פעולות שחובה לעשותן בסוכה, ופעולות שהן מצווה ואינן חובה,אכילת עראי מותר
בשעת הסעודה, כל הסעודה על כל מרכיביה נחשבת בכלל אכילת קבע, שחובה לאכול בסוכה. ואם יצא באמצע הסעודה להביא דבר מה מביתו לסוכה, לא ישתה שם מעט מים, ולא יטעם פרי, ואף לא ימשיך לבלוע דבר שהתחיל לאכול בסוכה
מצוות ישיבה בסוכה כדרך שאדם דר בביתו
מצווה שידור אדם בסוכתו כל שבעת הימים כדרך שהוא דר בביתו, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בסוכות תשבו שבעת ימים", ואמרו חכמים (סוכה כח, ב) "תשבו כעין תדורו", כלומר, כדרך שאדם רגיל לדור כל השנה בביתו, כך הוא צריך לדור בסוכה עם מיטותיו ומצעיו וכלי תשמישו. לפיכך, יאכל וישתה, יישן וינוח בסוכה. באו אצלו אורחים – יקבלם בסוכתו; רצה ללמוד – ילמד בסוכתו (שו"ע תרלט, א).
ונשים אינן חייבות בסוכה, שהיא מצווה שהזמן גרמא, אבל אם יישבו בסוכה יקיימו מצווה.
מה חובה לעשות בסוכה ומה מצווה ואינה חובה
כל מה שאדם רגיל לעשות דווקא בבית, חייבים הגברים לעשות בסוכה. לפיכך חובה לאכול ולישון בסוכה, שכן אכילה ושינה הם עיקר תשמיש הבית, שעיקר תפקידו של הבית להיות מקום לאכילה ושינה. לעומת זאת, דברים שלפעמים אדם עושה בבית ולפעמים בחוץ, כמו אכילת ארעי, לימוד תורה, קריאת ספר ושיחת חברים, מצווה שיעשה אותם בסוכה, אבל אם לא ירצה לעשותם בסוכה, אין בידו עוון. שכן מצוות הישיבה בסוכה היא כפי שרגיל אדם לדור בביתו, ודברים שאנשים רגילים לעשותם לפעמים מחוץ לבית, גם בסוכות אפשר לעשותם מחוץ לסוכה (שו"ע תרלט, א-ב).
איזוהי אכילת קבע שחובה לאוכלה בסוכה
ככלל, אכילת קבע היא אכילה חשובה שאדם אוכל כדי לשבוע, ואילו אכילת ארעי אדם אוכל כדי לטעום מאכל טעים או כדי להפיג מעט את רעבונו, אבל לא כדי לשבוע ממש.
כיוון שהמאפים העשויים ממיני דגן הם עיקר מאכלו של אדם, שמהם עושים לחם ועוגות, האוכל מהם שיעור של יותר מנפח ביצה רגילה שלנו חייב לאוכלו בסוכה, מפני שהוא נחשב כאכילת קבע. ואף שאין הוא שבע לגמרי משיעור זה, מכל מקום כיוון שרגילים לשבוע ממיני דגן, וגם משיעור של יותר מכביצה שבעים קצת, הרי זה נחשב כאכילת קבע. אבל אם יאכל כשיעור ביצה בלבד, הרי זו אכילת ארעי שמותר לאוכלה מחוץ לסוכה.
אכילת ארעי מותר לאכול מחוץ לסוכה
האוכל פת בשיעור של כביצה או פחות, אף שהוא מברך עליה 'המוציא' וברכת המזון, כיוון שמדובר על שיעור קטן – הרי זו אכילת ארעי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. וקל וחומר שמותר לאכול עוגה בשיעור של כביצה, שזו היא אכילת ארעי. וכן מותר לאכול מחוץ לסוכה פירות, מים ומיצים ללא הגבלה, מפני שאין רגילים לשבוע מהם, ולכן בכל שיעור הם עדיין נחשבים כאכילת ארעי.
ואמנם מי שיאכל בתוך הסוכה יקיים מצווה גם באכילת עראי. ולכן המהדרים מקפידים לאכול גם אכילת ארעי בתוך הסוכה, ואפילו מים אינם שותים מחוץ לסוכה. אבל אין בכך חובה, ואפילו תלמידי חכמים רשאים, אם ירצו, לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה (משנה סוכה כו, ב, ר"ן שם, באו"ה תרלט, ב).
אמנם כאשר הסוכה קרובה, ואין טירחה לאכול בה אכילת ארעי או לשתות בה, נכון להקפיד לאכול ולשתות בסוכה, מפני שאם לא יעשה כך, יראה כמי שמונע עצמו בשאט נפש מהמצווה. אבל כאשר יש בכך טרחה או אי נוחות, מותר לכתחילה לאכול אכילת ארעי ולשתות מים ומיץ מחוץ לסוכה.
איזו כמות של תבשילים מדגן חייבים לאכול בסוכה
נחלקו הפוסקים לגבי תבשילים העשויים ממיני דגן, כדוגמת פתיתים, אטריות ודייסה. יש אומרים שהואיל ואינם ממיני מאפה, אינם חשובים כל כך, ורק אם יאכל מהם שיעור שישבע כמו בארוחה רגילה, יתחייב לאוכלם בסוכה (שו"ע תרלט, ב). ויש אומרים שהואיל והם משביעים מאוד, דינם כדין מאפים מחמשת מיני דגן, וכל הרוצה לאכול מהם יותר משיעור נפח של ביצה, חייב לאכול בסוכה (מ"א, גר"ז, יחו"ד א, סה).
בשר, דגים, גבינה
הרוצה לאכול מעט בשר ודגים או גבינה, נחשבת אכילתו כאכילת ארעי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. אבל אם הוא מתכוון לאכול מהם כשיעור סעודה שהוא שבע ממנה, חובה עליו לאכול בסוכה (מ"ב תרלט, טו).
לגבי יין ומשקאות חריפים נחלקו הפוסקים. ונכון להחמיר, במיוחד כאשר שותים בחבורה (מ"ב תרלט, יג).
בתוך הסעודה אפילו מים חייבים לשתות דווקא בתוך הסוכה
חשוב לציין שבעת הסעודה, כל הסעודה על כל מרכיביה נחשבת בכלל אכילת קבע שחובה לאכול בסוכה, ויש להקפיד שלא לטעום דבר מחוץ לסוכה. ואם יצא באמצע הסעודה להביא דבר מה מביתו לסוכה, לא ישתה שם מעט מים, ולא יטעם פרי, ואף לא ימשיך לבלוע דבר שהתחיל לאכול בסוכה (בניין שלמה, מקראי קודש לרב פרנק א, סו"ס לא).
זיכרון למו"ר הרב שפירא זצ"ל
ביום ראשון של חג הסוכות לפני שנתיים נפטר מו"ר מרן הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, הרב הראשי לישראל (תשמ"ג-תשנ"ג) וראש ישיבת 'מרכז הרב'. ונזכיר הפעם דברים שאמר על ענייני הרבנות.
היה מעורר תמיד את התלמידים ללמוד ברצינות, ולהיות תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה בתורה. ובמיוחד היה מדרבן לכך משום שראה שמעמד הרבנות נמצא בירידה, ובמקום שהרבנות תהיה מבוססת על גדלות בתורה היא מבוססת על חזות רבנית ודרשות יפות. ופעמים שהיה אומר בהומור מר שבעקבות ירידת הדורות, אלו שמצד רמתם התורנית היו צריכים להיות שמשים של הרבנים נעשו רבנים, וזאת על פי המובא במסכת סוטה (מט, א): "רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש – שרו חכימיא למהוי כספריא (התחילו החכמים להיות כסופרים, מלמדי תינוקות), וספריא כחזניא (ומלמדי התינוקות ירדו למעלת חזנים), וחזניא כעמא דארעא (והחזנים ירדו למעלת עמי הארץ), ועמא דארעא אזלא ודלדלא (ועמי הארץ מתדלדלים ומתנוולים).
רבנים בענייני מדיניות
הקפיד מאוד על מעמד הרבנות והתורה. ואף בענייני מדיניות, כמו יחסים בינלאומיים ושאלות של צבא ובטחון, יש לעמדת הרבנים משקל חשוב. וכדרכו בקודש הביא לדבריו ראיות מהש"ס. ראייה אחת ידועה, ממה שמובא במסכת ברכות (ג, ב) על סדר היציאה למלחמה, שאחר שדוד המלך היה מורה לאנשיו לצאת לקרב, היו צריכים להתייעץ עם המומחים הצבאיים, כמו אחיתופל, ואח"כ היו צריכים להימלך בסנהדרין, שהם חכמי התורה. כלומר, לאחר השיקול ההגיוני עדיין צריכים לשמוע מה דעת חכמים על שיקול זה. ורק אח"כ היו שואלים באורים ותומים. ובלי להתייעץ בסנהדרין גם לא היו נענים באורים ותומים (וע' רש"י שם).
הראייה השנייה חריפה יותר, ממסכת פסחים (נו, א), שם מסופר שחזקיהו המלך עשה ששה דברים, על שלושה הודו לו חכמים ועל שלושה לא הודו לו. חלק מהדברים הם הלכתיים טהורים, כמו שעיבר ניסן בניסן. אולם חלקם קשורים למדיניות, כמו זה שסתם מי גיחון העליון וקיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור. ולמדנו מזה שיש לחכמים עמדה גם כלפי מעשים מדיניים. ובטור ושלחן ערוך (יו"ד רנא, יד) נפסק על פי תשובות הרא"ש (תחילת כלל שישי ב) שמותר לשנות אפילו מעות שהוקדשו לתלמוד תורה בשביל צרכי ציבור, ולהשתמש במעות הללו על מנת לשחד את ההגמון. וביאר הגר"א, שהמקור לכך ממה שעשה חזקיהו, שקיצץ את דלתות ההיכל ושיגרן למלך אשור. וקשה, הרי זה אחד המעשים שעשה חזקיהו ולא הודו לו? אלא שמוכרחים לומר שלדעת הרא"ש והגר"א גם חכמים מודים שאם יש צורך, אזי מותר לתת את קדשי בית המקדש למלך גוי כדי לשחדו. אלא שהם סברו שבאותו הזמן לא היה בכך צורך, ולכן לא הסכימו למעשהו. וכן לגבי סתימת מי הגיחון, שחזקיהו סתם אותו כדי למנוע מים מחיל אשור אם יבוא לצור על ירושלים, ואילו החכמים סברו שלא היה בכך צורך. הרי שיש לחכמים מעמד בהערכת המציאות. ומשנסתלקה הנבואה זה תפקידם של החכמים, וכמובא בסדר עולם רבה פ"ל: "משנסתלקה הנבואה, כוף אזנך לשמוע דברי חכמים".
כלפי הרצי"ה
במשך השנים הרבות שכיהן כר"מ בישיבת "מרכז הרב", התייחס בכבוד רב לראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. ופעם כשהרצי"ה לא הגיע למסיבת יום העצמאות מפאת מחלתו, כשהגיע זמנו לדבר, הזכיר שהרצי"ה היה אומר תמיד ביום העצמאות את הפסוק: "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'" (תהלים קז, מג), שצריך חכמה כדי להתבונן בחסדי ה'. והוסיף הערכה חשובה כלפי הרצי"ה ואמר: "ברוך ה' שיש בקרבנו חכם שיודע להתבונן בחסדי ה'".
ולאחר פטירתו של הרצי"ה היה ממשיך להזכיר את היסודות שהרצי"ה היה חוזר ומזכיר בדרשותיו. והיה מזכירם בדרך כלל בלשון "כך מקובל בבית מדרשנו".
