האם ראוי להיות צמחוני מטעמים מוסריים?

המניין בספר במדבר נועד לארגן את צבא ישראל לקראת כיבוש הארץ • דברי החפץ חיים על השירות בצבא הרוסי כהכנה לשירות בצבא ישראל • צבא הקודש של הלויים נותן תוכן ומשמעות לצבא המלחמה של ישראל • ההידרדרות המוסרית של האדם והבריאה התבטאה גם במעבר מצמחונות לאכילת בעלי חיים • ההצדקה המוסרית להיתר אכילת בשר לאחר המבול • במדרגתנו הנוכחית, צמחונות מטעמי מוסר עלולה לגרום להידרדרות מוסרית ביחסים בין בני האדם • חזון הצמחונות בעת תיקון העולם לעתיד לבוא

במספר שמות

פרשת במדבר עמוסה בחשבונות מספרם של שבטי ישראל. לכאורה יש לשאול, מדוע צריכה התורה "לבזבז" פסוקים רבים על חישובים אלו? והרי במקום להאריך בזה הייתה יכולה התורה לבאר קצת יותר בהרחבה הלכות מעשיות, כהלכות שבת וכשרות?!

אלא שזה בדיוק מה שהתורה רצתה ללמד אותנו: על חשיבותו של כל אחד ואחד מישראל, ועל ערך מספרם הכולל של ישראל.

יוצאי צבא לכבוש את ארץ ישראל

לכל ספירה יש תכלית. הספירה במדבר נועדה לארגן את צבא ישראל לקראת קיום מצוות כיבוש הארץ. לכן נצטווה משה לספור את הגברים מגיל עשרים ומעלה, כי הם חיילי הצבא. וכדי שהצבא יהיה מאורגן כראוי, בפלוגות, חטיבות ואוגדות, סופרים כל שבט בנפרד, ואף הוא מתחלק לבית אבותיו ולמשפחותיו. ולבסוף חישבו את מספרם הכולל של החיילים: "ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים" (במדבר א, מו).

מתוך פרשת במדבר עלינו ללמוד על ערך השירות בצבא ועל ערך מצוות כיבוש הארץ ויישובה.

מעשה מהחפץ חיים

סיפר מו"ר הרצי"ה קוק ששמע מהרב יעקב שורקין, מחשובי תלמידיו של החפץ חיים, שבחור אחד נתחייב בגיוס לצבא הרוסי, וביקש מהחפץ חיים עצה כיצד להינצל מהגזירה. והחפץ חיים השיב לו: "הלוא הנה עוד מעט בא המשיח, ותהיה מדינה יהודית, ויהיו לנו משטרה יהודית וצבא יהודי, ויהיה צריך לדעת להחזיק נשק – האם אז תלך ללמוד את זה?! הנה עכשיו יש לך הזדמנות לכך" (לנתיבות ישראל ב', מאמר ג').

כפי הנראה זה גם הרמז במנהג לירות חיצים בל"ג בעומר – להתכונן להקמת צבא ישראל.

ערך הצבא מתוך ערך הישיבה

יחד עם הצבא שנועד לכבוש את הארץ, מצינו שמנתה התורה בנפרד את הלויים – "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל בא לצבא לעשות מלאכה באוהל מועד" (במדבר ד, ג). מו"ר הרצי"ה עמד על כך שבאותה מילה, צבא, משתמשת התורה הן ביחס לחיילים שיכבשו את הארץ, והן לגבי הלויים שנועדו למלאכת הקודש במשכן ובלימוד התורה והרבצתה.

בכך היה מחזק הרצי"ה את תלמידי הישיבה שיידעו את ערכם – שהכול מתחיל מהפנימיות, מלימוד התורה. "מתוך הצבא האלוקי (של העוסקים במלאכת הקודש ובתורה) שמאיר לנו ומפיץ אור על כל סביבותינו, מגיעים על צבא החיילים העוסק בתרגילי כיבוש… מתוך הצבא הקדושתי, הפנימי, היסודי, של ישראל… יש ערך לגיוס הגדול של כל הצבא, במובנו המלחמתי…". וכן מצינו אצל יהושע בן נון שתחילתו בכך שהיה שקדן בלימוד התורה, שנאמר "לא ימיש מתוך האוהל" (שמות לג, יא), ומתוך כך זכה לכבוש את ארץ ישראל (שיחות הרצי"ה נשא ב, 3 5).

אבל מי שרוצה להיות שייך לצבא הרוחני שבישיבה מתוך ניתוק מצבא ישראל, אין תורתו תורה, מפני שהוא עושה תורתו פלסתר, ומבזה את כל הפסוקים העוסקים ביישוב הארץ ובמפקד החיילים ואת ספר יהושע כולו, ואת כל הנבואות על חזרת ישראל לארצו. והרי מי שמוחק אפילו אות אחת בתורה פוסל את כולה.

מתחילת בריאתו היה האדם צמחוני

מתחילה מאכלו של האדם היה צריך להיות מן הצומח, ‏שנאמר: "ויאמר אלוקים: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאוכלה" (בראשית א, כט). אבל בעלי חיים נאסרו על האדם ‏באכילה (סנהדרין נט, ב). וכתבו המפרשים שגם החיות הסתפקו אז ‏באכילת מיני צומח ולא טרפו זו את זו (רש"י ורמב"ן שם). ‏

השפעת חטא אדם הראשון ושאר החטאים

אולם החטאים גברו והעולם כולו התקלקל. זה התחיל בחטא ‏אדם הראשון, ונמשך ברצח הבל על ידי קין אחיו. בדורו ‏של אנוש, נכדו של אדם הראשון, החלו לחטוא בעבודה זרה, ‏ואחר כך גברו החטאים בניאוף, רצח וגזל. במקביל לחטאיהם של ‏בני האדם, גם טבען של החיות הפך לאטום ואכזרי יותר, והן ‏החלו לטרוף זו את זו – עד שנגזרה כליה על כל בשר. שנאמר: "ותישחת הארץ לפני האלוקים ותימלא הארץ חמס. וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוקים לנוח: קץ כל בשר בא לפניי, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ. עשה לך תיבת עצי גופר" ‏‏(בראשית ו, יא יד).

לאחר המבול

רק נח ובניו וכל אשר איתו בתיבה ניצלו ממימי המבול. ‏וכשיצאו מן התיבה הוטלה עליהם המשימה לבנות את העולם מן ‏היסוד, תוך הקפדה על שבע המצוות היסודיות שהן הבסיס למוסר ‏האנושי. כי רק לאחר שמערכת המוסר הבסיסית שבין אדם לחברו ‏תיבנה כראוי, יוכל האדם להמשיך להתעלות ביחסיו המוסריים ‏כלפי בעלי החיים. לשם כך היה צורך לקבוע גבול ברור בין האדם, ‏שנברא בצלם אלוקים, לבין בעלי החיים, כדי להדגיש את ייעודו ‏ואחריותו של האדם, שרק עליו מוטלת המשימה לתקן את העולם ‏ולרוממו.

הביטוי המובהק לכך הוא שלאחר המבול הותר לבני האדם ‏לאכול בשר בעלי חיים, תוך אזהרה חמורה שלא לרצוח אדם ‏שנברא בצלם אלוקים. שנאמר: "ויברך אלוקים את נוח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומילאו את הארץ, ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמיים, בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל… ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש… שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, א ו) (על פי מרן הרב קוק בחזון הצמחונות ו ט).‏

אכילת בשר הכרחית

צריך להוסיף, שבעקבות חטאי אדם הראשון והדורות ‏שקדמו למבול, מערכות הטבע התמוטטו והצומח שוב לא הספיק ‏לקיומו של האדם. כלומר, הנפילה המוסרית הובילה ליצירת מצב ‏אקולוגי חדש, שבו בני האדם מוכרחים לאכול בשר. ולמרות ‏שאין זה אידיאלי, ההכרח לא יגונה. ויש בזה גם צדק מסוים, ‏שלאחר שבזכות נח בעלי החיים ניצלו מכליה במבול, רשאים בניו ‏לאוכלם כדי להתקיים. ‏

