יחד שבטי ישראל

על עדתיות בישיבות

שאלה: לפני כמה שבועות הרב כתב שראוי שבני כל העדות ילמדו יחד במוסדות החינוך ובישיבות, ושכך נוהגים בפועל תלמידי הרב קוק. אבל כפי ששמעתי, גם בציבור תלמידי הרב קוק רוב מוחלט של הרבנים הם אשכנזים. למשל בדקו (ב'עולם קטן') שבקרב ראשי הישיבות הגבוהות אין אף ראש ישיבה ספרדי. האם כך ראוי שרק אשכנזים יהיו הרבנים של הספרדים? גם שמעתי שאף שמקבלים ספרדים לישיבות, התפילות בנוסח אשכנזי, וספרדים מתביישים להתפלל ולפייט בנוסח שלהם.

תשובה: ההתפלגות העדתית של הרבנים מתפתחת בהתאם לתלמידים שמגיעים לישיבות. לפני כחמישים-ששים שנה, אחוז הספרדים שהגיעו לישיבות היה נמוך, כעשרה עד עשרים אחוז בלבד מכלל התלמידים. והסיבה לכך, מפני שבעת קום המדינה זה היה בערך אחוז הספרדים בארץ. וגם לאחר העליות הגדולות ממדינות ערב בשנים הראשונות לקיום המדינה, עדיין משפחות העולים עסקו בקשיי הקיום ומעטים פנו ללימוד בישיבות. וממילא זה היה גם אחוז תלמידי החכמים שצמחו מהישיבות. ומכיוון שהדרישה מצד הציבור לרבני ערים ושכונות ממוצא ספרדי היתה חזקה יותר, ממילא אותם תלמידי חכמים ספרדים שצמחו בישיבות פנו יותר לשטח הרבנות והדיינות. וככל שהגיעו יותר תלמידים ספרדים לישיבות, כך גם אחוז הרבנים הספרדים עלה. עד שכמדומה כבר לפני כעשרים שנה היו הספרדים כחמישים אחוז מבני הישיבות.

עוד יש להוסיף שאינני יודע מי ביצע את הבדיקה, אבל היא מוטעית, כי אני מכיר אישית לפחות שלושה ראשי ישיבות גבוהות ממוצא ספרדי.

מכל מקום, באופן טבעי בישיבות הוותיקות מסתבר שיותר רבנים ממוצא אשכנזי, ובישיבות החדשות המספרים שווים פחות או יותר.

המצב בישיבה

הנה למשל אצלנו בישיבת הר ברכה, שהיא צעירה יחסית, יש 12 מגידי שיעורים. מתוכם חמשה מתפללים בנוסח אשכנזי וחסידי, חמשה בנוסח ספרדי, אחד תימני, ואחד בסידור ספרדי ומנגינות אשכנזיות, כי אביו ספרדי ואמו אשכנזיה, וכך התרגל בבית הוריו. אגב, ששה מאותם ר"מים נשואים לבת זוג מעדה אחרת.

כפיית נוסח אשכנז על ספרדים

שאלה: האם נהגו ראשי הישיבות התיכוניות כראוי כאשר כפו על תלמידים שהוריהם התפללו בנוסח ספרדי להתפלל בנוסח אשכנזי?

תשובה: קביעת נוסח אשכנזי לכל התלמידים לא נחשבה ככפייה, מפני שבפועל רוב גדול של תלמידי הישיבות היה אשכנזי, ומצד הדין יכלו לקבוע שנוסח התפילה יהיה אשכנזי לגמרי, כמנהג הרוב. מה עוד, שהכפייה היתה שכל התלמידים יתפללו יחד במניין, אבל מי שרצה להתפלל בסידור בנוסח ספרדי היה רשאי.

נוסח אחיד

מלבד זאת, המחנכים התכוונו ליצור נוסח שיכלול לפי הבנתם את כל העדות. העמדה הרווחת בציבור הדתי-לאומי היתה, שכדי לסייע לקיבוץ הגלויות ואיחוד העם, נכון לחתור לנוסח אחיד. כך סבר הרב הראשי והראשל"צ הרב בן ציון עוזיאל זצ"ל (משפטי עוזיאל או"ח א), שראוי שכולם יתפללו בנוסח ומבטא אחד. ואמנם הרב קוק זצ"ל סבר שכל עדה צריכה לשמור על מנהגה, וכל המשנה ממבטאו נחשב בכלל "קרא ולא דקדק באותיותיה". אולם הציבור הדתי-לאומי נטה להעדיף את עמדת הרב עוזיאל. וכך נוצר מעין נוסח אחיד, שהמבטא שלו הוא ספרדי, כפי הדיבור המקובל בארץ, ותבנית המנגינות אשכנזית, בתוספת ניגונים ארץ ישראלים והשפעה ספרדית. ונוסח התפילה הוא 'ספרד-חסידי', שהוא ממוצע בין הנוסח האשכנזי לנוסח הספרדי.

מצד הציבור האשכנזי היה בזה ויתור על המבטא האשכנזי. ומתפללי 'נוסח אשכנז' נאלצו להתפלל בנוסח 'ספרד-חסידי'. אבל בגלל תבנית המנגינות – התפילה נוטה יותר לסגנון האשכנזי (אמנם אשכנזים 'אמיתיים' לא יסכימו שזו תפילה אשכנזית).

בפועל, הוויתור מצד האשכנזים גרם לכך שכל האשכנזים, על כל גוניהם הרבים והשונים, יכולים להתפלל יחד. וגם חלק מסוים ממתפללי נוסח ספרדים מצאו את מקומם במניינים הללו. אולם רבים ממתפללי נוסח ספרדי אינם רואים זאת כדרך לכתחילה. והעיקר הוא שיתפלל אדם במקום שבו יוכל לכוון יותר. ולכן יש מקום לקבוע מניינים לכל נוסח ונוסח.

החשש מהחילוניות

ונחזור למוסדות החינוך. באותן שנים החילוניות השפיעה על צעירים רבים, והיתה תחושה שהנוסח הספרדי מיושן ומדבר אל המבוגרים בלבד, אבל הצעירים זונחים את בתי הכנסת. והאווירה הישיבתית – ובכללה התפילות והסעודות, הם שיגנו על הנוער מפני התקלקלות. ולכן הקפידו שכולם יתפללו יחד במניין הישיבתי.

הנה לדוגמא סיפר לי מחותני הרב שלומי בדש, שבעת שאחיו הגדול והוא למדו במדרשיית נועם, אביו החזן רבי ציון בדש נאלץ להיאבק על כך שיתפללו עמו בימים הנוראים. ראש המדרשייה הרב יהושע יגל זצ"ל לא הסכים בשום פנים לשחרר אותם הביתה. אז דיבר רבי ציון קשות עם המנהל והמייסד ר' ישראל סדן ז"ל, שכדי להשתיק את המהומה הסדיר את שחרורם, אבל ביקש שלא יעורר את שאר התלמידים הספרדים להשתחרר. הוא הסביר לרבי ציון, אתה אומנם יודע לדאוג שילדיך יתפללו עמך כראוי, אבל אם שאר התלמידים הספרדים ישתחררו, רבים מהם לא יתפללו כראוי.

תפילות בנוסחים השונים בישיבות

אילו היו אז בישיבות ר"מים שמכירים את נוסח הספרדים, מן הסתם היו מארגנים בחלק מהישיבות מניינים בנוסח ספרדי, אבל משלא היו ר"מים כאלה, לא ניתן היה לארגן את התפילות בגובה הראוי. אבל כיום שיש ר"מים מכל העדות, ניתן לארגן מניינים בישיבות לכל עדה כפי מנהגה, כך שכולם ילמדו יחד, ועם זאת יוכלו להתפלל בנוסח אבות.

מנהגי התפילה בישיבה

ואזכיר גם את מנהגנו בישיבה וביישוב, ואולי תצמח מכך תועלת למקומות אחרים.

בימות החול נוהגים שכל חזן מתפלל לפי הנוסח שלו, בין אשכנזי ובין ספרדי, ולעיתים תימני. והמתפללים, כל אחד אוחז בסידור שבנוסח אבותיו. ואת מה שאומרים בקול משתדלים לומר כמו החזן. ומה שאומרים בלחש אומר כל אחד כמנהגו, והרוצה לומר כנוסח החזן – רשאי.

