עלילות הדם התקשורתיות צריכות ללמד אותנו איך להתייחס לתקשורת ● ההתגייסות התקשורתית לשחרור גלעד שליט "בכל מחיר" רק מרחיקה את שחרורו ● חוסר אחריות בדרישת ש"ס להגדיל את הקצבאות.
פסטיבל שטרנהל
מעת לעת התשקורת הישראלית, בסיועם של פוליטיקאים ואנשי שב"כ מושחתים, ממיטה על ראשנו "עלילת דם". רבים מתלבטים כיצד להגיב, כיצד להתגונן. המסקנה העיקרית – להכיר עד כמה האישים המובילים את התשקורת מרושעים ביחס לקודשי ישראל ונאמני ישראל, ולהתייחס לדבריהם בהתאם.
תמימים מבינינו מתלבטים כיצד אפשר לשכנע מראיינת זו או כתב זה. ובאמת, רשעים מסוג כזה קשה מאוד לשכנע. בוודאי לא במסגרת עבודתם. לעומת זאת עם האנשים הרגילים, גם מן השמאל, אפשר בהחלט לדבר. בשיחות של פנים אל פנים, ובתקשורת אלטרנטיבית.
גם אם נראה שמעמדה של התשקורת יציב, למעשה הביקורת החריפה עליה מכרסמת בבסיס כוחה. הציבור מפסיק להיות תמים, האמון שלו בתשקורת מתפוגג. לכן התרופה היעילה ביותר כנגד התשקורת היא הוקעתה באופן ברור וחד משמעי.
אם בכל זאת רוצים התייחסות לפסטיבל שטרנהל עצמו, אז הריני מודיע בהן צדקי כי מעולם לא השתמשתי בדם של ילד נוצרי לצורך מצות פסח וכו'.
אשמת התשקורת בשביית גלעד שליט
גם כאשר אישי התשקורת משתדלים לעסוק באיזה דבר מוסרי לאומי, זה יוצא להם גרוע. בחודשים האחרונים, כמעט כל הערוצים נרתמו ללחוץ על הממשלה לשחרר מחבלים רבים עבור החייל גלעד שליט. הם מציגים זאת כקריאה נאצלת לשחרור החייל השבוי, אבל מסתירים את הסכנה הנשקפת מכך למדינת ישראל. סכנה שזה יתמרץ את המחבלים לחטוף חיילים נוספים, וסכנה מהמחבלים המשוחררים שעלולים להגביר את הפיגועים כנגד יהודים, כפי שאירע בעקבות כל עסקת שחרור שכזו.
הם ארגנו תנועת 'אמהות' למען כניעת הממשלה לארגוני הטרור. מסתבר שאלו אמהות בעיקר של משתמטים וגו'בניקים. אמהות של חיילים קרביים לא היו קוראות לממשלה לבצעפעולה שתסכן את חיי בניהם החיילים.
ואולי אישי התשקורת הללו רוצים בעצם דבר אחר: לטעון שחייבים להיכנע לערבים, לתת להם את כל מה שהם תובעים. וכיוון שהציבור לא בשל עדיין לכניעה השלימה, מתחילים ללמד אותו להיכנע סביב נושא מוסרי כביכול.
בינתיים, לא רק למדינת ישראל הם הזיקו, אלא גם לגלעד שליט. אויבינו שומעים את השטות שלהם כי צריך לעשות "הכל" כדי להחזיר את גלעד הביתה, והמחיר עולה עד שאפילו אישי הממשלה כמו אהוד אולמרט, ציפי לבני, אהוד וברק וחבריהם, מבינים שהעסקה הזו מסוכנת לישראל.
