היה יהודי בעבודתך

על התמודדות במקום העבודה

שלום וברכה כבוד הרב. אני … תושבת … בת 33, נשואה פלוס, בעלת תואר שני בכלכלה וחשבונאות, כרגע עקרת בית מזה מספר חודשים. מדי שבוע אני קוראת את דברי הרב ב'בשבע' ומחכימה מאוד. תודה רבה על הדברים המעשירים ומלמדים. לכן אני פונה אל כבוד הרב בעניין המציק לי מאוד.

כבת דתייה אשר גודלה וחונכה באולפנה, ספגתי ערכים של נתינה, אמון בזולת, הכרת הטוב, ראיית הטוב, חשיבות השמחה, ועוד ערכים חשובים ונכונים רבים. לא הייתי מוכנה למפגש עם העולם החילוני. ההלם הראשון הכה בי עם הגיעי לאוניברסיטת… נפגשתי עם עולם זר, קר ומנוכר, אמון על ערכים של הישגיות, תחרותיות, ניכור. שונה כל כך מהחממה בה גדלתי. בזכות הציונים הטובים הצלחתי לשרוד באווירה שהיתה קשה מאוד מבחינתי. כיום, עם הקמת מכללות שונות, כבר אין צורך ללמוד באוניברסיטאות חילוניות. "העולם הדתי" פורש את חסותו על בוגריו גם בשלב הלימודים האקדמיים.

ההלם השני והחשוב שבו עוסק מכתבי אירע לי בצאתי לשוק העבודה. נפגשתי עם השפה החילונית התל-אביבית, שערכיה שונים כל כך מכל מה שגדלתי וחונכתי עליו, ואנה אני באה. חלק גדול מ'ארגז הכלים' שלי הפך לבלתי שמיש. נאלצתי לרכוש 'ארגז' חדש, אשר עד היום חסרים בו כלים.

חשוב לי להדגיש, אין לי טרוניה כלפי "העולם הדתי" ומחנכיו. מטרת מכתב זה להעלות נקודה כואבת ללא אשמים, בתקווה שהרב יוכל לתת ליבו לעניין, ואולי ימצא את העניין כחשוב לעסוק בו.

משיחות רבות עם חברים ומכרים עולה כי לכולם יש התמודדויות רבות עם 'פוליטיקות' בעבודה, וכי ההתמודדות אינה קלה.

כיצד אם כן צריך לנהוג אדם דתי ירא שמים, שתמימותו ומידותיו הטובות מנוצלות באורח מחפיר לרעתו. רוב האנשים ששוחחתי עמם על הבעיה הזו אומרים: "היה אדם בביתך וזאב בעבודתך", או "היה ירא שמים בביתך ותל אביבי בעבודתך". לעיתים, אנשים אלו מתנהגים בלית ברירה בצורה הנוגדת את אופיים ומידותיהם, משום ש"עם נבל תתנבל" וכדומה.

מה שכואב יותר מכל, שלעיתים שני בני אדם יראי שמים נפגשים בעבודה ומתנהגים שם אחד אל השני לפי קודי ההתנהגות השליליים של מקום העבודה. זה כואב מאוד שאנשים דתיים מחוץ ל'חממה' שוכחים איך להתנהג, ובאצטלה של רדיפה אחר פרנסה מתנהגים בצורה מכוערת.

בקשתי מכבוד הרב הינה כי ירחיב ככל הניתן על ערך העבודה והדרך להתנהג בה, ובמיוחד על ההתנהלות בעבודה מול אנשים בעלי התנהגות שלילית ובלתי מוסרית, באופן בו נוכל להפנים וליישם, כדי שאנשים כמונו יוכלו ליהנות מפירות חינוכם. לצערי, תשובות המעודדות לשפר יותר את המידות אינן תואמות כאן, כי זה רק מחריף תחושה של חוסר אונים ואוזלת יד מול חברה חילונית המדברת בשפה שונה ואינה מבינה ומעריכה ענווה, ויתורים ונתינה לשמה ללא תועלתנות. בתודה ובברכה.

תשובה: העובד המוסרי מביא גאולה לעולם

אכן מדובר בנושא חשוב מאוד שלא ניתן להקיף אותו במאמר אחד, אבל אשתדל להציג מספר עקרונות.

האידיאל הגדול שלנו הוא שערכי המוסר התורניים ינחו את דרכינו – "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". דווקא מתוך הפגישה עם הסיבוכים וההתמודדות איתם אנו זוכים לגלות דברים עמוקים ועליונים, לרומם את העולם ולתקנו.

בעקבות חטאו של אדם הראשון, אנו נאלצים לעבוד קשה עבור פרנסתנו, שכך נגזר על האדם: "ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה. בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יז-יט). הצורך לעבוד הוא קיומי – עבור לחם, בגד ובית, וכך נעשה אדם לאדם זאב. האתגר שלנו הוא למלא את העבודה בתכנים ערכיים ומוסריים, ודווקא על ידי כך להצליח בה יותר, ולקרב את העולם אל גאולתו, עד שהעולם הזה יחזור להיות כגן עדן. לכן מעלתו של מי שזוכה להיות מוסרי בעבודתו היא עצומה, ואת התיקון שהוא עושה, כל הצדיקים שלומדים בבתי המדרש לא יוכלו לעשות.

אסור שהדת תהיה תירוץ לבטלנות

צריך להיזהר שלא להשתמש בטיעונים ערכיים או דתיים כתירוץ להתרשלות בעבודה, להפרת התחייבות, או לאי עמידה בזמנים. כגון: "נאלצתי לאחר מפני שהתפילה היתה ארוכה" או מפני "שהייתי חייב לעזור לאשתי – שלום בית…". או שעובד אשר לפי טיב עבודתו לא זכאי לשכר גבוה מחבריו יטען שהמעסיק הדתי צריך לתת להעניק לו תוספת שכר, מפני שיש לו הוצאות נוספות עבור חינוך ילדיו לתלמוד תורה וקניית מוצרים בהשגחה מיוחדת.

זה לא הוגן לטעון טענות כאלה, וזה גם מעצבן, מפני שקשה מאוד למעסיק להתדיין עם אדם שמגייס לטובתו בכל ויכוח את ריבונו של עולם ותורתו. ולא כך היא דרכה של תורה, שכן מצינו שהקילו חכמים בשעת הצורך לקצר בתפילה ובברכת המזון, כדי שלא לאבד את זמנו של בעל הבית (שו"ע או"ח סג, ז-ח; קצא, א-ב).

להוסיף ברכה לעולם

הערך הבסיסי של העבודה הוא להוסיף ברכה לעולם. וכפי שיעקב אבינו היה רועה במסירות עצומה את צאן לבן. אלף תירוצים היו לו להתרשל בעבודתו, שכן לבן היה רמאי. אבל הוא ראה ערך בעבודה, שיהיה בעולם עוד צמר לבגדים, עוד בשר לאכול, עוד חלב עזים. לכן עבד במסירות עשרים שנה: דאג תמיד לשמור על בריאותו של הצאן, לא נרתע מחום הקיץ ומקור החורף, בימים ובלילות שמר על הצאן וטיפח אותו. ולבן הרשע חשב שלבסוף יהרוג את יעקב וכל הרכוש הגדול ייפול בחלקו, אבל הקב"ה שמר עליו. ואמרו חכמים דבר נפלא (בראשית רבה עד, יב): חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שבזכות חריצותו של יעקב בעבודה הציל ה' את חייו, ובזכות אבותיו אברהם ויצחק הציל ה' רכושו. הרי שעצם הקיום ניתן בזכות החריצות בעבודה, וכל שאר הזכויות מועילות להשבחת החיים והרחבתם.

יושר במקום הצטנעות מזויפת

אכן לפעמים יש מחנכים שמגזימים בערך ההצטנעות, תוך טענה שמידת הענווה מחייבת זאת. חינוך כזה עלול לפגוע ביכולת להשתלב בעבודה תוך התמודדות עם סביבה זרה שמדגישה את ההישגיות והתחרות. מעבר לכך, החינוך להצטנעות יוצא בדרך כלל קצת עקום.

