תיקון התאוות בדורו של משיח

בדור המבול היו נשמות גבוהות שהיו ראויות לקבל תורה אך הפנו את כוחות החיים שלהן לתאוות גשמיות • הנשמות הגבוהות חזרו בדור המדבר וקיבלו תורה, אך לשם כך הוצרכו להתרחק מהחומריות באופן קיצוני עד שמאסו בארץ ישראל • מחלוקת התנאים אם לדור המדבר יש חלק לעולם הבא • הנשמות הגדולות יופיעו בשלישית בדור הגאולה, והתיקון המלא יבוא מגילוי התורה בארץ דווקא • בדור הגאולה יופיעו שוב תאוות גדולות, ואין להן תיקון אלא בלימוד תורה בישרות ובעמקות • לימוד תורה לנוער בחופש הגדול

פינחס – פגם הברית

בשתי בעיות שכרוכות זו בזו אעסוק הפעם. האחת היא ההתמודדות מול החברה המתירנית וכל פיתוייה, במיוחד בתחום העריות והצניעות; והשנייה – חינוך הנוער, במיוחד אל מול החופש הגדול ואתגריו.

דור המבול

אמרו חכמי הסוד (זוהר פנחס רטז, ב) שבני דור המבול היו ראויים לקבל תורה, שהייתה להם נשמה גבוהה וחיוניות עצומה, ואף נשמתו של משה מוסר התורה ירדה אז לעולם. אלא שיצר הרע גבר עליהם, ובמקום להפנות את כוחות החיים העצומים שלהם לתיקון עולם, פנו לתאוות חומריות עד שהשחיתו כל בשר יותר מכל הדורות. ואותם כוחות חיים של התורה שנמשלו למים, שעל ידי התורה מחיים ומתקנים את העולם, באו בשטף של מבול והטביעום ומחו אותם מעל פני האדמה. ואף אותו אדם שהייתה בו נשמת משה והיה יכול לקבל תורה טבע עמהם, כרמוז בפסוק: "בשגם הוא בשר" (בראשית ו, ג) – בשגם בגימטרייה משה (חולין קלט, ב).

דור המדבר

ושוב חזרו אותן הנשמות הגבוהות לעולם בדור של יציאת מצרים. ושוב רצה הסיטרא אחרא לגבור עליהם, ובמיוחד על משה, והתעוררה כנגדם הגזירה של "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". אבל בזכות נשים צדקניות, שלא איבדו את האמונה והמשיכו להוליד ילדים – נגאלו. ושוב רצה הסיטרא אחרא לקטרג עליהם ולהטביעם בים סוף, וקרע להם ה' את הים והעבירם בתוכו. והמצרים, שהמשיכו בתאוותיהם את רוחו של דור המבול – טבעו. ובאו ישראל להר סיני, ואמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), וקיבלו את התורה.

מדוע לא זכו לגאולה שלמה

אלא שכדי להתגבר על היצר הרע והתאוות שגרמו לבני דור המבול להיאבד מן העולם, הוצרכו בני דור המדבר לפרוש מענייני החומר והמעשה. ומשה רבנו אף נצרך לפרוש מאשתו. וכך במשך כל ימיהם במדבר לא עסקו בפרנסה, לא חרשו ולא קצרו, מזונם ירד מן השמיים ובגדיהם ונעליהם לא בלו. והיו כולם כבני ישיבה ותלמידי כולל, אשר יושבים כל ימיהם בבית המדרש ולומדים תורה מפי גדול הרבנים וראשי הישיבות, משה רבנו ע"ה.

מאסו בארציות

וכל זה היה טוב אילו היה לימודם מכוון אותם להיכנס לארץ. הבעיה הייתה שכאשר הגיעה השעה להיכנס לארץ, מאסו בארץ חמדה וטענו שאפשר לקיים את "התורה והמצוות ברוחניות ולא בעשייה גשמית". "אך באמת היו מוטעים, שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא" (ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן שלח לח, ב). ומכל מקום, מכיוון שלא הכירו במלוא ערכה של הארץ, התייראו מהמלחמה הקשה הכרוכה בכיבושה מידי הכנענים, וממלחמת היצר הכרוכה בגילוי הקדושה בארץ, וחטאו במרגלים ונגזר על כולם למות במדבר.

ועדיין משה רבנו התחנן לפני ה' שייתן לו לעבור את הירדן, שעל ידי כך ימשיך להדריך את העם בחיי המעשה, כשהתורה מדריכה ומתקנת את כל הרצונות והיצרים, ועל ידי כך תבוא גאולה שלמה לעולם (עיין סוטה ט, א; יד, א). אולם בני הדור המיוחד שלו, בעלי הנשמות הגבוהות, כבר מתו. ובני הדור הבא כבר לא היו במדרגה הראויה לגלות את התורה בשלמות ולהביא גאולה לעולם, ולכן אף הוא מת בעוונם, ונדחתה הגאולה לימים רחוקים (עיין במדבר רבה יט, יג).

תורה שבעל פה ופרו ורבו

אם נמשיך להעמיק, נמצא שחסרונה של תורה שבעל פה, שעדיין לא נתגלתה אז בשלמות, גרם שמאסו בארץ ישראל, שכן מצוות יישוב הארץ מכוונת כנגד לימוד תורה שבעל פה, שעניין שניהם לגלות את האור האלוקי בעולם המעשה שלנו.

הדבר גם בא לידי ביטוי בכך שהתרשלו במצוות "פרו ורבו". עובדה מפתיעה היא שבמשך מאתיים ועשר שנות גלות מצרים עם ישראל התרבה בכל דור פי שלושה, ואילו במשך ארבעים שנות המדבר, שהם כשני דורות, עם ישראל לא גדל. הרי שחיי הרוח שלהם במדבר דיכאו במידה רבה את הקשר שבין איש לאשתו.

מורשתו של דור המדבר

וכל כך גדול הצער על חטא המרגלים ואיבוד השעה, עד שאמר גדול התורה שבעל פה, רבי עקיבא, על דור המדבר שאין להם חלק לעולם הבא (אולי כוונתו שרק בעולם הנשמות יש להם חלק, אבל בעולם הבא, שבו חוזרות הנשמה לגוף, אין להם חלק). אולם רבי אליעזר, שהיה מזרעו של משה רבנו ומבחינות רבות המשיך את דרכו (במד"ר יט, ז), קבע שיש להם חלק לעולם הבא, ואדרבה – הם נקראים חסידים, שמרוב מסירותם לתורה זנחו את עסקי העולם המעשה.

וכן מסקנת הגמרא (סנהדרין קי, ב), שבסיכום הסוגיה מביאה את דברי רבי יוחנן, שהכריע כדברי רבי אליעזר שבני דור המדבר יש להם חלק לעולם הבא, שהרי עליהם נאמר: "כה אמר ה': זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב, ב). והרי כל ישראל באים בזכותם לחיי העולם הבא, על אחת כמה וכמה שהם עצמם זוכים לחיי העולם הבא.

ואפשר ללמד עליהם זכות, שהיה צורך בתקופה רוחנית שמנותקת במידה מסוימת מחיי המעשה כדי לקבוע ולבסס את המעמד הרוחני של לימוד התורה. שאם לא כן היה חשש שעוד לפני שהתורה תיקלט כראוי בלבבות, התאוות החומריות יתגברו ויטביעו את השאיפות הרוחניות כמו שקרה בדור המבול. וכך נוהגים גם לדורות לדחות את החתונה עד אשר לימוד התורה מעצב את דמותו של היהודי, ורק לאחר מכן יוצאים לחיי המעשה, להינשא ולהתפרנס.

דורו של משיח

הגאולה השלמה תבוא על ידי גילוי התורה בארץ דווקא. וכפי שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין, שבדורו של משיח יופיעו שוב אותן נשמות גדולות בפעם השלישית, בסוד מה שנאמר "תחדש כנשר נעוריכי". ואז יהיה התיקון הגמור, מפני שיתגלו גם התאוות הגדולות הארציות של דור המבול, בבחינת חטאת נעורים, ותתגלה גם המסירות הגדולה לקבל את התורה בבחינת חסד נעורים, והטוב יגבר על הרע ויהפכו לטוב (צדקת הצדיק צה).

התורה תבלין ליצר

"אמר הקב"ה לישראל: בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו" (קידושין ל, ב). הרי שהתורה לא נועדה לבטל את היצר הרע, את היצרים הארציים, אלא לתבל אותם ועל ידי כך להופכם לטוב.

וזה עניינו של דור המשיח, שיתגלו בו כל הכוחות בעוצמה יתרה. המתירנות פורצת את כל הגדרות, והתאוות והנטיות השונות מתפרצות בלא גבול. ואין אפשרות עוד לדחוק את היצר ולנסות להכניע את כוחותיו. אלא מוכרחים להשתמש בעצה האלוקית העליונה, לעסוק בתורה הקדושה בישרות ובעמקות כדי להאיר ולהדריך את החיים, ועל ידי כך נזכה לכוון את כל הנטיות הארציות, החומריות, לטוב ולקדושה.

הדרכת הנוער

כאשר מתמודדים עם בעיות החינוך בקרב בני הנוער עולות כל מיני הצעות. יש מציעים להקשיב יותר לנוער, ויש מציעים להציב לו גבולות. יש מציעים לארגן לו הפעלות חווייתיות, ולהרבות בשמחה, בשירים, בניגונים ובריקודים, ולאחר כל נפילה לומר את 'התיקון הכללי'. ויש מציעים לעורר בו את הצד האידיאליסטי על ידי התנדבות ליישוב הארץ ועזרה לזולת.

בכל ההצעות הללו ודומיהן יש אמת, אבל אף אחת מהן לא תוכל להציב פתרון אמיתי. חלקן טובות כעזרה ראשונה וחלקן כתוספת לדבר האמיתי – שהוא לימוד תורה ברצינות. זהו האתגר החשוב ביותר לבני הנעורים כדי לרומם את רצונותיהם, ולהציב לפניהם אתגרים מוסריים אישיים וחזון גדול לתיקון עולם.

איך ללמוד

ואם אנו מוצאים שהלימוד אינו מועיל, כנראה שאין לומדים אותו ברצינות המספקת. שאין די בשעה פה ושעה שם, אלא צריך ללמוד הרבה, להקיף עניינים שלמים, כדי שהתורה אכן תאיר ותדריך את החיים. וזה שנאמר על התורה: "כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים לב, מז). וכפי שאמרו חכמים: "אם הוא ריק (שאינכם רואים ברכה בלימוד) – מכם הוא (באשמתכם הוא)! למה? שאין אתם יגעים בתורה" (ירושלמי פאה פ"א ה"א).

ולעיתים הלימוד אינו מכוון כראוי, כגון שהוא קשה מדי עד שהלומדים מתייאשים ממנו, או שמרבים בפלפול ודקדוקים צדדיים על חשבון הלימוד הפשוט והעמוק שמאיר את החיים ומדריכם.

צריך שהלימוד יהיה מותאם לרמתו של הנער, וצריך ללמוד נושאים שקשורים יותר לחיים, כמו הלכה, מוסר ואמונה. וכפי שכתב המאיר לעולם (ב, יב): "עיקר מה שציוותה התורה על לימוד אינו אלא בשביל שיכול לקיים המצוות, דבלא לימוד לא ידע לקיים, וכן כתוב: 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם', מבואר מזה שזהו עיקר הטעם של ציווי תלמוד תורה, וכן כתיב בפירוש ביהושע א': 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו', למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו" (ועיין בפניני הלכה ליקוטים א' א, ד, 2).

ועל כך צריכים ההורים והרבנים לשקוד כדי לתכנן לימוד מרומם ומועיל במשך כל השנה ובמיוחד בימי החופש.