מדוע התשובה המתוארת בפרשת 'וילך' אינה נענית? * התקבלות התשובה בעקבות ייסורי הגלות מותנית במאמץ לשוב לארץ וליישבה * הסיבה העיקרית לגאולה: ביטול חילול השם של הגלות .
וזו השעה שהמתנחלים הצדיקים צריכים להתעורר. אם גוזרים שלא לבנות עוד בתים, אזי צריכים לבנות קומה שנייה, ולהפוך את הגג לדירה נוספת. ויש אנשים שזכו לבנות בתים גדולים, ובחסדי ה' ילדיהם גדלו והתחתנו, והם יכולים להסתפק בפחות, ולבנות בביתם עוד דירה או שתיים לזוגות צעירים. לפי חשבון זהיר, ניתן באופן זה להוסיף ביישובים הקהילתיים אלפי דירות בשנה
מדוע במקום אחד התשובה מועילה ובשני אינה מועילה
בפרשת 'וילך' מגלה ה' למשה רבנו כי לאחר מותו יזנה העם אחרי אלוהי נכר, ויפר את ברית ה'. "וחרה אפי בו… ועזבתים והסתרתי פני מהם… ומצאוהו רעות רבות וצרות". ואז יתעוררו ישראל לתשובה, ויבינו שכל הצרות הגיעו מפני עזיבתם את ה'. "ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". והיה צפוי לכאורה שלאחר שישראל יתעוררו לתשובה, ה' שהוא א-ל רחום וחנון, יסלח לעוונם. אבל אומר ה' למשה, כי למרות שיבינו שכל הצרות באו מפני שאין אלוקים בקרבם, לא יסלח להם, ולהיפך – ימשיך להענישם בחומרה יתירה. "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה". והשאלה היא נוראה: וכי זו התגובה הראויה להכרה של ישראל בחטא?! ואכן, פעמים רבות שאלו יהודים בגלות, מדוע מסתיר ה' פניו מאיתנו? מדוע אינו שומע את זעקתנו?
ויותר קשה, שלעומת זאת בפרשת 'נצבים' למדנו, כי לאחר אשר "יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה. ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל, א-ב) . וכפי שברור מהמשך הפסוקים (ו-ח), אין הכוונה כאן לתשובה שלימה כלל, כי רק אח"כ מסופר שיחזרו לקיים את כל המצוות. ואע"פ כן בזכות התשובה הקטנה זוכים לאתחלתא דגאולה: "ושב ה' אלוקיך ואת שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והיטבך והרבך מאבותיך" (שם ג-ה).
קריאה לדבקות אינה מועילה בלי מעשה של עלייה והתיישבות
התשובה נוראה כמו השאלה. כאשר מתחננים אל ה' שיושיענו מצרות הגלות בלי שמתאמצים לעלות לארץ וליישב אותה, מתגברות הצרות יותר. אבל כאשר מתחילים לחזור לארץ, זוהי התחלת התשובה באמת. ואז הקב"ה נענה, ומסייע בידינו להתקבץ מארבע כנפות וליישב את הארץ ולזכות בטובה וברכתה.
כי העיקר הוא כבוד שמיים וכבוד ישראל, וכאשר מבקשים שה' יהיה בקרבנו ואין עולים לארץ ומיישבים אותה, הרי שכל הפנייה אל ה' היא אך ורק על צרכי הפרט (ואפילו צרכים רוחניים), תוך הפניית עורף לייעוד העיקרי של עם ישראל – לקדש שם ה' לעיני הגויים ולתקן עולם במלכות שד-י. וזהו שנאמר שם בהמשך (לא, יט): "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת … שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". ומה נלמד בשירת האזינו? שהעיקר תלוי בכבוד שמיים וכבוד ישראל עמו. שהעוון שגורם לכל הצרות הוא חילול ה' של שכחת הייעוד האלוקי והליכה אחר אלוהי נכר. וגם הגאולה תלויה בכבוד שמיים, שלא יאמרו הגויים שהכוח בידיהם, ואין ה' יכול להציל את עמו (דברים לב, כו-כז). ולכן גם אם לא יעשו ישראל תשובה ראויה, סוף הגאולה לבא, כדי לגלות את דבר ה' לעולם.
בפרשת 'נצבים' התשובה ביישוב הארץ
אבל כאשר ישראל מתעוררים לעלות לארץ וליישבה, כפי שמבואר בפרשת 'נצבים', מתחיל הקב"ה להשפיע עליהם ברכה, ומתוך כך זוכים להגיע לתשובה גדולה. וכן מצינו שעיקר העונש ועיקר השכר סובב על עניין ארץ ישראל. לפני פרשיית התשובה בפרשת 'ניצבים', התורה מתארת את עונש החורבן והשממה של ארץ ישראל, עד שכל הגויים יאמרו: "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חורי האף הגדול הזה. ואמרו: על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים, ויילכו ויעבדו אלוהים אחרים וישתחוו להם, אלוהים אש לא ידעום ולא חלק להם. וייחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. וייתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (כט, כא-כז). וממילא מובן שאח"כ התשובה שעושים ישראל היא בחזרה לארץ ויישובה והפרחת שממותיה, ומתוך כך זוכים לברכה רבה, ואח"כ נאמר: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך… ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום" (דברים ל, ו-ח). וכן ביאר מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה יז, ב).
וכן מבואר ביחזקאל
וכן למדנו בנביא יחזקאל (פרק לו) כי אין חילול ה' גדול יותר מהיות ישראל בגלות. "ויחללו את שם קודשי באמור להם, עם ה' אלה ומארצו יצאו". וזו הסיבה העיקרית לגאולה – "ואחמול על שם קדשי אשר חיללוהו בית ישראל בגויים אשר באו שמה. לכן אמור לבית ישראל… כה אמר ה' לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים". והיאך היא הפסקת חילול ה' – "ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". תחילה קיבוץ גלויות, ורק אח"כ, עם התבססות ההתיישבות, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם" (יחזקאל לו, כ-כו). וממילא מובן שההתאמצות על יישוב הארץ והפסקת חילול ה' היא המפתח לתשובה האמיתית ולקירוב הגאולה.
ההתרשלות מיישוב הארץ – שורש הפורענות
ואפילו בתקופת הראשונים, שהיה קשה מאוד לעלות לארץ וליישבה, לדעת רבי יהודה הלוי היה צריך להתאמץ לעלות לארץ. וכך כתב בספרו הקדוש והטהור 'הכוזרי' (ב, כד-כה), שמלך כוזר שאל את הרב, אם ארץ ישראל מקודשת ומשובחת כל כך, ומצווה גדולה לגור בה, איך אתם נשארים בגלות ואינכם עולים לארץ? ומשיב הרב: "אכן מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר! כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקיים הייעוד אשר יעד ה' לבית השני". שאילו היו כל ישראל נענים לקריאה ועולים לארץ, היינו זוכים אז לגאולה שלימה. אבל כיוון שרק מקצת ישראל עלו לארץ, ורוב הנכבדים והחשובים נשארו בגלות, נתקיימו ההבטחות האלוקיות על הגאולה במידה מצומצמת בלבד (עיין יומא ט, ב), עד שבית המקדש חרב ושוב ירדנו לגלות קשה יותר.
סיום הכוזרי
ולכן בסיום ספר הכוזרי, הרב נפרד מהמלך כדי לעלות לארץ. ומאחר שפרידתו קשה עליו, המלך משדלו להישאר עמו, וטוען כלפיו שיוכל להתקרב אל ה' גם בחוץ לארץ, ומלבד זאת, מסוכן לעלות לארץ. והרב עונה כי ארץ ישראל היא מקום השכינה, והיא המקודשת לאלוקי ישראל, ואין מעשה המצוות שלם אלא בה. ולסכנות אין לחשוש כל כך – עובדה שסוחרים מפליגים למקומות שכאלה כדי להרוויח ממון. ושוב טוען המלך, הלא ה' יודע את כוונתך הטובה להתקרב אליו, ומדוע תצטרך להתאמץ כל כך בעלייה לארץ. והרב משיב, שרק כאשר אין אפשרות לעשות את מעשה המצווה, יש ערך לעורר את התשוקה לבניין הארץ. אבל כאשר אפשר לקיים את המצווה בפועל, אסור להסתפק בכוונה. ואכן כך עשה רבי יהודה הלוי, עזב את כבודו ומעמדו בספרד ומסר נפשו לעלות לארץ.
לימינו
והנה עתה, כשאנו שומעים איך מנהיגים רבים בעולם כופרים בזכותנו על יהודה ושומרון, ולעומתם, חסידי אומות העולם מאמינים כי ה' נתן את הארץ הקדושה לעם סגולתו, והכול עומד ותלוי על יסוד האמונה בה' אלוקי ישראל – עלינו להתחזק מאוד במצווה הקדושה של הרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון. לא מקרה הוא ששאלת יהודה ושומרון עומדת בראש סדר היום הבינלאומי, שכן יסוד גאולת ישראל והעולם תלוי במצווה הגדולה הזו של יישוב הארץ, שאמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג), והיא הבסיס העיקרי לקידוש ה' בעולם.
מדוע גדול כל כך ערכה של מצוות יישוב הארץ
ויש שואלים, היאך יתכן שמצוות יישוב הארץ חשובה כל כך, והלא כולה ארציות, ואילו המצוות הקדושות באמת קשורות לעניינים שבין אדם למקום, לדברים שמעל לעיסוקי העולם הזה. אולם עצם השאלה מבטאת חסרון אמונה, לפיה ה' אינו מתגלה בעניינים הארציים. וזה החיסרון העיקרי של הגלות, שאין לנו יכולת לגלות את הקדושה בפועל, בתוך המציאות. וכל תפקידנו בגלות הוא לשרוד על ידי קיום מצוות פרטיות שמקיימות אותנו על ידי התחברות אל מה שמעבר למציאות. אבל עיקר תכלית בריאת העולם לגלות שם ה' בארץ, בתוך המציאות הארצית. לעשות לה' דירה בתחתונים, כדברי המקובלים. שעל ידי כך מתגלה אמונת היחוד, ש"ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד, לט). ולשם כך ברא הקב"ה את ארץ ישראל, שהיא מסוגלת לגילוי הקדושה בפועל. ומתוך ההתעסקות במצוות יישוב הארץ מתגלה ערכן של כל העבודות וכל המלאכות שעוסקות ביישובו של עולם. וכל הבנאים והחקלאים והנגרים והמדענים והבנקאים ושאר בעלי המלאכה שעושים את מלאכתם נאמנה נעשים על ידי כך צדיקים, שהם עוסקים במצוות יישוב הארץ, וכדברי ה'חתם סופר' (סוכה לו). ומתקיים בנו הפסוק (ישעיה ס, כא-כב): "עמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אני ה' בעיתה אחישנה". ומתוך כך מתגלה הערך האלוקי בכל מה שברא הקב"ה בעולמו – בחכמות השונות, באומנות, במוזיקה, בספרות, בשירה, בכל התרבויות ובכל הלשונות (עיין באורות התחיה טז).
הגאולה השלימה
וזוהי הגאולה השלימה, שדבר ה' יתגלה בכל תחומי החיים בלא יוצא מן הכלל, וכפי שנאמר (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים, ומעיין מבית ה' ייצא והשקה את נחל השיטים". ונחל השיטים הוא הנחל שאמרו חכמים (במדב"ר כ, כב) שגורם לחטא התאווה, ולכן חטאו בו ישראל בזנות, ואפילו נחל זה יתוקן על ידי המים שיקבל מבית ה', והתאווה תהפוך לאהבה מלאת חיים וקדושה.
עוון הגויים הרוצים ליטול מישראל את נחלתם
והכול תלוי ביישוב הארץ ובקידוש ה' לעיני האומות, כמו שנאמר (יואל ד, א): "כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשיב את שבות יהודה וירושלים. וקבצתי את כל הגויים והורדתים על עמק יהושפט, ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגויים ואת ארצי חילקו". חבל שאין מזכירים פסוקים אלה לנשיא ארה"ב ולשאר מנהיגי העולם התובעים מאיתנו לחלק את הארץ. וממשיך הנביא לתאר את חטא הגויים ועונשם אשר יבוא עליהם ועל בניהם ועל ארצם. ושלא כמו שהם תובעים להקפיא את הבנייה ביהודה וירושלים, "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור. ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון".
