בבית מדרשו של הרב קוק היה ברור כי אין להחרים אף יהודי, לרבות הרפורמים והקונסרבטיבים • דווקא גדולי הדור שחיו בארה"ב והכירו היטב את אותן קהילות, ניהלו איתן יחסי כבוד ושיתוף פעולה • עדות מבנו של הראשון לציון הרב יצחק ניסים זצ"ל, על היחס שהנהיג כלפי הזרמים השונים ביהדות
בשבועיים האחרונים ביארתי שאסור להטיל חרם על מנהיגי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, ואיסור זה כרוך בפיקוח נפש לאומי, כדברי הנצי"ב: "חרבות בלב האומה". ומנגד, מצוות אהבת ישראל חלה על כל ישראל, ודווקא מפני שיש לנו עימם ויכוח נוקב ביסודות האמונה והתורה – חובה עלינו לאזן את התוכחה בביטויי אחווה פומביים. וכבר זמן רב מדי שלא נפגשנו, ואוקיינוסים הפרידו בינינו, וברוך ה' הגעגועים גוברים ואנו נפגשים. כנגד עמדתי טענו ש"כל גדולי הדור" הקודם, ובכללם הרב סולובייצ'יק, הרבנים הראשיים והרצי"ה, הורו להחרימם, כלומר לא להיפגש עימם בפומבי ובכבוד. דברים אלו הפוכים מהמציאות. כיוון שהדברים נוגעים לשני יסודות קיומיים – אהבת ישראל ואחדותו, ודרכי לימוד התורה לאמיתתה – הנני טורח לבאר את הדברים כהלכה.
מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל
הרב אליעזר ולדמן שליט"א, ראש ישיבת קריית ארבע ומייסדה, מתלמידיו המובהקים של הרצי"ה זצ"ל, קרא את דבריי ואת דברי המבקרים ואמר לי שהזדעזע מהם עמוקות, וביקש לחזק אותי על עמדתי. הוא סיפר שפעמים אחדות הוזמן לדבר עם קהילות רפורמיות ולהשתתף בפאנלים עם רבאיים רפורמים, ושאל את מו"ר הרצי"ה האם להשתתף, והרב השיב שאם הם רוצים לשמוע, בוודאי שיש לדבר עימם, ואף הוסיף שלאחר השואה והקמת המדינה החל אצל הרפורמים תהליך חיובי, של התקרבות לערכי העם והארץ והחזרת ציון וירושלים לתפילות. אחרי הסתלקותו של הרצי"ה, ולאחר שעברו שנים, חזר הרב ולדמן והתייעץ על כך עם הרב הראשי הרב אברהם שפירא זצ"ל, ועם הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ואף שניהם סברו שנכון להשתתף במפגשים פומביים איתם.
יחסו העקרוני של הרב סולובייצ'יק זצ"ל
עמדתם של גדולי רבני אמריקה חשובה במיוחד, שכן הם הכירו מקרוב את הקהילות הרפורמיות והעמיקו בסוגיה זו. כדרכו בקודש חילק הרב סולובייצ'יק בין 'ברית הייעוד' שבה שותפים הנאמנים לתורה ולמצוות, ל'ברית הגורל' שבה שותפים כל ישראל ובכללם הרפורמים. לכן, לדעתו, בענייני ההלכה אין לדון עם הרפורמים, ובנושאים שבהסכמה רחבה וקשורים לכל היהודים – רצוי ואף הכרחי לשתף איתם פעולה (איש על העדה, עמ' 180¬-183). לא רק שהוא נפגש עימם בפומבי ובכבוד, אלא אף היה שותף מרכזי לאורך עשרות שנים, עד פטירתו, בארגון הגג של בתי הכנסת היהודיים בארה"ב (SCA), שהוקם בשנת 1926, והורכב משני ארגונים אורתודוקסיים, שניים קונסרבטיביים ושניים רפורמיים. הארגונים האורתודוקסיים הם UOJCA (איגוד הקהילות האורתודוקסיות, שבהמשך נקרא OU) ו־RCA (הסתדרות הרבנים דאמריקה). הרב סולובייצ'יק היה ראש ועד ההלכה של ה־RCA, ורבים משאר המשתתפים בארגונים היו תלמידיו בישיבה יוניברסיטי. שני הארגונים האלה נשארו בתוך ארגון הגג של בתי הכנסת גם אחרי התנגדותם של הרב פיינשטיין והרב קוטלר (בשנת 1956), וכך הדבר נמשך עד לאחר פטירתו של הרב סולובייצ'יק.
מכתב נפלא בעמקותו ובדייקנותו
עובדה חינוכית מאירת עיניים היא ידידותו של הרב סולובייצ'יק עם הרב הקונסרבטיבי יוסף שובוב, שאותו העריך על עבודתו הרוחנית כמנהיג קהילה קונסרבטיבית, ואף לא נמנע מלכנותו רב. במסגרת החברות ביניהם, הוזמן הרב סולובייצ'יק להעניק את חסותו ולהשתתף באירוע לכבוד יוסף שובוב ב'טמפל בני משה' הקונסרבטיבי. מכתב תשובתו להזמנה מאלף וראוי ללימוד, וכפי שכתב, הוא נכתב לאחר מחשבה רבה, כדי להביע במדויק את עמדתו המורכבת, שיש בה חוכמה עמוקה, דרך ארץ, דייקנות, לב טוב וענווה. וכך כתב לפיליפ פליישר, נשיא 'טמפל בני משה':
"יקרה לליבי מאוד היכרותי רבת השנים עם הרב שובוב ואני רואה בו חבר יקר ומכובד, שאני מעריכו מאוד בשל כישוריו הרבים ותכונותיו הנפלאות. אין צריך לומר, כי אילו התקיימה ארוחת הערב רק לכבוד הרב והגב' שובוב, הייתי רואה לעצמי זכות גדולה לשמש כאחד מנותני החסות לאירוע זה.
"עם זאת, ומאידך גיסא, קבלת הפנים תשמש לצערי כהזדמנות לחגוג את השלמתו של הטמפל החדש ואת חנוכתו. אומר בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים כי אני מכיר בחשיבותו של בית חדש זה של תפילה עבור האוכלוסייה היהודית של ברייטון, כאמצעי לארגון קהילתי ולאחדות. אני אף מעריך את המאמצים הנדיבים שנעשו מצד חברי הקהילה ומנהיגיה ואשר אפשרו להגשים משימה זו. גאוותם על שעלה בידם להשיג את מטרתם היא גאווה מוצדקת במלואה. אתה במיוחד גילית תחושה חזקה של מודעות קהילתית ומסירות לענייניו של עם ישראל, ועל כך אתה ראוי לשבח.
"ועם כל זאת, אין באמור עד כאן כדי להצדיק את השתתפותי כנותן חסות לארוחת הערב שבה יחגגו גם את חנוכתו של הטמפל, וזאת משום שבו, ככל הנראה, תהיה ישיבה מעורבת, אשר לדעתי איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה המקודשת עלינו מדורי דורות. התביעה לישיבה נפרדת היא כמעט בבחינת אמת המובנת מאליה במערכת הדתית שלנו, ואין לי הזכות או הרצון לאשר סטייה ממסורת זו, לא בדיבור ולא בשתיקה. נוכחותי באירוע או הופעת שמי כאחד מנותני החסות לו – כמוה כאישור שבשתיקה לישיבה מעורבת (בבית כנסת), דבר שיטריד את מצפוני לאין שיעור. על כן, לאחר שהקדשתי מחשבה רבה לנושא, הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שהשתתפותי בעניין זה היא מעשה אבסורדי, ועל כן אני דוחה בכל הכבוד את בקשתך.
"אני מבקש להדגיש שאין לפרש את דבריי אלה כביקורת או כגינוי. מטבעי אינני מטיף, ומעולם לא ניסיתי לשכנע אנשים המאמינים בפילוסופיה שונה משלי להחליפה בהשקפתי… אנא העבר את איחוליי לרב שובוב ולרעייתו, ואחל להם בשמי שנים רבות של שמחה ואושר" (איש על העדה, עמ' 165-¬166). מכתב זה נכתב בשנת 1954, בעת שהרב סולובייצ'יק כבר נחשב לאחד ממנהיגי האורתודוקסיה הציונית באמריקה, ורבם ומורם של מאות רבנים ששימשו בקודש.
הרב ישראל פורת זצ"ל
עוד עדות יש על הרב ישראל פורת זצ"ל (תרמ"ו-תשל"ד). עדות זו חשובה באשר היא מייצגת את בית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל, שכן הרב פורת (פערעס) היה מגידולי ירושלים הגאונים, חברם של הרב חרל"פ והרב פרנק, ומתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק. בשנת תרפ"ג נקרא לשמש כרב בחו"ל. כשנפרד ממרן הרב קוק, כיוון שהרב ראה בו תלמיד חכם גדול ונאמן, ביקש ממנו לכתוב מבוא למסכתות התלמוד, כחלק מהגשמת חזון לימוד התורה, כמובא ב'הרצאת הרב'. הרב פורת הגשים את הצוואה וכתב שבעה כרכים של מבואות למסכתות התלמוד, שנקראו 'מבוא לתלמוד'. בן נכדתו, הרב יעקב אידלס שליט"א, גר איתנו בהר ברכה. הוא הביא לי את הספר עליו, 'משכנותיך ישראל', ואצטט מתוכו עובדות מהנהגתו ביחס לרפורמים (עמ' 82¬-85).
המפגשים והכבוד לרפורמים
"הדרך שבה בחר הרב פורת לא הייתה דרך של מלחמה או זלזול. כדרכו פעל הרב פורת בשילוב יוצא דופן של תקיפות ומתינות. כך, שנה לאחר הגעתו לקליבלנד הוא העביר סדרת שיעורים בנושא ההבדל בין הרפורמים, הקונסרבטיבים והאורתודוקסים. בפרסום לעיתון על השיעורים המתוכננים נכתב כי הרב פורת מוסר כי השיעורים לא יהיו ביקורתיים, אלא יעסקו בשאלת ההבדל האמיתי בין הזרמים…
כך, כאשר הלך לעולמו אברהם פרידלנד, הדמות החינוכית אולי החשובה ביותר ביהדות קליבלנד הלא אורתודוקסית, היה הרב פורת בין המספידים".
אומנם, רבנים מישיבת טלז החרדית, למרות שכיבדו את הרב פורת כרב העיר, לא ראו בעין יפה את יחסיו הטובים עם הרפורמים. ופעם, לאחר שהרב פורת השתתף בכנס עם נציג הקהילה הרפורמית, אחד מרבני החרדים טלפן אליו. "הרבנית, ששמעה שהקול מהצד השני של הקו מדבר בכעס, וכי הרב פורת נראה שלא בנוח, שאלה אותו בסוף השיחה האם הכול בסדר. ענה הרב פורת: 'זו מלחמה קונבנציונלית, לא גרעינית'.
"יחסים מיוחדים נרקמו בין הרב פורת לאבא הלל סילבר, אולי הרב הרפורמי החשוב ביותר בקליבלנד ואחד החשובים בארה"ב בדורו… הקשר שנוצר היה קשר של חברות, מושתת על היות שני הרבנים ציונים נלהבים, ואפשר ששורשיו היחסית שמרניים־דתיים של אבא הלל סילבר תרמו אף הם לקשר.
"בנוסף, אבא הלל סילבר תרם כ־500¬$ להוצאות ספרי 'מבוא התלמוד', ואף ישב בוועדת התרומות של הספר.
"בשנת תשי"ח (1958), כאשר קרן קיימת לישראל החליטה לשתול יער לכבודו של הרב פורת, אבא הלל סילבר היה דובר ראשי בטקס… הרב פורת יחד עם הרבנית השתתפו בהלווייתו של אבא הלל סילבר.
"יחסיו הטובים וההערכה הרבה של הקהילה הרפורמית לרב פורת הובילה לכך שלעיתים היו מתייעצים עימו בענייני הלכה…" ואף הובאו דוגמאות להתחשבותם בו.
הראשל"צ הרב הראשי הרב יצחק ניסים
כך גם הייתה עמדת הרב הראשי הראשון לציון, הרב יצחק ניסים זצ"ל, שהרצי"ה העריך במיוחד. בנו, מר משה ניסים, שר האוצר והמשפטים לשעבר, קרא את דבריי, וביקש למסור שהוא מחזק את עמדתי. הוא העיד שאביו כרב ראשי קיים מדי פעם פגישות עם נציגי כל הזרמים ביהדות. יחד עם עמדתו התקיפה ששללה לחלוטין את הרפורמה, דעתו הייתה שאין להחרים שום קבוצה בעם ישראל. עוד הוסיף לספר, שבבית אביו נערך מדי שבת קידוש פתוח, ובו השתתפו בקביעות מנהיגים קונסרבטיבים ורפורמים (וכמובן אף אישים נכבדים וקבוצות מהארץ ומחו"ל). הוא הזכיר לדוגמה את פרופ' משה דייוויס, מייסד המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. לסיום אמר שאביו "סבר שאין להחרים שום נציגים של יהודים". "זו האמת, ואת האמת יש לפרסם".
