רביבים

עמידה על ההיתר של הרב משה פיינשטיין

עמידה על ההיתר של הרב משה פיינשטיין

מעשה שסיפר הרב רסקין על הרב משה פיינשטיין • גם אחרי שאשתו הרבנית התחננה שיחזור בו מהיתר של הזרעה מלאכותית, מאימת הקנאים שאיימו עליה ושרפו את ספריו, סירב לחזור בו בשל הדאגה לנשים עקרות • גם כאשר ילד לא הולך בדרכים ישרות ולא מכבד את הוריו כראוי, אין למנוע ממנו את הירושה שווה בשווה עם שאר אחיו

"רבי", פתחתי, "אני מבקש סליחה, אבל תורה היא וללומדה אני צריך. אני יודע שאני קטן הנכנס בין גדולים בעניין שאינו העסק שלי, אבל אמש ישבתי אצל הרב סולובייצ'יק כאשר הרבנית פיינשטיין צלצלה אליו, ולא יכולתי שלא לשמוע את הכאב והצער שלה". וגם אני בכיתי. "הם שורפים את הספרים שלכם, הם משגעים את הרבנית שלכם, למה שלא תחזרו בכם?"

לפני פסח התקיים באפרת ערב לימוד וסיום של ספרי 'פניני הלכה'. זכיתי ורב העיר במשך עשרות שנים ומייסד מוסדות 'אור תורה סטון', הרב שלמה ריסקין שליט"א, השתתף בערב ורצה לחזק אותי בעמדתי ההלכתית, ולשם כך סיפר לנאספים סיפור מעדות אישית שלו על שניים מגדולי הדור הקודם – מורו ורבו הרב סולובייצ'יק (תרס"ג-תשנ"ג, 1993-1903) ורבו הרב משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו, 1986-1895). הם היו קרובים: אמו של הרב סולובייצ'יק הייתה בת דודה של הרב פיינשטיין. עמדותיהם היו שונות במקצת: הרב סולובייצ'יק תמך בתנועת המזרחי, והרב פיינשטיין באגודת ישראל.

ביקשתי מהרב ריסקין שיכתוב את הסיפור כדי שאציג אותו בדייקנות, והנה הוא לפניכם:

צערה של הרבנית פיינשטיין

"לאחר שזכיתי ללמוד שבע שנים ולקבל היתר הוראה ממורי ורבי הגאון הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, ולאחר שהתחלתי לשמש כמגיד שיעור בישיבה יוניברסיטי וכרב בית כנסת המיועד לבעלי תשובה בשכונה חדשה בניו יורק, הבנתי עד כמה חיוני בשבילי לשבת עם רבי ומורי לצורך הדרכה והתייעצות עימו. הרב הסכים לשבת איתי בדירתו אשר נמצאת בפנימייה של הישיבה בימי חמישי בערב, לפני טיסתו בחזרה לביתו בבוסטון.

באחד מערבי חמישי אלו, כאשר ישבתי עם הרב, צלצל הטלפון. הרב ענה, אך יכולתי גם אני לשמוע את הקול שמעבר לקו. הבנתי שהמדברת הייתה הרבנית פיינשטיין, והיא בכתה, התחננה ואמרה שרק הרב סולובייצ'יק, מי שבעלה הרב משה פיינשטיין כל כך מכבד ומחבב, יהיה מסוגל לשכנע את בעלה לחזור בו מההיתר שלו לגבי הזרעה מלאכותית!

היא סיפרה שהקנאים החרדים שרפו את ספריו של בעלה בשכונות חרדיות בברוקלין, ומצלצלים לבית פיינשטיין בכל שעות הלילה כשבפיהם קללות.

שמעתי איך הרב סולובייצ'יק ניסה להרגיע אותה והבטיח שיתאמץ לשכנע את הרב פיינשטיין לחזור בו מההיתר שלו. אבל לאחר מכן הוא אמר לי שאין סיכוי שיצליח, מפני שכאשר הרב משה מאמין שפסיקתו היא אמת – שהרי אין עניין של אישות בהזרעה מלאכותית – הוא לא יזוז מעמדתו, ויגן על ההיתר שלו כאריה!

למחרת, ביום שישי בבוקר, אחרי לילה ללא שינה, מתוך דאגה וצער על הרב והרבנית פיינשטיין לצד ספקות רבים אם מותר לי הקטן להביע דעה בנושא, הגעתי לישיבת תפארת ירושלים להיפגש עם הרב פיינשטיין.