המזלזלים במצווה
ויש טועים לחשוב שהעיקר הוא להתמרמר "על כי אין ה' בקרבי", ולכן "מצאוני הרעות האלה", ומעלימים עיניהם מכבוד שמיים וכבוד ישראל, ולא אכפת להם מההתנחלויות, ולא כואב ליבם על חילול ה' הנורא שאומות העולם טוענות נגדנו "לסטים אתם שכבשתם את ארצם של הפלשתינים", ולא אכפת להם מדברי חז"ל המובאים ברש"י בתחילת החומש, שכל מה שהתורה פותחת בפרשת בריאת העולם בא כדי ללמד אותנו "כוח מעשיו", שכל הארץ שייכת לה', והוא שהנחיל את הארץ הקדושה לאבותינו ולנו. ואילו היתה הממשלה מפריעה לקיום מצוות כשרות או טהרת המשפחה, מן הסתם כל ה"צדיקים" היו קמים למסור את נפשם על כך, אבל מחילול ה' הגדול ביותר, שנעשה לעיני העולם כולו, מתעלמים לגמרי.
המכשולים על יישוב הארץ
וכיוון שעניין יישוב הארץ גדול כל כך, מובן מדוע הוא מעסיק את כל העולם, ומדוע רבים כל כך מתאמצים להניח מכשולים ולנאץ את העוסקים במצווה הקדושה הזו. והמכשולים באים מבית ומחוץ, מלמטה (מרשעים) ומלמעלה (צדיקים). וכל המכשולים הללו נועדו להבהיר את ערכה הגדול של המצווה הנוראה הזו. כל מכשול בא להצביע על חולשה מסוימת, שכדי לעבור אותו צריך לתקנה. ולפעמים המכשול הוא בחסרון הבנת ערכה של המצווה, ולפעמים בדרכי קיומה.
וכיוון שהמלחמה נתושה על יהודה ושומרון, עלינו להתאמץ בכל כוחנו להגדיל את מספר היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון, מקום שבו הילכו אבותינו, מלכינו ונביאינו. וככל שנצליח בזה יותר, כך יתגדל יותר שמו של ה' בעולם, ומתוך כך נזכה לגאולה שלימה.
התעוררות למתנחלים
וזו השעה שהמתנחלים הצדיקים צריכים להתעורר. אם גוזרים שלא לבנות עוד בתים, אזי צריכים לבנות קומה שנייה, ולהפוך את הגג לדירה נוספת. ולפי תוכנית המתאר מותר לבתים פרטיים גם לבנות לעצמם מחסן של כששים מטר, וחנייה של קרוב לחמישים מטר. ואפשר להוסיף שם שירותים ומטבח, ולשכן ב'מחסן' וב'חנייה' זוגות צעירים. ויש אנשים שזכו לבנות בתים גדולים, ובחסדי ה' ילדיהם גדלו והתחתנו, והם יכולים להסתפק בפחות, ולבנות בביתם עוד דירה או שתיים לזוגות צעירים. לפי חשבון זהיר, ניתן באופן זה להוסיף ביישובים הקהילתיים אלפי דירות בשנה. ובזאת ניבחן, האם באמת מצוות ישוב הארץ חשובה לנו.
קביעות הלימוד בשבת
וכדי שנזכה להכיר שאכן עיקר ייעודנו ליישב את הארץ ולגלות את דבר ה' בכל תחומי החיים, עלינו להקפיד מאוד על קביעות לימוד התורה בשבתות (לפחות שש שעות). שמכוח קדושת השבת אורה של התורה מבהיק ומרומם את כל עולם המעשה. ועיקר הקטרוג כנגד מצוות יישוב הארץ מגיע מצד התורה, שאמרה לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, כשייכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח רצ). ועוד אמרו (תדבא"ר א): "אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה".
וה' יעזור ומתוך ההתעוררות שלנו לישועה מלמטה, יערה ה' עלינו רוח ממרום לישועות ונחמות, ויתקיים בנו הפסוק: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
