האם להסכים לנסוע למארב ברכב הנהוג בידי חיילת? ● צה"ל לא מקפיד לכבד את הסיכום עם ראשי ישיבות ההסדר ● גוף גדול ומתוקצב כמו צה"ל יכול למצוא פתרון שימנע פגיעה בצניעות
בעיות בצה"ל
חשבתי להמשיך לכתוב על השירות הלאומי, אבל עקב בעיות בוערות אדחה זאת.
שאלה: אני חייל בשריון. במסגרת הפעילות המבצעית שלנו אנו צריכים לנוע ברכב 'האמר' כדי להגיע למקום השמירה. כיום רוב נהגי הרכבים הללו הן חיילות. לפי מה שלמדתי מרבותי, העירוב של בנים ובנות במסגרת הצבאית מנוגד לעמדת ההלכה, שנאמר: "והיה מחנך קדוש", ועל כן כשנתבקשתי לנסוע ברכב סירבתי. המפקד כעס עלי ואיים שהוא ישפוט אותי בחומרה. הוא גם טען שאין לו נהגים אחרים, ובגלל שאני לא מסכים לעלות על הרכב הוא צריך לבטל מארבים וסיורים. הוא הוסיף וטען שהוא דיבר עם כמה מראשי ישיבות ההסדר שתלמידיהם שרתו בפלוגתו, ואף הם הסכימו שהואיל ויש הפרדה בין מקום הנהגת לחיילים, מותר להם לנסוע עם נהגת. גם הרב של החטיבה התקשר אלי ובאופן חד משמעי אמר כי חובתי לנסוע עם הנהגת. ששת החיילים הדתיים שאתי בפלוגה כבר נכנעו למפקד ואיומיו. הם אומרים שהמח"ט שונא בני ישיבות ואין סיכוי לשכנע אותו. אבל לפי מה ששמעתי מרבותי, עלי להתעקש ולא להשתתף בשום פעילות צבאית עם בנות, ובכלל זה גם נסיעה עם נהגת.
אני לא מבין איך צבא שלם אינו מצליח לארגן נהג לפלוגה שמשרתים בה דתיים. לכל הדברים יש כסף – למופעי זמר, לימי כיף, להמוני חיילים ג'ובניקים. אך כאשר צריכים לצאת למארב פתאום הכול עומד עלי: אם לא אתפשר ואסע עם הנהגת לא יהיה מארב. חשבתי שבמסגרת ישיבות ההסדר לא אצטרך להתעמת עם המערכת, ואני מאוכזב.
חשבתי לפנות לחברי כנסת ואישי ציבור כדי שיפעלו עבורי, אבל אמרו לי שאף אחד לא יעזור לי. נציגי המפד"ל והאיחוד הלאומי יגידו: מדוע שלא תיסע עם נהגת? ונציגי ש"ס ויהדות התורה יגידו: מי אמר לך להתגייס לצבא?
במצב הנוכחי אין לי יותר רצון לשרת. המפקד כועס עלי, הרב הצבאי אינו נותן לי גיבוי, החברים מפנים לי את גבם. אין לי כוח לכל זה. בפעם הבאה שהמפקד יבוא לתבוע ממני לנסוע עם נהגת אומר לו שאני מעדיף לשבת בכלא וזהו. כנראה שבמצב הנוכחי זה המקום המתאים ליהודי כמוני.
והיה מחנך קדוש
תשובה: מאוד הצטערתי לשמוע על עמדת הרב הצבאי. אני יודע שסוכם עם ראשי ישיבות ההסדר כי כל חיילי הישיבות ישרתו במסגרת שאין בה בנות. היה דיון אם בכל הגדוד לא יהיו בנות או רק בפלוגה. בכל מקרה ברור שלכל הפחות בפלוגה (מסגרת של למעלה ממאה חיילים) לא יהיו בנות. אינני מבין מדוע הצבא מתעלם מהסיכומים, וכל הזמן נוגס בזכויות של החיילים הדתיים. גם הצטערתי לשמוע על בני ישיבות שאינם מתעקשים על זה. האם אינם מבינים שעל ידי פשרנותם הם גורמים שפחות דתיים יתגייסו לצבא? מה הם חושבים, שהם עוזרים בכך לביטחון? הרי אם בחורים יראי שמיים ירגישו שהצבא אינו מתאים להם, יהיו פחות חיילים. במיוחד כשהציבור הדתי, בזכות ריבוי הילודה, הולך וגדל לעומת החילוני.
