המסר של מצוות מחיית עמלק לדורנו

הצורך במצוות מחיית עמלק היה כנקמה על ההתקפה האכזרית שלהם על ישראל, אך גם כצורך הרתעתי נגד עם שמתבסס על ביזה ורצח • מצוות המחייה אינה חייבת להתבצע באמצעות הריגה, אלא אף על ידי החזרה בתשובה ועזיבה של הדרך העמלקית • בדורנו, שאין עמלק ידוע, עלינו להחזיק בשורש המצווה שהוא ביעור הרע ומלחמה ללא פשרות, גם כאשר טבענו הרחמני חותר לשקט

• א. מה טעם מצוות התורה למחות באכזריות את עמלק, גברים נשים וטף?
• ב. האם מצווה גם להרוג תינוק עזוב שהתברר שהוא מזרע עמלק?
• ג. אם יתברר כיום באופן ודאי שאדם ששייך לעם מסוים הוא בעצם מזרע עמלק, האם חובה להורגו למרות שהוא אינו מזדהה כעמלקי?
• ד. אחר שהעם העמלקי נכחד ולא נודע זכרו, מדוע עדיין יש לנו מצווה לקרוא את פרשת עמלק בכל שנה בפרשת זכור?

א. טעם מצוות מחיית עמלק

עמלק הוא האויב המר ביותר של ישראל ושל האנושות, שכן עמלק היה עם שלא עסק בחקלאות וחרושת, אלא אימן את צעיריו לתקוף בהפתעה כפרים ושיירות. להרוג את העומדים מולם, לבזוז את רכושם ולמכור את הגברים הנותרים, הנשים והטף לעבדים. קשה היה ללחום בהם, מפני שלא היה להם מושב קבוע. הם נדדו במדבריות, וכל כמה חודשים תקפו יישוב, רצחו, בזזו, ומכרו את השבויים לעבדות.

לא ניתן היה לצפות היכן יתקפו, כי הם נדדו על פני מאות קילומטרים, וכל היישובים שעל ספר המדבר היו מאוימים על ידם. כדי להתגונן מפניהם היה צריך להעמיד חיל משמר גדול בכל העיירות הקרובות לספר, ומכיוון שלא ניתן לבצע זאת, העמלקים היו מצליחים להרוג ולבזוז בהתקפותיהם, עד שרוב המתגוררים בספר התכנסו לאזורים הצפופים, ושטחים עצומים שיכלו לספק מזון לעם רב נותרו שוממים מפחד העמלקים.

לאחר שעם ישראל יצא מעבדות מצרים, מפני היותו עייף ויגע, בני עמלק החלו לתוקפו. במקום לראות את גודל הנס, או לרחם על העבדים שזה עתה יצאו לחירות, ראו העמלקים לפניהם הזדמנות לבזוז בז ולשבות אנשים ולמוכרם, והחלו לזנב בנחשלים אחר המחנה.

גם לאחר שיהושע בשליחות משה רבנו נלחם בהם והדף אותם, היה ברור שאין זה הקרב האחרון, אלא מכיוון שהיו סובבים את גבולה של ארץ ישראל, כל אימת שיראו סימני חולשה יתקפו, יהרגו, יבזזו וישבו.

שלוש המצוות הקשורות למחיית עמלק

בעקבות זאת נצטווינו בשלוש מצוות:

• א. מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק.
• ב. מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את אשר עשה לנו.
• ג. מצוות עשה, למחות את זרעו מן העולם (דברים כה, יז-יט).

כדי להכרית את עמלק היה צורך בגיוס צבא גדול שיקיף את כל אזור פעילותם הרחב, ימצאם, יחסום את נתיבי בריחתם, יגיע איתם לקרב פנים אל פנים וישמידם. לשם כך היה עם ישראל צריך להתבסס בארץ ולהיות מסוגל להקצות כוחות גדולים למשך זמן רב לצורך המלחמה, ועוד כוחות נוספים לשמירה על העורף בזמן המבצע הצבאי הגדול והממושך. זהו שאמרו חכמים (סנהדרין כ, ב), שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: א. להעמיד מלך. ב. להכרית זרעו של עמלק. ג. ורק לאחר מכן יוכלו לקיים את המצווה השלישית – לבנות מקדש.

