מכתב אישי של כלה לפני חופתה לחברותיה, שבזכותו החתונה התקיימה במלוא השמחה – אך בלי להשאיר את הנשים המבוגרות מחוץ לרחבת הריקודים • בגילוי המכונן של הקב"ה ליעקב אבינו לא נאמר לו ללמוד גמרא בעיון, וגם לא לפתח סולידריות ופלורליזם – אלא לבנות עם וליישב את הארץ • גם היום, אם נדבק בייעוד התורה לבנות את העם והארץ, בכל התחומים והמישורים, גם כל שאר העניינים יסתדרו • אם נזכה, נוכל לעשות זאת גם בלי אויבים מבחוץ שיכריחו אותנו לפתח את הארץ והמדינה
התנהגות אצילית של צעירות בחתונה
לפני כשבוע זכינו לחתן את בתנו. אורחות רבות ציינו לטובה באופן מיוחד את חברותיה הצעירות, בוגרות אולפנת 'שירת הים' מנוה צוף, שיחד עם שמחתן התייחסו בכבוד רב לנשים המבוגרות, וכך במשך כל סבבי הריקודים כל האורחות יכלו להשתתף בריקודים ולקבל מקום מכובד. זאת למרות שמדובר בחברות צעירות ותוססות בנות כשמונה עשרה, שעסקו במוזיקה וריקוד במסגרת לימודן באולפנה. כשציינתי לשבח בשבת שבע הברכות את התנהגותן השמחה, האצילית, היפה והמוסרית של הבנות, אמרה בתגובה מנהלת האולפנה, אביגיל גולדשטיין, שגם למכתב שכתבה בתנו הכלה לחברותיה היה חלק משמעותי בכך. לאחר מכן קראתי את המכתב שנשלח כהודעת ווטסאפ, התרגשתי וחשבתי שטוב לפרסמו – כדי לעורר את רגישותן של עוד כלות וחברותיהן הצעירות לכלול בשמחתן את כל המשתתפות.
"חברות יקרות ואהובות!
החתונה שלי כבר ממש מתקרבת, וזה משמח ומרגש אותי מאוד מאוד.
אשמח שתקדישו כמה דקות לקריאה של כמה נקודות שהיה לי חשוב לכתוב לכן לפני החתונה.
אני מאוד שמחה מזה שתבואו לשמוח איתי ביום הכל כך מיוחד הזה. אני רוצה באמת להודות לכל אחת על שהיא מקדישה לי ערב וטורחת בשבילי. זה ממש לא מובן לי מאליו.
אני רוצה לשתף בלחץ הכי גדול שיש לי לקראת החתונה: שמישהו מהאורחים שלי ייפגע ממני. שאתעלם בטעות, שאסנן…
חשבתי על שני דברים שיעזרו בזה: א', שאני מראש אשתדל שזה לא יקרה. ב', שאתן, החברות שלי, תנסו להבין את העומס הרגשי והטכני שאני מוקפת בו.
ו… שאם אפשר לבקש, תעזרו לי לתת מקום לכל האנשים היקרים לי. לאמא שלי, לסבתות, לאחיות, למשפחה של החתן.
החברות בדרך כלל יודעות להסתדר, אבל המשפחה הקרובה לפעמים נזרקת החוצה בגלל חברות מתלהבות שרוצות לרקוד עם הכלה שוב… (אני ממש מקווה שהמקום שממנו אני אומרת את זה מובן…).
חתונה זה דבר כל כך גדול. בעז"ה כל אחת פה תזכה לזה בזמן שמתאים לה בקלות ובטוב (אמן!). אני לא רוצה למצוא את עצמי בסטטוסים (בווטסאפ). יותר מזה, לא רוצה להיות מול פלאפונים בחופה שלי. אני רוצה להיות מול האנשים שאני אוהבת (וכמובן שאין חובת נוכחות…) ואני מקווה שכל אחת בתור כלה תסכים איתי… זה גם עניין של מעמד גבוה, ורצון שלא להוריד אותו, וגם עניין של לכבד. הזמנתי צלם, רק ממנו אני מצפה לצלם את הרגע הזה.
נקודה אחרונה. שאני מרגישה שהיא הרבה מעבר לחתונה הפרטית שלנו. אני מסתכלת על זה כל הזמן בחתונות. אני רואה את הנשים האלה, הקצת יותר מבוגרות (וגם את הגברים), שהתנועות שלהם, המהירות שלהם (יותר נכון האיטיות) והגיל שלהם משדרים לנוער איזה מסר סמוי כזה של "אנחנו לא רלוונטיים…" והם ממשיכים לרקוד במעגל החיצוני ביותר (ממשיכים כי חשוב להם לשמח. כי הם רוצים להיות חלק). וגם אם הצליחו להשתחל קצת פנימה, הם די מהר מוצאים את עצמם בחוץ.
נכון, זה גיל אחר. הם גם לא רוצים להיות במרכז כל הזמן, הם לא מהמעגל הכי קרוב לחתן והכלה ואולי גם לא שייכים לזה שאחריו.
אבל תמיד משהו במציאות הזאת נראה לי קצת עגום.
הלוואי שנצליח אפילו קצת (וקצת זה יכול ממש להספיק) לתת מקום לאנשים האלה. הקצת יותר מבוגרים… איזה סיבוב אחד שהם לא יהיו הכי בחוץ…
ואמן שזה יהיה עניין כללי, בעוד חתונות.
ושנצליח לשמוח ולשמח הכי הרבה, ולהתחבר ליום הגדול הזה, של הקמת בית נוסף בעם ישראל.
בשורות טובות אצל כולן בעז"ה!!!
תודה רבה למי שקראה עד פה.
ניפגש בחתונה, באהבה גדולה כל כך".
מה ראוי היה שיאמר ה' ליעקב אבינו
אחד הגילויים המכוננים שנגלה ה' לאדם, הוא הגילוי ליעקב אבינו בעת שהגיע לבית אל. "וישכב במקום ההוא, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב עליו ויאמר: אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק" (בראשית כח, יא יג). וכאן אנו מצפים לשמוע מהו הדבר החשוב, המכונן, המהותי, שאמר ה' ליעקב.
לו היינו עוצרים לרגע ושואלים את בני החוגים השונים, מה לדעתם ראוי שיאמר ה' ליעקב, מן הסתם היינו מקבלים תשובות שונות. הליטאים היו אומרים: "תלמד גמרא בעיון". החסידים היו אומרים: "תתחזק באמונה בשמחה ופרישות". אנשי ש"ס היו אומרים: "תלמד הלכה בשיטת מרן". חניכי בני עקיבא היו אומרים: "ואהבת לרעך כמוך". הדתיים המודרניים היו אומרים: "דרך ארץ קדמה לתורה". אישי רוח מהאקדמיה היו אומרים: "היה פלורליסט והטל ספק בכל עמדה ודאית".
ומה אמר ה' ליעקב
אולם הקב"ה אמר: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". ומתוך כך "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". זה הגילוי האלוקי. ואכן יעקב אבינו הכיר על ידי כך את גודל קדושת הארץ, ואמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי… מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים" (בראשית כח, יג-יז).
ואם יטענו בני החוגים השונים שאומנם הפעם דיבר ה' על העם והארץ, אבל יש עוד גילויים ועוד פסוקים – אז הנה, גם בגילוי שנתגלה ה' ליעקב אחר חזרתו לארץ, שהיה אף הוא בבית אל, נאמר ליעקב: "פרה ורבה גוי וקהל עמים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק – לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (בראשית לה, יא-יב). וכך בכל הגילויים אל יעקב, תמיד דיבר ה' על העם והארץ, כך בחרן (בראשית לא, ג), וכך בעת שעמד לרדת למצרים (בראשית מו, ב ד).
ומה יאמרו היום
ומה אומרים על כך כתבי העיתונים החרדיים? אילו לא היו הדברים כתובים במפורש בתורה, היו מדווחים שהקב"ה אמר ללמוד גמרא בעיון או הלכה וכדומה. אלא שהפסוקים כתובים, ולכן אומרים שהעיקר לשמוע "לגדויילים" שאומרים על ימין שהוא שמאל. ולחסידים בכלל אין בעיה, שכן ארץ בחינת רצון וישראל בחינת דבקות, וכבר אין צורך בארץ ישראל. והדתיים המודרניים אומרים, שאי אפשר לעמוד נגד כל העולם. ואקדמאים פלורליסטים אומרים, שספק גדול אם גם היום ישנה מצווה ליישב את הארץ ויש בזה דעות שונות וגרסאות שונות ושבעים פנים לתורה.
אולם האנשים הישרים, דתיים, חרדים ומסורתיים, יודעים את גודל ערך אהבת עמם וארצם, ומתאמצים במסירות נפש לחזק את העם ביישוב הארץ.
על ידי יישוב הארץ כל העניינים מסתדרים
עוד פעם נגלה ה' ליעקב אבינו בפרשה, הפעם היחידה שהוא מתגלה ליעקב בחרן, וגם גילוי זה כמובן עוסק בארץ ישראל: "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" (בראשית לא, יג). מן הסתם ביקש יעקב אבינו לקבל הדרכות בענייני זיווגו ועסקיו עם לבן, אבל רק על החזרה לארץ התגלה אליו ה'. רעיון יסודי ועמוק אפשר ללמוד מזה: כאשר היעד ברור, להקים עם וליישב את הארץ, גם האמצעים להשגת היעד מתבררים והולכים, והכול בסוף מסתדר. לכן אין צורך בשום גילוי נוסף.
הייעוד הגדול – גם היום
אומנם זכינו לתורה ולכל מצוותיה, אבל עדיין אנו זקוקים לכאורה להדרכה כיצד בדיוק ליישם את היעדים של התורה. והפתרון הוא לזכור את הייעוד הגדול שנאמר בתורה ובנביאים ובדברי חכמים, שלאחר החטאים ועונש הגלות, עלינו לעלות לארץ מכל הגלויות וליישב את הארץ.
לשם כך עלינו לפתח את כל הכישרונות שלנו, הרוחניים והמעשיים, הלאומיים והפרטיים, המדע והחרושת, הכלכלה והארגון, הספרות והמוזיקה, ומתוך כך גאולת העם והעולם הולכת וקרבה.
לכתחילה נכון לפתח את כל הכישרונות הללו בלא לחצים חיצוניים, שכן מצוות יישוב הארץ לגלות את הרעיונות הרוחניים בכל מלוא הכישרונות שמתגלים בעולם. אבל אם מתרשלים בכך, באות עלינו צרות רבות, מבפנים ומבחוץ, ומכריחות אותנו לפתח את כל הכישרונות תוך כדי המלחמה באויב והמאבק על קיומנו.
מתוך התורה – הכרת ערך הארץ
אמרו חכמים שכאשר נאלץ יעקב אבינו לברוח מעשיו ולצאת בשליחות הוריו לחרן כדי למצוא את זיווגו, בחר להטמין עצמו תחילה בבית מדרשו של עבר. שם שקד על התורה במשך ארבע עשרה שנה. בתום תקופת הלימוד יצא לחרן, "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש… וישכב במקום ההוא" (בראשית כח, יא). פירש רש"י: "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר, לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה".
הרי שכל ארבע עשרה השנים שעסק יעקב בתורה הכינו אותו לגילוי האלוקי ולהבטחה כי "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך… ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
לכך זוכים כשלומדים תורה בישרות, שהיא מוסיפה בריאות, טבעיות וברכה בעולם. ואכן מתוך כך המשיך יעקב אבינו לעבוד בחריצות וראה ברכה רבה בעדרים שגידל.
