יהושע וכלב התקוממו נגד המרגלים למרות הפגיעה באחדות העם * גבורתם ומסירות נפשם עד כדי סכנת נפשות * צדקתו של המיעוט: דור המרגלים מת, ויהושע וכלב הנהיגו את הכניסה לארץ *
לקחי חטא המרגלים לדורנו
בתקופה האחרונה דנים רבות בהתנגשות הערכים – אחדות לאומית מול נאמנות למצוות יישוב הארץ. והנה מצינו בחטא המרגלים, שרוב העם ונשיאיו קיבלו את דעת המרגלים, ורצו לשוב מצרימה או להישאר במדבר. ואע"פ שאחדות העם היא ערך חשוב מאוד, התברר שאין היא הערך העליון. ושני גיבורים וצדיקים, כלב בן יפונה ויהושע בן נון, קמו ועמדו מול העם, וקרעו את בגדיהם על הבגידה הנוראה.
הם לא אמרו הבה ונפתח במבצע הסברה רב-שנתי כדי לרומם את רוח העם, אלא נעמדו מול המרגלים החוטאים, מתוך תקווה שאולי בזכות עמידתם בגבורה כנגד הרוב, יתעוררו המאמינים מתרדמתם ויקומו לעזרתם, כפי שבני שבט לוי התייצבו לעזרת משה לאחר חטא העגל. ועל כן יהושע וכלב קמו בגבורה אל מול העדה ויאמרו: "טובה הארץ מאד מאד" "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ… אך בה' אל תמרודו".
אך הם לא הצליחו. דבריהם לא התקבלו, ולהפך – המרגלים ותומכיהם הצליחו להסית את העם כנגדם עד שקמו להורגם – "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים". וכמעט שהצליחו, אלא שהקב"ה גילה פתאום את כבודו באוהל מועד אל כל בני ישראל, וההתקפה על יהושע וכלב נבלמה. והעונש היה נורא: כל הדור ההוא מת במדבר, ורק יהושע וכלב זכו להיכנס לארץ שעליה מסרו את נפשם.
ואף אנו זוכרים לדורות כי השניים שלא נכנעו לרוב הטועה הם הצדיקים האמיתיים, ומהנצר שהניחו הגיעו אח"כ כל ישראל לנחול את הארץ, כאשר יהושע הוא המנהיג, וכלב הוא איש המופת של השבט הגדול והמרכזי בישראל, שממנו מלכות ישראל.
עדות על הרב קוק
כתב הרב פרופ' ש. ק. מירסקי ז"ל (דבריו הובאו בספר 'אוהב ישראל בקדושה' ח"ה עמוד 135): "פעם אחת ביקרתי אצל הרב (ראי"ה קוק) סמוך לאחר חתונתי, היה זה בשנת תר"ץ, לאחר הפרעות הראשונות בירושלים. הרב היסב בראש השולחן ומסכת כתובות פתוחה לפניו, והוא יושב שקוע בהרהורים.
עודני שוקל בדעתי כיצד לגלגל את השיחה לשאלת היום, והנה לפתע ראיתי איש אחר יושב שם. והאיש הזה הוציא נייר, ובפנותו אל הרב אמר: "רבים אומרים כי אילו היה רבנו מגלה עכשיו את דעתו, דעת תורה, וכותב בגלוי שאין ברצוננו לכבוש את הארץ ולייסד בה מדינה עברית, כי אם לשבת בה לפני ה' כאבותינו 'שומרי החומות' מעולם, כי אז היו גם ראשי הדת האסלאמית קוראים לשלום והפרעות היו נפסקות, ולא היה נשפך עוד דם נקי בירושלים עיר קדשנו".
לשמע הדברים האלה נזדעזע הרב, וכשהוא מסתכל בי אמר בקול רועד: "כיצד יכלה להיכנס בלב האיש הזה מחשבת מעל כזאת בה' ובעמו שאני אחתום על זה?! הלא בזכות בניין הארץ וכיבושה ניגאל!" לאחר הדברים האלה קם הרב ממקומו וגרש את האיש מעל פניו. מעולם לא ראיתי את רבנו בהתרגשות כזאת".
השירות הלאומי
בעקבות המאמרים אודות השירות הלאומי הגיעו תגובות רבות, חלקן תומכות וחלקן מתנגדות, תוך העלאת שאלות והערות על מה שנכתב.
