מותר לקבל מגויים, גם שאינם במעמד של גר תושב, תרומות שנועדו ליישוב הארץ • במצבנו כיום במדינת ישראל, נכון שלא לקבל צדקה גם מנוכרים כשרים • אולם תרומות לצורכי ציבור וביטחון מותר לקבל לכתחילה, שכן בתמיכתם בנו הם תומכים גם בשלום העולם
בטור הקודם ביארתי את האיסור לקבל צדקה מנוכרים, שהוא משום חילול השם, שלא יאמרו הגויים: כמה בזויים היהודים וכמה בזויה דתם, שאינם מפרנסים את ענייהם ובני עמים אחרים נצרכים לפרנסם (שולחן ערוך יורה דעה רנד, א; ש"ך, ט"ז ולבוש א). בנוסף לכך, קבלת הצדקה מעניקה להם זכות גדולה ומאריכה את השעבוד של ישראל בגלות.
אומנם יש שני סייגים לאיסור:
א) מותר לקבל צדקה מנוכרים כשרים.
ב) מותר לקבל תרומות למטרות קדושות שאינן צדקה גם מנוכרים עובדי עבודה זרה. עתה אבאר בהרחבה דינים אלו, ובתוך כך אבאר אם מותר לקבל צדקה ותרומות מנוצרים אוהבי ישראל.
היתר קבלת צדקה מנוכרים כשרים
נוכרים כשרים שמותר לקבל מהם צדקה הם נוכרים שמקיימים שבע מצוות בני נח, שהם "גרים תושבים".
שני טעמים להיתר: האחד, גם לישראל יש מצווה לתת צדקה לגר תושב בשעת דוחקו, וממילא אין השפלה כאשר מקבלים ממנו צדקה, שכן מדובר ביחסים הדדיים. השני, מכיוון שהוא גר תושב, אין מגמה למעט את זכויותיו אלא להפך, טוב שירבה זכויות.
שתי דעות מי נחשב נוכרי כשר
יש אומרים שהוא דווקא נוכרי שקיבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נח בפני בית דין, שאז הוא נחשב גר תושב, ומצווה מהתורה לתת לו צדקה בעת דוחקו (כסף משנה להלכות מלכים י, י; שו"ת יש מאין יד).
ורבים סוברים שגם אם לא קיבל על עצמו זאת בפני בית דין, אם בפועל הוא מקיים שבע מצוות בני נח הוא נחשב נוכרי כשר שראוי לתת לו צדקה בשעת דוחקו, וממילא גם מותר לקבל ממנו צדקה (פרי האדמה מלכים י, י; תשובה מיראה לאדר"ת מלכים י, י; ציץ אליעזר טו, לג).
האם נוצרים הגונים בכלל זה
יש אומרים, שבכלל זה מותר לקבל צדקה מנוצרים הגונים הואיל והם במעמד של גר תושב. ואף שאחת משבע מצוות בני נח היא איסור עבודה זרה, ונוצרים מאמינים שאותו האיש הוא אלוהים, ולכן לרוב הפוסקים הנצרות נחשבת כעבודה זרה גמורה. אולם זה רק לגבי ישראל, שאיסור עבודה זרה לגביהם חמור יותר. אבל נוכרים שמאמינים בנצרות אינם במעמד של עובדי עבודה זרה, שכן הם משתפים אמונה בה', ולדעת רוב הפוסקים אין לבני נח איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף (שו"ת הלכות קטנות ב, צב; זרע אמת ב, קיב; רבי חיים פלאג'י, שמע אברהם נא; ערוך השולחן יורה דעה רנד, ג; הרב יוסף משאש מים חיים א, פב).
ונראה שגם הרוצים לסמוך על דעה זו, הרי זה בתנאי שמדובר בנוצרים שמאמינים שישראל הם העם שנבחר על ידי ה'. אבל מנוצרי שסובר שהנצרות החליפה את עם ישראל, ורק מתוך רחמנות רוצה לתת צדקה לישראל, אסור לקבל צדקה מפני חילול השם, שכן קבלת צדקה ממנו מחזקת את אמונתו ומשפילה את אמונת ישראל ומאריכה את הגלות.
לכתחילה אין להקל בזה
נראה שגם ההיתר לקבל צדקה מנוכרים כשרים אינו לכתחילה, שכן מלכתחילה נכון לכל עני שמסוגל להתקיים בלא צדקה להימנע מלקבל צדקה. וכפי שאמר רבי עקיבא, שעדיף לאדם לעשות את השבת שלו כיום חול ובלבד שלא יקבל צדקה (פסחים קיב, א).
ומי שכבר מוכרח לקבל צדקה, עדיף שיקבל מבני משפחתו או מחבריו הקרובים, ולא מקופת צדקה. וככל שנותן הצדקה הוא אדם רחוק יותר, כדוגמת גר תושב, כך צריך להשתדל יותר שלא לקבל ממנו צדקה. כי אף שאין בכך איסור, זהו מצב משפיל שישראל אינם מצליחים לפרנס את ענייהם ונזקקים לקבל צדקה מנוכרים. וזה אחד מסימני הקללה לישראל, שנאמר: "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. הוא ילווך ואתה לא תלוונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב" (דברים כח, מג-מד).
מותר לקבל תרומות לבית כנסת מגויים שאינם כשרים
האיסור הוא דווקא לקבל צדקה להחזקת עניים מנוכרים שאינם כשרים, אבל אין איסור לקבל תרומה לבית כנסת מנוכרים עובדי עבודה זרה.
וכן למדו חכמים מההלכה שמקבלים קורבן נדבה מגויים עובדי עבודה זרה, שנאמר: "איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה" (ויקרא יז, ח), דרשו חכמים: "לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל" (חולין ה, א).
כיוצא בזה מקבלים מגויים עובדי עבודה זרה תרומה לבית הכנסת, כגון תרומה לשם קניית מנורה (ערכין ו, א; תוספות בבא בתרא ח, ב; שולחן ערוך יורה דעה רנט, ד; רמ"א רנד, ב). מפני שדווקא צדקה שמכפרת עוון אין מקבלים מהם, אבל קורבנות ותרומות לבית הכנסת מקבלים, כי לא נועדו לכפרה (הגהות אשרי; ט"ז רנד, ד).
ואין בזה חילול השם אלא להפך, שכן בתרומתו הוא רוצה להשתתף עם ישראל בעבודת ה'. לא זו בלבד אלא שאם יהודי תרם כסף למנורה, אם אין צורך במנורה רשאים הגבאים לשנות ולקנות בתרומתו דבר מצווה אחר שיש בו צורך. אבל את תרומת הנוכרי אסור לשנות בלא הסכמתו, כי יש לחשוש שאם ישנו, יתרעם על היהודים שמעלו בתרומתו וייגרם חילול השם (ערכין ו, ב; שולחן ערוך יורה דעה רנט, ג). אומנם צריך להקפיד שכאשר נוכרי תורם דבר לבית הכנסת, יתרום על דעת היהודים שיקבלו את תרומתו, כדי שיהיה ברור שלא התכוון לתרום לבית המקדש או לחילופין לשם עבודה זרה (שולחן ערוך שם ד; ט"ז ז).
כיוצא בזה מותר לקבל מגויים, גם שאינם במעמד של גר תושב, תרומות לבתי חולים, לאוניברסיטאות, לפארקים ולמתקני ביטחון וכדומה, שנועדו ליישוב הארץ.
האם ראוי לציין בשלט את שם התורם הנוכרי
מצד הדין מותר להנציח את שמו של התורם הנוכרי בשלט בבית הכנסת כמקובל בתורמים יהודים. אולם יש אומרים שלכתחילה עדיף שלא לרשום את שמם בבית הכנסת (שו"ת זכרון יהודה גרינוולד נו), ויש אומרים שלכתחילה עדיף גם שלא לקבל מנוכרים דבר מסוים אלא רק תרומה כספית לכלל בית הכנסת (שו"ת יד יצחק ג, רעא).
למעשה, אם רב בית הכנסת סובר שיש מזה קידוש השם, אפשר לכתחילה לרשום את שמות התורמים. אומנם מארגוני מיסיון כמובן שאסור לקבל תרומות. אולם מנוצרים שקיבלו על עצמם שלא לשדל יהודים להתנצר מותר לקבל תרומות, וקל וחומר מאוהבי ישראל.
תרומה לישיבה מגויים שאינם כשרים
לגבי תרומה לישיבה, כאשר התרומה נועדה להחזקת הבחורים והאברכים היא נחשבת כצדקה שאין לקבלה מנוכרים. וכאשר התרומה לצורך הבניין היא כתרומה לבית כנסת שאפשר לקבל מנוכרים (וישב הים ב, טז; משנה הלכות ה, קעח; כך עולה גם מדעת כהן קלב, ופרי השדה ב, מט).
"והייתם נקיים"
לפני כשלוש עשרה שנים, כאשר התחלתי לברר סוגיה זו, כדי להיות נקי, קיבלתי על עצמי, כפי שפרסמתי ברביבים בי"ג בתשרי תשע"ג, שאני והמוסדות שאני עומד בראשם לא ייהנו מתרומה שמגיעה מנוצרים. כך מסקנתי שמעמדם הוא כמעמד נוכרים כשרים הייתה נקייה מהטיית ממון. אגב, גם לפני כן, מתוך רצון להדר בדבר, בפועל לא קיבלנו תרומות מנוכרים. למרות זאת היו רבנים ואישים שונים שבחרו להוציא עלינו דיבה, והפיצו ברבים שאנחנו מקבלים באופן קבוע תרומות מנוצרים. כיום שכבר אין חשש עלבון לתורמים ניתן לספר שאומנם לפני כחמש עשרה שנים הוצע לנו סכום גדול של מאתיים וחמישים אלף דולר, ומפני כבוד התורמים לא יכולנו להודיע שאנו מסרבים לקבלו. אולם בפועל מכיוון שרצינו להדר בזה, התרומה לא הגיעה לישיבתנו אלא נותרה בארצות הברית ושימשה לצורך הסברה למדינת ישראל. ייתכן שתרומה זו שהתפרסמה ברבים הייתה היתד שעליו תלו מוציאי הדיבה את דיבתם, שלא יכלו להעלות בדעתם שאציג עמדה אוהדת לנוצרים אוהבי ישראל בלא שתהיה לי טובת הנאה מכך.
אם נרצה לדון אותם לכף זכות, נאמר שלא סיפרו להם את מלוא הסיפור, כדרך המובא בגמרא (בבא בתרא י, ב) שלא סיפרו לרבי אמי שרבא חילק את הכסף שקיבל מאיפרא הורמיז לעניים נוכרים, ולכן הקפיד על רבא. אולם עדיין מצבם פחות טוב, שכן לא השתדלו לברר את המציאות, למרות שיכלו לעשות זאת בקלות.
הלכה למעשה
לדעת רוב הפוסקים נוצרים אוהבי ישראל, שמאמינים בסגולת ישראל ושוללים מיסיון, נחשבים נוכרים כשרים, ומותר לקבל מהם צדקה. אולם לכתחילה, אף שאין בדבר איסור, ראוי שלא לקבל צדקה מנוכרים כשרים. ומכיוון שבימינו מצבנו הכספי טוב בהרבה מאשר בדורות הקודמים, ואין יהודי בארץ שאינו יכול להתקיים מכספי הקצבאות והצדקות מישראל, נכון שלא לסמוך על ההיתר לקבל צדקה מנוכרים כשרים.
אומנם תרומות לבית כנסת ושאר צורכי ציבור מותר לכתחילה לקבל גם מנוכרים שאינם כשרים.
לגבי 'הקרן לידידות', מכיוון שהיא אוספת תרומות מנוצרים אוהבי ישראל, לדעת רוב הפוסקים מותר לקבל ממנה צדקה. אולם כאמור, במצבנו כיום במדינת ישראל, נכון שלא לקבל צדקה גם מנוכרים כשרים, וקל וחומר שאין להציג את מצבנו כעניים ודחוקים. אבל תרומות לצורכי ציבור וביטחון מותר לקבל לכתחילה, ואין בכך פגיעה בכבודנו שכן אנו נלחמים ברשעי ארץ, שאם לא היו נעצרים על ידנו היו ממשיכים לחבל ולהרוג ולהרוס בכל העולם, ולכן בתמיכתם בנו הם גם תומכים בשלום העולם.
