הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

גיור הרבנות הראשית

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

גישת הרבנות הראשית ובתי הדין בעניין הגיור

בניגוד לנטען, גם בארץ גדולי רבותינו ורוב הדיינים נהגו להקל בגיור מסורתיים • הרב עובדיה העיד על עצמו שכמעט לא היה מקרה שבו נמנע מלגייר, ויחד עם הרב גורן הנהיג מדיניות מקילה • ממכתבי המחאה וגילויי הדעת החריפים של מנהיגי הציבור החרדי ניתן ללמוד כי הגישה המקילה בגיור הייתה המקובלת יותר בקרב הדיינים והרבנות הראשית

אילו היו ממשיכים במדיניות של רבותינו, כיום למעלה מ־200,000 בני משפחות יהודים מעולי ברית המועצות שמזדהים עם העם היהודי – היו מתגיירים. כיוון שלא נהגו כך, גרמו להתבוללות של יותר מ־100,000 משפחות בארץ. במקום לקדמם לתהליך של התחזקות בשמירת המסורת, הפכו את בני זוגם היהודים ושאר בני משפחתם לרחוקים יותר מהמסורת

בעבר כתבתי שכדי למנוע התבוללות, רבנים רבים בכל העולם, כפי הנראה רוב הרבנים, גיירו בני זוג של יהודים שביקשו להתגייר, גם כשידעו שהסיכוי שבפועל ישמרו מצוות כדתיים נמוך. הם אומנם ביקשו שהגר יצהיר שהוא "מקבל מצוות", אולם לא דקדקו במשמעות ההצהרה של הגר, אלא הסתפקו בהצהרה כללית.

כנגד דבריי טענו בתוקף שהרבנים שגיירו גרים שרוב הסיכויים שלא ישמרו מצוות כדתיים היו מיעוט שולי וחריג, ואין לשקול אותם אל מול רוב מניין ובניין הרבנים שסוברים שקבלת מצוות מעכבת, ולכן אסור לגייר גר שמסתבר שיקיים אורח חיים מסורתי בלבד.

בעזרת ה' בעתיד אסביר שדעת המקילים מבוססת היטב על פי ראשונים ואחרונים, אולם בינתיים אמשיך להפריך את הטיעון שרק מיעוט שולי וחריג של רבנים נהג להקל. בטור הקודם הוכחתי שרבני קהילות רבים בחוץ לארץ נהגו להקל. הפעם אוכיח ממחאת הרבנים החרדים שגם בארץ נהגו גדולי רבותינו – הרבנים הראשיים, רבני ערים ויישובים ודיינים – להקל.

החזון איש

העידו על החזון איש (תרל"ט-תשי"ד, 1953-1878) שאמר לאחיינו, הרב שלמה שמשון קרליץ, שהתמנה לדיין בבית הדין הרבני: "אל תתעסק בתיקים העוסקים בעייני גירות. תשעים אחוז מהמתגיירים הם גויים גמורים, ולא קיבלו עליהם מעולם עול תורה ומצוות באמת" (עמודי שש עמ' 200-199, 242. מעשה אי"ש עמ' קג). הרי שהדיינים בבתי הדין קיבלו גרים אלו.

הקמת בתי דין לגיור

אכן, היו בבתי הדין הממלכתיים דיינים שלא רצו לגייר, והגרים הופנו לבתי דין שהסכימו לגייר. במשך הזמן רבו הגרים מחד, ומאידך רבו הדיינים שהעדיפו לא לגיירם, והרבנים הראשיים הפנו את המתגיירים לבתי דין שהסכימו לקבלם.

בימי כהונתם של מו"ר הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף (תשל"ג-תשמ"ג) האוכלוסייה גדלה, ורבו המבקשים להתגייר. הרבנים הראשיים נטלו יותר ויותר גיורים תחת חסותם. במקביל, הרב גורן יזם הקמת בתי דין מיוחדים לגיור, ובחר להם דיינים בעלי עמדות מקילות. בתי דין אלו עסקו גם בגיור מתנדבים בקיבוצים שביקשו להישאר בארץ ולהינשא ליהודים. יש מעריכים את מספרם בקרוב לאלף.

