המקום להכרעת המאבק הוא בגוש דן ● נוער ופנסיונרים בחוד החנית של המאבק ● נכון להימנע משירות מילואים השנה, גם במשימות שאינן קשורות לגירוש
הפעילות צריכה להיות בגוש דן
כמדומה שהמאבק יוכרע בגוש דן, במקום שיש הרבה יהודים, בהפגנות על הכבישים ובמרי אזרחי בלתי אלים. אם תהיה התעוררות עממית רחבה, אפשר יהיה להציל את המדינה ממשבר עמוק, ולהציל את חייהם של אזרחים רבים מכל הסכנות שתוכנית הגירוש תגרום.
כיוון שאנשים בגיל הביניים טרודים בעול הפרנסה והמשפחה, ישנן שתי קבוצות גיל שיכריעו את המערכה: הצעירים והפנסיונרים.
הצעירים
גיל הנעורים, עם התסיסה והמרדנות הטבעית שבו, מתאים מאוד למאבקים מסוג זה. עדיין אין עליהם עול לא של משפחה ופרנסה, לא של חינוך הילדים ולא של השירות הסדיר בצבא (שגם הוא כמובן חשוב, לטובת העם והארץ, ובלבד שלא עוסקים בגירוש יהודים).
את הלימודים שיחסירו אפשר להשלים בכלא או בחופש. בציבור הדתי לאומי לבדו יש יותר מחמישים אלף בני נוער. אם מחציתם יבואו להפגנות, הסיכויים לסכל את התוכנית טובים. ויש עוד צעירים ממגזרים אחרים שיכולים להצטרף למאבק. במקום למרוד בהורים ובמורים ימרדו בשלטון המושחת. אם יחד עם המרד יבוא חינוך ערכי לאחריות ציבורית ולאידיאליזם, הם יצמחו לתפארת מתוך המאבק.
הפנסיונרים
ישנה עוד קבוצה, בעלת חשיבות איכותית – הפנסיונרים. ברוך ה', כיום רבים מאריכים ימים. אנשים בני ששים וחמש ושבעים הם צעירים בגופם ובנפשם. אם הם יצטרפו למאבק, יעמדו על הכבישים, וירתמו את כל כבודם וניסיון חייהם למערכה, יש סיכוי גדול להצליח. אם יהיו פנסיונרים בבתי הכלא, אי אפשר יהיה לזלזל בהם. הם יתנו למאבק משקל מוסרי ומכובד. ילדיהם ונכדיהם יכבדום. חבריהם מהעבודה, מהשכונה, יתעוררו לחשוב שוב על האווילות המרושעת שבגירוש.
אחריהם יוכלו לבוא גם המוני האנשים שנמצאים בתקופת העול הקשה של גידול המשפחה והפרנסה.
מילואים
בקרב רבים עולה השאלה, האם נכון ללכת בחודשים הללו לשירות מילואים. ברור שאם מדובר בפעילות שעוסקת בגירוש יהודים בדרך ישירה או עקיפה, ואפילו בהחלפת חיילים אחרים שיילכו לגרש יהודים, הדבר אסור.
ואם מדובר בשירות שלכאורה אין לו שום קשר לגירוש, אין בכך איסור. אבל מנגד, יש מקום למחות כנגד ההיערכות של צה"ל לקראת גירוש יהודים. ולכן רבנים רבים הדריכו להימנע משירות מילואים בשנה זו.
ידוע לי על יישוב בו למעלה ממאתיים חברים משרתים במילואים. מפסח אף אחד לא הלך לשירות מילואים של שמירות. למרות שכבר עברו חודשיים, ונקראו לשירות לפחות שלושים חברים, אף אחד לא הלך. אמנם לאימונים של ימים ספורים, שאין בהם שמירות, היו שהלכו.
בדרך כלל נכון לעודד כל אדם לשרת במילואים, שכן זו מצווה גדולה וקדושה להגן על העם והארץ. לכן גם כשהיה קשה רבים הלכו למילואים, עד שנוצר מצב לא נורמאלי שבגדודים רבים החיילים בני המגזר הדתי לאומי מנו כחמישים אחוז, פי חמשה מהאחוז שלהם באוכלוסייה.
(אגב, לפני שמתאמצים להוסיף חילוניים להפגנות בעד ארץ ישראל, ויש שאפילו חושבים שעדיף להוריד כיפות כדי להיראות כחילונים, יש לעודד חילונים לשרת במילואים, כדי שאחוז המשרתים במילואים יהיה תואם את שיעורם באוכלוסייה).
כיצד להישאר בבית
עכשיו זה זמן טוב להשתמש בכל הסיבות כדי שלא לבוא למילואים. ואכן כאשר חברים רצו להיפטר מההתייצבות, פתאום נתברר להם שהדבר קל מאוד. כמעט תמיד יש סיבות מוצדקות. אשתו של זה לקראת לידה, ושל זה לאחר לידה. זה מטפל בילד חולה, וזה באבא חולה (כך זה במשפחות ענפות). זה נמצא בעומס עבודה וזה לקראת מבחנים קשים באוניברסיטה. אחד שלא ידע איך להשתמט שאל חבר חילוני כיצד הוא תמיד מצליח להיפטר משירות המילואים. מיד נתחוורו לו דרכים רבות וכשרות. שאל אותו החבר: "אולי אתה מרגיש איזה מיחוש בגב או בראש". ענה הדתי: "אכן כן, הגב קצת כואב". "אם כך יש לך סיבה מוצדקת", הסביר לו חברו, "אף אחד לא יוכל להכריח אותך לשרת".
עד כה, האנשים הטובים הללו התמסרו והלכו למילואים למרות הקשיים, עכשיו התחילו להיות 'נורמאליים', כמו הרוב.
אגב, גם לנשים חלק בהתנדבותם של בעליהן לשירות מילואים. הן מתפקדות בלי עזרה גם כשהם בהריון וגם אחרי לידה, וגם כשיש ילדים רבים בבית. עכשיו, נשים יקרות, מותר לכן לדרוש מהבעלים להישאר בבית…
העלבון
לפעמים צריך גם לדעת להיעלב. עכשיו אנחנו נעלבים. מי שחוטף סטירה ומסביר שלא התכוונו לפגוע בו, וכשיורקים עליו הוא טוען שזה גשם, הוא איננו אידיאליסט – הוא 'פראייר'. 'פראייר' לא נועד להשפיע; תפקידו לשמש נושא כלים לפוליטיקאים רמאים. לעומת האידיאליסטים שמתקנים את העולם, הפראיירים – למרות כוונותיהם הטובות – פעמים רבות מחמירים את המצב, מפני שהם נוחים לכל סוג של ניצול ציני.
ויש אמיצים שרוצים להביע מחאה כנגד הגירוש, ומודיעים בפירוש כי לא יבואו למילואים בגלל מעורבות הצבא בגירוש, תוך נכונות לשלם על כך מחיר. אמנם בפועל מעטים מהם משלמים מחיר. מכל מקום, אני דואג קצת לאנשים הגיבורים הללו, ומי שמתייעץ איתי אני מעדיף להנחות אותו שלא יסתבך בחינם. על כן אני מציע לו שישאל את מפקדו: מה אתה מעדיף שאומר לך, שלא אבוא למילואים בגלל הגירוש, או בגלל שכואב לי הגב? מה שטוב לך אומר. כך מצד אחד יביע את מחאתו, ומצד שני יש לו גם סיבה מוצדקת. אם בכל זאת ירצה לעמוד בגבורה על עמדתו, אעריך אותו על כך.
חיילי סדיר
בגיוס הקיץ הקרוב אמורים בני שיעור ב' מישיבת הר ברכה להתגייס. ישנם בחורים ששואלים האם ראוי להתגייס בשעה כזו לצה"ל, בעוד הוא נרתם למשימה שפלה שכזו.
תשובתי היא שכן. אחרי הכול, ייעודו של צה"ל להגן על העם והארץ, וכך הוא עושה גם בימים הקשים הללו. למרות הצער והעלבון הרב שאנו חשים, יש לשמור על יחס מאוזן לצה"ל, ולתת ביטוי ממשי גם לצד החיובי. על כן חיילי הסדיר שמכשירים את עצמם להיות לוחמים, צריכים להמשיך במשימתם הקדושה. אם ח"ו יקראו לבצע מעשה המנוגד להלכה – יסרבו. אבל כל עוד הם עוסקים באימונים ובשמירות – ימשיכו בתפקידם.
ברוך ה', כמעט כל השואלים השתכנעו מדברי, ביניהם בחורים מישיבות אחרות, ואף בחורים שגרים בגוש קטיף, אולם אמת היא שיש שאינם משתכנעים. אף שהקפדתי עליהם, ואני חושב שהם טועים ודרכם עקומה, מכל מקום אפשר להבין אותם. הם מאוד פגועים וכועסים.
על פי הקוד האתי של צה"ל יש לסרב פקודה
העיר את תשומת לבי ידידי פרופ' ישראל חנוקוגלו כי אפילו לפי "הקוד האתי" של צה"ל, שחובר על ידי איש השמאל החילוני, חייל צריך לסרב להשתתף בגירוש יהודים מביתם. וכך כתוב בקוד האתי: "החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם".
אמנם אישי השמאל שחיברו את הקוד האתי בוודאי התכוונו בזה למנוע את חיילי צה"ל מלפגוע בערבים שאינם לוחמים, ובוודאי ימצאו פלפולים להצדיק גירוש יהודים ופגיעה בכבודם וברכושם. אולם חייל רגיל, בעל היגיון בריא, צריך לומר שעל פי הקוד האתי הוא צריך לסרב פקודה.
מעניין כיצד שופטי בית המשפט העליון יתפתלו כדי להכשיר גם את השרץ הזה.
אשרינו
למרות המצב המסובך שבו אנו נמצאים, לא נאבד את אמונתנו. אשרינו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי" (תהלים קיט, צב) אמר דוד המלך, שיום פטירתו בחג השבועות, והיה במצבים קשים, והתנחם בתורה. שכל עוד אנו דבקים בתורה, מובטח לנו שניגאל. כשלומדים תורה נכון, מוצאים את הדרך להיחלץ מהמצוקות ולהיוושע. וגם כשלא לומדים לא כל כך נכון, המאור שבה מחזירנו למוטב.
ויהי רצון שמתוך כל הבירורים הללו נתקשר יותר אל התורה, נבין את דבריה ביתר עמקות ובהירות, ומתוך חג השבועות הבא עלינו לטובה נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.