פעמים שאדם צריך להתפשר, אבל כאשר גוף גדול ועתיר בתקציב כמו צה"ל אינו מוצא דרך לאפשר לחייל הדתי לפעול לפי תורת ישראל, אין מקום לפשרות. אם אין שם נהגים להסיע את החיילים לשמירות ולמארבים, שבמחילת כבודו יבוא המג"ד או המח"ט להסיע אתכם למארב. ואם לא, אזי טוב אמרת – עדיף לשבת בכלא.
אם ירבו חיילים שכמותך בישראל, מפקדי צה"ל יטיבו את דרכיהם, ומחננו יהיה קדוש, ונזכה לשלום וביטחון, לתפארת העם והארץ.
כיצד להסביר עניין הצניעות למפקד
שאלה: במסגרת היחידה הצבאית שלנו (חיל רגלים) אין לנו שום קשר עם חיילות. אבל לעיתים נדירות, כאשר צריכים להסיע אותנו לפעילות במסגרת אימון, מביאים רכבי 'האמר' שנהגות מסיעות אותם. ברוך ה' כל החיילים בעמדה אחידה שלא נוסעים עם בנות. אולם כמה פעמים, כשהיה למפקדים בעיה להביא נהג, ניסו לשכנע אותנו להסכים לנסוע עם נהגות. כשהתנגדנו, ביקשו לדעת מדוע איננו מסכימים לנסוע עם חיילות. כמה חיילים ניסו להסביר להם זאת ללא הצלחה, וחוששני שיש בכך חילול ה'. כיצד לשכנע את המפקד בחומרת האיסור?
לדרוש תחילה את שמירת הכללים הבסיסיים
תשובה: האמת, שבמסגרת אזרחית אין איסור לנסוע ברכב עם נהגת, ורק מי שבאופן אישי יודע שהדבר גורם לו להרהורים זרים צריך להימנע מכך. אבל כאשר חייל הולך לשירות צבאי, שבו הוא נמצא במסגרת סגורה שמגבשת ודוחסת את החיילים הצעירים לפעילות משותפת, החשש מפריצת גדרי הצניעות גדול יותר. ולכן אין לעשות חישוב בכל מצב ומצב האם הוא צנוע או לא, אלא יש לעמוד על כך שהמערכת תהיה נפרדת לגמרי, וכפשט הפסוק (דברים כג, טו) "והיה מחנך קדוש" – לא רק מעשיך הפרטיים צריכים להיות קדושים אלא כל המחנה שלך. כך היא דרכה של ההלכה, שהיא קובעת סייגים כדי למנוע את האדם מלהתקרב לעבירה. וכיוון שהמחנה הוא מקום שעלול להיות פרוץ, כפי שידוע לכל מי שמכיר את המציאות במחנות, יש צורך לגדור את הפרצה באופן שלם.
אולם את המפקד לא כדאי לנסות לשכנע. אסור שיחשוב שהדבר תלוי בהבנתו. הוא אינו מבין בהלכה, ועל כן לא משנה אם יבין או לא. אם ירצה לדבר על ענייני יהדות, אפשר לשוחח אתו על יציאת מצרים ומעמד הר סיני וסגולת ישראל ושאר מצוות, אבל אין להתדיין אתו על שאלת הבנות בצבא. תפקידו כמפקד לאפשר לחייל דתי לשמור על אורחות חייו, ותו לא.
תמונות לא צנועות בצבא
שאלה: אני חייל דתי בוגר מכינה שמשרת במחלקה שרובה חילונים. בחדר שבו אני ישן תלו תמונות ממש לא צנועות. כיצד עלי להגיב?
תשובה: אסור לך להסכים לכך. אם יש לך אומץ, תוריד את התמונות ותשים אותם בפח. כמדומה לי שזהו החוק הצה"לי. אם אינך רוצה לאכוף את החוק בידיך, תוכל לדרוש זאת מהמפקד. ובכל אופן אל תיכנס לחדר השינה ולכל חדר אחר בלי שיהיה נקי מתמונות כאלה.
לצערנו יש חיילים דתיים שמתוך חולשה מוותרים על עמדתם, ונמצא שלחיילים הדתיים שבאים אחריהם כבר קשה יותר להסיר את התמונות, וכך הצבא הופך להיות מקום שאינו מתאים ליהודים טובים. אם תעמוד על שלך בלא פחד, תועיל לעצמך ולצה"ל כולו.
