פסק ההלכה המהפכני הראשון שהחיל חובת שירות בצבא על תלמידי ישיבה נכתב על ידי הרב צבי יהודה קוק, בעקבות פנייה של תלמידים יוצאי מחתרות ובהובלת הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל • עד שהבשילה היוזמה ובהשתדלות גדולה הצליחו להדפיס קונטרס עם הפסק בירושלים הנצורה, נפל הרב שאר ישוב בשבי הלגיון ולא זכה לראות את פרי עמלו • שמונה חודשים מאוחר יותר, כשהוא מחלים מפציעותיו ומתקופת השבי בבית הבראה, הגיע הרב צבי יהודה לבקרו והעניק לו את הקונטרס עם הקדשה לבבית
מצוות הגיוס לבחורי ישיבה
לקראת האזכרה למורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, החלה בי"ד אדר, ראוי להזכיר בימים אלו שרבנו היה הראשון שכתב בירור הלכתי יסודי בעניין המצווה המחייבת גם תלמידי ישיבות לשרת בצבא ההגנה לישראל.
הבירור נכתב ביוזמתו של הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, רבה של חיפה, בנו של הרב דוד כהן 'הנזיר' זצ"ל, מראשי ישיבת מרכז הרב. ניתן לומר שהרב שאר ישוב היה הילד הראשון שזכה לגדול על ברכי תורת ארץ ישראל, ובזכות אמונתו, תלמודו וכישרונו סלל דרכים לבאים אחריו, כמו למשל בבירור מצוות השירות בצבא לבחורי ישיבה, ובסלילת דרך לשילוב של צבא עם ישיבה, שנמשכה בקידוש השם העצום של כל תלמידי ישיבות ההסדר עד ימינו אלה.
כך כתב לי הרב שאר ישוב זצ"ל: "…אני קשור באופן אישי עם הניסיון הראשון להקים ישיבת לומדי תורה במסגרת 'המדינה והצבא שבדרך' – ניסיון שהביא לפסק ההלכה הראשון, שחייב את בני הישיבות להתגייס. הדבר נעשה בחורף תש"ח על ידי, יחד עם חבריי בהגנה, באצ"ל ובלח"י, מישיבת מרכז הרב וישיבות אחרות בירושלים. זה היה מיד אחרי הכ"ט בנובמבר ועם תחילת מאורעות הדמים שקדמו למלחמת השחרור, במסגרת תהליך הגיוס ל'צבא שבדרך' בירושלים, בחודשים שבט, אדר וניסן תש"ח…
"אז עדיין לא נפסקה ההלכה שגם בני ישיבות חייבים לצאת למלחמת מצווה של 'כיבוש ארץ ישראל' ו'עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם'. כידוע, עצם הרעיון של שילוב תורה ולחימה הלוא הוא עתיק יומין מימי יהושע בן־נון עליו השלום… (ראה סנהדרין מד, ב; והשווה למגילה ג, א ותוס' 'וילן', ירושלמי חגיגה פ"ב, תוספות בבלי חגיגה טז, ב 'אב', עירובין סג בתוס' 'מיד'). משתמע כי כבר בימי יהושע וכיבוש ארץ ישראל הראשון, שילבו הלוחמים תלמוד תורה עם מלחמת מצווה. כפי הנראה אז לחמו ביום ולמדו תורה בלילה – וזה מקור ההשראה של דברי דוד המלך עליו השלום: 'רוממות א־ל בגרונם וחרב פיפיות בידם' (תהילים קמט, ו)".
הקמת השילוב הראשון מישיבת 'מרכז הרב'
והוסיף: "כדי להכין את צה"ל, הוקם אז על ידי ההנהגה הציונית 'מרכז המפקד לשירות העם'. בירושלים עמד בראש מרכז זה לא אחר מאשר ר"מ ישיבת מרכז הרב, הרב הגאון ר' מרדכי הלוי פרום זצ"ל, בעלה של הרבנית ציפורה תחי', נכדתו של אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל ובתו של מו"ר הגרש"נ רענן קוק זצ"ל, מנהל הישיבה.
"כדי לאפשר לכולנו, בני הישיבה, יוצאי המחתרות השונות, ההגנה, האצ"ל והלח"י, ללחום יחד, יזמנו הקמת 'ישיבה לוחמת', במסגרת ההגנה על הרובע היהודי של העיר העתיקה ירושלים. זה היה המקום היחידי בו התאחדו כבר שלוש המחתרות לגוף לוחם אחד, בפיקודו של חברנו איש 'ברית החשמונאים', משה רוסנק ז"ל, איש גדוד מוריה של ההגנה, יחד עם סגנו איסר נתנזון ז"ל, איש האצ"ל. בהשתדלותנו סוכם על הקמת 'ישיבה לוחמת' על הגנת העיר העתיקה, והועמדו לרשותנו בית כנסת ופנימייה, וכן סוכם עם פיקוד הרובע על סדר יום: שמונה שעות לחימה בעמדה, שמונה שעות תפילה ולימוד תורה, ושמונה שעות לאכילה, מנוחה ושינה וכל צורכי האדם".