בעניין זה עמדת הרב עובדיה יוסף היתה מקילה לפחות כעמדת הרב גורן, וכפי שאמר בוועדת הפנים של הכנסת (כ"ג בחשוון תשל"ז): "אינני זוכר מקרה שלא פתרתי. ייתכן מקרה בודד פה ושם, של איש עקשן שמצהיר בפירוש שאיננו רוצה לקבל עליו עול מצוות, אדם כזה בוודאי אינני יכול לגייר… אבל גם במקרה כזה, אני מנסה לשכנע לא רק את הגר אלא גם את בן הזוג". עוד סיפר שבעיות רבות פתר (גייר) תוך שבוע. כמו כן אמר שם ובעוד פעמים, שהתיר יותר מהרב גורן, אבל עשה זאת בלי פרסום. אגב, הרב גורן התיר בפומבי, מפני שרצה להראות שאין התנגשות בין ההלכה לחיים ולמדינה.

המחאות נגד רבותינו

כנגד עמדת הרבנות הראשית ובתי הדין לגיור יצאו רבנים חרדים שונים בביקורת קשה, והעיתונות החרדית הצטרפה אליהם בדברי ביזוי נוראיים. הביקורת הלכה והחריפה והגיעה לשיאה בשנת תשמ"ד, בעת שמו"ר הרב אברהם שפירא ומו"ר הרב מרדכי אליהו כיהנו כרבנים ראשיים (תשמ"ג-תשנ"ג).

מחאת הרבנים הליטאים

ט"ו בסיוון תשמ"ד:

"אל רבני ודייני ישראל, היות ולצערנו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, ומתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות בעת מעשה הגירות, הננו מזהירים בזה שהוא איסור חמור מאוד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצוות. הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת קיום תורה ומצוות, אינו גיור כלל אפילו בדיעבד.

גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין, שההלכה מחייבת אותם לבדוק את כל המציג תעודת גיור, הן מהארץ הן מחוץ לארץ, האם באמת הייתה הגירות כהלכה, כאמור לעיל. רק לאחר מכן אפשר לרושמם לנישואין".

על החתום: הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב יעקב ישראל קנייבסקי.

גם הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים, ימים ספורים לאחר מכן, פרסם כרוז ברוח זו.

רבני בני ברק

בט' בחשוון תשמ"ה הצטרפו רבני בני ברק:

"…באשר זעקת הגירות שלא כתורה באה לאוזנינו… הננו להודיע… אסור להכניס אדם לכלל ישראל אלא אם נתברר בבירור גמור ואחרי חקירות אמיתיות, שמקבל עליו לשמור כל המצוות באמת ובתמים, וחלילה לומר שנשתנו העיתים לעניין זה – וכל שלא קיבל על עצמו לקיים המצוות בלב שלם, אין הגירות כלום והרי הוא נוכרי…" על החתום: הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב נסים קרליץ, הרב שלמה זילברשטיין, הרב נתן גשטטנר.

עלבון רבותינו ועמדתם

הכרוזים הללו, וההתקפות הקשות בעיתונות החרדית, ציערו מאוד את רבותינו ופגעו בכבודם ובכבוד דייני הגיור וכל שאר רבני הציונות הדתית.

שבוע לאחר פרסום מחאת הרבנים הליטאים, בכ"ב בסיוון, הוציאה מועצת הרבנות הראשית הודעה לעיתונות: "דברי ההשמצה שהתפרסמו לאחרונה בקשר לגירות בארץ הם קטרוגים נגד רבנים ודיינים בארץ ופגיעה בכבוד התורה ונושאיה, והם בגדר עלילת דם. קבלת גרים בארץ נעשית רק על ידי דיינים ורבני קהילות מוכרים, תלמידי חכמים מובהקים ויראי שמיים, ובתנאי שהמתגייר שוהה בארץ לפחות שנה כדי ללמוד יהדות, ואין מקבלים גרים בלי קבלת מצוות".

ועד הרבנים העולמי לענייני גיור

כיוון שהרבנים הראשיים המשיכו לאשר את הגיורים, ובכללם את הגיורים של בני הקיבוצים החילוניים, המשיכו גורמים חרדים לתקוף בחריפות את הרבנים הראשיים ואת המשתתפים בקבלת גרים. את המערכה ניהל 'ועד הרבנים העולמי לענייני גיור' בנשיאותו של הרב חיים קרייזווירט מבלגיה ובניהולו של הרב נחום אייזנשטיין. עימם פעל במרץ הדיין הרב אקסלרוד.

ועד זה הוציא בשנת תשמ"ט ספר שנקרא 'שערוריית הגיורים המזויפים'. המותקפים הראשיים הם מו"ר הרב שלמה גורן, הרב שפירא והרב אליהו, ועימם גם אולפני הגיור בקיבוצים הדתיים, ועוד רבנים צדיקים ומוכרים שעסקו בגיור.

מחאת הרב וולבה

בנספח לספר הובא מאמר של הרב שלמה וולבה, שמייצג את ההתקפות בעיתונות החרדית על רבותינו. אזכיר משפטים אחדים מתוכו: "על שמירת שער הכניסה לקודש הקודשים הנקרא עם ישראל מופקדים רבני ישראל… אחריות נוראה רובצת על שומרי שער כניסה זה… הם חייבים לעמוד כחומה בצורה, בלי לזוז אף שעל מהלכות גרות… הלב מסרב לקבל את השמועות הבלתי פוסקות כי אכן כן, ישנם רבנים ה'מקילים' בזה ומסתפקים באמירה פורמלית של קבלת מצוות, והרבנים יודעים שאין זו קבלה אמיתית… האם רב כזה מקל מתוך קלות ראש? האם פשוט אינו יכול לעמוד בלחץ החילונים? הרי לזה הוא רב! שיעמוד כחומה בצורה… ובמסירות נפש! ואם אינו מסוגל לזה – יוותר על הרבנות שלו!… רבנים כאלה אינם רבנים, והגרים שלהם אינם גרים. יהיו רבנים אלה מגדלים זקן ופאות ויניחו תפילין של רבנו תם ומחמירים גדולים באיסור והיתר, הם אינם רבנים!"

שיח חירשים

במבט לאחור, הוויכוח התנהל בשני מישורים שונים כשיח חירשים. הרבנים החרדים טענו כנגד גיורים של גרים שאינם שומרים מצוות כדתיים, וטענו שגם אם הגרים יצהירו אלף פעמים לפני בית הדין שהם מתכוונים לשמור מצוות, אין לכך משמעות, שכן בפועל רובם אינם מקיימים אורח חיים דתי.

מנגד, רבותינו אמרו כי הגרים מקבלים מצוות, ובתגובה לדיבות על הדיינים שנוטלים שוחד ומפירים נהלים טענו שמדובר בעלילת דם.

הרבנים החרדים ביקשו שיעשו סקר מקיף על מצב הגרים לאחר הגיור. רבותינו הקימו ועדה לבדוק את קיום הנהלים, אך סקר יסודי לא נעשה.

אחר הכול

עד סוף תקופת כהונתם של הרב שפירא והרב אליהו, כמעט כל מי שרצה להצטרף לעם היהודי והביע נכונות להתגייר כהלכה – התגייר. יעידו על כך הגרים מהקיבוצים החילוניים, וכן רוב המתגיירים בערי ישראל. רבותינו קראו לזה "קבלת מצוות". סתמו ולא פירשו. אבל עמדתם בפועל הייתה ברורה: הם אישרו גיורים של גרים שרובם המכריע לא קיים אורח חיים דתי.

גם לאחר מחאת הרבנים החרדים, הם המשיכו לאשר את גיורי בתי הדין המיוחדים לגיור, ואף העצימו את פעילותם פי כמה כדי לתת מענה לעולים מברית המועצות שביקשו להתגייר. כפי שסיפרתי לפני שבועיים, בבית דין כזה השתתפתי מספר פעמים.

אולם כפי הנראה, לאחר מכן, בתהליך הדרגתי, השפעתה של התפיסה החרדית גברה. בפועל, מתוך התחשבות בשתי הדעות, המשיכו לגייר גרים שרובם אינם מקיימים מצוות כדתיים בניגוד לאזהרות הרבנים החרדים מחד, ומאידך הציבו בפני הבאים להתגייר מחסומים שגורמים לרבים להימנע מכך, בניגוד לעמדת רבותינו.

ניתן להעריך שאילו היו ממשיכים במדיניות של רבותינו, כיום למעלה מ־200,000 בני משפחות יהודים מעולי ברית המועצות שמזדהים עם העם היהודי – היו מתגיירים. כיוון שלא נהגו כך, גרמו להתבוללות של יותר מ־100,000 משפחות בארץ. במקום לקדמם לתהליך של התחזקות בשמירת המסורת, הפכו את בני זוגם היהודים ושאר בני משפחתם לרחוקים יותר מהמסורת.

אילו ההלכה היתה מחייבת לנהוג כעמדת הרבנים החרדים, היינו מקבלים זאת תוך הודאה בצער שרבותינו טעו וגיירו שלא כדין. אולם להלכה רבותינו צדקו, והיה צריך להמשיך בדרכם.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן