דין עבודה זרה בשיתוף לבני אומות העולם

העובד עבודה זרה בשיתוף הוא זה שמאמין בא־ל עליון, אך עם זאת גם בכוחות שונים בעלי יכולת עצמאית • יש המחמירים להחשיבם כעובדי עבודה זרה, ויש המקילים מפני שאיסור עבודה זרה בשיתוף נאמר לישראל ולא לבני נוח • הלכה למעשה, רוב הפוסקים בני זמננו צידדו להקל, ועל כן בני דתות המזרח והנוצרים, כל עוד מאמינים בא־ל עליון, אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה

שאלה: שמעתי שיש פוסקים שסוברים שלפי ההלכה בני דתות המזרח ונוצרים, כל עוד הם מאמינים בא־ל עליון, אינם נחשבים כעוברים על איסור עבודה זרה שחל על בני נוח. זאת מפני שאף שיש בפולחנם עבודת אלילים, כיוון שהם מאמינים בא־ל עליון שהוא מעל כל האלים האחרים, והם אנשים הגונים בשאר שבע מצוות בני נוח, הם נחשבים נוכרים כשרים. אולם מנגד שמעתי שאומרים שאי אפשר לסמוך על דעה זו, כי היא דעת יחידים בלבד.

תשובה: אף שהיחס לבני דתות אלו תלוי בכמה סוגיות, שלא נוכל לעסוק בהן כאן, אכן הסוגיה העיקרית קשורה לדין 'עבודה זרה בשיתוף', שלדעת רוב הפוסקים אינה נחשבת כעבודה זרה לנוכרים. כלומר בכלל שבע מצוות בני נוח יש איסור לעבוד עבודה זרה, אולם כאשר הנוכרי מאמין בה' א־לוהי האלוהים, גם אם הוא משתף אמונה באלילים, עדיין הוא אינו נחשב כחוטא בעבודה זרה. אנסה לתמצת את הסוגיה מהיסודות להלכה.

עבודה זרה בשיתוף

תחילה נגדיר: העובד עבודה זרה בשיתוף הוא זה שמאמין שגבוה מעל גבוה ישנו א־ל עליון, והוא א־לוהי האלוהים, ומקור כל הכוחות, ובעל יכולת להשפיע עליהם. עם זאת הוא מאמין שה' ברא כוחות שונים שמנהיגים את העולם, ויש להם יכולת עצמאית להשפיע על מה שקורה בעולם, להיטיב או להרע, והם מיטיבים למי שסוגד להם ומרעים למי שאינו עובד אותם, וכדי שייטיבו לו הוא משתחווה לפסלים שלהם ומקיים לפניהם פולחנים, ובכך הוא משתף אמונה בא־ל עליון עם אמונה באלילים.

לישראל עבודה זרה בשיתוף אסורה כמו עבודה זרה גמורה, שנאמר: "זובח לאלוהים יוחרם בלתי לה' לבדו" (שמות כב, יט).

דעת המחמירים

לדעת המחמירים עבודה זרה בשיתוף אסורה לנוכרים כמו לישראל, שכן אם מותר לבני נוח לעבוד עבודה זרה בשיתוף, בטל מהם איסור עבודה זרה, שהרי כל עובדי עבודה זרה מאמינים באיזה אופן בבורא קדום שנמצא מעל הכול. וכפי שנאמר: "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, כי גדול שמי בגויים אמר ה' צבאות" (מלאכי א, יא). ביארו חכמים שהכוונה היא שבכל המקומות, גם עובדי האלילים קוראים לה' 'א־לוהי האלוהים' (מנחות קי, א), ואף על פי כן הם נקראים עובדי עבודה זרה (מעיל צדקה כב).

עוד למדו זאת המחמירים מדברי חכמים שאסרו לשאת ולתת עם נוצרים ביום ראשון ושלושה ימים לפניו, כדין עובדי עבודה זרה (ע"ז ו, א), וזאת אף שידוע שהנוצרים משתפים שם שמיים. ואומנם הראשונים התירו למעשה לשאת ולתת עם נוצרים, אולם סוברים המחמירים שהם הקלו מפני שהנוצרים בזמנם לא היו אדוקים ומפני איבה וצורך פרנסה, ולא מפני שאין להם דין עובדי עבודה זרה. לפיכך פסקו המחמירים שעבודה זרה בשיתוף אסורה לנוכרים, והנוצרים וקל וחומר בני דתות המזרח נחשבים עובדי עבודה זרה.

וכן דעת הרב שמואל לנדא, בנו של בעל הנודע ביהודה (נו"ב תנינא יו"ד קמח); הרב אפרים כהן (שער אפרים כד), הרב יונה לדנסופר (מעיל צדקה כב); הרב רפאל הכהן (ושב הכהן לח); הרב יוסף תאומים (פרי מגדים שפ"ת יו"ד סה, יא); רבי עקיבא איגר (שו"ת ח"ד יו"ד מג); הרב צבי הירש קלישר (אמונה ישרה ח"ב ז); הרב יוסף באב"ד (מנחת חינוך פו, ב); ועוד.

סברת המקילים

אולם לדעת רוב הפוסקים והמפרשים, אף שראוי לבני נוח להאמין באמונת הייחוד, רק עם ישראל חייב בכך, אבל לבני נוח אין איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף. ואין לטעון שכל עובד עבודה זרה משתף שם שמיים בעבודתו, שכן כל עוד הוא סובר שהבורא הקדום אינו משפיע על העולם, ולכן אינו פונה אליו לעובדו, הוא נחשב עובד עבודה זרה גמור. ורק כאשר הוא מאמין שגם א־לוהי האלוהים משפיע על העולם וגם אליו פונים בתפילה, הוא נחשב עובד עבודה זרה בשיתוף.

הסוגיות התומכות בעמדת המקילים

הזהירה התורה את ישראל לאבד כל פסל של עבודה זרה ולא ליהנות ממנו, ואילו בני נוח אינם מוזהרים בזה (ע"ז סד, א). אפשר ללמוד מכאן כדעת המקילים, שכל זמן שהם מאמינים בא־ל עליון, אין פסליהם נחשבים כעבודה זרה, וממילא אין סיבה שיאבדו אותם.

כיוצא בזה, בבית המקדש אין מקבלים קורבן מישראל שעבד עבודה זרה, ואילו מבן נוח שעבד עבודה זרה מקבלים קורבן (חולין ה, א), שהואיל ובא להקריב לה', הרי שהוא משתף אמונה בה', וממילא אין לו דין עובד עבודה זרה.

וכן למדנו שישראל צריכים למסור את נפשם על אמונת הייחוד ולא להשתחוות לפסל, ואילו בני נוח אינם חייבים בכך (ירושלמי סנהדרין ג, ה). וההסבר לכך פשוט, כל עוד הם מאמינים גם בא־ל עליון, אינם נחשבים עובדי עבודה זרה, וממילא אינם צריכים למסור את הנפש.

טעם ההבדל בין ישראל לעמים

ההבדל נובע מכך שה' נגלה אל ישראל וציווה אותם באופן מיוחד על אמונת הייחוד, שנאמר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו, ד). וכן בעשרת הדיברות נאמר: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. לא תעשה לך פסל… לא תשתחווה להם ולא תעבדם, כי אנוכי ה' אלוקיך א־ל קנא…" (שמות כ, ב-ה). ביאר הרמב"ן (שם) שקנאה זו היא מיוחדת כנגד ישראל, כי ישראל הם עם סגולתו, אשר הבדילם לו מכל העמים, שנאמר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ, כו). ונאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). ולכן כאשר ישראל עובדים עבודה זרה, יקנא כנגדם ה' "כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים, ובעבדו בעשות לו אדון אחר". אפשר להוסיף, שכיוצא בזה יש לכוהנים אזהרות מיוחדות, שכאשר ישראל עוברים עליהן, אין בידם עוון.

וכן נאמר לישראל: "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים… רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך… יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב… ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש. פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל… ופן תישא עיניך השמיימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמיים ונידחת והשתחווית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים תחת כל השמיים" (דברים ד, ה-כ). ביארו הראשונים שהואיל וה' לא התגלה אל אומות העולם כפי שהתגלה לישראל במעמד הר סיני, הנהגתו בעולם משתקפת אליהן דרך כוחות וגילויים שונים: "אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים תחת כל השמיים". וכיוון שלכל עם ולכל ארץ ה' משפיע שפע דרך כוכבים ומזלות ושרים, הם עלולים לייחס להם כוחות עצמאיים ולעובדם (רשב"ם, רמב"ן, רשב"א ועוד).

הפוסקים למעשה

וכן דעת הרב משה איסרליש (רמ"א בדר"מ ושו"ע או"ח קנו, ב); הרב שבתי כהן (ש"ך יו"ד קנא, ז); הרב משה רבקש (באר הגולה חו"מ תכה, א); הרב יאיר בכרך (חוות יאיר קפה); הרב אלכסנדר שור (תבואות שור ד, א). וכן ביארו בהרחבה רבה הרב בנימין זאב בוסקוביץ (סדר משנה על רמב"ם יסה"ת א, ז, א-ג; ע"ז ג, ג); הרב יוסף שאול נתנזון (שואל ומשיב תניינא א, נא; תליתאה א, נה; ובעוד מקומות רבים בשו"ת ובספריו על התורה). וכן כתבו הרב אלעזר פלקלס (תשובה מאהבה א, סט); הרב שלמה זלמן ליפשיץ (חמדת שלמה או"ח לו, יד); הרב יעקב אורנשטיין (ישועות יעקב או"ח קנו, א); הרב אברהם הכהן מסלוניקי (שיורי טהרה ר, ו); הרב חיים פלאג'י (חיים מלך, מלכים ט, ב); הרב יעקב אטלינגר (בנין ציון א, סג); הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים (אבני צדק יו"ד קה); הרב רחמים פרנקו (שערי רחמים ה); רבי דוד צבי הופמן (מלמד להועיל יו"ד נה); הרב מרדכי הורוויץ (מטה לוי ח"ב יו"ד כח); הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג (תחוקה לישראל ח"א ב, ו); הרב יוסף אליהו הנקין (כתבי הגרי"א הנקין ח"ב עמ' רכו); הרב אברהם אהרן פרייס (משנת אברהם ח"ב א, א-ב, ועוד); הרב שלום משאש (שמ"ש ומגן ח"ג או"ח ל-לא). ועוד פוסקים רבים.

רבים כתבו יסוד זה בהקשר הרוחני, ומהם: הרב משה זכות, הובא ב'מקדש מלך' (האזינו עמ' קו), לרב שלום בוזגלו; הרב פנחס הורוביץ בעל ההפלאה (פנים יפות בראשית יא, א; לא, נג, ועוד); הרב לוי יצחק מברדיצ'ב (קדושת לוי דברים ואתחנן ה, ז); הרב צבי הירש חיות (תורת הנביאים יא); מלבי"ם (מלכים ב, יז, לד, ועוד). וכן כתב מרן הרב קוק: "השיתוף הוא להם לעת עתה תכלית העלייה" (אורות, ישראל ותחייתו ה); "ואין בני נוח מוזהרים על השיתוף, מה שהוא מנוע מתפיסת ציורם וכוחם הנפשי" (שמונה קבצים ח, מד); הרב חרל"פ (מי מרום י, לה; יב, לב, ב). וכן דעת אדמו"רי חב"ד, הרב מנחם מנדל ה'צמח צדק' (דרך מצוותיך מצוות אחדות ה'), וכתב שכך דעת רמב"ם (הל' עבודה זרה א, א-ב), וכן האדמו"ר האחרון רבי מנחם מנדל שניאורסון (ליקוטי שיחות ח"כ עמ' 16 הערה 44).

סיכום

לישראל עבודה זרה בשיתוף אסורה כעבודה זרה לכל דבר, וכל דיני ההרחקה מעבודה זרה חלים גם על עבודה זרה בשיתוף. ואולם לבני נוח, לדעת רוב הפוסקים אין איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף, וזו הסיבה העיקרית לכל ההקלות ביחס לנוצרים.