רביבים

מדינה יהודית וחברה בע"מ – מעמדם בהלכה לעניין טבילת כלים

כלי שנקנה מגוי או ממפעל בבעלות גוי חייב בטבילה, כדי לרומם אותו ממצבו הרגיל שנועד לאכילה סתמית • חברה בע"מ נחשבת ל"חי הנושא את עצמו" מבחינה משפטית, ולכן אפשר היה לחשוב שכל הכלים שמיוצרים בחו"ל על ידי חברות בע"מ פטורים מטבילה • למעשה, התודעה האנושית הפשוטה היא שקובעת, וחברות שמופעלות על ידי גויים נתפסות כחברות בבעלות של גוי • כלים שקונה המדינה בשביל הצבא והמשטרה חייבים בטבילה, הגם שחלק מאזרחיה אינם יהודים, מפני שזהותה הכללית יהודית

ישראל שקנה או שקיבל מנוכרי כלי מאכל שעשוי ממתכת או מזכוכית, מצווה שיטביל אותו במקווה לטהרו, כדוגמת גר שטובל בעת גיורו. זאת מגמת המצווה לרומם את הכלי ממצבו הרגיל שנועד לאכילה סתמית, שהתאווה והחולשות האנושיות מלוות אותה, אל מדרגה של כלי שנועד להכין מאכלים שעל ידם יוכלו ישראל להתקשר אל ערכי התורה.

כלים שיוצרו בשותפות של ישראל ונוכרי

כלי מאכל שיוצר במפעל ששותפים בבעלותו ישראל ונוכרי, מכיוון שגם הנוכרי שותף בבעלות על המפעל, ישראל שקונה כלי ממפעל זה חייב להטבילו בברכה. לפיכך, מי שקונה כלי שיוצר בחוץ לארץ צריך לטבול אותו בברכה, שכן רובם המוחלט של המפעלים בחוץ לארץ שייכים לנוכרים, או לכל הפחות נוכרים שותפים בבעלותם. אבל מי שקונה בארץ בחנות של ישראל כלי שיוצר במפעל של ישראל, אינו צריך לטבול אותו, מפני שבלא סיבה מיוחדת אין לחשוש שאולי באחד השלבים הכלי היה שייך לסוחר נוכרי. ונכון שבעלי החנויות יבררו היטב את מקור הכלים שהם מוכרים, כדי שיוכלו ליידע את הקונים אם עליהם להטבילם (פניני הלכה כשרות לא, ו).

כלים ששותפים בהם ישראל ונוכרים פטורים

כלי מאכל שיהודי ונוכרי קנו בשותפות מנוכרי פטור מטבילה, הואיל והכלי לא עבר לגמרי לרשות ישראל. ואם הישראל יקנה את חלקו של הנוכרי, יתחייב לטבול את הכלי בברכה (רמ"א יו"ד קכ, יא; ש"ך כו).

השאלות אודות מדינת ישראל וחברה בע"מ

כל עוד לפי התודעה האנושית הרווחת בעלי השליטה בניהול החברה, שגם מקבלים אחוז מסוים מרווחיה, הם הבעלים, אם נוכרים בעלי מניות שליטה שותפים בחברה, הכלים המיוצרים בה חייבים בטבילה בברכה

יש לברר האם כלי אכילה שצה"ל או המשטרה קונים חייבים בטבילה. כלומר, האם מכיוון שיש במדינת ישראל אזרחים שאינם יהודים, והם לכאורה שותפים בבעלות על נכסי המדינה, הכלים פטורים?

כמו כן יש לשאול לגבי מעמד חברה בע"מ שבעלי מניותיה הם נוכרים. האם הכלים שהיא מייצרת נחשבים כשייכים לבעלי מניותיה, וממילא חייבים בטבילה, או שהם נחשבים כשייכים למוסד מופשט, שאינו נחשב נוכרי, ופטורים מטבילה? אם כך, כמעט כל הכלים המיוצרים כיום בחו"ל פטורים מטבילה, הואיל וחברות בע"מ מייצרות אותם. אומנם חשוב לציין שההלכה נקבעת לפי התודעה האנושית המקובלת, שכן התורה ניתנה לבני אדם לפי תודעתם, ולפי התודעה האנושית בעלי המניות הם בעלי החברה.

