חזרו וייסדום – אהבת ישראל מלכתחילה

איני יודע מנין צצו השמועות לכך, אך איני מתכוון להתמודד לתפקיד הרב הראשי לישראל בשום אופן • פרט לכך שאני רואה במשימות ההוראה והכתיבה שלי תפקיד חשוב יותר, נטייתי שלא להסתיר את דעותיי אינה מתיישבת עם הכישורים הדיפלומטיים הנדרשים מרב ראשי • למשרת הרב הראשי ראוי תלמיד חכם שיודע להתהלך כנגד רוחם של כלל הציבורים, ולא כזה שמתחבר ל"בעלי מחלוקת" • פגישותיי עם רבאיים רפורמים לא נעשו במטרה להחזירם בתשובה או להשיג מהם דבר מה, אלא לשם הדבר עצמו – אהבת הבריות

שאלה: האם נכון שהרב אינו מעוניין להתמודד לתפקיד הרב הראשי?

תשובה: מתחילה לא חשבתי שאני צריך לענות על שאלה זו, כשם שאיני צריך להשיב לשאלה האם אני מתכוון להגיש את מועמדותי לנשיאות מדינת ונצואלה או צפון קוריאה.

אולם כשתכפו השואלים ורבו, ובעלי מחלוקת החלו לפעול, אני נדרש להשיב. בשום פנים איני מעוניין. ראשית, להבנתי אני עוסק בתפקיד חשוב יותר, בכתיבת סדרת 'פניני הלכה' שיש בה תרומה לבניין התורה לדורות, הן בשיטת הלימוד של העיון העמוק וראיית הסוגיה כמכלול, מהשורש לענפים, ומהכוונה המקורית בתורה ועד פרטי המנהג. הנה עכשיו בעזרת ה' אני עוסק בטהרת המשפחה, אחר כך בעזרת ה' אמשיך להלכות שבין ישראל לגויים וחוקות הגויים, ואחר כך עוד רבה העבודה בהלכות שבין אדם לחברו ומשפחה וכו' וכו'. בנוסף לכך, רב ראשי נדרש להשיב לשאלות רבות ומגוונות במהירות, ואני זקוק לזמן רב לבירור כל שאלה, ואיני מסוגל להגיב במהירות הנדרשת לתפקיד מנהיגותי זה.

פרט לשני הנימוקים העקרוניים יש עוד טעם. במקביל לירידת מעמד הרבנות הראשית רבו גם התככים, המחלוקות והמלחמות על משרות, כסף ודעות. לפיכך כדי למלא תפקיד זה באופן סביר יש צורך בכישרון דיפלומטי, ואילו אני מתקשה להסתיר את עמדותיי, מה שעלול להוביל לוויכוחים קשים. בעת הזאת הרבנות הראשית נדרשת למנהל בעל מזג מתון ויכולת להתהלך בנחת עם האנשים השונים והלחצים הפוליטיים מכל הכיוונים.

במי צריך לבחור

אומנם הואיל וכבר הוכנסתי בעל כורחי לקלחת, אני מרגיש חובה להביע את דעתי ברבים: צריך לפעול בנחישות נגד בחירת רב שנוטה להיות "בעל מחלוקת", וקל וחומר שצריך להתנגד בתוקף לבחירת רב שקשור לחבורה של "בעלי מחלוקת". חשוב להדגיש זאת, מפני שבמחשבה ראשונה אנשי הציבור הדתי־לאומי חושבים שהעיקר שאחד הרבנים הראשיים יהיה בוגר הישיבות הציוניות, שהן כעיקרון הישיבות הקדושות ביותר. אולם בפועל, מכיוון שהפוליטיקאים החרדים הם בעלי השפעה מרכזית בגוף הבוחר, ישנו חשש כבד שיהיו מוכנים "להתפשר" על רב שאומנם אומר הלל ביום העצמאות, אולם בשאר הדברים ישתף עמהם פעולה בהשמצת בני הציבור הדתי־לאומי ורבניו, והעלבת האנשים הטובים שמגשימים בחייהם ובמעשיהם את חזון הנביאים ואת תורת ישראל.