ההיגיון המוסרי שבמצווה

מתוך כך אפשר להבין את ההיגיון המוסרי שבמצווה, שכשם שעשו עמלק לכל הערים שבזזו, כך ראוי שייעשה להם. ואומנם בדרך כלל הם לא הרגו את כל בני הערים שכבשו, אולם זה היה רק מפני שקיוו להרוויח כסף ממכירתם לעבדים. אבל כשלא מצאו להם קונים – הרגום.

מידה זו היא גם הכרחית ליצירת הרתעה. שכן מי שמוותר לאויביו ואינו נוקם בהם כפי מידתם, מעודד את אויביו ללחום נגדו. האימפריות הגדולות הענישו בחומרה את מי שעמדו מולם, ועל ידי כך יצרו הרתעה שקיימה את מלכותן מאות שנים.

עמלק שורש הרע בעולם

באופן עמוק יותר, עמלק מבטא את שורש הרע בעולם. מאז יציאת מצרים ועד היום הרשעים הגדולים ביותר קמים במיוחד על עם ישראל. כפי גודל הייעוד של עם ישראל לתיקון עולם, כך מתעוררים רשעי עולם לצאת ולהילחם נגדו. לכן מחייתו היא מחיית שורש הרשע מהעולם.

ב. עמלקים יכולים לשוב בתשובה

אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, כל עמלקי שיחליט לקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח מפקיע מעצמו את דין עמלק. יש אומרים שאף מקבלים גרים מעמלק (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יב, יז). וכפי שניתן להבין ממה שסיפרו חכמים, שמבני בניו של המן התגיירו ולימדו תורה בבני ברק. ויש אומרים שאין מקבלים מהם גרים, אלא שאם עברו להיות בני עם אחר, אחר שנשכח מוצאם מקבלים מהם גרים (חיד"א, ראו בפניני הלכה זמנים יד, ח, 10).

לא זו בלבד אלא שציוותה התורה שלפני שנצא למלחמה בעמלק נציע להם שלום, היינו שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח ושלטון ישראל. אם קיבלו – אין נלחמים נגדם. ואם לא קיבלו – נלחמים נגדם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כס"מ שם).

הרי שהדרך האידיאלית לקיום מצוות מחיית עמלק – בחזרתם בתשובה. אם לא כן, ישנה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה. בפועל, המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים צאצאיהם התפזרו והתבוללו בגויים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה.

האם צריך לקיים את המצווה בתינוק עזוב

מכאן תשובה לשאלה ב': בשעת המלחמה המצווה היא לא לחיות כל נשמה, שכך המוסר מחייב מצד מידה כנגד מידה, וכדי ליצור הרתעה, כפי שהיה מקובל באותם ימים. אולם שלא בשעת מלחמה, אם מוצאים תינוק עזוב מזרע עמלק, מכיוון שניתן לחנכו לקיים שבע מצוות בני נח, אין להורגו.

ג. מי שהתברר שהוא מזרע עמלק אך זהותו אחרת

מכיוון שלמדנו שאם עמלק מקבל על עצמו שבע מצוות פקע ממנו דין עמלק, ממילא עולה שגם אם המיר את לאומיותו והפך לבן עם אחר, פקע ממנו דין עמלק. קל וחומר כאשר נשכח מוצאו ומלידתו הוא מזדהה כבן עם אחר. כלומר דין עמלק חל על מי שמזדהה לאומית וערכית כעמלקי ולא על המוצא הגזעי־ביולוגי.

ד. המשמעות לימינו

לפי מסורת רבותינו בטל עמלק מן העולם, ועל כן אין היום שום עם או יחיד שיש עליו דין עמלק. אבל עדיין מצווה לזכור את המצווה ולא לשכוח אותה, מפני הרעיון המוסרי שבה.