במצב הנוכחי, אם נחדל מאכילת בשר, לא ברור שהדבר ‏ייטיב עם אותם מינים שאנו רגילים לאכול מבשרם. מפני שאם ‏לא נמשיך לגדלם ולהרבותם לצורכי אכילה, אזי מספרם ‏באוכלוסיית החי יקטן מאוד. שכן כיום הם מתרבים מאוד ‏בהשגחת האדם, ואילו היו משחררים את כל הבהמות ‏והתרנגולות לחופשי, תוך זמן קצר היו נשארים מהם מתי מעט ‏‏(עיין ברבנו בחיי, רד"ק, מלבי"ם בראשית א, כט; ומלבי"ם ורש"ר הירש שם ט, ג).‏

האם ראוי לעודד יחידים צדיקים להיות צמחונים

כתב מרן הרב קוק, שאמנם לפי האידיאל השלם היה ראוי ‏לאדם שלא לאכול בשר בעלי חיים, אך לפי רמתנו המוסרית ‏הנוכחית אין לעודד אנשים להימנע מאכילתו. מפני שלאחר ‏המבול, כשהתברר לאיזה שפל יכול האדם להידרדר, רצתה ‏התורה לכוון את האדם אל תפקידו העיקרי, שהוא תיקון ‏היחסים שבין אדם לחברו. שכן ברור שיש הבדל עצום בין מעלת ‏האדם לבעלי החיים, שהאדם נברא בצלם אלוקים, ודעתו ‏ורגשותיו מפותחים, וכשמעוללים לו עוול הוא נפגע לאין ערוך ‏יותר מבעלי החיים. וכאשר בני האדם נוהגים זה עם זה בהגינות ‏ואהבה, נוצרת ביניהם הפריה שיכולה להביא גאולה לעולם. ‏

לפיכך, כדי להדגיש כראוי את התביעה המוסרית של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ‏‏(שבת לא, א), הורתה לנו התורה לוותר לעת עתה על האידיאל ‏המוסרי שלא לפגוע בבעלי חיים (הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום ו ז). ‏לכן מותר לאדם לשחוט בעלי חיים כדי לאוכלם, וכפי שאמרו ‏חז"ל (קידושין פב, א) שכל הבריות נבראו כדי לשמש את האדם, ‏ובמדרגה המוסרית הנוכחית של העולם, הכוונה שאפשר לאוכלן.‏

הנזק שבחינוך לצמחונות

יותר מזה, אילו היינו מרבים לעסוק בחינוך לחמלה ואהבה ‏כלפי בעלי החיים, במקום להוסיף טובה לבעלי החיים היינו ‏הורסים את יחסי המוסר שבין בני האדם. שכן אותם אנשים ‏שהמוסר אינו מפותח אצלם כראוי היו אומרים בלבם: "הואיל ‏וממילא איננו נזהרים מהריגת בעלי חיים ומאכילתם, אפשר ‏שנהרוג גם את בני האדם שעומדים בדרכנו, ואולי אף נאכל ‏מבשרם". והיו רשעים אחרים, שהיו מפנים את כל תכונותיהם ‏הטובות כלפי בעלי חיים, שכן לכל רשע יש ניצוץ של מצפון וטוב ‏לב. ואחר שהיו משקיטים את מצפונם, היו יכולים לגנוב, ‏לעשוק ולהרוג בני אדם בלי כל הפרעה מצפונית, שכן בלבם היו ‏משתבחים ברוב רחמנותם כלפי חיית המחמד שלהם.

לפיכך, כל עוד יש בעולם רצח וחמס, אין ‏לעודד אנשים שלא לאכול בשר. אפשר אולי לומר שכל עוד יש ‏לאנשים רצון לאכול בשר, סימן שעדיין לא הגענו לשלב המוסרי ‏שבו יש ערך מוסרי להימנע מאכילתו (חזון הצמחונות ד; ו; יא).‏

אבל לעתיד לבוא העולם כולו יתרומם, וכפי שאמרו חכמי ‏הקבלה, שבעלי החיים יתעלו ויתפתחו עד למדרגה שיוכלו לדבר. ‏ואף מעלתם המוסרית תשתנה לגמרי, ולא יהיה מי שיתאווה לאכול מבשרם. וכדברי ‏הנביא: "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חיית השדה ועם עוף השמיים ורמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ" (הושע ב, כ) (חזון הצמחונות יב, לב).‏