עיקר הענווה שיידע האדם שהכל מאת ה' – כישרונותיו, ייחוסו, יופיו וכוחו – והאחריות שמוטלת עליו היא להיטיב לעולם בעזרתם. ואם כן, הכרה אמיתית של האדם בטיב כישרונותיו אין בה שום גאווה. להיפך, פעמים רבות ההצטנעות מחפה על גאווה חולנית. לפעמים אדם בינוני בכישרונותיו מעדיף לומר לעצמו: ”על תתגאה, אל תחשוב שאתה הכי מוכשר, נכון שמגיע לך תפקיד ראשי, אבל עדיף שתוותר". ובאמת ההצטנעות הזו היא גם גאווה וגם שקר. שהרי באמת הוא אינו מוכשר, והתפקיד הראשי לא מתאים לו, ואין צורך שיתאזר בענווה כדי להכיר בכך. ההצטנעות המזויפת הזו רק גורמת לו לטינה קשה כלפי עמיתיו ומנהליו. התנאי הראשון לענוות אמת היא ישרות – שלא יגזים בערך עצמו וגם לא יפחית.

האומץ להתבטא בישרות

אין שום פגם בכך שאדם יידע להציג את ערכו ביושר בפני האחראי עליו ובפני חבריו. מסתבר שמי שזכה להפנים את החינוך הטוב אינו רגיל להתפאר. אבל יחד עם זאת חייבים לעודד שיח ישר עם חברים ומורים, ומי שיתרגל בכך, לא יתקשה להציג את איכותו האמיתית בפני המעסיק שלו. וכך גם יכולת זו תהיה בארגז הכלים שלו. ואם מתחריו בעבודה יוציאו עליו דיבה, יידע להעמיד את הדברים על דיוקם. בסופו של דבר מעסיק טוב יודע להעריך אדם ישר וחרוץ, כי הוא זה שתורם לעסק יותר מכל.

לא להיות פראייר

האידיאל הוא שאדם ירצה לעבוד כדי להוסיף ברכה בעולם, והשכר יהיה תוספת על כך. אמנם אסור להיות פראייר, כי הפראייר מעודד אנשים רעים לנצל את חבריהם. מי שיודע שעבודתו שווה יותר ממה שמשלמים לו, טוב שיחפש עבודה אחרת. הוא לא צריך להעניש את עצמו על כך ולהתפטר מיד, אלא ימשיך בעבודתו בנאמנות, וכשימצא משרה יותר טובה – יעזוב. ושוב, יש אנשים שמטעים את עצמם לחשוב שמגיע להם יותר. לכן טוב שייצאו לחפש מקום חדש שבו ישלמו להם יותר. אם לא ימצאו, כנראה שהעבודה שלהם שווה פחות ממה שהם חושבים.

מקום תעסוקה רע

אמנם יש מקומות עבודה שהם תחרותיים מאוד, רעים וקשים מבחינה מוסרית. הכול מותר שם כדי להשיג מהלקוחות עוד כסף. הרצון להתקדם בסולם השכר והמעמד מאפיל על ערכי המשפחה, על החובה לומר אמת, על המצווה לעזור לזולת. מי שאינו מצליח להשתלב בקנוניות אינו זוכה שם להערכה. אנשים אחרים ייטלו קרדיט על הדברים הטובים שיעשה. במקומות כאלה לא צריך לעבוד. אם אפשר, עדיף להסביר את סיבת העזיבה, אבל בכל מקרה כדאי לעזוב.

כדי שלא להיות תלויים במקום עבודה כזה, צריך כל אדם להשתדל לצבור חסכונות, כדי שיוכל לשמור על מצפונו ולא לקבל כל עבודה שמציעים לו. ובינתיים עד שימצא עבודה יוכל להעלות את רמתו המקצועית, כדי שיוכל להצליח יותר בעבודתו.

איש לרעהו יאמר חזק

אנשים מוסריים שאמונים על ערכי התורה ורואים ערך בעבודה, צריכים לגמול חסד ולסייע זה לזה בעבודה. זה גם יתרום להשבחת שוק העבודה. יהודים בכל העולם סייעו זה לזה, שמרו על רמת אמינות גבוהה, ותרמו לשגשוגו הכלכלי של העולם תרומה שלא תסולא בפז. מה שהצליח בגלות, יכול להצליח לאין ערוך יותר בארץ ישראל, שבה כל העבודות הולכות ומתקדשות ומתחברות לאידיאלים הגבוהים ביותר.