אומנם ייתכן שרבים מהם יכלו להוסיף יותר מזמנם לקביעת עיתים לתורה ודקדוק במצוות פרטיות, אבל רבים מאוד מהם מקיימים בהידור את המצוות הגדולות שבתורה, אוהבים את הבריות, נושאים ונותנים באמונה, עוסקים ביישובו של עולם, מחרפים נפשם בהגנת העם והארץ ומתמסרים ליישובה, משתתפים בפיתוח המדע והכלכלה ומצמיחים מתוכם תלמידי חכמים אמיתיים וישרים שעתיד עולם התורה לדורות תלוי בהם. לכן, לפני הכול חשוב שבעל משרת הרב הראשי לא יזיק לכל זה. לפיכך נכון לבחור את הרב הראשי לפי אמת מידה של מידות טובות, ניקיון כפיים וכישרון דיפלומטי של הימנעות ממחלוקות וביטויים מעליבים כלפי קבוצות ואישים מעם ישראל בארץ ובגולה.

בעד המפגשים

בעקבות מפגש הזום שלי עם הרבה הרפורמית דלפין הורווילר, היו שתקפו אותי: הרי כל גדולי התורה אסרו להיפגש עם רבאיים קונסרבטיבים ורפורמים! וכל רב שנפגש איתם פורץ גדר! ופתאום התברר לקהל הרחב שהתעמולה הזאת יסודה בשקר. כמעט כל רבותינו נפגשו עם רבאיים קונסרבטיבים ורפורמים. או אז טענו המקטרגים שהם, הרבנים הנכבדים, נפגשו איתם כדי להחזירם בתשובה, או כדי לנזוף בהם על שאינם שומרים תורה, או בלית ברירה למטרות "קדושות" כדוגמת תמיכה בבחירות או תקציבים או בקשת תרומות. ואילו אני לא הטפתי לחזרה בתשובה, גם לא נזפתי, גם לא ביקשתי טובות הנאה, אז לשם מה נפגשתי? יתר על כן, טענו המקטרגים, כל הרבנים שנפגשו עמהם עשו זאת בלית ברירה, מתוך אילוצים שונים, ואילו אני, מה דחף אותי לכך, מה עלה בדעתי להיפגש סתם בלא שום אילוץ.

אכן כן, נפגשתי כדי להיפגש! מפני שלאהבת הבריות יש ערך עצמי, במיוחד בין שני יהודים. פגישה שאינה לשם טובה הנאה או מחמת אילוץ היא הביטוי הצרוף של הקשר בין האנשים והקהילות. במשך אלפי שנים עברנו יחד כל כך הרבה מאורעות, ימי שפלות וגדולה, בניין וחורבן. את כל הייסורים הסבים והסבתות שלנו שרדו בגבורה ובסבל אין קץ, כדי שעמנו ימשיך להתקיים ויהיה הלב הפועם של תיקון העולם במלכות שד-י. ואנחנו ילדיהם לא נהיה קשורים זה לזה?! לא נחלום על זה יחד?! רק אחר קיום הערך העצמי, המוחלט, של אהבת הבריות, אפשר לבטא את השאיפה להתקרב לתורה.

דברי הרב צבי יהודה הכהן קוק

אין ספור פעמים זכינו לשמוע ממורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על המשנה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב) שאלו הם שני עניינים שאינם תלויים זה בזה. "לא נאמר: אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה. זאת אהבה מזויפת. לאהבת הבריות יש ערך עצמי, ומזה נמשך קירוב לתורה. באילו בריות מדובר? ודאי ברחוקות מן התורה, שהרי אותן יש לקרב, וגם אותן יש מצווה לאהוב" (שיחות הרצי"ה ויקרא עמ' 30). "אהבת הבריות – עצמי! אבסולוטי! אמיתי! טבעי! נורמלי! אלוהי! – ומתוך כך מקרבן לתורה". "קודם כול יהודים צריכים להתרגל לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. זו מצווה מן התורה! יש להתרגל (לקיים אותה) במשך זמן רב מאוד. מצווה זו היא יסוד הכול. חז"ל אומרים ש'ואהבת לרעך כמוך' זו כל התורה כולה. יסוד הכול, שורש הכול. אחר כך אפשר לפרש איך ובאיזה אופן (לקרב רחוקים)". "יש להינקות מהטומאה של שנאה, ומהטומאה של שנאה של תלמידי חכמים כאלו, וראשי ישיבות כאלו, שמחללים את השם ודוגלים בשם התורה להכניס לאוויר העולם שנאת הבריות, רחמנא ליצלן, ד' יצילנו!” (שיחות הרצי"ה מידות עמ' 35; עם ישראל עמ' 212).

"יש ש'תופסים' פסוק מתהילים: ‘הלא משנאיך ה' אשנא’, וישנן דרכי חינוך שמדגישים זאת באופן מיוחד, כיסוד בחינוך. מעמידים את מידת שנאת הבריות כיסוד מוסד, בטענה, שכך הם מגינים על עצמם. מעניין שמעולם לא שמענו שכינו צדיק וגדול בישראל בכינוי: 'שונא ישראל'. לעומת זאת, שמענו על מיוחדים שזכו לכינוי: 'הצדיק הגאון והקדוש, אוהב ישראל'" (מתוך התורה הגואלת ח"ד עמ' קס).

תלמיד חכם אמיתי אוהב הבריות

עוד לימד אותנו מו"ר הרצי"ה: "אברהם אבינו נקרא 'אברהם אוהבי'. הוא כולו 'אוהב את הבריות'. רק על יסוד אברהם אבינו מגיעים למשה רבנו. התורה מגיעה אלינו מתוך ש'משה קיבל תורה מסיני', אבל המידות שלנו הן מאברהם אבינו. משה רבנו הוא נכדו של אברהם אבינו: אין זוכים לתורה אלא על יסוד המידות הטהורות, העדינות והזכות של אברהם אבינו. ככל שתלמיד חכם הינו יותר למדן, ככל שהוא יותר מתאים להגדרת תלמיד חכם שנקרא 'משה רבנו' – יותר עליו להיות מלא אהבת הבריות" (שיחות הרצי"ה מידות עמ' 13).

אם כן למדנו מדברי הרצי"ה זצ"ל, שיש הכרח להקדים את ערך אהבת הבריות לערך התורה. כי התורה נועדה להביא ברכה לאדם, לכן לעולם צריך שיהיה אדם תחילה, יגלה את ערכו, ומתוך כך יתעלה בהדרכת התורה. בלא זאת, התורה עלולה להתהפך אצלו לסם המוות, לעשותו בעל עין רעה ובעל מחלוקת. ה' אוהב את ברואיו ואילו הוא ברשעותו, מכוח התורה כביכול, שונא את כל מי שאינו נכנע לדעתו, שבטעותו הוא חושב כדעת תורה.

להתחיל בכל שנה מבראשית

לכן בכל שנה מחדש אנו מתחילים שוב מבראשית, ולומדים על אברהם אבינו שפתח אוהלו לכל עוברי דרך, בלא הבדלי גזע ודת. אמרו חכמים שאותו היום היה השלישי למילתו של אברהם אבינו, והוציא ה' חמה מנרתיקה, והיה אברהם אבינו כואב במיוחד, ועקב מחלתו יכול היה לפטור את עצמו מהמצווה. במיוחד לאחר שנתעלה בברית המילה ונתקדש בקדושת ישראל, מה לו להשפיל את עצמו באירוח גויים עובדי עבודה זרה, שעובדים לעבודה הזרה השפלה ביותר, לאבק שברגליהם. אולם דווקא בזכות הברית שמבטאת את סגולת ישראל, התחזק יותר באהבת הבריות וקידוש השם ורץ לקבל את פניהם ולכבדם במזון משובח. ופתאום, מתוך שפלותם, נתגלה שהם מלאכים, ובישרו לו על לידת יצחק בנו.

אהוב את המלאכה

בכל שנה מחדש אנו לומדים על יצחק אבינו שהמשיך בדרכי אביו ויישב את הארץ בזריעה וחפירת בארות, כדי להוסיף לעולם עוד מזון ומים להחיות עם רב. בכל שנה מחדש אנו לומדים על יעקב אבינו שלמרות רמאותו של לבן היה רועה בנאמנות את צאנו, בימות הקיץ החמים ובלילות החורף הקפואים, כי יש ערך עצמי לעבודה למען יישובו של עולם והתגלות הברכה מתוך הקללה.

בזכות כך ניצל מלבן הארמי שביקש להורגו. וכפי שנאמר: "לולי אלוקי אבי, אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי, כי עתה ריקם שלחתני, את עוניי ואת יגיע כפיי ראה אלוקים ויוכח אמש" (בראשית לא, מב). דייקו חכמים בפסוק דבר נפלא (בראשית רבה עד, יב): חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שבזכות עבודתו המסורה של יעקב – הציל ה' את חייו, ובזכות אבותיו – הציל את רכושו. הרי שעצם הקיום בזכות החריצות בעבודה, וכל שאר הזכויות מועילות להשבחת החיים והרחבתם.