי תכלית העשירות בשמחה ובסיפוק שיש לאדם בחייו. מתוך כך גם יזכו לרווחה כלכלית, שכן השמח בחלקו אינו מבזבז את כספו על דברים מיותרים, וכך משכורת צנועה מניבה חיים טובים כמו משכורת נדיבה.

ככוהנים ולוויים

המורים והמורות ממלאים כיום את תפקיד הכוהנים והלוויים, שכן תפקידם העיקרי של הכוהנים והלוויים היה ללמד תורה לישראל, וכיום המורים הם שמלמדים תורה לילדי ישראל, וממשיכים בכך את מורשת ישראל לדור הבא. כשם שהתורה נתנה לכוהנים וללוויים מצוות מיוחדות ואיסורים מיוחדים שביטאו את תפקידם המקודש, כך נכון למורים לבטא את קדושת שליחותם על ידי התנהגות אצילית במתן כבוד לכל אדם והימנעות מרכילות ולשון הרע, ובהידור במצוות תוך הקפדה על תפילות וברכות.

ראוי למורים לשמוח בחלקם

ראוי למורים ולמורות שיהיו שמחים בחלקם, כי במלאכת הקודש המפוארת הם זוכים לעסוק. ואף שאינם זוכים למשכורות הגבוהות ביותר, הם זוכים לטפח את ילדי ישראל להיות חכמים וטובים, לחנכם לדרך ארץ ומעשים טובים, ולגדלם לתורה ולמצוות. הכוהנים והלוויים לא קיבלו נחלות בארץ, וממילא לא השתתפו בתחרות הכלכלית ולא ניסו להתעשר, ובזכות כך יכלו להתמקד בתפקידם המקודש, ללמד תורה לישראל, להוסיף חסד ושלום ולשמור על החוק. כמותם גם המורים והמורות צריכים לשמש דוגמה ומופת, בהיותם אנשים ערכיים שאינם משתוקקים לעושר, וחייהם טובים ומאושרים, בזכות הטוב שהם מעניקים לתלמידיהם. הודות לכך, התורה והערכים שהם ילמדו, ילוו את תלמידיהם עד זקנה ושיבה. אמרו חכמים: "בוא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא, וכל המלמד תורה לאחרים – יותר מכולם… ודירתו עם השכינה, וזהו שאמר רבי שמעון כאשר הלך לראות צעירים במקום תלמודם: הולך אני לראות פני השכינה" (זוהר חדש לך לך מב, א).

בגדי המורים

גם בגדיהם של המורים צריכים לייצג את המורשת הגדולה שהם צריכים להנחיל לתלמידיהם, וכדרך שקבעה התורה בגדים מיוחדים לעבודת הכוהנים. לפיכך, נכון שיהיו בגדיהם נאים ומכובדים, לא בזויים ולא מגונדרים. אמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו – חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו): 'כל משנאיי אהבו מוות'" (שבת קיד, א). כלומר כאשר מי שמייצג את התורה הולך בלבוש מלוכלך, הוא מחלל שם שמיים וגורם לאנשים לשנוא את דבר ה'. קל וחומר כאשר יוצא על המורה שם רע שחטא בחטאים חמורים.

גם בהלכות צניעות צריכים המורים והמורות להקפיד, שיהיו בגדיהם מייצגים את ההלכה בהידור, כדי שלא יקטרגו עליהם שאינם מייצגים את התורה. מאידך, ייזהרו שהופעתם תהיה נקייה, נאה ומכובדת, כדי שלא יטעו התלמידים לחשוב שהדבקים בתורה הם מסכנים.