מותר להמית בעל חיים חולה כדי שלא יתייסר * ההבדל ביחס התורה בין חיי אדם לחיי בהמה וחיה * איזה טיפול חייבים לתת לחולה סופני, ומה מותר למנוע ממנו כדי לגאלו מייסוריו * מותר לקחת משככי כאבים גם כשיש חשש שהם מקצרים את חיי החולה * מדברי הרב גורן עולה איסור לשמוע קול שירת אישה * דברי הרב הנזיר זצ"ל על ההבדל בין מקובל לחוקר קבלה * רבקה שץ ויוסף בן שלמה, שני תלמידי גרשום שולם שדבקו בתורת הרב קוק
חתול חולה וסובל
שאלה מרופאה וטרינרית: הגיע אלי חתול שסובל מחולשה רבה וכמעט שאינו מסוגל להזיז את גפיו. עשינו לו צילום בבית החולים הווטרינרי, התייעצנו עם מומחים מארה"ב, והתברר שהחתול סובל ממחלה ניוונית קשה שגורמת לו לכאבים חזקים ואין סיכוי שיתרפא ממנה. במצב זה הצעתי לגאול את החתול מייסוריו ולהמית אותו בהרדמה. אולם בעל החתול טוען שהוא התייעץ עם מדריך רוחני, שאמר לו שאסור להרוג את החתול. הסכמנו לשאול את הרב מה ההלכה ולעשות כפי שיורה.
תשובה: מצווה מהתורה שלא לצער בעלי חיים (ב"מ לב, ב; שו"ע חו"מ רעב, י). אלא שצריך לדעת שהיחס לחיי בעלי החיים שונה בתכלית מהיחס לחיי אדם. היחס לחיי אדם הוא יחס של קדושה. האדם נברא בצלם אלוקים, והקב"ה נפח בו נשמת חיים והטיל עליו אחריות לתיקון העולם. ולכן כל רגע שהנשמה האלוקית שורה באדם הוא רגע יקר מפז, ובשום פנים אין לקצר את חייו. ואפילו אם הוא מתייסר במחלה קשה, אסור להורגו.
אולם חיי בעלי חיים אינם יקרים כל כך, והעיקר הוא שלא לגרום להם צער. לכן אדם שיש לו חתול או כלב שסובלים ממחלה קשה, או שנפגעו על ידי מכונית, ואין להם סיכוי להבריא, וניכר עליהם שהם מתייסרים מאוד – עדיף להמיתם בדרך שאינה מכאיבה כדי למנוע מהם צער וסבל. ואדרבה, דווקא בהמתתם יש מצווה של מניעת צער מבעלי חיים.
הטיפול בחולה אנוש שמבקש למות
שאלה: חולה אנוש שמבקש למות ומעוניין שיפסיקו לתת לו דרך עירוי מזון ונוזלים כדי לקרב את קיצו, האם מותר להיענות לבקשתו?
תשובה: הפסקת אספקת הנוזלים נחשבת כרצח (סנהדרין עז, א; רמב"ם הל' רוצח ג, י). וגם כאשר מלאי הנוזלים שבשקית המחוברת לחולה נגמר, חובה על המטפלים לחדשו. וכן חולה סכרת שנצרך לאינסולין, חייבים להמשיך לספק לו אינסולין. מפני שמוסר התורה הוא אקטיבי. לא רק שאסור לגרום למיתתו של אדם, אלא יש חובה להציל את חייו, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לא תעמוד על דם רעך".
הכלל הוא, שכל טיפול שגרתי חובה להעניק לחולה, אפילו אם הוא סובל מייסורים קשים מאוד. אבל טיפול שנחשב לחריג, אין חובה להעניק לחולה שמתייסר ושואל את נפשו למות. למשל, חולה שמצבו אנוש ולפתע הפסיק לנשום, או שליבו הפסיק לפעום, אין חיוב לבצע בו החייאה. וכן אין חובה לתת תרופות לו שיכולות להאריך את חייו (מנחת שלמה צא, כד, וכן כתב הרב גורן).
מה עדיף לחולה שיבחר
שאלה: חולה שהסרטן התפשט במקומות רבים בגופו עד שאין עוד תקווה להציל את חייו, אולם על ידי טיפול כימותרפי או ניתוח ניתן להאריך את חייו בעוד כמה ימים או שבועות, אבל חייו יהיו כרוכים בסבל רב. האם חובה עליו לקבל את הטיפול ולהאריך את חייו בסבל מרובה, או שמותר לו להימנע מקבלת תרופות?
תשובה: החולה רשאי לבחור לעצמו את הדרך המתאימה לו. ואם הוא ירא שמיים ויש לו כוח לקבל ייסורים ושואל מה עדיף לעשות, יש לעודד אותו לקבל תרופות שיאריכו את חייו, ולהסביר לו שיפה שעה אחת בתשובה בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא, וזכות תהיה לו אם ייקח תרופות ויחיה ויתייסר עוד זמן בעולם הזה (מנחת שלמה צא, כד; פניני הלכה ליקוטים ח"ב טו, ד-ז).
ויש לדעת שכיום ישנם משככי כאבים טובים, שיכולים להפוך את ייסוריו של החולה האנוש לסבירים.
תרופות חריפות לשיכוך כאבים
שאלה: האם מותר לתת לחולה תרופות הרגעה חריפות, כמנות גדולות של מורפיום, שיקלו באופן משמעותי על סבלו של החולה, אבל מנגד יש חשש מסוים שאולי יקרבו את קיצו?
תשובה: מותר לתת לחולה מיוסר תרופות אלה, ובתנאי שהמטרה המכוונת היא להרגיע את כאביו של החולה ולא לקצר את ימיו. שהואיל ואין ודאות שהתרופות יגרמו למיתתו, חוזרת החובה היסודית לעשות הכל כדי להקל על החולה לשאת את ייסוריו. בנוסף לכך, יתכן שהרגשתו הטובה יחסית תעניק לו כוח להתמודד עם המחלה, כך שבסופו של חשבון תרופות ההרגעה יגרמו להארכת ימיו ולא לקיצורם (ציץ אליעזר יג, פז; נשמת אברהם יו"ד שלט, ד, בשם הרב אויערבאך).
מאמרו של הארכיונאי
שאלה: לא הבנתי מדוע האחראי על הארכיון של הרב גורן זצ"ל טען כנגדך במאמר בגיליון הקודם של 'בשבע', בעוד הסיפור והתשובה שציטט מדברי הרב גורן דווקא תמכו בעמדותיך?
תשובה: ראשית, יישר כוח למי שעוסק בהסדרת ארכיונו של הגאון הרב גורן, והלוואי והדברים ייצאו לאור לתועלת הרבים. אמנם לעניין הלכה, אכן מה שכתב בשם הרב גורן הם כדברי רוב הפוסקים, שלא הקילו לאישה להשמיע את קולה בשירה בציבור, וכפי שכתב הרב שמותר לשואלת לשיר בתנאי "שקולך ייבלע בקול השירה הכללי, ככתוב: וקולה לא ישמע". על אחת כמה וכמה שבהופעה פומבית של זמרת דעת הרב גורן לאסור.
פגישת הרב הנזיר ופרופ' גרשום שלום
סיפר הגאון הרב שאר ישוב כהן, רבה של חיפה, שפעם אחת נכנס חוקר הקבלה המפורסם פרופ' גרשום שולם אצל אביו – הרב דוד כהן הנזיר זצ"ל, תלמידו המובהק של אור ישראל וקדושו מרן הרב קוק זצ"ל, ושוחחו ביניהם במשך שעות בכבוד וידידות. בסיומה של השיחה פנה הרב הנזיר אל פרופ' שולם ואמר לו בחיוך: "רב גרשום, אתה תוכל להיות בוכהלטר (מנהל פנקסים) מצוין של ספרי הקבלה, אבל מקובל ממש לעולם לא תהיה".
אגב, פרופ' שלום כנראה לא נפגע מכך, שכן כתב מספר פעמים שהמקובל החי היחיד בדור הוא הרב קוק. כל השאר הם יודעי קבלה חשובים ונכבדים, אבל לא מקובלים (כעין האר"י והרמח"ל וכיוצא בהם).
פרופ' רבקה ש"ץ
בהקשר לזה אזכיר את פרופ' רבקה שץ אופנהיימר ז"ל, שהיתה מגדולי חוקרי הקבלה והחסידות, ומתלמידותיו החשובות של פרופ' גרשום שלום. היא היתה רגילה לבוא במשך שנים אחת לשבוע אל מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל כדי ללמוד עמו. גם אני ראיתי אותה שם מספר פעמים ממתינה להיכנס אל הרב, ובתור בחור צעיר מאוד לא הבנתי מה האישה הזו עושה שם תמיד. אגב, הרופא שניתח אותי לפני כחצי שנה הוא בנה, והוא ואחיו היו מסיעים את אימם בתורנות לבית הרצי"ה.
סיפר לי חברי הרב זאב סולטנוביץ', שפרופ' רבקה שץ סיפרה לו שפעם פגש אותה פרופ' שולם באוניברסיטה ושאל לשלומה ולמעשיה, ובתוך דבריה סיפרה לו שהיא לומדת עם הרצי"ה קוק. פרופ' שולם הרהר מעט ואמר בצער מסוים: "רבקה, מה שאת זוכה אני לא זכיתי".
עוד סיפרה פרופ' שץ, שהיא ידעה את דעתו הביקורתית מאוד של הרצי"ה כלפי מחקריו של פרופ' שולם, ואע"פ כן לא שמעה מהרצי"ה מילה שלילית אחת על פרופ' שולם. היא העריכה מאוד את מידת הגבורה שלו, שידע להתאפק ולא לנסות להשפיע עליה בדבר זה.
ההיכרות של פרופ' רבקה שץ עם הרצי"ה הניבה לימוד מעמיק בכתבי הרב זצ"ל וסדרות של הרצאות באוניברסיטה העברית שהתקבלו בהתלהבות רבה על ידי מאות סטודנטים. היא גם סיפרה שעמיתיה הפרופסורים אמרו לה בקנאה: "רבקה, כשאנחנו רואים קבוצה של סטודנטים עומדת בלהט ויכוח ודיון, אנחנו יודעים שהם יצאו מהרצאה שלך על הרב קוק".
היא הכינה טיוטה של מבוא נרחב למשנת הרב קוק, ולא הספיקה להשלימו עד שהמחלה הכריעה אותה. שאלתי את בנה הרופא אם ידוע לו היכן הטיוטה הזו, אך הוא לא מצא אותה.
פרופ' שלמה בן יוסף
מעניין שאותו תהליך עבר גם פרופ' יוסף בן שלמה ז"ל, חברה של רבקה שץ לספסל הלימודים אצל פרופ' שולם, שהתקרב מאוד למשנת הרב קוק, ולימד אותה באוניברסיטת תל אביב. במשך שנים רבות זכו הרצאותיו אלו במשאל הסטודנטים לציון הגבוה ביותר. ותמיד ידעו שכאשר הוא מעביר קורס על הרב קוק, צריך להקצות עבורו את אולם ההרצאות הגדול ביותר. כאשר הוא נשאל באחד הראיונות מיהו לדעתו היהודי הגדול ביותר בדורות האחרונים, השיב: "ללא ספק הרב קוק".
כחלק מהזדהותו עם תורת הרב קוק עבר לגור בקדומים שבשומרון, ופעם ביקר אצלנו בהר ברכה, ופעמיים ביקרתי אותו בביתו. הוא רצה מאוד לחבר ספר מקיף על משנת הרב קוק, שלושים שנה הוא עבד על זה. אבל כפי שסיפר לי, הוא תמיד העדיף להעביר הרצאות על פני עבודת הכתיבה. היו בידו טיוטות לספר עב כרס, אבל בצער רב הוא אמר לי שהוא כבר לא יזכה להשלים אותו ולהוציאו לאור. כששאלתי למה, השיב שהוא חולה במחלה סופנית.
שני החוקרים הדגולים הללו היו תומכים מובהקים ברעיון ארץ ישראל השלמה ובהתיישבות ביהודה ושומרון. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