ברכת הרצי"ה והרב הנזיר
"ליוזמה זו קיבלתי את ברכתם והסכמתם של ראש הישיבה מורי ורבי הגאון הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל וכמובן את ברכתו של אבי מורי ורבי, הרב הנזיר הקדוש זצ"ל. אומנם היו ראשי ישיבה שהסתייגו מן היוזמה, אולי מפני החשש שהוא יביא לביטול 'הסדר דחיית השירות' הנהוג עד היום. ראש ישיבת מרכז הרב מרן הגר"מ חרל"פ זצ"ל שמר על שתיקה, אך היו מבני משפחתו ומהמקורבים אליו שפעלו נגד הרעיון…
"בימים ההם היה הרובע היהודי של העיר העתיקה נתון במצור. ניסינו להיכנס אליו בתוך שיירה של הצבא הבריטי, שעברה את הקווים פעם או פעמיים בשבוע, ובה אנשי סגל רפואי ואספקה חיונית. אני עוד הצלחתי להיכנס לרובע, להשתתף במלחמת הגנתו… חבריי, לצערי, לא הצליחו, אך לחמו במסגרת צה"ל, ומהם נפלו כקדושים במערכה הכבדה.
"דומני שבמסגרת צה"ל אנו היינו (חיילי שילוב ישיבה וצבא) הראשונים… שלך באהבה, ובברכה והוקרה רבה, הרב שאר־ישוב כהן".
בקשת הרב שאר ישוב מהרב צבי יהודה לכתוב דעת תורה
במאמר אחר סיפר הרב שאר ישוב כיצד התעורר הרב צבי יהודה לכתוב את הבירור ההלכתי (נדפס בסוף ח"ב 'לנתיבות ישראל', הוצאת בית אל):
"בשנת התש"ח התנהל ויכוח על השתתפות בני הישיבות בירושלים במערכה על הגנתה של העיר הנצורה. אנחנו, תלמידי ישיבת 'מרכז הרב', הלכנו בדרך של רבותינו מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ומרן אבי מורי הרב הנזיר זצ"ל… והתייצבנו ל'מפקד שירות לעם', הגוף אשר הניח את התשתית לצה"ל שהיה אז בשלבי הקמתו, אבל ראשי ישיבות רבים לא השלימו עם זה. גם בתוך ישיבת 'מרכז הרב' היה ויכוח (אומנם גם בישיבות שלא היו שייכות למסגרת של 'ישיבות ארץ ישראל' מיסודו של אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל, גם הם אחר כך התגייסו לגדוד מיוחד שבנה ביצורים בירושלים, שחברנו הרב טוביה ביר ז"ל עמד בראשו, וקראו לו 'גדוד טוביה', אבל זה היה כבר בשלב יותר מאוחר, בזמן המצור החמור ממש).
"אני כאמור התייצבתי לשרת ביחידות המיוחדות… באחד הימים, הבחנתי ליד הישיבה ברחוב הרב קוק במודעת ענק המכותרת כ'דעת תורה' של מרן הראי"ה קוק זצ"ל נגד גיוס בני ישיבות לצבא, ובה דברים חריפים שצוטטו מאיגרת שלו, כלפי מי שעושה אנגריא בתלמידי חכמים, וקביעת דעתו שלא ראוי לגייס בני תורה לצבא, וצריכים לשחרר אותם, דברים שמאוד הדהימו אותנו.
"עמדתי מול המודעה הזאת וחשבתי 'מה עושים עכשיו?', כל אחד מבני הישיבה נוהג חלילה כנגד פסק דינו של הרב זצ"ל? לאחר קריאת הכרוז אני יורד, שקוע במחשבות והתלבטות, ופונה למרכז העיר במורד רחוב הרב קוק. לפתע עולה לקראתי מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, צולע מעט כהרגלו והולך לאיטו. בהיותי מקורב מאוד אליו, יכול היה להעריך (לפי מראה פניי) באיזה מצב רוח אני נמצא. ויאמר לי: 'שאר ישוב, מה קרה, מדוע אתה כך נרגז וחיוור?' סיפרתי לו את המעשה, ומשהצבעתי על המודעה, ממש שאג בקול (גם מי שזוכר את שאגותיו של רבינו כאשר היה מתרגש, לא שמע שאגה כזו): 'זה זיוף! זה זיוף ממש'. כך צעק, בקול גדול פעם ועוד פעם.
"אחרי שנרגע הסביר לי: 'הדברים לקוחים ממכתב הרב קוק לרב ד"ר הרץ, הרב הראשי בלונדון, לעניין גיוס לצבא הבריטי. תלמידי הישיבה אשר הגיעו מרוסיה או מפולין ללונדון, כפליטי מלחמת העולם הראשונה, ולמדו תורה, נשמטו מרשימת 'פרחי כהונה' שהרב הראשי של אנגליה הגיש לשלטונות (הפטורים משירות צבאי כמו כמריהם להבדיל). על כך נזף בו הראי"ה קוק, ואין הדבר נוגע כלל למלחמתה של ירושלים'.
"לבקשתי כי יברר לנו בכתב את דעתו, השיב כי העיר במצור ואין דפוס המסוגל לפעול ללא דלק, פרט לדפוס בודד שפעל בשירות ועדת המצב. משנטלתי את עניין ההדפסה על עצמי ניאות לכתוב את מחברתו הידועה 'למצוות הארץ – על דבר חובת ההתגייסות למשמר העם הישראלי'. ד"ר יצחק רפאל ז"ל השתדל בעניין הדפסת הקונטרס, אך אני לא ראיתי, כי הוזעקתי למלחמת המגן בעיר העתיקה, ונפלתי בשבי הלגיון הערבי…".
הדאגה לגורלו
בעוד הקונטרס מודפס, נפלה העיר העתיקה בידי כוחות האויב, ולרב הנזיר ולרצי"ה נמסר שהקצין שאר ישוב נפצע קשה, ואין יודעים מה עלה בגורלו. תארו לכם את הרגשתם. הם הורו שיש מצווה לשרת בצבא, ידעו שהמחיר עלול להיות כואב מאוד, והנה עתה, בעוד הם נמצאים בוויכוח עם רבנים אחרים על מצוות השירות בצבא, הרב הנזיר אולי צריך לשבת שבעה על בנו יחידו (נותרה לו בת, אשת הרב גורן), והרצי"ה צריך להתאבל על תלמידו חביבו, שבעידודם יצא לקרב ולא שב.
לאחר כמה חודשים מיוסרים התבשרו שהוא נפצע קשה ונמצא בשבי הירדני. נחזור לסיפור המעשה כפי שכתבו הרב שאר ישוב:
קבלת הקונטרס
"כשחזרתי פצוע ופגוע רגל משבי האויב, כעבור שמונה חודשים בסביבות חנוכה תש"ט, הועברנו לשיקום בבית הבראה בוילה של משפ' אהרונסון בזיכרון יעקב, שהוקדש לפצועי היחידות הצבאיות. למחרת בבוקר, כמדומני יום חמישי היה, בסוף התפילה אני רואה מבעד לחלון את הרב צבי יהודה מטפס במעלה המקום לבקרני. התרגשתי מאוד (נסיעה אז מירושלים לזיכרון יעקב הייתה ארוכה ומתישה). הרב צבי יהודה נכנס לחדרי, חיבק ונישק אותי ופרץ בבכי. לפתע הוציא מכיסו את החוברת הקטנטונת הנ"ל (ובה בירורו על מצוות השירות בצבא), ובראשה הקדשה: "לחמוד נפשי ורוחי וידידי, הרב אליהו יוסף שאר ישוב בן הרב דוד הכהן, היועץ, היוזם הדורש, ערוכה ושמורה מראשית הופעתה לשוב פדויי ה' ירושלימה, בכל שמחת הישע אשר מעולם ומלואו היא גאולתה בשנת הקטורת (תש"ט), צבי יהודה הכהן קוק".
חתונה במדי צבא
לאחר מכן התמנה הרב שאר ישוב לרב חיל האוויר. לקראת חתונתו, בעצה אחת עם גיסו הרב גורן זצ"ל, החליטו שכדי לבטא את המצווה הגדולה של השירות בצבא, יתחתן במדי צבא בטקס צבאי. לחתונה הגיעו רבים מגדולי ירושלים ורבניה, הן מצד הרב הנזיר אבי החתן, והן מצד סב הכלה, הנדבן הידוע הרי פישל.
אחד ניגש לרב צבי יהודה וטען: "בירושלים הרי נהוג שהחתן בא לחופה בשטריימל ובבגדי החג המסורתיים". השיב לו הרב צבי יהודה: "בדבר הקדושה של השטריימלים יש לפקפק הרבה, אבל בדבר הקדושה של מדי צה"ל אין כל מקום לפקפוק, ואדרבה, 'חתן דומה למלך', והמדים – בגדי מלכות הם".
