יז – הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בְּחַיֵּי יִשְׂרָאֵל וּבִתְחִיָּתוֹ בְּאַרְצוֹ, פסקה א.
לעומת תשובת היחיד שאדם עושה בינו לבין עצמו, בירור תכונותיו
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה יב.
אדם צדיק בוחר בטוב ומתרחק מן הרע. זה ראוי ונאה,
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה יא*.
בפסקה הקודמת התבארה עצם חשיבות החיבור בין שתי התשובות, התשובה
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה יא.
לעומת הפסקה הקודמת, שעסקה באופיים של אנשים מסוימים, פסקה זו
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה י.
רעיון התשובה עלול להיראות באופן חיצוני כסך מסוים של פעולות
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ט.
כאשר אדם מאוד רוצה שחברו יאיר לו פנים, לפני שהוא
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ח.
בשלוש מדרגות של תשובה עוסקת פסקה זו: הגלויה והמוחשית, היא
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ז.
בדברים האלה מציג הרב קוק ניתוח בהיר של קוטביוּת פעולותיה
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ו.
על מילות הפסוק "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ו),
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ה*.
אדם בעל מודעות עצמית גבוהה, שמכיר בכישרונותיו ובחולשותיו, מסוגל לערוך
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ה.
הקדושה מכוונת את האדם למבט גבוה יותר, כוללני ונעלה מעבר
י״ג באלול תשפ״ג
טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ד.
אדם יכול לשוב בתשובה רק כאשר יש לו גבורה לבקר
י״ג באלול תשפ״ג