לא גזירה משמיים

אם לא ניתן לעצור את הגירוש בדרך חוקית, האם יש לראות בו גזירה משמים? ● הרע נשאר רע גם כשהוא מצליח

האם יוזמת הממשלה לגירוש וחורבן באה מן השמים?
קיבלתי שאלה מד"ר דניאל אגמון מעינב: 
לאחרונה שמעתי ממספר תושבים ביישובנו את הטיעון הבא: "אם למרות כל מאמצינו – הפגנות, צומות, תפילות, מהלכים פרלמנטריים, מאמץ תקשורתי, שכנוע מבית לבית וכו' – עד למיצוי כל התנגדות חוקית – לא נצליח לבטל את גזירת הגירוש, הרי שזה מהלך מזומן מן השמים, ובדרך שלא ברורה לנו כרגע, זה דווקא לטובת עם ישראל". חלק מטענה זו הוא שגבול ההתנגדות חייב להיות הימנעות מעבירה על חוקי המדינה והצבא בשום דרך שהיא.

לעומת זאת נשמעת טענה אחרת: "אם אכן מיצוי כל התנגדות חוקית אפשרית לא יביא לביטול הגזירה, עלינו להכיר בכך שהממלכתיות הישראלית הנוכחית הולכת לבצע פשע נוראי נגד האמוניות הישראלית, ותפקידנו לצאת במרי אזרחי לא אלים כגון חסימת כבישים, השתטחות לרגלי הבולדוזרים, עקיפת מחסומים וסירוב פקודה פומבי של חיילים. דווקא למסירות נפש זאת מצפה ממנו הקב"ה, והיא תמנע ישירות או בעקיפין את האסון הנורא הזה".

כיוון ששתי ההשקפות האלה בוודאי קיימות במקומות רבים, הנני מבקש שכבוד הרב יתייחס לשאלה – מי צודק?
ובכלל, כאשר נקלעים למצב של חוסר אונים של יהודי פרטי או קבוצת יהודים או עם ישראל בכללו מול מהלך הנראה כהפך הרצון האלוקי, האם הדבר מלמד שבדרך נסתרת הקב"ה מנווט את ההיסטוריה אל מחוז חפצו בדרך עקלקלה, ויש לקבל זאת כגזירה משמים לטובה?

הרע הוא רע 
תשובה: ערכי הטוב והרע הם קבועים, ואם דרך רעה מצליחה בזמן מסוים בעולם, אין זה אומר שהיא נהפכת טובה בזכות הצלחתה. תוכנית של גירוש יהודים והחרבת יישובים היא רעה מאוד, ואין לתלות זאת ח"ו בריבונו של עולם, אלא בראש ובראשונה בחטאו הנורא של ראש הממשלה ואחריו שריו ויועציו. הם נבחרו מפני שהציבור התייאש מדרכו של השמאל, שהמיט עלינו את צרת אוסלו והרשות הפלשתינית וכל הטרור שבא בעקבותיהם. וכעת הם מועלים בבוחריהם, ומרמים את הציבור בהבטחות שקר על שקט וביטחון שכביכול יגיע לאחר שיגרשו יהודים מבתיהם, כדי שהרשעים יוכלו לרקוד על גגותיהם ולחלל את כבודנו. 

הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור את דרכו, בין לטוב ובין למוטב, וראש הממשלה ושריו בחרו ברע. 
אחריהם, כל אדם מישראל שתומך בהם או שאינו מוחה בהם כפי יכולתו – שותף בחטא.
ובמידה מסוימת גם אלו שבעבר שיבחום והיללום יתר על מה שמגיע להם, שותפים במידה מסוימת בפשעים שהם עושים לאחר שעלו לגדולה. והדרך היחידה לתקן זאת היא על ידי תשובה וקבלה לעתיד שלא לחזור עוד על חטאים שכאלה.

עונש הוא תוצאה טבעית של חטא 
התוצאה של חטא היא הרעה הבאה אל החוטאים, כמו שנאמר (משלי יג, כא): "חטאים תרדוף רעה", וכמבואר בירושלמי (מכות פ"ב ה"ו, ומהר"ל נתיב התשובה א). זוהי תוצאה טבעית של החטא, שכן המתרחק מדרכי ה', שהם דרכי חיים, הוא הולך ונמשך אל הרעה והכיליון, והדבר מתבטא בבריאותו או בפרנסתו או במצבו הנפשי ובמשפחתו או בכולם יחד, כפי שלמדנו בפרשת בחוקתי שקראנו בשבת שעברה.
וכך גם בחטא זה של הממשלה, התוצאה של הפרת מצוות יישוב הארץ וכניעה לטרור תהיה רעה. הטרור יגבר, הלחצים הבינלאומיים כנגדנו יתחזקו, מעמדה של מדינת ישראל ייפגע, המצב הכלכלי יורע, חיילים פחות יהיו מוכנים להתנדב, יהודים פחות ירצו ליישב את הארץ. בכל זה אשמה הממשלה והתומכים בה. 
אל לנו לטייח את המציאות בנחמת שוטים. 
לאחר אחד הפיגועים, שמעתי אם שכולה צועקת במר ליבה: "למה? למה זה קרה לנו?" לא נעים לענות, אבל התשובה – בגלל שבחרתם באוסלו. כי עשיתם ברית עם רשעי העולם. אין מה לעשות, כך הן עובדות החיים. כאשר נותנים למחבלים רובים ושטחים – הם אח"כ עושים פיגועים. 

הנהגת ה' בעולם 
אמנם, מובטחים אנו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהלים צד, יד). ואפילו כשעמנו היה בשעותיו הקשות ביותר, בעת חורבן בית המקדש, באימי מסעות הצלב, במרתפי האינקיוויזציה, במאורעות ת"ח ות"ט, ואפילו בשואה הנוראה, לא איבדנו את אמונתנו שבסופו של דבר תבוא הגאולה.
אלא שאם ננהג כראוי הגאולה תבוא בשובה ונחת, ואם לא – בסבל ובייסורים, וכפי שנאמר (יחזקאל כ, לג): "בחמה שפוכה אמלוך עליכם". שמתוך הסבל והייסורים הננו נדחקים בעל כורחנו אל המעשה הנכון.

וכך גם כאן. אם לא נבין כי הקב"ה שברא את כל העולם ציווה את הארץ הקדושה הזאת לאבותינו ולנו, ונצטווינו ליישבה לאורכה ולרחבה, ודרך חיינו בה יתגלה דבר ה' בכל העולם – אזי בדרך קשה ומיוסרת נלמד כי אין לנו ברירה אחרת. 

אם נתבונן במהלך ההיסטורי של יותר ממאה שנות חזרת העם לארץ, נמצא כי ככל שהתחזקנו יותר במצוות יישוב הארץ כך הצלחנו להוסיף יותר חיים בעם היהודי ולהציל נפשות, וככל שהתרשלנו בזה יותר, קרה ההפך.

המאבק 
לפיכך צריך להיאבק בתוכניתה הרעה של הממשלה, אלא שהמאבק שלנו הוא מוגבל, מפני האחריות שנטלנו על עצמנו שלא להחריף את המתח ולא לגרום למלחמת אחים. ואף שיש להניח שתוכניתה של הממשלה תגרום להגברת הטרור ולקיפוח חייהם של יהודים ח"ו, מכל מקום, גם מלחמת אחים מסוכנת. לכן עלינו למצוא את שביל האמצע – מאבק חריף אך בלא אלימות. חסימות כבישים, מרי אזרחי, סירוב פקודה פומבי – כן, אבל מכות לחיילים או שוטרים – לא. 

אם נצליח ללא אלימות למנוע את הגירוש וחורבן הישובים – מה טוב. אם לא, נדע שעשינו את מה שביכולתנו לפי מיטב הבנתנו. למעשה, השאלה תלויה בכמות האנשים: אם המוני יהודים יתקוממו כנגד השלטון, התוכנית תתבטל. גל ההתנגדות הולך ומתרומם, אך השאלה האם יספיק להגיע לגובה הנדרש להפלת הממשלה לפני הגירוש.

התשקורת 
כמה שנשער לעצמנו כמה התשקורת לרעתנו – עדיין נטעה. הם עוד יותר לרעתנו. אדיר זיק ז"ל צדק. כל אחד יכול לבדוק זאת מאירועים שהוא מכיר אישית. 

"רגלו השבורה" של מג"ד הצנחנים גיא חזות 
הנה דוגמא לעיוותי התשקורת. בחג הפסח שהיתי בכפר הרואה. בערב חג שביעי של פסח שמעתי בחדשות שהיה עימות בין מתנחלים בהר ברכה לחיילים, והמתנחלים סגרו את שער היישוב על רגלו של המג"ד, ורגלו נשברה. כאבתי וכעסתי, איך אנשים מהיישוב העזו לעשות דבר כזה. ידעתי שהתקשורת לא אוהבת אותנו, אבל לא העליתי בדעתי שימציאו דבר שלא היה. בהכירי את שער היישוב הכבד, חשבתי שקבוצת אנשים התעמתה עם המג"ד, ותוך שהוא מנסה להיכנס ליישוב (כדי להגיע דרכו אל פלוגת החיילים ששוהה סמוך לישוב) סגרה בכוח רב את השער על רגלו. 

המציאות היתה אחרת לגמרי. השער עליו דובר הוא שער קטן וקל בגובה מטר של מכלאת עזים, בגבעה המרוחקת שני ק"מ מהישוב. המג"ד רדף אחר נער, שלטענתו זרק לפני כן אבנים על רכב ערבי, במרחק של ארבעה ק"מ מהיישוב. המג"ד האמיץ נתקל בעמוד הקטן של השער וקיבל מכה. הוא המשיך אח"כ להסתובב בשטח במשך חצי שעה, גידף את המתנחלים, וציווה על חייליו לסגור את שתי הדרכים המובילות ליישוב, המונה מאה וחמישים משפחות. יש להזכיר כי מדובר בערב חג. גם לחולים לא הותר להיכנס ליישוב במשך זמן רב. בתוך כך, בשלושה אירועים שונים, חיילים שלו איימו בנשק טעון על מתיישבים. 

יש לציין (כפי שהיו מציינים יהודים בגלות בבואם להשתדל בפני השלטונות) כי מקרב בני היישוב והישיבה יש יותר ממאתיים וחמישים לוחמים ששירתו בסדיר ומילואים. עליהם חייליו איימו בנשק טעון.

גיא חזות – מג"ד לא ראוי 
על יכולתו המקצועית של המג"ד גיא חזות אפשר להתווכח, אבל מבחינה תקשורתית הוא רב פעלים. כל אירוע שהוא משתתף בו מגיע תוך כדי התרחשותו לתקשורת. על פי גרסתו, כמובן. לאחר סיום התנכלותו לתושבים הוא נסע לבית החולים לבדוק את רגלו, תוך שהוא מפיץ את דיבת המתנחלים. בבית החולים נמצא כי רגלו של המג"ד שלמה, ושחררוהו לאלתר. חברים מהיישוב התקשרו לכתבים שונים כדי להכחיש, אולם בתשקורת המשיכו לפרסם את דברי השקר כאילו מתנחלים הכו ופצעו את המג"ד. אולי חייבים לו טובה עבור הידיעות הרבות שהוא מדליף להם בניגוד להוראות ולחוק.
תדע כל אם עברייה ששולחת את בנה לגדוד 202 בצנחנים, שהיא מפקידה את בנה בידי מג"ד לא ראוי, שונא מתנחלים. 

את השם הרע שגיא חזות הוציא ליישוב ולמתנחלים קשה לנקות. להתווכח לא שייך. הדבר היחיד שאפשר לומר הוא – אל תאמינו לתשקורת. כמה שתחשבו שהם משקרים, עדיין תטעו – הם משקרים יותר. 

השוטרים פצועי ההפגנות 
אגב, בכל הפגנה שבה נפצעים אזרחים, מיד מורה אחד ממפקדי המשטרה לכמה שוטרים לטעון שהם פצועים, ולהתפנות לבית חולים. אח"כ אתם שומעים בחדשות: "בהפגנה נפצעו שלושה עשר שוטרים וכמו כן נפצעו גם שבעה מפגינים". רופאים סיפרו לי שרוב השוטרים שמגיעים לאחר ההפגנות לבתי החולים הם רמאים, דבר לא ארע להם, הם כנראה ממלאים פקודה להיות פצועים ולהתאשפז.