כבר כנער בארגנטינה התבלט חותני רבי טוביה כ"ץ ז"ל במנהיגותו, ובעלייתו לארץ סחף אחריו עשרות צעירים שבאו בעקבותיו • בקיבוץ דבקה נפשו באומנות הציור, וכפי הנראה ההתעמקות באומנות קירבה אותו לאמונה • שתי הבחירות שלו – בארץ ישראל ובתורה ומצוותיה – זיכו אותו לכך שצאצאיו מקימים משפחות יפות, שותפים בבניין הארץ, בפיתוח הכלכלה והמדע, עוסקים בתורה ובמצוות ומשתדלים להוסיף טובה וברכה
דברים לזכרו של חותני רבי טוביה כ"ץ, שנפטר בכ"ח אדר א' תשפ"ד. בהיותו בן חודש עזבו הוריו את פולין והפליגו לארגנטינה. אחיה של האם שושנה, יוסל שיכמן, דחק באחותו שושנה ובגיסו לברוח מפולין. הסבא רבי פנחס וגם ההורים הצעירים של טוביה, חששו להפליג עם תינוק בן חודש, אולם האח יוסל טען שאם לא ינצלו את הכרטיס ששלח להם אחיהם יעקב, שכבר היגר לארגנטינה, לא תהיה להם עוד אפשרות לצאת. הם הפליגו באונייה, שלימים התברר שהייתה האחרונה שהפליגה מפולין לארגנטינה.
בבית הוריו
יהדות פולין עברה משבר רוחני גדול. לפני מלחמת העולם הראשונה, רובם המכריע של יהודי פולין היו דתיים, אך ערב מלחמת העולם השנייה רובם המכריע של יהודי פולין כבר לא שמרו שבת. אומנם רבים מהם היו מסורתיים ופקדו את בית הכנסת בשבתות. זה היה גם מצבם של הוריו, במיוחד לאחר שהיגרו לארגנטינה. אביו התפלל בבית הכנסת בשבתות, ולעיתים הניח תפילין. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כשהגיעו השמועות הנוראות מפולין, והתברר לאימו שכל בני משפחתה ומכריה נרצחו בשואה, הרבתה לבכות. כשהגיעה שבת, עמדה מול הפמוטים ובבכי ובכעס אמרה: "בשביל מה הדלקתי נרות כל השנים הללו", הניחה את הפמוטים בארון, ולמשך כמה שנים הפסיקה להדליק נרות שבת. לימים, לאחר שילדיהם עלו לארץ, ביקשו גם ההורים להצטרף אליהם, אולם אביו נפטר סמוך לעלייתו, ואימו עלתה והצטרפה אליהם לקיבוץ. שם הדליקה נרות שבת, צמה ביום הכיפורים, נזהרה שלא להדליק אש בשבת וניסתה לשמור מסורת כפי האפשר בקיבוץ.
תנועת דרור
בארגנטינה הצטרף רבי טוביה לתנועת 'דרור', שחינכה לציונות וסוציאליזם ועודדה את חניכיה לעלות לארץ מתוך קשר ל'קיבוץ המאוחד'. בתנועה היה מדריך ואחר כך קומונר. מספרים שהיה מוערך מאוד בעיני חניכיו. בעידודו רבים נעשו ציונים ועלו לארץ, ושם פגש את אשתו פנינה. גם מוריו הלא יהודים העריכו אותו מאוד, וכששמעו שהוא עומד לעלות לארץ, ציפו שיהיה בה למנהיג.
כמה קיבוצים שהוקמו על ידי בוגרי הפלמ"ח, כדוגמת חוקוק, התקשו לקלוט חברים חדשים ובקושי שרדו. תנועת 'דרור' הפנתה אליהם עולים מארגנטינה, ובכך ביססה וקיימה את הקיבוצים האלה.
הקשיים והקליטה בקיבוץ
התקופה הראשונה בקיבוץ הייתה קשה מאוד. הפלמ"חניקים, שהיו מבוגרים מהעולים בעשר שנים, התקשו להבין אותם, וביקשו שיהפכו לצברים כמותם. ארגנטינה של אותם הימים הייתה עשירה בהרבה ממדינת ישראל, והירידה ברמת החיים הורגשה היטב. במקום החלומות הגדולים על הגשמה, הגיעו לוויכוחים קשים וכואבים על זוטות.
במכתב לארגנטינה כתב שמכרו להם 'חלומות שווא', ובמקום האידיאלים שעליהם חלמו הם עובדים בעבודה שחורה בעבור הוותיקים. המכתב עורר זעזוע בקרב חברי תנועת 'דרור' בארגנטינה. הקומונר הנערץ, שהטיף לעלות לארץ, מתחרט על החלטתו. אחת ממנהיגות התנועה בארץ, צביה לובטקין, מהגיבורות שלחמו במרד גטו ורשה, נסעה אליו, שמעה את תלונותיו ודיברה על ליבו שיתאזר בסבלנות. הוא נעתר ונשאר. כחמישים חניכים עלו בעקבותיו לארץ. לימים אמר שבלעדי השיחה ההיא ייתכן שהיה יורד מהארץ. בהמשך פגש את יצחק טבנקין והתחבר לדרכו החלוצית.
אחרי הכול, העולים נאחזו בארץ והצטרפו למפעל החלוצי הגדול של התנועה הקיבוצית, בידיהם חוננו את עפר הארץ והפריחו את שממותיה. ילדי העולים וילדי הוותיקים גדלו יחד בבתי הילדים, התגייסו יחד ליחידות הקרביות ביותר, ובחירוף נפש הגנו על העם והארץ. גם האחיין שהצטרף אליהם, נתן ברנגולה, וגם אהרון שמעוני, 'ילד החוץ' שלהם בקיבוץ, שירתו כקצינים בסיירות המובחרות ביותר.
אומנות ואמונה
בארץ החל רבי טוביה לפתח את נטייתו האומנותית, אולי מתוך משבר הקליטה חיפש את המשמעויות העמוקות שבחומר, את האור שמשתקף מתוך הצבעים. נוסף על עבודתו במטעים, ואחר כך בתפקיד מרכז הבנייה בקיבוץ, השתלם בציור אצל הציירים סטימצקי וזריצקי, ועוד לפני שעזב את הקיבוץ כבר הציג את יצירותיו בתערוכות. כפי הנראה ההתעמקות באומנות קירבה אותו לאמונה.
בהמשך לימד אומנות ואמונה במכללות 'אמונה', 'אורות ישראל', 'תלפיות' ו'בית וגן'. בין תלמידותיו היו שסיפרו שבתחילה חשבו שיצטרכו לעזוב את הדת כדי להתמסר לאומנות, אולם רבי טוביה האיר להם דרך לשלב אומנות ואמונה.
חזרה בתשובה
לפני צאתם לברזיל לשליחות חינוכית מטעם התנועה, עבר השתלמות בירושלים. שם גם פקד את 'מכון מאיר', ושמע לראשונה שיעורים ביהדות. בברזיל המשיך להתעניין ביהדות אצל שליח חב"ד. המשפחה חזרה לארץ, אך רבי טוביה התעכב חודש בניו יורק ולמד בבית הרבי בחב"ד.
וכאן סיפור שבעלי תשובה יבינו. בעת שהיה בבית המדרש חבש כיפה, אולם כיוון שלא היה דתי ולא רצה להיראות דתי, הקפיד להסירה לקראת צאתו. פעם שכח להסיר את הכיפה, ובעודו עומד לעלות לרכבת התחתית, חש לתדהמתו שהוא חובש כיפה כמו דתיים. הוא ביקש לזוז הצידה כדי להסירה, אבל בדיוק עמדה שם נערה יהודייה והתפללה, ולא היה נעים להסיר את הכיפה בפניה. חשב לעצמו שכשיעלה לרכבת יסיר את הכיפה, אבל בקרון הראשון היו יהודים חסידים, גם בשני היו יהודים דתיים, וגם בשלישי עוד היו יהודים. המשיך לקרון הרביעי, ושם רווח לו, כולם היו פורטוריקנים ושחורים, הנה כאן יוכל לשבת בנחת ולהסיר את הכיפה. אך אז עלתה בראשו מחשבה שנייה: "זה מי שאתה רוצה להיות? כאן אתה מרגיש בנוח? לשבת בין הגויים ולהסיר את הכיפה?!". מאז החל לחבוש כיפה.
העלייה לירושלים
לאחר תקופה נוספת בקיבוץ רצה להתחזק בשמירת התורה והמצוות, ובני הזוג עם שלושת ילדיהם עלו לירושלים. בזכות הבחירה הראשונה בציונות, המשיך לדבוק במצוות יישוב הארץ השקולה כנגד כל המצוות, ובחר להתקרב לחוג ישיבת 'מרכז הרב'. ייתכן שלאשתי, בתו הבכורה, שהייתה אז בת 15 וחצי, היה חלק חשוב בזה. היא הסכימה לעזוב את הקיבוץ בתנאי שימשיכו לשמור על ערכיו: ציונות, סוציאליזם וגיוס לצבא. בירושלים, כשלמדה שיחות הרצי"ה, מצאה חיזוק והעצמה לערכים שלמדה בקיבוץ, והחליטה לשמור מצוות.
הייתה אז הזדמנות לקנות דירה למשתכן בשכונת גילה, וכך אכן עשה רבי טוביה, אולם הרב דב ביגון אמר לו שאם הוא רוצה ששני בניו הקטנים יגדלו בתורה, כדאי שיגור בשכונת קריית משה, וישלח את ילדיו לבית הספר 'נועם'. הוא שמע בעצתו והשתכן בביתו של הרב פילבר. לימים סיפר לי הרב דב ביגון שבבית הספר 'נועם' חששו לקבל את הילדים, אך הוא, שהאמין תמיד בתשובה ובבעלי התשובה, אמר להם שבתוך שנה הם ישתלבו ויהיו מהטובים, וכך היה. בהמשך למדו בישיבה לצעירים.
בשנים הראשונות היה מתפלל בשבתות בישיבת 'מרכז הרב'. בתוך כך זכה להתקרב לרב עוזי קלכהיים זצ"ל, שהיה לו לרב וחבר, ועימו למד במשך שנים בכל שבת. בבית הרב קלכהיים התארחו בשנים הראשונות בליל הסדר ובסעודות החגים, עד שהפכו לבני משפחה ממש.
לדאבון ליבנו לפני שלושים שנה נפטר הרב עוזי, אולם למרבה הפלא, בדיוק בעת פטירתו של רבי טוביה, שעתיים לפני שבת, הגיע הרב מנחם, בנו של הרב עוזי, וקיבל עליו את הטיפול בטהרתו. בהלוויה, שבה ביקש שינהגו כפי מנהג המקובלים, לפיו הצאצאים אינם הולכים אחר המיטה, ביקשתי מבנו הרב עמי קלכהיים שיאמר את הקדיש. כך המשיך הרב עוזי זצ"ל, בעזרת בניו, ללוות את רבי טוביה בדרכו האחרונה.
מאור פנים
לרבי טוביה היה מבט ייחודי על החיים. כאומן היה מתבונן על האנשים, הבתים, הרחובות, העצים והחצרות, ההרים והשמיים, מתעמק ומעלה תובנות ייחודיות, שבאו לידי ביטוי בציוריו, ובדיבוריו עם חבריו ותלמידיו ותלמידותיו.
הייתה לו הארת פנים מיוחדת, והוא זכה להעניק הרגשה טובה לרבים מהנפגשים עימו, ולא פעם זכה לעודד אנשים בעת צרה ומשבר.
שתי הבחירות
שני החטאים הגדולים בתורה היו חטא העגל וחטא המרגלים, שבהם תלוי גורלו של עם ישראל וגילוי דבר ה' וברכתו בעולם. בשתי בחירותיו החשובות עסק רבי טוביה בתיקון שניהם. בנעוריו בחר להיות ציוני ולעלות לארץ וליישבה, וכשהגיע לגיל העמידה בחר לשמור תורה ומצוות. בזכות שתי הבחירות זכה שרבים מצאצאיו ממשיכים להיות חלוצים בקו הראשון של ההתיישבות, עוסקים בתורה ובמצוות ומשרתים ביחידות הקרביות. על הצלחתם בקרב הרבה להתפלל בחודשים האחרונים.
בשנותיו האחרונות עבר לגור בהר ברכה, ליד בתו ענבל (אשתי) ובנו חגי. בהר ברכה גרים כשישים מצאצאיו, כולל חתנים וכלות של נכדים. בן נוסף, הרב עמיר, מתגורר בשדה אליעזר. בהר ברכה רווה נחת, והרבה לספר איך בכל שביל שהוא הולך, הוא פוגש ילד או ילדה מנכדיו או ניניו, שקוראים לקראתו בשמחה 'סבא! סבא!'.
סיום
כשנולד רבי טוביה, לפני שמונים ושבע שנים בדובנו שבפולין, זכה שהסבא שלו הרב פנחס שיכמן, מראשי תנועת 'המזרחי' בעיר, היה המוהל שלו. עננים כבדים החלו להתקדר בשמי אירופה, השואה עמדה בפתח. כשהסבא התפלל "זה הקטן גדול יהיה. כשם שנכנס לברית כך ייכנס לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים", קשה היה לדעת אם אכן כך יהיה. כמעט כל הנאספים שם, הם וילדיהם נספו בשואה. מי יכול היה לדעת אם יצליחו להימלט לארגנטינה, אם הרך הנולד יקים משפחה, אם שם במרחקים ימשיך לשמור על זהותו היהודית.
כעת יעלה רבי טוביה ויספר לסבא שבחסדי ה' מדינת ישראל קמה, וכבר שלושה דורות צאצאים שלו עוסקים ביישוב הארץ, בחוקוק, ברחובות, בניר אליהו, בנוף איילון, ביהודה ובשומרון. מקימים משפחות יפות, שותפים בבניין הארץ, בפיתוח הכלכלה והמדע, עוסקים בתורה ובמצוות ומשתדלים להוסיף טובה וברכה. בנו יוסל שיכמן, שבזכותו המשפחה ברחה לארגנטינה וניצלה, עלה עם שלושת ילדיו לנתניה, ומכולם יש לו היום נכדים ונינים. באופטיקה ('אופטיקה ליליאן') שיוסל פתח, בנו דני עובד עד היום, ובה תלויה בכבוד רב תמונה גדולה ויפה של הסבא, הרב פנחס שיכמן הי"ד.
One Response
תודה רבה על השיתוף בקורותיה על נשמה גבוהה שירדה לעולם. זכה וזיכה את הרבים. תנצבה באור ה' עם שאר צדיקים וצדקניות