חשבתי שאני הקטן מוכרח לנסות לדבר על ליבו. הרי אני זכיתי גם ללמוד ממנו פסיקה בדיני מראות שנתיים לפני כן, כאשר הרב סולובייצ'יק שלח אותי אל הרב משה ללמוד פסיקה מעשית. אז גם הבנתי שהרב משה פיינשטיין והרב סולובייצ'יק הם קרובי משפחה, עם הרבה כבוד ואהבה ביניהם.

למרות שלא ביקשתי רשות מראש להגיע, הרב משה קיבל אותי בשמחה רבה ובחום. 'רבי', פתחתי, 'אני מבקש סליחה, אבל תורה היא וללומדה אני צריך. אני יודע שאני קטן הנכנס בין גדולים בעניין שאינו העסק שלי, אבל אמש ישבתי אצל הרב סולובייצ'יק כאשר הרבנית פיינשטיין צלצלה אליו, ולא יכולתי שלא לשמוע את הכאב והצער שלה'. וגם אני בכיתי. 'הם שורפים את הספרים שלכם, הם משגעים את הרבנית שלכם, למה שלא תחזרו בכם? הרי לא מבקשים מכם נתינת היתר אלא מדובר בהשארת חזקת האיסור, בבקשה, רבי, תסלח לי'.

הרב משה לקח את ידי בידו ואמר: 'אני מאוד מכבד את הבקשה שלך, אבל אני לא יכול לחזור בי. כן, הם שורפים את הספרים שלי, אבל אפילו אם היו שורפים אותי – לא הייתי חוזר בי. זה עניין של פיקוח נפש! האם שכחת את מה שאמרה רחל אמנו ליעקב אבינו, 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'? אישה שאינה מסוגלת ללדת, מרגישה כמו מתה אם היא עקרה. אתה יודע לכמה בנות ישראל נתתי חיים על סמך הפסק שלי?! והרי מבחינה הלכתית הזרעה מלאכותית אינה מעשה אישות בכלל! לא, אסור לי לחזור בי!'

עזבתי את הרב משה עם הבנה פורתא על מה זו גדלות התורה ומיהם גדולי התורה".

ההיתר של הרב פיינשטיין

ההיתר היה שבני זוג שאינם יכולים להוליד, מפני שיש בעיה בפוריותו של הבעל, רשאים לקבל תרומת זרע מאדם זר, וכך האשה תהרה ותלד. וזאת משום שאין איסור עריות באופן שאין חיבור כדרך אישות, ולכן הילד ייחשב יהודי כשר, ואם זו תהיה בת אף תוכל להתחתן עם כהן (אגרות משה אבן העזר ח"א י; עא; ח"ד לב, ה).

אגב, פעם הגיע אליי זוג עם שאלה כזו. האישה מאוד רצתה בילד נוסף. הבעל, שאהב את אשתו, נענה לה אבל הרגיש שלא בנוח. הם רצו לשאול אם הדבר מותר. השבתי שמותר, אולם הוספתי שהבעל ייחשב לאביו משתי סיבות. האחת, בלא הסכמתו הוא לא היה בא לעולם, ונמצא שבזכותו הוא נולד. השנייה, אמרו חכמים (סנהדרין יט, ב): "כל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". על אחת כמה וכמה שאבא שילווה אותו מעת הריונו ויגדל אותו מיומו הראשון, ייחשב כאילו ילדו. פניו של האיש אורו, וגם אשתו שמחה.

האם לנשל מהירושה בן שאינו מכבד את הוריו

שאלה: יש לי כמה ילדים, אחד מהם כמעט אינו מגיע אליי לביקורים. ייתכן שאשתו משפיעה עליו. הייתי מצפה שהוא יכבד אותי יותר, כמו ששאר ילדיי מכבדים אותי. אני אדם עשיר. האם ראוי לכתוב בצוואה שלי שחלקו בירושה יהיה קטן מהחלק של אחיו? והאם כדאי לומר לו זאת?