חשש התקלקלות
תגובה: "מדוע הרב מתייחס לשאלות כמו נישואין, פרנסה, דמוגרפיה, ולא למציאות שבמקומות רבים בנות השירות הלאומי עלולות להתדרדר מבחינה דתית. הנה למשל אימי עבדה במקום שבו היתה בת שירות שהגיעה לשירות כבחורה מצוינת, עד שכל העובדות ייחלו שיזכו בה לכלה לבנם, ולבסוף בעקבות קשר שנוצר עם ערבי במקום ההתנדבות, התאסלמה".
תשובה: אכן ברור שאסור לבת ללכת למקום שבו יש חשש סביר שתתקלקל מבחינה דתית, ועל כך כבר דיברו רבות – רבנים ומחנכים. ברצוני היה לבחון את עצם מסגרת השירות הלאומי, האם היא הדבר הטוב ביותר כיום.
האם יש בשירות הלאומי איסור
שאלה (כפי הנראה מהמגזר החרדי): "יישר כוח על הדברים האמיצים של הרב, אבל מדוע כבודו אינו כותב באופן מפורש כי אסור ללכת לשירות לאומי? הלא ידוע כי גדולי הדור אמרו שזה איסור גמור?"
תשובה: כי אין בזה איסור אלא להפך – כל בת שעושה מעשה של חסד מקיימת בזה מצווה. הדיון היה כיצד ניתן לעזור יותר לפרט ולכלל. ומה שבזמנו יצאו גדולי הרבנים, ובראשם הרבנים הראשיים, כנגד גיוס בנות ואף במסגרת שירות לאומי, זה היה כנגד קביעת חובה של שירות לאומי, ומפני החשש שמא לאחר שהדבר ייקבע כחובה ישתלטו על המסגרת גורמים חילוניים שיגרמו לקלקול הבנות, אבל על מסגרת התנדבותית לא דיברו.
האם אפשר להספיק הכול
תגובה מבחורה צעירה שמתכוונת לשרת שנתיים: "אני חייבת לציין שאני ממש לא מסכימה עם הגישה הזאת בקשר לשירות הלאומי! ראשית כל, כל בת המעוניינת הן להתחתן מוקדם והן להשקיע בלימוד מקצוע שיתאים לה והן להתנדב בשירות הלאומי ולתרום לעצמה עוד שנה במדרשה – יכולה לעשות זאת. לדעתי זה מאוד אפשרי, ואין בזה שום דבר סותר.
"למשל, אם בת תתנדב בחינוך המיוחד, היא תפתח לעצמה דלתות, ויכול מאוד להיות שעל ידי כך תתקבל שם לעבודה לאחר שתלמד".
תגובה נוספת מבוגרת שירות לאומי: "אני לחלוטין לא מסכימה אם הקביעה שהשירות הלאומי עלול לפגוע באפשרות של הבנות ללמוד מקצוע ולהתחתן. הנה אני, כיום בת עשרים ושבע, שרתי במשך שנתיים, התחתנתי בגיל עשרים ושתיים, והספקתי להשלים לאחרונה תואר שני".
תשובה: לא כתבתי שלא ניתן להתנדב לשירות לאומי וגם להתחתן וגם ללמוד מקצוע, אלא שזה נעשה קשה יותר. למשל, זו שהצליחה לגמור תואר שני, אולי בלי שירות לאומי יכלה לסיים תואר שלישי. אם היתה עושה כך, לדעתי יכולתה לקדש שם שמיים ולתרום לעם ולארץ היתה גדולה יותר. וזו שהספיקה לעשות תואר ראשון אולי היתה יכולה לסיים תואר שני. ויש כאלה, בעיקר ממשפחות חלשות מבחינה כלכלית, שבעקבות השירות לאומי לא ירכשו מקצוע שהולם את כשרונן.
ואם יש מספר בנות מוכשרות במיוחד שהספיקו לעשות הכול, אל ילמדו מעצמן על הכלל, שלא כולן זכו לכישרונות מיוחדים כמותן.