יחס בן מאומץ להוריו הביולוגיים
שאלה: האם בן שהוריו הפקירוהו ומסרוהו לאימוץ צריך לכבד את הוריו הביולוגיים?
תשובה: מצווה על הבן לכבד את הוריו שהביאוהו לעולם. ואמנם לגבי הורים רשעים, שעוברים עבירות להכעיס, נחלקו הפוסקים אם יש מצווה לכבדם: לדעת בעל 'שולחן ערוך' (יו"ד יו"ד רמ, יח) מצווה לכבדם, ולדעת הרמ"א אין מצווה לכבדם כל זמן שלא חזרו בתשובה.
בדרך כלל הורים שמסרו את בנם לאימוץ אינם נחשבים רשעים, אלא כמי שעשו עבירות בטעות ובלא דעת. ואם כן, כל זמן שאינם מוגדרים כרשעים לכל הדעות מצווה לכבדם. ומהי חובת הכיבוד, לסייע להם כאשר יזדקקו לעזרה, כגון שאם היו חולים יסעדם בחוליים.
ואין לבן לומר, הרי ההורים לא טיפלו בי כלל ומדוע שאכבדם? שכך גזרה התורה, כבד את אביך ואת אמך. ואפשר להבין את טעם המצווה, מפני שאחרי הכול בזכותם נולד, וכל אדם שמתייחס אל עצמו ואל חייו באופן חיובי צריך להכיר תודה למי שהביאוהו לעולם. ואם לא יכיר להם תודה, נמצא שאינו מכיר בחשיבות קיומו העצמי. וככל שיכבד יותר את הוריו, כך יכיר יותר בערך עצמו, שמתוך כך שיכבד את שורשיו גם כבודו העצמי יגדל, ועל ידי כך יוכל לחשוף את כישרונותיו המיוחדים. אמנם, גם מי שאינו מבין את טעמה של המצווה צריך לקיימה, שכך ציוונו ה' בתורה.
האם בן מאומץ צריך לברר מי הוריו הביולוגיים
שאלה: האם נכון שבן מאומץ יברר מי הם הוריו הביולוגיים?
תשובה: ככלל, ראוי שבן מאומץ יכיר את הוריו הביולוגיים ובני משפחתו, הן מפני החשש שמא מתוך שלא יכירם יבוא להתחתן עם אחותו או דודתו, והן מצד מצוות כיבוד הורים.
אמנם בזה שההורים הסכימו לוותר עליו ומסרוהו לאימוץ, הסכימו לוותר עליו, וממילא וויתרו על כיבוד הורים, וההלכה היא שהורים שוויתרו על כבודם – כבודם מחול (שו"ע יו"ד רמ, יט), ואין על בנם חובה לחפשם ולכבדם.
ואע"פ כן אם יכירם ויכבדם – יקיים מצווה. ואולי וויתרו עליו בשעתם הקשה, ואח"כ הצטערו, ועתה הם נכספים לקשר עמו, ולכן טוב שיחפשם. אמנם אם לא יחפשם אין בידו איסור, אבל אם ימצאם יקיים מצווה.
וכאשר יש חשש שהגילוי והחשיפה עלולים ליצור משבר בנפשו – עדיף שלא יחפשם. ומי שמסופק בזה, מוטב שיתייעץ עם אדם חכם, מנוסה וירא שמיים, שמכיר אותו היטב.
האם מצווה לכבד הורים מאמצים
כלפי ההורים המאמצים לא חלה מצוות כיבוד הורים כפי חיובה בתורה. אבל מצד חובת המוסר ומצוות גמילות חסד, שזה יסוד התורה כולה, מחויבים הבנים המאומצים להכיר להוריהם המאמצים תודה רבה, שהרי אין בעולם חסד גדול יותר ממה שמעניקים ההורים המאמצים לילדיהם. ועל כן צריכים הילדים המאומצים לגמול עימהם חסד כל חייהם ולהתנהג אליהם בכבוד רב. וכמובן שאם ההורים המאמצים יזדקקו לעזרה, על בניהם המאומצים לסייע להם ככל יכולתם. ואם יהיו חולים ילוום ויסייעום בכל מה שנצרך, כפי שילדים רגילים מחויבים לעשות להוריהם. ולאחר פטירת ההורים המאמצים – מצווה על בניהם המאומצים לומר אחריהם קדיש.