תשובה: אסור לאדם להפלות את אחד מבניו בירושתו, ואפילו הוא נוהג שלא כשורה ואינו מדקדק בקיום המצוות (בבא בתרא קלג, ב). והטעם, שאף אם הבן עצמו אינו טוב, ייתכן שנכדו יהיה טוב. אך אם אביו יקפח אותו – יצטער ויתרחק ממסורת המשפחה, ויגדל החשש שלא יחנך את בניו כראוי. ושמואל האמורא הורה לתלמידו רב יהודה, שלא יהיה נוכח במקום שמעבירים ירושה, אפילו מבן רע לבן טוב. וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט שפב, א).

כמובן, ההורים יכולים לתת בחייהם מתנות לילדים, ואף להעדיף את הילדים שנמצאים איתם בקשר רצוף וטוב יותר, אבל בירושה, אשר מבטאת את הקשר המוחלט לילדים, אסור להפלות. והורים שעושים אפליה בירושה בין ילדיהם מעוררים ביניהם מחלוקת ומחריבים את משפחתם. האח המקופח יאשים את אחיו שבחנופתם הרחיקוהו מהוריו כדי ליטול את חלקו בירושה, וינטור להם על כך כל ימיו, והמשפחה תיקרע.

גם הבנים שההורה רוצה לקרב ירגישו בסופו של דבר ריחוק כלפיו. אומנם ייתכן שבתחילה ישמחו על שקיבלו ירושה גדולה יותר, אבל בהמשך יצטערו על קלקול משפחתם ויחושו ניכור כלפי אביהם. כי הקשר בין ילדים להוריהם צריך להיות מוחלט ונצחי. קשר שאינו תלוי בדבר. ואם יראו שהקשר אל אביהם תלוי בכבוד או בחנופה שלהם כלפיו, לא יזכרו אותו כאבא טוב, אלא כאדם שרגיש מדי לכבודו, ואפילו עם בניו נוהג בקטנוניות ונוקם ונוטר.

בן מקלל

רבי שמעון בן צמח (רשב"ץ) נשאל על בן שקילל את אביו ואמו וקרא לאביו ממזר, מה עונשו והאם להיענות לאביו שרוצה לנשלו מירושתו (תשב"ץ ג, קצב).

לפני שנביא את תשובתו, נספר עליו מעט. הרשב"ץ חי בסוף תקופת הראשונים (קכ"א-ר"ד, 1444-1361). הוא נולד באי מיורקה שליד ספרד, ובעקבות הפרעות בספרד בשנת קנ"א (1391) ברח לצפון אפריקה והתיישב באלג'יר. כמו רבים מגדולי ספרד היה גם הרשב"ץ רופא.

הרשב"ץ ביאר שאף שהבן לא קילל את הוריו בשם ה', כפי איסור התורה החמור ביותר שעליו נאמר (ויקרא כ, ט): "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, אביו ואמו קילל, דמיו בו" – מכל מקום גם בקללה בלא שם ה' יש איסור חמור, ובעת שהוא חוטא בכך הוא נקרא ארור, שנאמר (דברים כז, טז): "ארור מקלה אביו ואמו", והוא חייב בנידוי. אולם אין להעביר ממנו את הירושה, שהמנשל בן, אפילו כזה, מן הירושה – אין רוח חכמים נוחה הימנו. ויש לקוות ולהניח שבמשך הזמן יחזור בתשובה ויתחרט על התנהגותו כלפי הוריו.

בן מומר

שאלה: מה הדין כאשר אחד הילדים אינו שומר תורה ומצוות? האם ראוי לנשלו מהירושה?

תשובה: כל עוד הילד קשור לעם ישראל ומורשתו – לפי הוראת חכמים אסור לנשלו מהירושה. אומנם אם מדובר בילד שהחליט להתנכר למשפחתו ולעמו, כיוון שקרע את עצמו ממשפחתו ומעם ישראל, יש מקום לשקול את נישולו מהירושה (ראו פנה"ל משפחה א, ל).

עצה להורים

אפשר להציע להורים שיש להם ירושה גדולה, והם רוצים לעודד את ילדיהם להמשיך בדרך התורה, שיקבעו בצוואתם שחלק מהירושה יוקצב עבור חינוך תורני לנכדים ולנינים, וכן עבור השתתפות בחתונות כדת משה וישראל. על ידי כך יינתן עידוד לכל ילדיהם בלי יוצא מהכלל לחנך את ילדיהם לתורה ולמצוות ולהתחתן כדת משה וישראל. ומי שלא ירצה בכך, יפסיד לעצמו.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן