כאשר הרבנות הצבאית נלחמה על קודשי ישראל

רבנים צבאיים בכירים לשעבר תומכים בדברי הביקורת על חולשת הרבנות הצבאית * הרב גד נבון נאבק פיזית באלוף משה דיין כדי למנוע בישול בשבת * עמדתו המוצהרת של הרב גורן לסרב לפקודה המנוגדת להלכה, ומאבקו המוצלח ברמטכ"ל חיים לסקוב * הרב גורן גורם להדחת ופרישתם של קצינים בכירים שפגעו בהלכה ובחיילים הדתיים * מדוע הרבנים הצבאיים של היום לא מוכנים להתעמת עם הרמטכ"ל? * מאבקיו של הרב גורן לא פגעו ביחסיו הטובים עם בן גוריון, רבין ודיין

האם להתפטר

שאלה: אני רב צבאי. לאחר מה שנכתב בטור 'רביבים' הקודם, האם עלי להתפטר?

תשובה: אינך צריך להתפטר, אבל אתה צריך לדעת שאינך מכהן בתפקיד רבני ובוודאי שאינך 'מרא דאתרא', אלא אתה קצין דת שתפקידו לסייע לחיילים לקיים מצוות ולהתקשר למסורת ישראל. אמנם הרבצ"ר עצמו היה צריך להתפטר, או לתקן את המעוות ולהודיע ברבים שבשום אופן לא תהיה בצבא כפייה נגד דת ישראל, וכל חייל שירצה לצאת בעת שירת נשים מכל טקס שהוא יעשה זאת בגיבוי מלא של הרבנות הצבאית.

הביקורת על הרבנות הצבאית

שאלה: האם אין חשש שהביקורת החריפה על הרבנות הצבאית תפגע במעמדה, ותסכל את יכולתה לקיים את חיי הדת בצה"ל?

תשובה: להיפך, אולי בזכות ביקורת זו הרבנות הצבאית תוכל לשקם את מעמדה. ברוך ה' זכיתי לקבל חיזוק גדול מכמה רבנים צבאיים בכירים לשעבר שמכירים היטב את המערכת הצבאית, והם תומכים בדברים שכתבתי. אין להם ספק שאילו הרבצ"ר היה מאיים בהתפטרות, פורום המטכ"ל לא היה מעז להחליט לכפות על חיילים דתיים לעבור על דת ישראל. הנה לדוגמא, הרב ראב"ד מחיל האוויר רק איים שיתפטר חלקית מתפקידו חצי שנה לפני תום שירותו, ובתוך יומיים יצאה הודעה רשמית מראשי הצבא שלא יכפו דבר על החיילים החרדים, וכל התנאים שהובטחו להם יתקיימו במלואם. אמנם במצבה המוחלש של הרבנות הצבאית, אינני יודע מי יפקח על כך.

בכל אופן, מכוח מה שדיברו עימי וחיזקו אותי אכתוב כמה סיפורים מאותם הימים שבהם הרבנים הצבאים נלחמו על עמדתם, והצליחו להשריש בצה"ל את היחס הראוי לקודשי ישראל. והתנאים שבהם פעלו אז הרבנים היו קשים בהרבה, שכן מספר החיילים הדתיים היה מועט, וכמעט לא היו מפקדים דתיים.

מעשה ברב גד נבון זצ"ל

פעם בימי מתיחות בדרום הגיעו חיילים רבים לקראת שבת למפקדת הפיקוד. אלוף הפיקוד, משה דיין, הורה לבשל עבורם אוכל בשבת. אולם הרב גד נבון, אז הרב הפיקודי, ששהה באותה שבת בבסיס התנגד להוראת האלוף, משום שניתן היה לספק להם מנות קרב. כששמע על כך משה דיין, נכנס למטבח ובפניו של הרב גד נבון הורה לטבחים לבשל. הרב נבון התווכח עמו. בתוך כך, אחד הטבחים עמד להניח את הסיר על האש. הרב גד נבון לא היסס ותפס בסיר כדי לשפוך את תכולתו. או אז מיהר משה דיין לעזור לטבח כדי להניח בכוחות משותפים את הסיר על האש. אבל הרב נבון התעקש, ובמשך מספר דקות עמדו והתווכחו תוך שהם מושכים את הסיר מצד לצד, עד שהאלוף נכנע, עזב את הסיר והסתלק מהמטבח. כשראו הטבחים שכך הדברים, חילקו לחיילים מנות קרב ולא חיללו את השבת ('לא בחיל ולא בכח' עמוד 141).

האם הרבנים הצבאיים של היום היו מוכנים לעמוד כך מול אלוף בצה"ל כדי להגן על קודשי ישראל ועל צביונו היהודי של צה"ל, או שהיו אומרים שזה פיקוח נפש לאומי לא להתקוטט עם אלוף הפיקוד?

עוד סיפר לי אחד מבכירי הרבנות הצבאית לשעבר, שהרב נבון היה חכם ופיקח ולא נתן שישפילו את הרבנות. הוא יכול היה להקל באופן פרטי קולות מפליגות, אבל בפומבי שמר על כבוד הרבנות ולא נתן שיכופפו אותה בלחצים חיצוניים. הוא גם היה יועץ חכם לרמטכ"ל, והיה מונע אותו מליפול ולהסתבך בהתבטאויות פוגעניות כלפי הדתיים וההלכה, כפי שהתבטא לאחרונה הרמטכ"ל דהיום.

הרב גורן זצ"ל

בנוסף לגאונותו בתורה היה הרב גורן זצ"ל, הרב הראשון של צה"ל, אמיץ לב, והיה אומר בפומבי שבכל עת שיקבל חייל פקודה הסותרת מצווה, עליו לסרב פקודה. והיה רגיל לחזור ולשנן זאת באזני החיילים.

פעם, לאחר שפרסם את עמדתו זאת בעלון של הרבנות הצבאית, עורר את חמתו של הרמטכ"ל חיים לסקוב. הרמטכ"ל טען כי זו חתירה נגד יסודות המשמעת בצבא, והורה להפסיק מייד את המימון לפרסום העלון. אך הרב גורן לא ויתר, שיתף בכך את ראשי הציבור הדתי, עקף את הרמטכ"ל ותבע אותו לבירור אצל שר הביטחון וראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון.

הרמטכ"ל טען שהחייל הדתי צריך קודם כול לבצע את הפקודה אף שיש בה חילול שבת, ואם הוא סבור שהפקודה נוגדת את ההלכה – שיגיש במוצאי שבת קובלנה על מפקדו. הרב גורן השיב שמבחינת ההלכה, מצב זה דומה למצבו של מי שקיבל פקודה להרוג אדם חף מפשע, שלפי דברי הרמטכ"ל עליו להורגו ואח"כ להגיש קובלנה על מפקדו. כשם שעל ידי הקובלנה לא ניתן להשיב לחיים את ההרוג, כך לא ניתן לתקן בדיעבד את חילול השבת, שדינו חמור כדין הורג נפש.

בן גוריון קיבל את עמדתו של הרב גורן וכתב נזיפה לרמטכ"ל. ואז הוסיף הרב גורן והתלונן על שהרמטכ"ל הפסיק את המימון לפרסום העלון של הרבנות הצבאית. בן גוריון הורה לרמטכ"ל להחזיר מיד את המימון להוצאת עלון הרבנות הצבאית, ולא זו בלבד, אלא שמעתה ואילך יוכפלו מספר העמודים בעלון.

הרב גורן היה חוזר ומספר סיפור זה פעמים רבות, ואף היה מתאר בפרוטרוט איך הרמטכ"ל לסקוב נכנס אל בן גוריון בהצדעה, כיאה לחניך הצבא האנגלי, ואיך קיבל אח"כ בהכנעה את הוראתו. כיום יכולים תלמידיו של הרב גורן להבין מדוע הקפיד לספר סיפור מכונן זה פעמים רבות.

אגב, היה אז ברור לכולם שאם הרמטכ"ל יפריע לניהול חיי הדת בצבא הרב גורן יתפטר, וגם איום זה פעל את פעולתו.

הסדר המרכזי

פעם אחת, כשהיה משה דיין רמטכ"ל, הביא אל 'הסדר המרכזי' זמרת, ודרש מהרב גורן שייתן גם לזמרת לשיר מספר קטעים מההגדה של פסח. הרב גורן לא הסכים, ואמר שאם הזמרת תופיע הוא יפרוש ויערוך לעצמו סדר לבד. דיין כעס ואיים, ולבסוף נכנע והרב גורן ניהל את ליל הסדר כהלכתו (באירוניה אוסיף, שמעניין כי למרות סירובו העיקש של הרב גורן לקבל את הוראת הרמטכ"ל, צה"ל לא נהרס, והמדינה עדיין קיימת…)

ביקור פתע

פעם אחת הגיע לרב גורן מכתב אנונימי מחייל שסיפר שמחייבים את החיילים בבסיס חיל האוויר לשתות חלב אחרי בשר, כיוון שהרופאים אמרו ששתית החלב מועילה לבעיות אבק שהיו קיימות שם. הרב גורן החליט להגיע לשם בהפתעה. כיוון שהבסיס היה במקום סודי, הרב גורן ביקש מנהגו להמתין במקום מסתור בסביבת הבסיס, וכשהגיע רכב צבאי עם עוקב מים, הורה לנהגו לנסוע אחריו עד שהגיעו לבסיס. כשנכנס הרב גורן למטבח סיפרו לו שאכן פוקדים על החיילים לשתות חלב בסיום ארוחה בשרית. כשבירר מי נתן את הפקודה, הגיע אל המג"ד, שאמר לו שאלו הפקודות ואין אפשרות לשנות אותן. הרב גורן אמר לו שהוא זה שמכתיב את הפקודות, ומכיוון שהיה בזה צורך רפואי, התיר לשתות את החלב שעה לאחר סיום הארוחה הבשרית. לאחר מכן יצא מהבסיס והלך לומר תהלים בקבר רשב"י. לאחר שהעריך שסיימו שם את ארוחת הצהרים, הורה לנהגו לחזור לבסיס ומצא ששוב פקדו על החיילים לשתות חלב מיד לאחר הארוחה הבשרית. בעקבות זאת זימן את המג"ד למשפט בקריה בפני הרמטכ"ל יצחק רבין. המג"ד הודיע לרבין שאם יעמידו אותו למשפט יעזוב את הצבא. הרמטכ"ל ביקש מהרב גורן שיוותר על המשפט, ואף ציין שמדובר במג"ד ממשפחה חשובה מאוד. אבל הרב גורן התעקש שיעמידו את המג"ד לדין גם אם בעקבות זאת יעזוב את הצבא. וכך היה, יצחק רבין ז"ל שפט אותו והמג"ד עזב את הצבא (הסיפור מהרב אריה שלום).

הדחת מג"ד

פעם אחרת, מג"ד אחד רצה לבדוק אם חייליו הדתיים יצייתו לפקודתו, והורה להם לטפל בטנקים בשעת סעודה מפסקת שלפני יום הכיפורים, וכך נכנסו לצום בלי שאכלו בצורה מסודרת. הרב גורן לא הסכים לשום פשרה זולת סילוקו המיידי של אותו מג"ד מהצבא. וכך נהג תמיד, יחד עם הידידות העמוקה שהיתה לו עם קצינים רבים, כשהגיעו הדברים לידי פגיעה במצוות התורה – לא ויתר. לא מעט קצינים הודחו או שקידומם נעצר בעקבות פגיעה בקודשי ישראל ובקיום המצוות. עמדתו היתה שקצין אשר קדושת מסורת ישראל אינה בראש מעייניו אינו ראוי להיות מפקד בצה"ל ולשלוח חיילים להילחם למען עם ישראל.

חשבון נפש

ראוי שהרבנות הצבאית תערוך חשבון נפש, מדוע אין הרבנים מוכנים כיום להתעמת עם הרמטכ"ל? האם היו מוכנים כיום להעמיד מג"ד לדין על פגיעה בקודשי ישראל? מדוע לא תבעו את הדחתם של מח"ט בה"ד 1 אל"מ ערן ניב והמג"ד סא"ל עוזי קליגר, שפקדו על הצוערים הדתיים, בוגרי הישיבות, לשמוע שירת זמרות, וכשלא צייתו להם הדיחו אותם מהקורס? לא על כבודם האישי ויתרו, אלא על כבודה של מורשת ישראל.

הכניעה של הרבנות הצבאית כיום ללחצי המטכ"ל טומנת בחובה האשמה חמורה כלפי הציבור החילוני, כאילו אינו מוכן לכבד את שומרי המורשת הישראלית. אולם האמת היא שרובו הגדול של הציבור החילוני מכבד את שומרי המצוות, ואם היו מסבירים להם בבהירות, שלדעת רוב הפוסקים שמיעת שירת נשים אסורה כמו שאסור לאכול כריך שיש בו בשר וגבינה, קרוב לוודאי שהיו מסכימים שצריך לפטור את החיילים הדתיים מכך. אלא שבצבא, מעצם טבע היותו ארגון כוחני, הסברה בהירה לא תמיד מספיקה, ולכן צריך להעמיד את הדברים בתוקף ובגבורה ואף להיות מוכנים להתפטר, כשם שחיילים מוכנים לחרף נפשם במלחמה. ומאחר שלא נהגו כך, הגיעו לביזיון וחרפה.

עמדה תקיפה מוסיפה אהבה ואחדות

עמדתו התקיפה של הרב גורן לא הפריעה לרקימת יחסים טובים עם המפקדים החילונים. להיפך, דווקא בזכותה כיבדו אותו והעריכו את הידידות עמו. הנה למשל, לאחר המאבקים של הרב גורן בצבא, אליהם רתם את המנהיגות הדתית בכנסת ובממשלה, הוא קבע חברותא ללימוד תנ"ך עם בן גוריון. וגם עם משה דיין, שהתעמת איתו רבות, היה ביחסים טובים. אגב, הרב גורן ציין לטובה את יצחק רבין, שכרמטכ"ל שיתף פעולה עם דרישות הרבנות ללא עימותים.

בעקבות הסכמי אוסלו

בעקבות הסכמי אוסלו, הורה הרב גורן זצ"ל שאסור לחייל להשתתף בפינוי ישוב או מחנה מארץ ישראל. אף שהיה בידידות אישית עם מר רבין, לא יכול לסלוח לו ולממשלתו על הסכמי אוסלו. צערו על כך לא ידע גבול.

את כל כובד משקלו הציבורי הוא הטיל למערכה למען ההתיישבות ביש"ע. באותה תקופה שימשתי כמזכיר ועד רבני יש"ע, והרב גורן היה מפרסם בגיליונות שלנו את דעתו, דעת תורה, כי יש חיוב מסירות נפש למען כיבוש הארץ והגנתה, ושחובה לסרב לכל פקודה הנוגדת את מצוות יישוב הארץ. כמו כן קבע כי לממשלת רבין שנשענת על קולות ערבים אין סמכות להחליט בנושאים השייכים לעם ישראל. דבריו הרעישו את הארץ, ואף שקלו להעמידו על כך לדין. אבל דבריו שיצאו בסערה מן הלב, עוררו את הלבבות.

במשפחתו של הרב חששו שמא אני גורר אותו לוויכוחים ציבוריים קשים, אבל במשך הזמן הבינו שהוא זה שמוביל את המערכה. להפך, בשתי הזדמנויות ביקשתי ממנו שלא לפרסם את דבריו החריפים, שמא לא יובנו. הוא בחכמתו קלט את גודל האסון שבהסכמי אוסלו, ועל כן לא חסך במאמצים לנסות להפר את רוע הגזרה. זכורני שביום החתימה על ההסכם בקהיר, כשערפאת ימ"ש שיטה ברבין ולא הסכים לחתום, ולבסוף כמובן חתם, ישבתי עימו בביתו כארבע שעות ושוחחנו על מצבנו הלאומי ועל עולם התורה, והוא היה דואב וכואב כאדם אבל. הנסיגה ביש"ע היתה לגביו חורבן ממש.

כששאלתיו: איך קורה שאנשים שהשתתפו בשחרור יהודה ושומרון מוכנים לוותר על יש"ע כל כך בקלות, השיב בצער, אף פעם הם לא רצו את יהודה ושומרון. מן השמים גלגלו שכבשנו את יש"ע, ומההתחלה הם חיפשו כל דרך כיצד לסגת משם. בסיעתא דשמיא הם לא הצליחו עד כה. והתמרמר מאוד על ראש הממשלה המנוח, מר בגין, שפתח את הדלת להסכמי אוסלו. והוסיף: "אני כבר לא אזכה, אבל אתה אולי תזכה לראות בהחלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון".

מסירות נפש

לאחר שעלתה בממשלת רבין האפשרות לפנות את תושבי חברון מביתם, הודיע הרב גורן כי צריך להלחם על כך במסירות נפש, ואף הוסיף כי הוא אישית מוכן להיהרג כדי למנוע את פינוי חברון. דבריו התפרסמו והיכו גלים. במשך יום שלם הוא העניק ראיונות לרשתות רדיו וטלוויזיה מהארץ ומהעולם. וכששאלוהו אם אינו חושש להמריד את הציבור כנגד הממשלה, פתח את מעיל הפראק שלו מול ליבו, והכריז שהוא מוכן שירו בו עכשיו, אבל על עמדתו לא יוותר. למי שראה אותו באותם ימים היה ברור כי הוא אכן מוכן בלב שלם למסור את נפשו ממש על הצלת חברון.

לאחר אותו יום סוער, אמר לי בטלפון כי זה היה יום חשוב, ובעזרת ה' עלה בידו להשמיע את דבריו ברבים, וכי הוא מקווה שהם פעלו את פעולתם. יש עדויות כי בעקבות דבריו האמיצים רבין נרתע מלקבל את עצת יועציו, והיישוב היהודי בחברון ניצל מגירוש.

למרות המתח הקשה סביב הסכמי אוסלו, נשאר רבין בקשר אישי עם הרב גורן, ואף שמעתי שציין מספר פעמים שהרב גורן כועס עליו, והדבר נגע לליבו. לאחר שהרב גורן נפטר בכ"ה מרחשוון תשנ"ה, הגיע ראש הממשלה יצחק רבין עם רעייתו לנחם את משפחת גורן האבלה.

ישיבת הר ברכה

באותם הימים שימש הרב גורן כנשיאה של ישיבת הר ברכה, וכיוון שאיגוד ישיבות ההסדר לא רצה לאשר אותה כישיבת הסדר, פנה הרב גורן ישירות אל מר רבין ששימש כראש הממשלה ושר הביטחון, והוא נתן לו אישור לכך. לאחר פטירתו של הרב גורן הצטרפנו לאיגוד.

הבטחתי לפרסם דבריו

באחד הימים הסוערים סביב הסכמי אוסלו, נפגע הרב גורן זצ"ל מחבריו הרבנים, שפרסמו פסק הלכה שחיילים חייבים לסרב פקודה ולא להשתתף בגירוש יהודים מארץ ישראל, בלי להזכיר את שמו כמי שבירר לראשונה סוגיה זו וביסס את פסק ההלכה לגביה. הוא גם דיבר על כך בראיון ברדיו. התקשרתי אליו מייד וניסיתי לפייסו שלא יקפיד עליהם, ובמיוחד שלא ידבר על כך ברבים, מפני שהדבר מזיק למאבק על ארץ ישראל. הוא כבר היה חולה, ודיבר עמי בגילוי לב, וכשהתחייבתי בפניו לעשות ככל יכולתי לפרסם את פסק ההלכה שלו כראוי, התפייס תוך הבעת חיבה יתירה כלפי. וציין שרק מפני שהוא סומך עליי הוא נעתר לבקשתי.

ברוך ה' זכיתי לפרסם את דבריו כמה וכמה פעמים ב'רביבים', ואף ב'פניני הלכה' כרך 'העם והארץ' הדפסתי את התשובות שכתב אליי על פני כשבעים עמודים.

שר הביטחון מפרק את מורשתו החיובית של יצחק רבין

כיום, שר הביטחון אהוד ברק, שגסות רוחו ידועה לכל, פגע קשות ברבנות הצבאית, שנהפכה למקהלת עוני אמן אחר הפקודות החילוניות. הוא גם ביטל את ההסדר עם ישיבת הר ברכה, שהמשיכה בדרכו של הרב גורן זצ"ל. גם המחלוקות במטכ"ל והשחיתות שפשתה שם, כפי שמתברר סביב פרשת אשכנזי והר פז, כרוכים בסגנון הנהגתו. כך שגם את החלק החיובי ממורשתו של יצחק רבין ז"ל הוא מרסק.