החובה לכבד הורים אינה תלויה באופן שבו הם מתנהגים כלפי הילדים, ועל הילדים להקפיד לפעול למענם לפי הרמה המקובלת אצל אחרים • אין חובה להעלים עין מחסרונות ההורים, ויש בכך גם חשיבות, אך מנגד צריך להתאמץ ולהעמיק את המבט על הצדדים החיוביים שבהם • אם ההורים מבקשים דברים מופלגים, מותר להשתמט מן הבקשה בדרכים מנומסות
שלום הרב, אני אישה נשואה עם ילדים, בת למשפחה דתית ברוכת ילדים. הוריי סבלו בילדותם מהשואה שאומנם לא חוו ממש על בשרם אבל עמדה ברקע. כילדה בבית הוריי אני זוכרת מציאות לא פשוטה כלל וכלל. היו הרבה כעסים, מריבות, צעקות, העלבות, פגיעות וכו' באופן יומיומי.
גם היום, לאחר שכל הילדים כבר התחתנו ויצאו מהבית, והוריי בסביבות גיל שמונים, כשאני באה לבקר בבית הוריי, האווירה ביניהם מאוד לא נעימה. אבא שלי מדבר אל אמא שלי בצורה מזלזלת, לא מכבדת, גסה, ירודה, בצורה קולנית, הרבה פעמים בצעקות ובהעלבות. כואב לי הלב לבקר בבית הוריי.
אימי גם משתפת אותי בקשיים שלה עם אבי, כמה הוא לא מתחשב, פוגע, חושב רק על עצמו, דורש ממנה עוד ועוד בלי לחשוב על טובתה ועל הכוחות שלה. בשנים האחרונות הוא עבר לישון בחדר נפרד, במפלס אחר של הבית, כי לטענתו אימי קמה פעמים רבות בלילה וזה מעיר אותו. אימי מפחדת מאוד להישאר לבד בחדרה בלילה, אין סורגים לחדר והיא מפחדת מפורצים. למרות זאת נוח לו בחדר אחר והוא ישן שם. היא כל הזמן מספרת לי כמה היא סובלת מהיחס שלו, מהצעקות שלו, ומהלילות שבהם היא לא ישנה.
הוריי אינם גרושים, אבל הם גרושים מבחינה אמוציונלית. למעלה מעשרים שנה יש להם חשבונות בנק נפרדים. כתוצאה מיחסים אלו, אנחנו הילדים נמצאים בין הפטיש לסדן.
קשה לי מאוד לבקר בבית הוריי. התנהגותו הקולנית של אבי והדיבור הלא מכבד שלו פוגעים בי. זו התנהגות שנמשכת שנים רבות. אני מרגישה שקשה לי מאוד לכבד אותו. גם בגלל הצער שלי על אימי, וגם בגלל התנהגותו הגסה והפוגעת, בדרך שבה הוא מעיר לי או לילדים שלי – הנכדים שלו. כך הוא רגיל לדבר. הוא לא יודע לדבר בכבוד ולהעיר בעדינות עם טקט.
ביום יום, אני מדברת בטלפון רק עם אמא שלי. תקופה ארוכה אני בניתוק רגשי מאבי. אומנם אני מדברת איתו כשאני מגיעה לביקור, אך אני לא מתקשרת אליו טלפונית, וגם הוא לא מתקשר אליי, ואני לא מרגישה שאכפת לי ממנו. מרגישה מעין סלידה ממנו, דחייה, ריחוק.
השאלה למעשה
וכעת אגש לשאלה: בשבועות האחרונים הוא מאוד מאוד כועס עליי, שאני לא מרימה אליו טלפון, לא מתקשרת אליו, לא מתעניינת בו. מנגד, קשה לי מאוד להתקשר אליו. קשה לי לעשות משהו שאני לא שלמה איתו. אני אישה אמיתית וישרה, וקשה לי לעשות הצגות, להתקשר ולהתעניין וסתם לשלם מס שפתיים, כשליבי לא עימי.
מבחינתי, אם הוא הוציא את עצמו מהמשפחה, בכך שבמשך שנים לא התעניין בנו, לא בא לבקר, מדבר בצורה מעליבה וכו' – נוצר ריחוק. גם מה שאמא שלי משתפת אותי בכעס שלה עליו, ובצער שהוא גורם לה, גורם לי יותר להתרחק ממנו ולא לרצות בקשר איתו. רק כשאני באה לבקר, ואני חייבת להגיד לו שלום, אני אומרת שלום בנימוס.
מה אני צריכה לעשות? האם להתקשר ולעשות הצגה של התעניינות? אני גם חוששת שהוא יעיר לי בשיחת הטלפון הערות פוגעות ואני איעלב, וזה יתלקח למריבה חדשה. או שעדיף שאמשיך בדרך שלי, לא להתקשר אליו, ולדבר איתו רק כשאני באה לבקר.
אני יודעת שהאווירה הקשה שהייתה בבית הוריי פגעה בי, בעבודת השם שלי, ובדימוי העצמי שלי, וגרמה לי רגשי אשם ותחושות קשות. גם כלפי עצמי בשאלת כיבוד הורים. אומנם זו מצווה מן התורה. אבל, בכנות, ממש קשה לי לכבד את אבא שלי. אני סולדת מהמראה שלו, מהקול שלו, מההתנהגות שלו, וקשה לי לדבר איתו. יחד עם זאת, אני זוכרת גם את הדברים הטובים שהוא עשה למעננו. פרנס אותנו כשהיינו קטנים, לקח אותנו לקופת חולים כשהיינו חולים וכו'. הוא עבד הרבה שעות כשהייתי ילדה, והתרומה העיקרית שלו לבית הייתה שהוא פרנס אותנו. אשמח לקבל את תשובתך.
תשובה
אני מבין את הקושי, אולם אחר הכול זוהי מצוות כיבוד הורים. ככלל צריך לדעת שכאשר האב או האם הם אנשים רגילים אין לכאורה צורך לצוות לכבדם, שכן כל אדם הגון מבין שילדים צריכים לכבד את הוריהם. ולכן עיקר החידוש שבמצוות כיבוד הורים הוא שחייבים לכבדם גם כאשר אינם ראויים לכבוד מפני תכונותיהם הרעות. וכך כתב רבי חיים פלאג'י ('תוכחת חיים' לפרשת תולדות), שעיקר ציווי התורה מופנה כלפי הורים טרחנים שמידותיהם גרועות. וזה המצב שאת מתארת, ואף על פי כן מצווה גדולה לכבדו. ומהו הכבוד הנדרש? כפי המקובל במשפחות רגילות. כלומר, אם האב קשיש ומבקש לדבר בטלפון, אזי להתקשר לפחות פעם או פעמיים בשבוע. אומנם אם הוא מבקש דברים שהם מעל ומעבר למקובל, אפשר בנימוס להשתמט מכך.
כמו כן, בשיחות הטלפון עלייך להימנע ככל האפשר מוויכוחים. שכן מצוות כיבוד הורים מחייבת שלא לחלוק באופן בוטה על אבא או אמא. וכפי שאמרו חכמים, שגם כאשר הבן רואה את אביו עובר עבירה, למרות שיש מצווה להוכיחו, לא יעיר לו בצורה שעלולה לפגום בכבודו. אלא לכל היותר יאמר: אבי, לא לימדת אותי שכך אין עושים? ואם ידוע לו שאביו לא ישמע, מצווה שלא יעיר.
מודעות לחסרונות של ההורים
עם זאת, אינך צריכה לעשות שקר בנפשך, וראוי שתהיי מודעת לחסרונות שבמידותיו. מפני שמדרך הטבע, כאשר אדם אינו מודע לחסרונות של הוריו, בלא משים הוא עלול להמשיך בהם. ולכן מצווה לאדם להתוודות על עוון אבותיו, כפי שכתב רבנו יונה: "ויש עליו להזכיר עוונותיו ועוונות אבותיו, כי היה נענש עליהם באוחזו מעשי אבותיו בידו. וכן כתוב: 'והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם'" (ויקרא כו, מ)" (שערי תשובה א, מ). ולכן נוסח הווידוי הוא: "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו, עווינו, פשענו". כלומר, יחד עם מצוות כיבוד הורים, אדם צריך לתקן אצלו את ההרגלים הרעים של הוריו. וכן אמרו חכמים (סנהדרין כז, ב), שכאשר אדם ממשיך במעשיהם הרעים של אבותיו, הוא נענש על עוונו ועל עוון אבותיו, שנאמר: "פוקד עוון אבות על בנים" (שמות לד, ז). אבל אם אינו ממשיך בהם, אינו נענש עליהם, כי תיקן אותם.