אפשר שמצווה זו חשובה במיוחד ליהודים, שמטבעם הם רחמנים ובעלי חסד. מצוות רבות בתורה מחנכות אותנו לכך, עד שמטבענו היינו נוטים לסלוח לעמלק כל זמן שיתחייב לא לתקוף. לכן התורה ציוותה אותנו לזכור את מעשיו של עמלק ולמחותו. מתוך כך נזכור שיש רוע בעולם, וכשצריך להילחם יש לעשות זאת בלי פשרות, עד הניצחון המלא, כפי המקובל בכל דור. רק כך נוכל לתקן את העולם.

הקונספציה התקיימה מפני ששכחנו את עמלק

השנה קיבלנו לכך תזכורת כואבת מאוד. אויבינו מכריזים תדיר שהם רוצים להשמיד אותנו באופן האכזרי ביותר, ואף על פי כן רבים מאוד לא הפנימו זאת. כך קיבלנו את הסכמי אוסלו, את הנסיגה מגוש קטיף, את ההסכמים לשחרור רוצחים תמורת חטופים, שהנורא שבהם שחרור גלעד שליט תמורת 1,027 מחבלים. אם היינו מבינים שמדובר באויבים שבאמת רוצים להשמיד את מדינת ישראל, היינו חותרים לניצחון מלא שבו האויב נכנע ללא תנאים, ורק אחר כך מתחילים לדון ביום שאחרי. אך כל עוד איננו מבינים זאת, רבים משלים את עצמם שאפשר למצוא פשרות שיניחו את דעתם.

אומנם המלחמה באויב צריכה להתקיים לפי החוק הבין־לאומי (כפי שביארתי במאמר אחר), אולם החוק הבין־לאומי אינו מונע ניצחון מוחלט, הוא רק מונע פגיעה שאינה הכרחית בבלתי מעורבים.

נקווה שבזכות קיום מצוות זכור, מעתה ואילך בכל עת שתהיה אפשרות לפגוע באויב, נפגע בו גם אם בעקבות זאת ייפגעו בני משפחתו שנמצאים איתו, כפי שמוסכם בדין הבין־לאומי. מסתבר שלו היינו נוהגים כך, גם היינו מנצחים וגם הרבה פחות "בלתי מעורבים" היו נפגעים.

נקווה שבזכות קיום מצוות זכור נוכל לחזור לעיקרון ההלכתי שאין פודים שבוי יותר מכדי דמיו, היינו שבוי אחד תמורת שבוי אחד. לו היינו נוהגים כך בעבר, רוב הייסורים שמשפחות החטופים עוברות היו נחסכים. אם לא נזכור זאת יש חשש כבד שירבו בעתיד משפחות של שכול וחטופים.

נקווה שבזכות קיום מצוות זכור נוכל להתחזק להמשיך במלחמה עד הניצחון המלא על האויב, שאחריו לא תהיה עוד רשות שחותרת נגד ישראל, בין אם קוראים לה חמאס או רשות פלשתינית.

האם לשמוח בפורים השנה

אפילו אבלים חייבים לשמוח בפורים, קל וחומר עם ישראל צריך לשמוח, ומתוך כך בעזרת ה' נתחזק לנצח את אויבינו. אומנם על דברי הוללות שאינם מצווה נכון לוותר.

דיני אבֵל בשלושים על קרוביו וי"ב חודש על הוריו

נוהגים שלא לשלוח לאבֵל מנות, אבל הוא חייב לשלוח מנות אפילו בשבעה עצמה (שולחן ערוך ורמ"א תרצו, ו). במקום שאין נוהגים לשאול בשלום האבֵל, אין שולחים לו מנות בתקופת אבלו (רמ"א תרצו, ו, משנה ברורה כ-כא).

כאשר אחד מבני הזוג אבֵל, אפשר לשלוח מנות לבן זוגו.

מצווה על האבֵל להשתתף בסעודות פורים כפי שהוא רגיל בכל שנה, ובכלל זה מוזיקה כפי שמקובל תמיד. אומנם במסיבות גדולות בלילה עם כלי נגינה, הואיל ואינן בכלל חובת המצווה, עדיף שלא להשתתף, והרגיל להשתתף בהן ורוצה לנהוג כך גם בשנת אבלותו, רשאי.