וגם ערב רב עלה איתם

עם יציאת ישראל ממצרים, רבים מתושבי מצרים ביקשו להסתפח לישראל, ומשה רבנו בענוותנותו קיבלם • מהקשיים והבעיות שצמחו לישראל בהמשך הדרך בעקבות צירוף הערב רב, למדו חכמים שקשים גרים לישראל כספחת • בדרכו של משה רבנו, גם הרב קוק זצ"ל מסר את נפשו על קירוב הניצוצות החבויים בקרב הרחוקים מאוד מהתורה

בשעה שיצאו ישראל ממצרים הצטרפו אליהם גרים רבים, מבני המצרים ועמים נוספים, שנקראו בתורה "ערב רב". שנאמר: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות רגלי הגברים לבד מטף. וגם ערב רב עלה איתם…" (שמות יב, לז-לח). לאחר שראו את המכות שהכה ה' את מצרים, הכירו במעלת ישראל ומשה, שנאמר: "וייתן ה' את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (שם יא, א). מתוך כך היו שביקשו להתגייר. "אמר האלוקים: כל מי שאוהב את בניי, יבוא וישמח עם בניי. הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנאמר: 'וגם ערב רב עלה איתם'" (שמות רבה יח, י).

הגרים שהצטרפו לקורבן פסח

כפי הנראה, היו מצריים שכבר מעת שהחל משה את שליחותו ביקשו להצטרף לישראל, והיה ברור שראוי לגיירם ולצרפם לישראל. ולגביהם הורה ה' למשה שאם יימולו, יתגיירו ויצטרפו לישראל ויעשו עמהם את הפסח. שנאמר: "וכי יגור איתך גר ועשה פסח לה', הימול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ, וכל ערל לא יאכל בו. תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות יב, מח-מט, ועי' רמב"ן במדבר ט, יד).

משה רבנו, שהיה עניו וכשר, גיירם

ככל שגברו המכות, רבו מאוד המבקשים להצטרף, וה' אמר למשה: "והוצאתי את צבאותיי את עמי בני ישראל" (שמות ז, ד), משמע בלא גרים רבים, אך משה רבנו אמר: "טוב שידבקו גרים בשכינה" וקיבלם (רש"י שמות לב, ז). והם שהחטיאו את ישראל בחטא העגל סמוך להר סיני. זהו שאמר ה' למשה: "לך רד כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שמות לב, ז). אמרו חכמים: "אמר משה: ריבון העולם, מניין הם עמי?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב. אתה, שהיית עניו וכשר, אמרת לי: לעולם מקבלים השבים. ואני הייתי יודע מה הם עתידים לעשות, אמרתי לך לאו, ועשיתי רצונך, והם שעשו את העגל וגרמו לעמי לחטוא" (שמות רבה לב, ז).

הערב רב מחטיאים את ישראל

ביארו בזוהר (ח"ב קצא, א) שבין הערב רב היו מכשפי מצרים וחרטומיהם, שראו את גבורות ה' שמעל לכל כשפיהם, ונכנעו לה' וביקשו להצטרף לישראל. והזהיר ה' את משה שלא לקבלם. אמר משה לה': "ריבון העולמים, כיוון שראו את גבורותיך הם רוצים להתגייר, יראו גבורותיך בכל יום וידעו שאין אלוקים מבלעדיך", וכיוון שה' לא הורה למשה במפורש שלא לקבלם, משה רבנו, עבד ה' נאמן ביתו, קיבלם וגיירם. לאחר מתן תורה, כאשר בושש משה לרדת מההר, איבדו את האמונה שיחזור, וביקשו לעשות פסל שדרכו יוכלו להתקשר לה' ולמשה, והם בכשפיהם גרמו שהזהב שהתיך אהרן נעשה לעגל. והם שאמרו לישראל: "אלה א־לוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב, ד; ויקרא רבה כז, ח).