האם לא צריך לסמוך על ה'
שאלה: "הרב כתב שעיכוב הנישואין והלימודים המקצועיים בשנתיים עלול לגרום לחלק מהבנות שלא להינשא או לא ללמוד מקצוע הולם. ואף הובאה דוגמה מכביש מסוכן, שגם אם רק עשרה אחוז מהנוסעים בו נפגעים, אין לנסוע בו. אמנם נכון שצריך להיות רציונאליים, אבל מי שיחליט מה יקרה בסוף הוא אך ורק ה', וגם מי שלא תעשה שירות לאומי עלולה שלא להתחתן או לא ללמוד מקצוע הולם?"
שאלה: "מדוע הרב מכניס את השיקולים הכלכליים, האם אדם לא צריך למסור את עצמו למען הכלל?"
תשובה: גם כשאדם בא לקיים מצווה ולהתנדב עליו לבחון כיצד יוכל לתרום יותר, וכדי לבחון זאת צריכים לקחת בחשבון גם השיקול הכלכלי. הקב"ה נתן לנו שכל לבחון את הדברים כדי שנוכל לבחור את הדרך הטובה ביותר, ואם איננו מפעילים את שכלנו והולכים בדרך שעלולה לגרום לחלק מהבנות שלא להינשא ולחלקן שלא ללמוד מקצוע הולם, אל נבוא אח"כ בטענות לריבונו של עולם. אילו היתה מצווה בתורה להתנדב דווקא בגיל זה למשך שנתיים, היינו יכולים לשאול מדוע הקב"ה אינו מסייע לעושי מצוותיו. אבל אין מצווה ספציפית בתורה להתגייס לשירות לאומי ודווקא בגיל זה, אלא המצווה היא כללית, לעשות חסד עם הפרט והכלל, להרבות בתורה ובחינוך, ליישב את הארץ וכו', ועלינו לבחון מעת לעת כיצד לעשות חסד זה בצורה הטובה ביותר.
מדוע לא מדברים על הבנים
שאלה: "מדוע הרב מדבר על הבנות? גם הליכתם של הבנים לישיבה ולצבא גורמת לדחיית הנישואין ולימוד המקצוע"?
תשובה: מפני שמה שהבנים עושים הוא הכרחי. מצווה על הבנים ללמוד תורה ולהגיע לרמה תורנית שתאפשר להם להקים משפחה שנוהגת בכל דרכיה על פי הדרכת התורה. וכיוון שהבנים לא מספיקים ללמוד כראוי עד גיל 18, חובה עליהם להמשיך ללמוד עוד כמה שנים, כדי שיוכלו להקים בית נאמן בישראל.
כמו כן מצווה לשרת בצבא כדי להגן על העם והארץ, ומאופיו של השירות הצבאי שלא ניתן לבצעו בגיל מבוגר יותר או צעיר יותר, אלא בגיל הבחרות, לפני הנישואין. ועל כן נוצר הכרח שלימוד המקצוע של הבנים נדחה לגיל 23 בערך.
מדוע שהגברים לא יפרנסו
תגובת התרסה: "כל הדיבורים על לימוד המקצוע לבנות הוא כדי שהבנות יגדלו את כל הילדים, ובנוסף לכך יפרנסו את הבעל שיוכל ללמוד בכולל עד גיל שמונים. מדוע הגברים לא מפרנסים?!"
תשובה: המצב הרגיל הוא שהבעל נושא בעיקר עול הפרנסה – לכך הוא מתחייב בכתובה. אמנם במצבנו הנוכחי, בו יש הכרח לשרת בצבא, וללמוד יותר תורה כדי להיות מסוגלים להתמודד עם החיים החילוניים שמסביב, הזמן שבו יוכלו להתחיל ללמוד מקצוע נדחה. ועל כן הסדר הטוב הוא שהבנות יסיימו את לימודי המקצוע שלהן מוקדם יותר, ובשנים הראשונות, בעוד הבעל לומד תורה ומקצוע, יוכלו לשאת בעול הפרנסה. ולאחר שהבעל יסיים את לימודיו, יתחיל הוא לשאת בעיקר עול הפרנסה, והאישה, שאולי כבר תזכה שיהיו לה מספר ילדים, תוכל להפחית מעבודתה כדי להתפנות יותר לטיפול בילדים ובבית.
עוד יש מספר שאלות שאתייחס אליהן בפעמים הבאות. כמו כן בכוונתי לפרסם תיקון לכמה חישובים כלכליים ודמוגרפים, שאף כי הם חשובים, מכל מקום אינם משנים את התמונה באופן משמעותי.