כיצד להציל את גלעד שליט
אם רוצים להציל את גלעד שליט, צריך לקרוא לממשלה ללחום על כך. ואם אין יודעים היכן הוא נמצא, אזי יש ללחום כנגד ממשלת החמאס בעזה עד לכניעתה המוחלטת. וכפי שלמדנו בתורה, שכדי להציל שפחה אחת שנתפשה בשבי, יצאו ישראל למלחמת חרמה בכנעני (במדבר כא, א-ג). אם לא ילחמו עתה למען גלעד שליט, יצטרכו אח"כ להילחם בתנאים קשים יותר תוך סיכון נפשות רבות יותר למען הצלת שדרות, אשקלון והסביבה.
כנגד הסיסמאות המסוכנות שמושמעות בתשקורת למען גלעד שליט, יש צורך לארגן עצומה הקוראת לממשלה שלא להיכנע לסחיטת ארגוני הטרור ולא לשחרר מחבלים עבורו, כפי שמדינות רציניות נוהגות במקרים דומים. צריך להחתים על העצומה הזו חיילים קרביים, אמהות לחיילים קרביים, והורים שכולים שאיבדו את ילדיהם בפיגועים שביצעו מחבלים ששוחררו בעסקאות קודמות.
ביקורת על תנועת ש"ס
לצערי עלי להמשיך לומר דברי ביקורת, והפעם על תנועת ש"ס. שוב אנו שומעים על דרישתם להעלות את קצבאות הילדים, בלי לראות את התמונה השלימה. הם מדברים בשם הילדים העניים. האם כוונתם לילדי הערבים, שעל פי הסטטיסטיקה הם רוב הילדים החיים מתחת לקו העוני? ובעצם קו העוני לגביהם אינו רלוונטי, מפני שתנאי חייהם שונים לחלוטין, וביחס לעלות המחיה בסביבתם אינם נחשבים כלל לעניים. ובוודאי שמצבם טוב לאין ערוך יותר ממצב כל בני עמם בכל הארצות שמסביב. או שמא רוצים אנו לעודד את הילודה הערבית? במשך שנים אישי שמאל טוענים כי מוכרחים לסגת מיהודה ושומרון מפני הבעיה הדמוגרפית, אז צריך להגדיל את הבעיה בתוך הקו הירוק?!
על כולנו לזכור כי מדינת ישראל קמה כדי לבנות בית לעם היהודי, ולא כדי לחזק אוכלוסיות שחותרות תחת קיומה.
הטוב ביותר היה אילו היו מצליחים להחזיר את הקצבאות הכפולות שניתנו בעבר ליוצאי צבא ובני משפחותיהם. את הקצבאות הללו רבין ביטל כדי לזכות בתמיכת הערבים לקיום ממשלתו, שחתמה אז על הסכמי אוסלו האומללים. הסכמים שנעשו בתמיכתו של אריה דרעי, מי שהיה אז ראש ש"ס.
ואם אי אפשר להחזיר את הקצבאות המועדפות ליוצאי צבא, אפשר לכל הפחות לקבוע בחוק כי קצבאות הילדים שמשולמות עתה, יינתנו לכל מחויבי הגיוס עד גיל עשרים ואחד ולא עד גיל שמונה עשרה בלבד. שכן בשונה מילדי הערבים, המחויבים בגיוס אינם יכולים לעבוד באותן השנים, וראוי שקצבאות הילדים ימשיכו להינתן להם עוד שלוש שנים לפחות. בכך יוגדלו קצבאות הילדים בשישית, אבל רק ליהודים ולתומכיהם.
אפשר להציע כי ההוצאות עבור חינוך הילדים יוכרו לצרכי מס, ושוב הטבה זו תהיה בעיקר למגזר היהודי שמשקיע רבות בחינוך. ואפשר כמובן גם לתבוע תוספת תקציב לישיבות, שהן מקיימות את התורה בישראל, ומה ראוי יותר למדינת היהודים מאשר לעודד את לימוד התורה. כל ההצעות הללו יחזקו את העם היהודי, אולם המלחמה על הגדלת הקצבאות היא בעיקר מלחמה למען המגזר הערבי.
לימוד תורה בחול המועד
עיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה. שבכל ימות החול אדם טרוד במלאכתו, וקשה לו להתרכז בלימוד התורה, ולשם כך ניתנו לנו ימים קדושים, שנעסוק בהם בתורת ה'.