גם לאחר חטא העגל הערב רב החטיאו את ישראל, שנאמר: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר" (במדבר יא, ד). האספסוף הם אנשים מהערב רב (במדבר רבה טו, כד; רש"י).

בעיית הגרים

אל נחשוב שרק בגיור הערב רב היו בעיות, שכן למד הרמב"ם מגיור הערב רב על כלל הגיורים, כפי שכתב: "ומפני זה אמרו חכמים: קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת, שרובן חוזר בשביל דבר, ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאווה, וכן רוב הניסיונות – האספסוף היו בהן תחילה" (הלכות איסורי ביאה יג, יח). ואף על פי כן לא ביטלו חכמים את מצוות קבלת הגרים, שכן הגאולה תלויה בכך, אלא שהצביעו על הבעיה הכרוכה באתגר העצום של קירוב הגרים.

שורש נשמת ערב רב בישראל

ביאר האר"י ששורש נשמתם של הערב רב בישראל, כלומר הם היו יהודים ביסודם. אלא שבעת יציאת מצרים רבים מהם עוד לא הגיעו לשלב הראוי לתיקונם ולגיורם לכתחילה. לכן מתחילה לא רצה ה' שמשה יגיירם (שער הפסוקים עמ' קז). אולם כשמשה ביקש לגיירם לא מיחה בו ה', כי אף שהדבר כרוך בסיבוכים ובייסורים, התיקון שיצמח מכך גדול, שעל ידי כך לא יאבדו הניצוצות הקדושים הללו מישראל, ויתגדל ויתקדש שם ה' ותרבה הברכה בעולם.

משמעות הסיבוכים

כדי להבין את הסיבוכים שהתעצמו בעקבות קבלת הערב רב, צריך לבאר שתהליך תיקון העולם כרוך בבירורים רבים, באופן שבכל שלב מתעוררים ניסיונות חדשים, ומתהומות הנפש עולים סיגים רעים יחד עם רצונות ורעיונות טובים. וככל שישראל זוכים, הם מעמיקים יותר בגילוי הטוב שבהם ומתגברים על הניסיון ומתעלים, הסיגים הרעים נפרדים מהם והם הולכים ומזדככים. וכשלא זוכים, הסיגים הרעים מתגברים, וכפי מידת התגברותם רבים מישראל מתפתים אחריהם, חוטאים ונופלים. ומתוך הצרות שנגרמות מכך חוזרים בתשובה ונפטרים מהסיגים הרעים, וממשיכים לצמוח לשלב הבא. בצירוף הערב רב זכו להעלות ניצוצות גדולים, אולם לשם כך הוצרכו להתמודד עם סיגים קשים יותר.

הערב רב הם הרכוש הגדול

בהצטרפות הערב רב התגשמה אחת המטרות המרכזיות של גלות מצרים – לצרף אליהם גרים שנשמתם קשורה ביסודה לישראל, ובעקבות חטא אדם הראשון אבדו בגויים, ועל ידי תהליך יציאת מצרים התעוררו להתגייר. הצטרפות הגרים הייתה בכלל ההבטחה שהבטיח ה' לאברהם אבינו: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יד). וכן ביאר בפנים יפות (בראשית טו, יג). וכך כתב בשפת אמת: "כי ידוע שבני ישראל העלו ממצרים ניצוצות קדושות שהיו נמצאים שם… 'וגם ערב רב עלו' הוא התערובות שהיה מעורב במצרים הארות רבות מהקדושה… וזהו הרכוש גדול… והכול היה לקיים ההבטחה לאברהם אבינו ע"ה ראשון לגרים שהיה כל רצונו לקרב כל הברואים אליו יתברך…" (בא תרמ"ג). ומבאר שאחר כך באו לידי חטא העגל מהרכוש הרב, הן מהזהב והן מהערב רב, כי "היה צריך עבודה גדולה לתקן אותם ולצרפם צירוף אחר צירוף. אכן, ודאי יתוקן הכול בעזר ה' יתברך עד גאולה העתידה, וזה השבח שעשו כדבר משה".

