נוער נפלא מול שלטון חנף ויהיר ושוטרים גסים ואלימים ● כל מכה ומכה שספגו רק תגביר את אמונתם ומסירותם של בני הנוער ● וסעודת 'שבע ברכות' בכל יום מצווה אך לא חובה
תערובת שחורה ומכוערת, אטומה, מסואבת, אכזרית ומרושעת, מלפפת אותנו מסביב. במקום המשפט שם הרשע. תחת תבונה – אטימות יהירה, לדרוס ולדכא כל רגש של נאמנות לארץ הקדושה. השליטים שירשו את שלטונם בחנופה מתנשאים ביהירות לאמור: אני אמלוך, אני אגרש, אני אהרוס, אני אמצא חן בעיני הגויים. ששים לדרוך ברגל גסה על קברות אבותיהם ואמותיהם. שוטרים גסים – במקום לדרוש צדק ומוסר חפצים להכות ולפצוע, כדי למצוא חן בעיני הממונים עליהם. והתשקורת – אנטישמית.
אל מול הכיעור המרושע הזה קמו לעמוד נאמנים נערינו ונערותינו הטובים. כמה יפים וחמודים, מלאי חיים ואמונה, היו בני הנוער בבואם לעמוד על נפש האומה בעמונה. בלילה קר וקודר המתינו בחרדה לאור השחר לראות אם יביא עמו בשורה או שורות שורות של שוטרים שחורים ואטומי לב.
והם המשיכו לעמוד גם כשהכום ופצעום, וגבורה נוראה החלה לנבוט בנפשם. הם יושיעו את העם מידי שונאיו. כל מכה ומכה שספגו תגביר את אמונתם, כל עצם שנשברה תעצים את כוחם, כל פציעה תחדד את מבטם. הכאב יבנה בתוכם את העתיד.
כמו השוטרים העבריים במצרים, שספגו מכות מהמצרים כדי שלא לנגוש בעם ולבסוף עלו לגדולה, כך הם יזכו לגדולה. כמו המכבים שנרדפו עד מוות על ידי המתייוונים ולבסוף הושיעו את ישראל, כך הם יושיעו את ישראל. וכמו אנשי האצ"ל והלח"י שנרדפו והוסגרו על ידי אחיהם לשלטון הבריטי, ולבסוף זכו בשלטון, כך נערינו ונערותינו היקרים מפז, שכאב האומה העברית נגע עד עומק לבם, יזכו בשלטון. אך שלא כאנשי האצ"ל והלח"י שהגיעו לשלטון בלא תורה, ונגפו במאבקם מול בית המשפט האנטי-ציוני והתשקורת, הם יתעלו מתוך אמונה ותורה, ויביאו תיקון לעולם.
השוטרים המוכים במצרים
"והנוגשים אצים לאמר: כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן" (שמות ה, יג). אבל בני ישראל לא יכלו להספיק הכול, ויתבעו הנוגשים מהשוטרים העבריים, הכו את העם כדי להאיץ בהם להספיק לעשות את כל הלבנים כדבר פרעה. אך השוטרים העבריים, שהיו כשרים, היו מוסרים את עצמם על ישראל, ואמרו: "מוטב שאנו נלקה ואל ייכשלו יתר העם". "וסבלו מכות כדי להקל משאם מעליהם. לפיכך זכו לרוח הקודש".
"כשאמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו: 'אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו'. אותם הזקנים והשוטרים שהיו מוסרים עצמם ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים יבואו וייטלו בגדולה הזו… ולפי שמסרו עצמם ללקות על הצבור, לפיכך 'ונשאו אתך במשא העם' – ללמדך שהשוום הקב"ה למשה. מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש" (במדבר רבה טו, כ; שמות רבה ה, יט).
השוטרים הרעים והנערים הטובים
שלא כמו השוטרים העבריים במצרים, השוטרים שהכו בעמונה יחזרו לביתם ויראו שגם לבם נעשה שחור. הרווקים יתקשו להתחתן. בתיהם של הנשואים יתפרקו, כי בלא לב אין אהבה. הם יבגדו בנשותיהם ונשותיהם יבגדו בם, וילדיהם יתרוצצו מבית הגרוש לבית הגרושה בלא נחת. עד אשר יעשו תשובה ויבקשו בפומבי סליחה על המכות האכזריות אשר הכו.
לעומתם יזכו הנערים והנערות היקרים, אשר נדבם ליבם לעמוד על נפש עמם בעמונה, לבנות בתים מלאי אהבה ושמחה. כי מי שיש לו לב להצטער על הארץ ולבקש "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה" יזכה "לקול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם". ויזכו לראות בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, עוסקים בתורה ובמצוות, ויהיו הולכים תמיד מחתונה לברית ומברית לבר מצווה, מבר מצווה לאירוסין ומאירוסין לביקור בבית חולים אצל נכדה שילדה, מרוב שמחות.
האם צריכים לארגן בכל יום שבע ברכות לחתן וכלה
תקנו חכמים לעשות שבעה ימי שמחה לחתן וכלה. ובכל עת שיסעדו לכבוד שמחתם עשרה אנשים וביניהם אדם שעוד לא היה באחת הסעודות שלהם, שהשמחה מתחדשת ומתעצמת בזכותו, מברכים לאחר ברכת המזון שבע ברכות. ועיקר עניינן של ברכות אלו הוא לברך את החתן והכלה שיבנו את ביתם בשמחה ובאהבה, ובתוך כך מברכים את ה' על יצירת האדם ומתפללים על הגאולה ועל ירושלים.
וכיוון שאלו ברכות חשובות ומועילות לחתן ולכלה, מצווה לעשות בכל יום סעודה כדי שיוכלו לברכן, אבל אין בזה חיוב. ולכן אם אין להם יכולת לקיים בכל יום סעודה, מפני שאין להם כסף להוציא על כך וגם אין להם קרובים וידידים שיעשו עבורם את הסעודות, אינם מחויבים בכך (רב פעלים ח"ד ו).
האם אפשר לקיים סעודת שבע ברכות בכל בית או רק בבית החתן
אמנם נפסק בשולחן ערוך (אה"ע סב, י) על פי כמה מגדולי הראשונים (תוס', רשב"א ועוד) שרק בביתו של החתן מברכים שבע ברכות, מפני שהחתן והכלה מתכבדים ושמחים יותר כאשר באים אל ביתם לשמחם, ועל כן רק בבית החתן אפשר לברך שבע ברכות.
אבל לדעת כמה ראשונים אפשר לברך שבע ברכות בכל מקום שבו עושים סעודה לכבודם (מאירי וראב"ד). ובנוסף לכך, לדעת רבים מגדולי האחרונים (יש"ש, ט"ז סב, ז), גם אלה שסברו כי אפשר לברך שבע ברכות רק בבית החתן לא התכוונו אלא לפי מה שנהגו בעבר לקיים את כל שבעת ימי המשתה בבית החתן, במקום שבו היו החתן והכלה ישנים בלילה ושמחים, שבאותו מקום היו עורכים את הסעודות ושם היו מברכים אותם, ואם היו צריכים לצאת מביתם היה בכך פגם בשמחתם וכבודם. אבל כיום שנתבטל המנהג הזה, הרי שהשמחה היא בכל מקום שבו עורכים סעודה לכבודם. וכך נוהגים כל האשכנזים.
מנהג הספרדים
הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א הורה למעשה כדעת ה'שולחן-ערוך', שרק בבית החתן אפשר לברך שבע ברכות, אבל אם עורכים סעודה בבית אחר, אין מברכים שבע ברכות אלא את ברכת "אשר ברא ששון ושמחה" בלבד. ואם הזדמן לשם אשכנזי שרוצה לברך אין למנוע זאת ממנו, אבל אין להזמינו לשם כך (ילקוט יוסף שובע שמחות יז, ו).
אבל רוב הפוסקים הספרדים הסכימו שבדורות האחרונים, כאשר נוהגים לקיים את שמחת החתן והכלה בבתים שונים, ממילא מברכים גם שבע ברכות בבתים שונים. וכך פסק הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ), וכך הורו בטורקיה (כנה"ג, ור' חיים פלאג'י), וכך הורה המהרי"ץ בתימן (פעולת צדיק ג, רנב), וכך הורו גדולי צפון אפריקה, וביניהם הרב כלפון מג'רבה (ברית כהונה), והרב משאש, וכך הורה הרב חיים דוד הלוי, ויבדל"א הרב מאיר מאזוז. וכך נוהגים למעשה רוב הספרדים.
את מי ראוי לכבד בשבע ברכות שבחופה?
בעבר נהגו במקומות רבים שרב המקום היה מסדר הקידושין ומברך את ברכות האירוסין, והרב השני בחשיבותו אחריו היה מברך את כל שבע הברכות. ויש בכך גם מעלה הלכתית, שכן כל הברכות קשורות זו לזו, ואלו שאינן פותחות ב'ברוך' נשענות על הברכות שקדמו להן, ועל כן טוב לברך את כולן ברצף. ויש שנהגו לכבד את חזן הקהילה באמירת שבע הברכות (יעויין באוצה"פ סב, א, ח, בשם כנה"ג, ויד אהרן, ושלחן העזר).
בדורות האחרונים, רצו לכבד יותר רבנים באמירת הברכות, ועל כן נהגו לחלק את שבע הברכות לששה רבנים. ואף שיש בזה חסרון מסוים מבחינה הלכתית, מכל מקום כבוד התורה עדיף (יבי"א ד, ז). ויתכן שבעקבות שיפור תנאי התחבורה מגיעים יותר מוזמנים לחתונה, וממילא גם יותר רבנים, וכיוון שמן הראוי לכבד את כל הרבנים בברכות, נהגו לחלק את שבע הברכות לששה רבנים. וכיוון שכבר נהגו לחלק את שבע הברכות למספר אנשים, לכן נהגו שכאשר אין שם רבנים, מכבדים בברכות את בני המשפחה הנכבדים, כמו סבי החתן והכלה.
