יחס חכמי ישראל לאסטרולוגיה

לעומת עובדי האלילים שסברו שהכוכבים הם המשפיעים על מה שקורה בעולם, ביארו חכמים שגם הכוכבים והמזלות הם נבראים, וכל השפעתם היא כפי רצון ה' • לדעת רוב החכמים "אין מזל לישראל", היינו שבכוחם של ישראל לשנות את גורלם על ידי מעשיהם וזכויותיהם • לפי הטבע הרגיל לא היו אברהם ושרה צריכים להוליד את יצחק, אך ה' שינה את הטבע ויכלו להוליד את יצחק אבינו • צריך תמיד לנתח את המציאות בכלים האובייקטיביים הטובים ביותר, ועם זאת להציב חזון של אמונה

שאלה: בשבוע שעבר, במאמר על אודות האסטרולוגיה, נכתב שכאשר הייתה הסכמה כללית בין חכמי אומות העולם שהאסטרולוגיה היא חוכמה אמיתית, חכמי ישראל לא חלקו עליהם. ובימי הראשונים, כאשר חכמי האומות העולם נחלקו אם שיטת האסטרולוגיה מוטעית, גם חכמי ישראל נחלקו בכך. האם אין לחכמי ישראל שמייצגים את התורה מה להוסיף על חכמי אומות העולם?

תשובה: כבר במאמר כתבתי "אין להתפלא על כך שחכמי ישראל מתחשבים בחכמי אומות העולם, שכן חכמי התורה אינם מתיימרים להכריע על פי התורה בשאלות מדעיות, מפני שמגמת התורה ללמדנו את הדברים החשובים ביותר: מה טוב ומה רע, מה אסור ומה מותר, ולא להכריע בשאלות מדעיות". אכן ההתבוננות ביחס חכמים לאסטרולוגיה מאלפת, כפי שנבאר כאן.

הדגשים של חכמי ישראל

כאמור, כאשר כל חכמי אומות העולם הסכימו שהאסטרולוגיה אמת – חכמי ישראל לא חלקו עליהם, אולם הדגישו על פי אמונת ישראל כמה עקרונות ששינו אותה מהיסוד, ובכך מנעו את החשש שתשפיע על ישראל לרעה. ראשית, לעומת עובדי האלילים, שסברו שהכוכבים הם המשפיעים על מה שקורה בעולם, ביארו חכמים שגם הכוכבים והמזלות הם נבראים, וכל השפעתם היא כפי רצון ה', וממילא ברצון ה' ישתנה המזל.

עוד אמרו שגם האסטרולוגים המוכשרים ביותר לא יצליחו לחזות במדויק את העתיד, שכן נתן ה' בחירה חופשית לאדם, ועל ידי מעשיו הטובים או הרעים הוא יכול לשנות את גורלו. במיוחד הדברים אמורים בישראל שקיבלו את התורה והמצוות, ועל ידן הם יכולים להתרומם אל מעל הכוכבים והמזלות ולתקן את עצמם ואת העולם כולו, ומנגד אם יבחרו ברע ייענשו יותר. ולכן לדעת רוב החכמים "אין מזל לישראל" (שבת קנו, א-ב), היינו שבכוחם של ישראל לשנות את גורלם על ידי מעשיהם וזכויותיהם.

וכך במעשה אחר מעשה לימדו חכמים את ישראל להאמין בה' ולשקוד על תיקון המידות והמעשים, ולא לסמוך על שום תחזית אסטרולוגית.

אברהם אבינו

וכן אמר האמורא רב (שבת קנו, א), שלאחר שבחר ה' באברהם אבינו להקים מזרעו את עם ישראל, פנה אברהם לקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות (במפה האסטרולוגית) שלי, ואיני ראוי להוליד בן?! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל". שכן מה ראית? שכוכב צדק נמצא במערב ולכן אינך יכול להוליד, הנה אני מעבירו למזרח, ואתה יכול להוליד. כיוצא בזה אמרו חכמים (בראשית רבה מד, י) שאמר אברהם אבינו לפני ריבונו של עולם: המזל דוחק אותי שאיני יכול להוליד. אמר לו הקב"ה: אכן 'אברם' ו'שרי' אינם יכולים להוליד, אבל כיוון ששיניתי את שמכם ל'אברהם' ו'שרה', אתם יכולים להוליד.