סיגי הערב רב

במשך הדורות, כאשר ראו חכמים יהודים שנהגו באכזריות וברשעות ולא ריחמו על זולתם, הסיקו שכנראה גבר בהם הצד הרע שבערב רב שעדיין לא תוקן (ביצה לב, ב). כלומר, החלק הטוב שבערב רב כבר נספג בכלל ישראל, ואילו הסיגים שעוד לא תוקנו נקראים ערב רב, והם אינם אנשים מסוימים אלא תכונות רעות וסיגים שמעורבים בנפשות ישראל. ועיקר רשעותם של יהודים שבולטים בהם סיגי ערב רב, שהם שונאים את עמם וכופרים בסגולת ישראל ומצטרפים לאויבי ישראל (מאמרי הראי"ה עמ' 55). והגר"א סיכם את תכונות חמשת סוגי הערב רב, והגרועים שבהם בעלי המחלוקת, "ואין בן דוד בא עד שיימחו מן העולם" (אבן שלמה יא, ח).

משה רבנו כיוון לרצון ה'

למרות שמלכתחילה הזהיר ה' את משה רבנו שלא לגייר את כל הערב רב, משה, עבד ה' הנאמן, החליט לגיירם, משום שאין נכון לדחות את מי שרוצה להתגייר, ואם ידחם עד לזמן שיהיו ראויים להתגייר לכתחילה, יש לחשוש שתאבד השעה, וכשיגיע זמן תיקונם לא תהיה הזדמנות לגיירם, ויצטרכו ישראל לעבור גלויות וייסורים רבים כדי להחזירם. ולא מיחה ה' בידו, כי באמת זה היה רצונו של ה', שמשה רבנו יתנדב מעצמו לגיירם, ויקבל את האחריות ללמדם תורה, וימסור נפשו עליהם כדי לגלות את הטוב שגנוז בהם.

כלומר, במסירות נפשו של משה רבנו על כלל ישראל, ועל הקשורים לישראל ובכללם הערב רב, גילה משה רבנו את רצונו של ה' ששום כוח חיים לא יאבד, ולמרות כל הייסורים והסיבוכים, הכול יצטרף עם כלל ישראל לתיקון עולם במלכות שד־י וגילוי דבר ה' וברכתו במילואם.

מרן הרב קוק ממשיך בדרכו של משה רבנו

וכן בכל הדורות, תלמידי החכמים הגדולים, ממשיכי דרכו של משה רבנו, הרועים הנאמנים, אוהבי ישראל, החפצים בגילוי התורה בשלמות ובקידוש השם בעולם – מוסרים נפשם על קיבוץ כל הניצוצות הקדושים, ומקרבים גם את הרחוקים וגם את הגרים. אומנם התהליך מורכב ומסובך, אולם דווקא על ידו מתגלים דברי התורה באופן העמוק והמבורר ביותר, ולכן תלמידי החכמים הגדולים מוסרים נפשם על כך (אגרות ראיה ח"ב תקנה; שמונה קבצים ז, קלז-קלח).

עוד כתב מרן הרב קוק (שמונה קבצים ב, לה) שמבני החצופים פורצי הדרכים יקומו נביאים גדולים ממדרגתו העליונה של משה רבנו, ועומק הטוב יתגלה על ידם. עוד כתב (שמונה קבצים ב, קטו) שהצד המשיחי שבמשה רבנו הוא שקירב גם פחותי ערך וערב רב. ושם: "כל נשמה גדולה יש לה עסק עם כל הענפים המסתעפים משורשיה, והיא צריכה לתקן את פגמיהם, ויש לה זכות לקרב את הרחוקים אפילו יותר מהדין הראוי, כשהיא מכֶּרת שהם הינם שייכים לה" (א, שכו). וככל שאדם גדול יותר, כך ענפיו מסתעפים למקומות רחוקים וכוללים כול, וכמשה רבנו וגדולי הדורות.