מצווה לדון לכף זכות
עם זאת, עלייך גם לדון אותו לכף זכות כפי מידת האפשר. שכן מצווה לדון כל אדם לכף זכות (שבועות ל, א), שנאמר: "בצדק תשפוט עמיתך", וכפי שאמרו חכמים: "הווי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א, ו). היינו לראות את הטוב שבו, ולדעת שלמרות שיש בו גם רע, הטוב שבו הוא העיקר. ואם כך כלפי כל אדם, על אחת כמה וכמה שצריך לדון את ההורים לכף זכות. שהרי מצוות כיבוד הורים צריכה להתקיים לא רק במעשים אלא גם במחשבה, בתודעה, כפי שכתב בספר חרדים, שצריך לכבד את ההורים בלב, ומי שמכבד את הוריו במעשים אבל הם נבזים בעיניו, עליו נאמר: "ארור מקלה אביו ואמו" (דברים כז, טז). פירוש "מקלה" – מבזה. ועל זה אמר שלמה: "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר" (משלי ל, יז). והיה מעשה באיש אחד שהיה מפרנס את אמו, רק שהייתה בזויה בעיניו, לפי שנישאה לאיש אחר לאחר מות אביו, ונענש שמת וניקרו העורבים את עיניו (ספר חרדים, מצוות עשה התלויות בלב, אות לה).
היחס לאב כעסן ורגזן
לפיכך, גם מי שאחד מהוריו כעסן ורגזן, אנוכי וגס רוח, אף שאין להתעלם מתכונותיו הרעות, חובה עליו לחפש ולמצוא את התכונות הטובות שבו, כגון שהיה חרוץ בעבודתו, או שבעת צרה היה מוכן לעזור לזולת. ולהרחיב ככל האפשר את ההתבוננות בצדדים הטובים שבו, כדי לקיים את מצוות הכיבוד במחשבה ובלב. בנוסף לכך, גם את הצדדים הרעים שבו צריך לנסות לדון לכף זכות. אולי בעקבות חוויות ילדותו הקשות בצל השואה, פיתח אופי קשה שסייע לו להתמודד עם הרוע שבעולם. ואולי מצבו הגופני והנפשי מכביד עליו, וגורם לו להיות עצבני וקצר רוח, ואולי הוא מתוסכל מכישרונות שלא הצליח להגשים ומכך שנכשל בקיום האווירה המשפחתית הנעימה שרצה שתהיה במשפחתו ולא ידע איך.
קיום מצווה זו יועיל לך מאוד. שכן הוריו של אדם הם שורשיו, וככל שתראי באביך יותר דברים טובים, כך תזכי להתחבר יותר אל שורשייך הטובים, ומכוח זה תעצימי את כוחותייך הטובים ותמשיכי את חייך בטוב. אבל אם תתמקדי ברע שבאביך, תעצימי גם את הרע שבשורשים שלך, ויקשה עלייך להיפטר ממנו.
אין לחשוש שהאמא תיפגע
ייתכן שאת חושבת שאם תתייחסי לאביך בכבוד, אמך תיפגע ותחשוב שאינך תומכת בה מספיק בטענותיה נגד אביך. אולם בעניין זה אסור לך להתחשב באמך, וכפי הכלל המפורסם, שאם אחד ההורים אומר לעבור עבירה אין שומעים לו (שולחן ערוך, יורה דעה רמ, טו). פרט לכך, לטווח ארוך יש לקוות שאמך תהיה מרוצה מכך שתכבדי את אביך, כי אחרי הכול עמו היא בלתה את רוב שנותיה, עמו היא גידלה את ילדיה, ויחד איתו באותו חדר היא רוצה לישון, ולמרות הכול, כבודו הוא גם כבודה.