כלומר אומנם לפי הטבע הרגיל לא היו אברהם ושרה צריכים להוליד את יצחק, אך כיוון שה' בחר בהם והם הלכו בדרכיו, ה', שכל הטבע בידיו, שינה את הטבע ויכלו להוליד את יצחק אבינו.

משה רבנו

כיוצא בזה אמרו חכמים (סוטה יב, ב) על החוזים בכוכבים שהם "צופים ואינם יודעים מה צופים, מהגים ואינן יודעים מה מהגים". החוזים של פרעה ראו שמושיעם של ישראל עומד להיוולד והוא עומד ללקות במים, עמדו וגזרו: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב). כיוון שמשה הונח בתיבה ביאור – נעלם הסימן וחשבו שכבר לקה ומת וביטלו את הגזרה. ולא הבינו שראו שמשה עתיד ללקות על מי מריבה ובשל כך לא ייכנס לארץ.

הנה שוב לימדו אותנו חכמינו ז"ל שאף שאפשר לחזות עתידות, אין התחזית מדויקת, ולכן צריך לבחור לעשות את הדבר הנכון בעיני אלוקים ואדם, ובכך זוכים לברכה בעולם הזה ובעולם הבא.

הנחש שנחתך במקום להכיש

כמו כן סיפרו חכמים (שבת קנו, ב) על האמורא שמואל שישב עם אבלט, שהיה חכם נוכרי גדול וחוזה בכוכבים, ועברו לפניהם אנשים בדרכם לקצוץ קנים סמוך לאגם. הצביע אבלט על אחד האנשים ואמר: "זה האיש ילך ולא יחזור, ינשכנו נחש וימות". אמר לו שמואל: "אם בן ישראל הוא, ילך ויחזור". בעוד הם יושבים, חזר אותו אדם מהאגם. קם אבלט כדי לבדוק את משאו ומצא בו נחש שנחתך לשתי חתיכות ומת, והתברר שאכן חזה נכון שיבוא עליו נחש, אלא שטעה בכך שימות. שאל שמואל את האיש מה עשית היום, סיפר שעשה צדקה עם חבר שלא היה לו מה לאכול, ונתן לו משלו באופן שלא יתבייש. נמצא שבזכות המצווה שעשה, גורלו השתנה ממוות לחיים.

הנה שוב לימדו אותנו חכמים, שאף שלעיתים יש לחכמי אומות העולם יכולת מופלאה לחזות עתידות, הצדקה שאדם נותן לשם שמיים יכולה להציל אותו ממיתה.

בתו של רבי עקיבא

עוד סיפרו (שבת קנו, ב), על רבי עקיבא שהייתה לו בת, שצפו החוזים בכוכבים שביום חתונתה יכיש אותה נחש ותמות. דאג רבי עקיבא מאוד מכך, אולם לא נמנע מלחתן אותה. כשהלכה לביתה בליל חתונתה, הסירה משערה תכשיט שיש לו כעין מחט בראשו והניחה אותו בחור שבכותל. בבוקר נטלה את התכשיט ונחש מת נסרך אחריו, והתברר שבלילה תקעה אותו בעינו של הנחש. שאל רבי עקיבא את בתו, איזה מעשה טוב עשית ביום החתונה שבזכותו ניצלת? סיפרה שלפנות ערב קרא עני על פתח הבית, והיו הכול טרודים בסעודת הנישואין ולא שמעו את קולו, אך היא שמעה אותו ולקחה את המנה שלה ונתנה לו. אמר רבי עקיבא: מצווה עשית, והיא שהצילה אותך ממיתה.

הלימוד החשוב מסיפור זה, שאף שידע רבי עקיבא שכוחם של החוזים גדול, ודאג מאוד שמא בתו תמות ביום חתונתה כפי שחזו, לא נמנע מלקיים את המצווה לחתן את בתו. הן משום שלעיתים החוזים טועים, והן משום שלעיתים על ידי זכות גדולה הגורל משתנה, כפי שאירע לבתו, שבזכות המצווה הגדולה שקיימה ביום חתונתה ניצלה ממוות.

יוסף מוקיר שבת

כמו כן סיפרו חכמים (שבת קיט, א) על נוכרי בעל נכסים רבים שרצה להיטיב את עסקיו ולשומרם, והלך להתייעץ בכלדיים (החוזים בכוכבים), ואמרו לו שלפי מה שהם רואים כל נכסיו ייפלו לידי יוסף מוקיר שבת. רצה הנוכרי למנוע זאת ומכר את כל נכסיו וקנה בהם מרגלית יקרה והטמינה בכובעו. כשעבר על הנהר, נשבה רוח והעיפה את כובעו למים, ודג גדול בלע את המרגלית. לימים אותו דג ניצוד והובא לשוק סמוך לכניסת השבת. כיוון שהכול כבר קנו את צורכי השבת, לא נמצא לדג הגדול והיקר קונה. אמרו הדייגים: מן הסתם יוסף מוקיר שבת, שרגיל להדר לקנות כל מאכל טוב לכבוד שבת, ירצה לקנותו. הביאו לו את הדג והוא קנה אותו, וכשקרעו מצא את המרגלית. מכרה בסכום עתק ונעשה עשיר.

נמצא אם כן שחכמים הביאו סיפורים שבהם האסטרולוגים חזו נכון, אך בפועל לא קלעו לאמת, כי ישראל מעל המזל, ובעזרת התורה והמצוות הם משנים את המזל.

בתוך כך למדנו כיצד חכמי ישראל מצד אחד מכבדים את חכמי אומות העולם ונעזרים בחוכמתם, ומצד אחר על פי יסודות האמונה שהתגלו לישראל בנבואה, מסירים את הנזקים המוסריים העלולים להיגרם מהם.

לקחים לימינו

וכך בכל דור חכמי ישראל התייחסו בכבוד לחוכמה שמנתחת את המציאות במיטב הכלים שבידה, אבל לא קיבלו את כל מסקנותיה. זאת משום שהחוכמה מתייחסת למציאות כאל מצב קבוע שאין אפשרות לשנותו, אולם על ידי הצבת חזון שמבטא את צלם אלוקים שבאדם אפשר לשנות את המציאות.

לדוגמה, על פי ניתוחים אובייקטיביים, חכמים מתחומי החברה טוענים בצדק שלאדם שגדל בשכונת מצוקה או בקרב עם סובל כמעט אין סיכוי להתקדם, ועל כן צריך לוותר לו. לעומת זאת, לפי אמונת ישראל, אומנם נכון שתנאי חייו קשים מאוד, אבל יש לו בחירה חופשית לשנות את מצבו לטובה או לרעה.

לכן צריך תמיד לנתח את המציאות בכלים האובייקטיביים הטובים ביותר, ועם זאת להציב חזון של אמונה, שלמרות כל הקשיים ניתן על ידו לשנות את המציאות לטובה. בכל אופן יהיו קשיים, השאלה אם הם יהיו חבלי גסיסה או חבלי לידה.

מלחמת ששת הימים

לפני מלחמת ששת הימים רבים התייאשו. מצרים, ירדן וסוריה, עם צבאות חזקים, איימו להחריב את מדינת ישראל. צרפת, שעד אז סיפקה נשק לישראל, הטילה עליה אמברגו. שר החוץ אבא אבן אמר שישראל נמצאת עכשיו בגבולות אושוויץ. לו ממשלת ישראל הייתה מקבלת את המצב כפי שהוא, מצבנו היה נורא. אולם ממשלת ישראל וראשי הצבא התאזרו בגבורה, ומתוך ביטחון בצור ישראל תקפנו ראשונים, וסיכלנו את האפשרות של האויב לתקוף תחילה. המציאות התהפכה, ומצרה יצאנו לישועה.

כיוון שלא המשכנו בגבורה ליישב את כל חבלי ארצנו, חל כרסום במעמדנו, אומות העולם החלו ללחוץ עלינו לסגת. כך הגענו לתהליך אוסלו, לנסיגה מגוש קטיף ומדרום לבנון ולאסון שאנחנו מתמודדים איתו, כאשר הפיקוד הבכיר הכושל ממשיך לנסות לפייס את האויב במקום להילחם ברציפות עד הכרעתו. עדיין לא מאוחר, אפשר להתעשת, להחליט שאנחנו מתכוונים להכריע את אויבינו, לשלוט בחבל עזה, ולתכנן לטווח ארוך את המשך קידום החזון הציוני שכולל עלייה, התיישבות בכל רחבי הארץ וביטחון.