מכיוון שבמידה רבה סוגיות אלה תלויות בהגדרות משפטיות, פניתי בשאלה לידידי המשפטן פרופ' ידידיה שטרן, שידוע כמומחה מהשורה הראשונה בתחומים אלו, שיחווה את דעתו. ביחס למדינה ציינתי שאם נאמר שאין למדינה זהות יהודית, נמצא שביטלנו את מצוות יישוב הארץ, שהגדרתה היא שהארץ "תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת", כלומר שתהיה בריבונות ישראלית. ידידי פרופ' שטרן שמח להשיב, תוך שהוא מציין שמדובר בשאלות קשות ומורכבות, וכדאי להיזהר מלהכריע בהן מבלי לתת את הדעת להשלכות רוחב של ההכרעה. לטובת הקוראים המלומדים אנסה לתמצת את דבריו.

חוות הדעת של פרופ' ידידיה שטרן

ככלל, למדינה ישנו מעמד של אישיות משפטית עצמאית נפרד ממעמד האזרחים, וכן לחברה בע"מ ישנו מעמד אישי משפטי נפרד ממעמד בעלי המניות. הן המדינה והן חברה בע"מ נחשבות על פי הדין הישראלי כ"חי הנושא את עצמו". אין להן, כשלעצמן, "בעלים", כשם שאין לאדם "בעלים", בהיותו אישיות משפטית עצמאית. כלומר המדינה איננה "של" האזרחים והחברה איננה "של" בעלי המניות.

לפיכך, המעשים, הכוונות והידיעות של אזרחי המדינה או של בעלי המניות של החברה בע"מ אינם מיוחסים למדינה או לחברה בע"מ. שכן המדינה וכן החברה בע"מ מגבשות את כוונותיהן ופעולתן באמצעות האורגנים – הרשויות ונושאי המשרות שלהם ניתנה הסמכות לפעול בשם המדינה או בשם החברה בע"מ. כמו כן התכונות של אזרחי המדינה אינן מיוחסות למדינה, וכן התכונות של בעלי המניות ועובדי החברה בע"מ אינן מיוחסות לחברה בע"מ.

הגדרת המדינה

מכאן המשיך פרופ' שטרן לסוגיית המדינה:

ייתכן שהמדינה היא קטגוריה בפני עצמה, ואם כן צריך לשאול מה הקריטריון כדי לאפיין את הזהות של המדינה. אפשרות אחת היא זהות האזרחים, אך כאמור, לא כך סובר הדין הנוהג בישראל. אפשרות אחרת היא להישען על ההגדרה החוקתית של זהות המדינה, ואזי התשובה היא "יהודית ודמוקרטית". דומה שמאחר ועל פניו אין תשובה הכרחית לכאן או לכאן, כדאי לחשוב על המדיניות ההלכתית הרצויה, בהתאם לתוצאות של ההחלטה בהקשרים חובקי כול של "הלכה ציונית".

אני כמובן מבין ומזדהה עם המחשבה שהמדינה עצמה היא "יהודית" בכך שבאמצעותה אנו מממשים את מצוות יישוב הארץ. עם זאת, עדיין חשוב להרהר בשאלה כיצד נרכשת זהות יהודית על ידי קולקטיב. המדינה כמובן לא נולדה לאם יהודייה או לאם שעברה גיור. אפשר שתהיה תלויה בהגדרה החוקתית שהתקבלה בכנסת בחוק יסוד מדינת הלאום. אולם המשמעות היא שאם, נניח, המדינה תשנה את חוקיה ותקבע שהיא "מדינת כל אזרחיה", ועדיין 80 אחוזים מהאזרחים יהיו יהודים, ההכרעה ההלכתית תשתנה, וממילא לכאורה כבר לא תתקיים לפי הנחתך מצוות יישוב הארץ למרות שאנו מתגוררים בהר ברכה ובירושלים. האומנם?

עוד צריך לברר על מי מוטלת החובה הדתית לטבול כלים של המדינה. האם על היחיד שאוכל בכלים שלה, או שזו חובה על המדינה עצמה. אם החובה על המדינה, אזי יוצא שהמדינה חייבת במצוות, וממילא חייבת גם במצוות צדקה, תשובה, מעקה כבטיחות בדרכים, מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. אלו שאלות חשובות ומרתקות שצריך לתת עליהן את הדעת.

ההלכה למעשה בכלים של צה"ל וגופים ממלכתיים

למעשה כתבתי בפניני הלכה: "כלי אכילה שיוצרו במפעל השייך לנוכרים ונקנו על ידי צה"ל, משטרת ישראל ושאר גופים השייכים למדינת ישראל – חייבים בטבילה בברכה. ואף שיש במדינה אזרחים נוכרים בעלי זכויות אזרח מלאות, כיוון שמדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, הכלים חייבים בטבילה" (פניני הלכה כשרות לא, ו).

אפשר אולי להוסיף על הגדרתה של מדינת ישראל, שהיא מבטאת את כלל ישראל, ועל כן זהותה היהודית עמוקה יותר מזהותו של יחיד, ומכוח זה אפשר להעניק זכויות אזרח למי שאינם יהודים בלא לפגוע בזהותה היהודית של המדינה.

חוות הדעת על חברה בע"מ

נחזור לחוות דעתו של פרופ' שטרן:

כאמור, על פי הדין הנוהג חברה שבעלי מניותיה גויים איננה "שייכת" לגויים. בעלי המניות (כמו גם הנושים והעובדים) מחזיקים בתביעה חוזית כלפי החברה אך היא איננה קניינם בשום מובן שהוא. גם כאן כדאי לחשוב על השאלה האם יש אפשרות לתייג חברה כבעלת זהות לאומית והאם הדבר נדרש מצד טעמי הדין. והיה אם המסקנה חיובית, יש צורך להגדיר את הקריטריון שעל פיו ניתן לסווג את זהות החברה (שהיא, כזכור, חי הנושא את עצמו). גם כאן, יש לתשובה השלכות רוחב (אם כי שונות מאלו של המדינה).

אם ההכרעה בנוגע למדינה היא שיש לה זהות לאומית לצרכים הלכתיים, אזי אפשר לקבוע את דין החברות לפי המדינה שבה נרשמו, אם בישראל – החברה יהודית, אם בחו"ל – נוכרית.

כמו כן אפשר להגדיר חברה על פי התודעה הכללית, לפיה החברה שייכת לבעלי המניות שהם בעלי זכות ההצבעה. אולם צריך לדעת שזו תודעה כוזבת מבחינה כלכלית ומבחינה משפטית. אני מבין את החשיבות שאתה מייחס לתודעה האנושית, אבל כדאי אולי לנסות לענות על השאלה גם בצורה אנליטית באמצעות בחינה, מהן הזיקות (זכויות וחובות) המאפיינות יחס של בעלות בהלכה, והאם זיקות אלו מתקיימות במערכת היחסים בעלי מניות וחברה. כך, למשל: האם היכולת להחליט מה ייעשה בנכס (שליטה) היא שיוצרת בעלות, או הזכות לקבל את הרווחים, או הנשיאה באחריות לתוצאות פעולתו של הנכס? בדין האזרחי יש דיונים מפותחים מאוד בשאלות אלו. אם ניישם את שלושת המבחנים הללו, נגלה שהתשובה לא תמיד פשוטה: לפי מבחן האחריות, בעלי המניות אינם בעלים מכיוון שאינם נושאים באחריות אישית למעשיה של החברה. לפי מבחן הזכות לקבל רווחים, בעלי המניות הם הבעלים. לפי מבחן השליטה, אולי ראוי להבחין בין בעלי מניות מסוגים שונים (רוב ומיעוט) ובין סוגי חברות שונות (נשלטות ושאינן נשלטות).

אגב, התודעה הכוזבת נקבעה במאה הקודמת על ידי התפיסה הקפיטליסטית. ואולם, הקפיטליזם משנה פניו. רק לאחרונה המנכ"לים של 181 החברות האמריקניות הגדולות ביותר הוציאו גילוי דעת מרעיש, לפיו אין להעדיף את בעלי המניות על פני קהלים אחרים בפעולתה של החברה (כדוגמת האנשים שמתגוררים באזור פעילותה של החברה, או האנשים שנהנים ממוצריה). הדבר עורר גלים גדולים שם, באירופה וגם כאן בישראל. אפשר שהתודעה הולכת ומשתנה והפער בינה ובין הניתוח המשפטי והכלכלי יצטמצם.

עד כאן דבריו.

ההלכה נקבעת על פי התודעה האנושית

למעשה, החוק והמשפט הם כמובן מהגורמים המרכזיים ביצירת התודעה, ובדרך כלל הם תואמים למדי. בתחום זה של חברות למדנו שיש הפרש בין התודעה ובין החוק והמשפט, ועדיין בכמה היבטים מרכזיים התודעה תואמת את המשפט. כיוון שכך, כל עוד לפי התודעה האנושית הרווחת בעלי השליטה בניהול החברה, שגם מקבלים אחוז מסוים מרווחיה, הם הבעלים, אם נוכרים בעלי מניות שליטה שותפים בחברה הכלים המיוצרים בה חייבים בטבילה בברכה.

וכך כתבתי בפניני הלכה: "הקונה כלי שיוצר בחוץ לארץ צריך לטובלו בברכה, שכן רובם המוחלט של המפעלים בחוץ לארץ שייכים לגויים, או לכל הפחות גויים שותפים בבעלותם" (פניני הלכה כשרות לא, ו. בהערה 8 ביארתי בקצרה את המבואר לעיל).

טבילת כלים
טבילת כלים

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן