ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'

טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה ט.


ט. הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה, הַשִּׂכְלִית וְהַהֶרְגֵּשִׁית, כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ מִמֵּילָא אֶת כָּל מִינֵי הַתְּשׁוּבוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, עִם כָּל פְּרָטֵי יְגִיעוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹתֵיהֶן, בְּצוּרָה אֲצִילִית נוֹחָה וַעֲנֻגָּה.

כאשר אדם מאוד רוצה שחברו יאיר לו פנים, לפני שהוא ניגש אליו עליו לבחון את עצמו היטב אם לא חטא כלפי החבר. אהבתו לחבר ורצונו בקרבה אליו מצריכה אותו לפשפש במעשיו, ואם הוא מגלה שחטא כנגדו – עליו לחקור כיצד יוכל לתקן את חטאו ולַרצות את החבר. גם אם בחינה עצמית כזו נעשית בפרטנות ודקדוק, האדם שמח בה, שכן הוא עושה זאת מתוך אהבתו לחבר ורצונו בקרבה ללא כל ריחוק, צביעות או רגשות שליליים ביניהם. כך גם בתשובה אל ה': הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה, היא התשובה מאהבה, בה האדם אינו פועל ממניעים תחתונים של פחד והכרח שפלים, אלא מרצון פנימי של הזדהות עליונה עם הטוב ושאיפה אליו. תשובה זו נחלקת לשני תחומים: הַשִּׂכְלִית וְהַהֶרְגֵּשִׁית, בתשובה מאהבה קיים כמובן צד שכלי, רק כאשר אדם מעמיק במחשבתו הוא מסוגל להבחין בין טוב לרע ולהבין את מניעיו העמוקים. אך מתוך ההבנה האינטלקטואלית נוצרת גם הרגשה. האדם מבין את הטוב וממילא אוהב אותו, וככל שמתגברת הבנתו את הטוב האמיתי הוא יותר ויותר אוהב אותו, מעדיף אותו על פני הטוב המדומה שבהנאה מן החטאים, וכך שב בתשובה. תשובה עליונה זו, כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ מִמֵּילָא אֶת כָּל מִינֵי הַתְּשׁוּבוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, עִם כָּל פְּרָטֵי יְגִיעוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹתֵיהֶן. גם בתשובה מאהבה אדם מדקדק בפרטי מעשיו כמו בתשובה מיראה, אלא שכאשר שבים בתשובה מיראה, בין אם זו יראת חטא, הנעלה יותר, ובין אם זו יראת עונש – הצורך לחשב את פרטי המעשים על מנת לתקנם, גורם לתחושה של טרחה מעיקה. אדם שצריך לחשב חשבונות שונים מחוסר ברירה, פחד או סלידה, מתייגע וסובל. אך בתשובה מאהבה לעומת זאת, אין יגיעה בחישוב החשבונות המעשיים של התשובה, שכן האדם רוצה מצד עצמו בתיקון והתעלות.

בתשובה מאהבה, החשבונות נעשים בְּצוּרָה אֲצִילִית – נעלה ומעודנת, לא מתוך רוגז וקוצר רוח, שכן האדם עושה אז את חישוב עוונותיו ופרטיהם מתוך הבנת חולשותיו וכשלונו ככאלה שבאים ממקור אצילי ונעלה, שרק הופעתו במציאות המוחשית הייתה פגומה. על כן היא גם נוֹחָה ושלווה, לא מעיקה, ואפילו עֲנֻגָּה. יוצרת עונג מיוחד, שנובע מההיטהרות מן העוונות. כמו ילד קטן שאינו אוהב שמאלצים אותו להתרחץ, אך כאשר הוא מתבגר הוא מבין ומרגיש כמה הזוהמה אינה טובה לו ואז דווקא מתענג מן הניקיון, גם כאשר הדבר לוקח לו זמן ומצריך דקדוק וטורח. בתשובה מאהבה אדם מבין ומרגיש כמה הוא רוצה להתקרב לאלוהים ולהסיר כל חציצה שתרחיק אותו ממטרתו הנשגבה, ועל כן אוהב ושמח מכל מאמץ להיטהר מעוונותיו. על כן התשובה העליונה כּוֹלֶלֶת את התשובות התחתונות ואת כל פרטיהן המעשיים, ולא עומדת בניגוד אליהן, אינה "חוסכת" מן האדם את הזהירות הדקדקנית של היראה, אך מגיעה אליה באופן אחר.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן