בבחירת מקום לידה יש להעדיף בתי חולים שומרי שבת ● ומכל מקום השיקול הרפואי קודם לשיקולים אחרים ● מנהג הגברים לחבוש כיפה, ומדוע אין הנשים נוהגות כן ● האם נשים חייבות בכיסוי ראש בזמן תפילה וברכה, והאם יש הבדל בין נשואות לרווקות
בתי חולים שומרי שבת
לפני כמה שבועות התפרסמה בעיתוננו כתבה מקיפה על חדרי הלידה בבתי החולים השונים, על מעלותיהם וחסרונותיהם.
חשוב להוסיף שיקול משמעותי בבחירת בית החולים, והוא – אופיו הדתי. בבתי חולים בעלי אופי חילוני הלידה בשבת כרוכה בקשיים גדולים המכבידים ומעיקים מאוד. כבר בכניסה לבית החולים ישנה בעיה, כשהמתקרב לדלת בית החולים גורם להפעלת מנוע חשמלי שפותח את הדלת. יש מקומות שכשעוברים בהם נדלק אור. כדי להתקבל לבית החולים צריכים להירשם, ואין שם אפשרות להירשם על ידי גוי של שבת או כתב נמחק וכיוצא בזה, וכך היולדת נאלצת להשתתף בחילול שבת שלא לצורך. כשמגיעים לחדר הלידה צריכים ללחוץ על פעמון כדי שהמיילדות יפתחו את הדלת. ואם היולדת נאלצת להקל וללחוץ על הכפתור, שהרי היא במצב של פיקוח נפש, מה יעשה אח"כ בעלה שצריך להיכנס אחריה. וכבר שמעתי על בעלים שנשארו מחוץ לבית החולים או חדר הלידה מפני שלא מצאו פתרון כיצד להיכנס בלא לחלל שבת.
אשה אחת סיפרה שכדי לקבל זריקת אפידורל הכריחו אותה לחתום בשבת על טופס הסכמה, דבר שלא ייעשה בבתי חולים דתיים. ואמנם כשאין ברירה, והרופאים מתעקשים שאם לא תחתום לא יטפלו בה – מותר לה לחתום, שהרי פיקוח נפש דוחה שבת, וגם יישוב דעתה של היולדת החוששת מפני הלידה נחשב פיקוח נפש. אבל לכתחילה טוב שלא להיכנס לבעיות שכאלה.
ברור גם שבבתי חולים דתיים אין פקפוק על כשרותם של המאכלים, ואין מצב שמדליקים אור בחדר בשבת, שאח"כ יש קושי לכבותו. והנהלת בית החולים דואגת גם לקידוש ולחם משנה לכל הנשים.
ומה מתאים יותר מאשר להתחיל את חייו של התינוק החדש מתוך אווירה של תורה ושמירת מצוות, ובוודאי מי שתעשה כך בלא להידחק להיתרים שבדיעבד תזכה ללדת בסימן טוב ובמזל טוב.
השיקול הרפואי
אמנם שיקול אחד חשוב יותר, והוא השיקול הרפואי. אם היולדת סבורה שבבית חולים מסוים חייה בטוחים יותר, מפני איכות הרופאים או הציוד – ראוי שתעדיף אותו. וכן כאשר אשה טופלה במשך הריונה על ידי רופא שהיא סומכת עליו יותר מאשר על האחרים, היא רשאית ללדת בבית חולים שבו הוא עובד.
וכן כאשר בית החולים הקרוב אליה אינו מנוהל על פי ההלכה, וכדי להגיע לבית חולים דתי תצטרך לנסוע למרחק רב בשבת – עדיף שתרשם לבית החולים הקרוב, כדי למעט בנסיעה.
חבישת כיפה
שאלה: מדוע הגברים שומרי תורה מקפידים לחבוש כיפה, והאם יש בכך חיוב גמור?
תשובה: מתחילה נהגו מקצת מגדולי החכמים מנהג חסידות שלא ללכת ארבע אמות בראש מגולה, וכפי שהשתבח רב הונא בן רבי יהושע, שלא הלך ארבע אמות בלא כיסוי ראש (שבת קיח, ב), ואמר הלא שכינה מעל ראשי, ואיך אלך בגילוי ראש (קידושין לא, א)? וכן מסופר בתלמוד (ע' שבת קנו, ב) כי לאחר שנודע לאימו של רב נחמן בר יצחק שעל פי מזלו הוא עלול להיות גנב, הקפידה עליו מאוד שיכסה תמיד את ראשו, וכך גדל בתורה ובמצוות, אבל עדיין לא ידע מדוע אימו הקפידה כל כך שיכסה את ראשו. פעם כשנפל ממנו כיסוי הראש נתגלה לו עד כמה יצרו חזק, אז הוא הבין את הקפדת אימו.
במשך הזמן נתקבל מנהג החסידות הזה בכל ישראל, עד שהפך למנהג מחייב (שו"ע או"ח ב, ו).
ויש מי שאומר שכיום חבישת הכיפה מסמלת את ההזדהות עם התורה, והמסיר את כיפתו עובר על איסור תורה – "בחוקתיהם לא תלכו" (ט"ז או"ח ח, ג). ואף שרבים חולקים עליו, מכל מקום ברור שחשיבותה של חבישת הכיפה היא הרבה מעבר למקור חיובה, מפני שהחובש כיפה מקדש את ה' בזה שהוא מכריז שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ועל ידי כך יוכל להתחזק בתורה ובמצוות.
חבישת כיפה בעת אמירת ברכות
בעת אמירת שם ה' יש אומרים שמצד הדין חובה לכסות את הראש, ולא רק מצד המנהג. וזוהי אכן דעה אחת במסכת סופרים (יד, טו). אלא שלדעת תנא קמא שם אין חובה לכסות את הראש בעת הזכרת השם. גם בין הראשונים מובאות דעות שונות. מסופר על רבני צרפת שנהגו לברך בלא כיסוי ראש, וכך דעת הרמב"ם. מנגד, דעת רבנו ירוחם והאור זרוע שחובה לכסות את הראש בעת הזכרת ה'. ועוד כתב רבנו פרץ, שאסור להיכנס לבית הכנסת בלא כיסוי ראש. וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח צא, ג; רו, ג).
לפיכך, מי שנפלה כיפתו ועפה למרחק של יותר מד' אמות, יכול להסתפק בכך שיכסה את ראשו בידו וילך להרימה. אבל לגבי ברכות אין להסתפק בכך, שהואיל ונפסק שחובה לכסות את הראש – אין יוצאים ידי חובה בכיסוי היד, שאין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל ידו של חבירו נחשבת לכיסוי (שו"ע צא, ד; מ"ב צא, י; מ"ב ו, יא-יב).
כיסוי ראש לנשים
שאלה: מדוע נשים לא נהגו לכסות את ראשן בכיפה כמו גברים?
תשובה: כיסוי הראש אצל נשים הוא מצד הצניעות, ולא כדי לעורר ליראת שמים. ולכן נשים נשואות מכסות את ראשן, ואילו רווקות שאינן צריכות להקפיד כמו נשואות, אינן מכסות את ראשן. כפי הנראה נשים אינן זקוקות לכיפה כדי לעורר את עצמן ליראת שמים, אלא מתוך טבען קל להן יותר לתקן את מידותיהן גם ללא כיפה. ואולי מידת העזות מצויה יותר אצל גברים, שהאיש דרכו לכבוש ולהלחם, ועל כן הוא נצרך לכיפה מעל הראש כדי לרסן ולכוון את מידותיו. אבל נשים, שמטבען ביישניות וצנועות יותר, אינן צריכות לכך.
ואפשר לפרש עוד בדרך דומה, שעל ידי שמירת הנשים על גדרי הלכות צניעות בכל בגדיהן, ניכר עליהן עוד יותר שהן מקבלות על עצמן עול מלכות שמים. ומנגד, אם לא ישמרו על צניעותן, גם אם יחבשו כיפה לא יהיה בכך תועלת, שהפגיעה בצניעות חמורה בהרבה, ובכך שאינן שומרות על גדרי הלכותיה הן מכריזות שדבר ה' אינו מחייב אותן.
כיסוי ראש לרווקות בתפילה וברכות
שאלה: האם בעת ברכה צריכות רווקות לכסות את ראשן?
תשובה: אמנם לדעת כמה פוסקים חובה על רווקות לכסות את ראשן בעת אמירת ברכה, שכן חיוב כיסוי הראש בברכה הוא מצד הדין, וממילא אין בזה הבדל בין גברים לנשים (איש מצליח או"ח כד-כה, ישכיל עבדי ח"ז ע' רפט). ויש אומרים שלכל הפחות בתפילת עמידה נשים צריכות לכסות את ראשן (יבי"א ח"ו טו), שכן כתב הרמב"ם שצריך לכסות את הראש בתפילה (הל' תפילה ה, ה).
אולם למעשה נהגו רווקות שלא להקפיד על כך, ואפילו בתפילה אינן נוהגות לכסות את ראשן. והסכימו לזה כמה מגדולי האחרונים (ציץ אליעזר יב, יג; הגרש"ז אויערבך ועוד רבים). ואולי דווקא אצל הגברים, שישנו מנהג חסידות לכסות את הראש כדי לעורר ליראת שמים, יש מקום להחמיר יותר ולחייב כיסוי ראש בעת הזכרת ה'. אבל אצל נשים, שלא נהגו כלל מנהג חסידות לכסות את הראש כדי לעורר ליראת שמים, כי אינן זקוקות לכך – ממילא גם אין חובה לכסות את הראש בתפילה.
דין נשים נשואות
מכל מקום, נשים נשואות ודאי צריכות לכסות את ראשן בתפילה. שכיוון שבלא כיסוי ראש הן לבושות בניגוד לכללי הצניעות – ודאי שאם יבואו להתפלל באופן זה לפני ריבונו של עולם, יש בכך פגיעה בכבוד התפילה. וכידוע לתפילה צריכים לבוא בלבוש מכובד, כראוי למי שבא לעמוד לפני מלכו של עולם. ולכן גם נשים שנוהגות שלא כדין ואינן מכסות את ראשן, לפחות בשעת התפילה יכסו את ראשן.
ובעת הזכרת שם ה', יש אומרים שנשים נשואות צריכות להקפיד לכסות את ראשן, גם כאשר הן נמצאות בחדרי חדרים (יבי"א ח"ו טו). ויש אומרים שכיוון שרווקות אינן חייבות בכך, גם נשים נשואות אינן חייבות, כי חיוב נשים נשואות בכיסוי ראש הוא מצד צניעות בלבד, וכיוון שאין חובה להתלבש באופן מכובד בעת אמירת ברכות, ממילא דינן כדין רווקות, ומותר להן לברך ברכות ולומר קריאת שמע שעל המיטה בלא כיסוי ראש. וכך המנהג הרווח, וכך גם ראיתי בשם הגרש"ז אויערבך.