בשבתות מתקיימים שלושה מניינים, אשכנזי, תימני וספרדי – כולם במבנים של הישיבה ומטעמה. בליל שבת, בנוסף למניין התימני והספרדי, רוב התלמידים הולכים להתפלל בבית הכנסת המרכזי בישוב, שם מתפללים קבלת שבת בנוסח אשכנז (קרליבך), ובתפילת ערבית יש לנו חזן ספרדי שבתי כנסת חשובים היו יכולים להתגאות בו – חיים עטר שמו (והוא משלב בתפילת ערבית נוסח ירושלמי ומרוקאי). אגב, חזן זה ישב בכלא על סירוב לגרש יהודים מגוש קטיף, וקולו נשתבח כל כך עד שאנשים באים לשבת ביישוב כדי לשומעו.

ובשחרית ומוסף במניין המרכזי מתפללים בדרך כלל בנוסח אשכנז, ולעיתים בנוסח ספרדי. ועוד ישנם בישיבה שני מניינים, תימני וספרדי. והננו מעודדים את התלמידים לבחור את המניין הטוב להם.

עצה למניינים ספרדיים ותימנים

כשהקמנו את המניינים התימני והספרדי, הזהרתי את הגבאים שלא יאריכו בתפילת שחרית של שבת. לכתחילה שיסיימו אותה בפחות משעתיים, ובשום פנים לא יותר משעתיים וחצי. וזה כולל גם את התימנים שקוראים תרגום. אם לא ינהגו כך, יש להניח שהילדים יגיעו למניין האשכנזי, וזה לא טוב, כי נכון שילד יתפלל עם אביו. אבל כאשר התפילה ארוכה מדי, בנוסף לכך שלא נותר זמן מספיק ללימוד תורה – הילדים ולא מעט מההורים מצביעים ברגליים ועוברים למניינים האשכנזיים.

אגב, הזדמנתי לאיזו שכונה בירושלים, והיה שם בצד אחד של הכביש בית כנסת ספרדי מפואר, וגבאי עומד בפתחו לבקש מאנשים להצטרף למניין. מספר בתים משם היה 'שטיבלך' אשכנזי – שלושה חדרים בינוניים ועוד מרפסת מקורה. רצפה מלוכלכת, מגבת מטונפת, שולחנות שבורים בקצוות, ואשכנזים וספרדים גודשים את המקום לרוב ומתנדנדים ומתפללים בשמחה. שאלתי אברך ספרדי, מדוע לא הולכים לבית הכנסת הספרדי? והשיב, שם שחרית שעה ורבע, כאן 35 דקות.

כמובן, אם יש מניין של יהודים שרוצים להאריך בתפילתם, אין למנוע זאת מידם, ותבוא עליהם ברכה. אבל קודם צריך לדאוג לקיום התפילות, תמידים כסדרם בזמנים סבירים.

הטענה על הדגשת המסגרת אצל החרדים

שאלה: מדוע הרב טען כלפי הציבור החרדי שמדגיש את המסגרות על חשבון העקרונות, הרי ההקפדה על הבגדים נובעת משני עניינים, האחד הלכתי, והשני שלא ילכו בסגנון 'רחובי'. וכן בנושא הכשרות, הנושא הלכתי גרידא.

תשובה: מבחינה הלכתית אין איסור ללכת בסגנון 'רחובי'. יש איסור ללכת באופן לא צנוע וכחוקות הגויים, אבל בסגנון שאינו מכובד מספיק, אין איסור. ואם מקפידים על כך מאוד, עד שלא מקבלים לסמינר מי שהולכת עם חצאית ארוכה מדי כי היא בסגנון 'רחובי', הרי שמדגישים את המסגרת הקהילתית יותר מאשר את העמדה התורנית.

וכן ביחס לכשרות. ידוע על רבים מגדולי ישראל, וביניהם הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שכאשר היו מתארחים לא הקפידו על כל החומרות בכשרות שנהגו בביתם, ואף היו אוכלים בשר שאינו 'גלאט'. ואם אנו מוצאים כיום שבני הציבור החרדי אינם מוכנים לאכול בהכשר 'גלאט' של קבוצה החלוקה על בני חוגם, משמע שהדגשת המסגרת נעשתה במידה מסוימת על חשבון העקרונות התורניים