וכך מובא בירושלמי: "אמר ר' אבא בר ממל: אילו היה מי שימנה עמי, התרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד! כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה, ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין". וכתב בספר הכלבו (סימן ס') שיוצא מזה, שאיסור השחוק, קלות הראש וביטול תורה חמור יותר מאיסור עשיית מלאכה בחול המועד.
וכן מביא השל"ה הקדוש (מס' סוכה נר מצווה ל"א) מדרש האומר: "אלה הם מועדיי" – בזמן שאתם עושים המצוות ומקדשין את המועדות באסיפת העם בבתי כנסיות בשביל לעסוק בתורה, אז אומר הקב"ה "אלה הם מועדיי", ואם לאו, אומר הקב"ה: אלו אינם מועדיי אלא מועדיכם. וזהו שקיטרג אותו המין כנגד רבי עקיבא, וטען שאין ערך למועדי ישראל, שכן ריבונו של עולם אמר בעצמו: "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא" (ישעיה א, יד). השיב לו רבי עקיבא, שאכן אם מכוונים רק להנאת הכרס, הרי שהמועדים שנואים. אבל כאשר המועדים מיועדים לעבודת ה', ללימוד תורה ושמחת החג, הרי מועדים אלו אהובים וחביבים.
צילתה מרובה מחמתה
הסכך צריך להגן מן השמש, וכל זמן שהוא חוסם את רוב קרני השמש – כשר, שרובו נחשב ככולו. אבל אם מחצית מקרני השמש חודרים דרכו – הסוכה פסולה. ומודדים זאת סמוך לסכך, מפני שקרני השמש מתרחבות בדרך ירידתן דרך החורים שבסכך, עד שסמוך לקרקע פעמים רבות נראה שחמתה של הסוכה מרובה מצילתה, ואע"פ כן אם במדידה שסמוך לסכך יימצא כי צילו מרובה מחמתו – הסוכה כשרה (שו"ע תרלא, א).
היושב במקום שחמתו מרובה מצילתו
שאלה: לעיתים קורה שאדם יושב בתוך סוכה, שככלל צילתה מרובה מחמתה, אבל בדיוק במקום שהוא יושב – החמה מרובה מהצל. האם הוא מקיים באותו מקום את מצוות הישיבה בסוכה? האם הוא יכול לברך שם את ברכת "לישב בסוכה"?
תשובה: אם ברוב המקומות צילו של הסכך מרובה מחמתו, ובמיעוט מקומות חמתו מרובה מצילו, כל הסוכה כשרה, וגם היושבים תחת הסכך הדליל שחמתו מרובה מצילו מקיימים מצוות ישיבה בסוכה ויכולים לברך על הישיבה בסוכה. אלא שצריך להקפיד שהצל יהיה רוב בשני חשבונות: א) שברוב שטח הסכך יהיה הצל מרובה מהחמה. ב)' שבחשבון הכולל של אחוזי הצל והשמש בסוכה, יהיה הצל רוב (ע' שו"ע תרלא, ב).
ולדעת פוסקים רבים צריך להקפיד שלא יהיה מקום של שבעה טפחים על שבעה טפחים (56 ס"מ) שבכולו החמה מרובה מהצל, שאז למרות שבכלל הסוכה צילו של הסכך מרובה מחמתו, המקום שמתחת לאותם שבעה טפחים פסול (רמ"א שם).
סכך שלעיתים צילתו מרובה ולעיתים חמתו מרובה
שאלה: לפעמים הסכך אינו מונח בצורה מסודרת, וכך יוצא שבחלק משעות היום חמתו מרובה מצילו ובחלק אחר צילו מרובה. האם הוא כשר או פסול?
תשובה: הולכים אחר המצב באמצע היום, כשהחמה באמצע הרקיע. אם באותו זמן צילו מרובה מחמתו – כשר, ואם לא – פסול (רמ"א תרלא, ה).
