עדיף לבנות מסגרת חינוכית אחת, גם אם חלק מהתלמידים פחות מדקדקים במצוות ● יתרונות המסגרת המאוחדת: הפריה הדדית בין השכבות השונות, עלויות נמוכות, ואפשרות למגוון רחב של שיעורים ומגמות.
התורה ניתנה לכלל ישראל, מפני שיחיד ואף קבוצה אינם יכולים לבטא את מכלול הערכים האלוקי. יסוד אמונת ישראל לדעת שהתורה מדריכה את כל תחומי החיים – "בכל דרכיך דעהו". ולכן רק עם שלם על כל מרכיביו יכול יחד לגלות את דבר ה' בעולם. חברה יהודית בריאה היא חברה שכוללת בתוכה תלמידי חכמים ומדענים, מורים וסוחרים, פקידים ובעלי מלאכה.
האם הפיצול במערכת החינוך ראוי או לא
אחת השאלות המטרידות את הציבור הדתי היא סוגיית פיצול מוסדות החינוך. במקומות רבים מערכת החינוך הדתית מפוצלת לזרמים שונים, שאפשר לחלקם לארבע. א. ממ"ד (ממלכתי דתי) רגיל. ב. ממ"ד תורני. ג. בית ספר תורני השייך לרשת 'נועם'. ד. תלמוד תורה.
אלה טוענים כלפי חבריהם שהם מתבדלים ומונעים תורה מילדי ישראל מבתים מסורתיים. ואלה משיבים להם: אתם מזלזלים במצוות ומקיימים כיתות מעורבות של בנים ובנות, וגם המורות אינן מקפידות לכסות את ראשן. אלה טוענים: אתם גובים סכומים גבוהים עבור הלימודים, ומסרבים לקבל את מי שאינו מסוגל לשלם או את מי שאינו עומד ברמה הלימודית או הדתית. ואלה עונים: בחינוך אסור לעשות פשרות. אלה טוענים: אנחנו רוצים שילדינו ילמדו כמה שיותר תורה; ואלה טוענים: גם לימודי חול חשובים.
האם הפיצול הזה במערכת החינוך ראוי או שאינו ראוי?
לכתחילה ראוי לכולם להיות יחד. לכתחילה ראוי לבנות מערכת חינוך אחת לכלל הקהילה המקומית. במערכת זו ילמדו בני העניים עם בני העשירים, החכמים עם ): "ברוב עם הדרת מלך". ואף שיש ביניהם פחות מדקדקים במצוות, מכל מקום האחדות המשותפת למען מטרה קדושה מועילה לחינוך יותר מאשר הדקדוק הפרטני. וכפי שאמרו חז"ל שבזמן שישראל מאוחדים, אפילו אם יש בהם חטאים, הקב"ה מסייע בידם לנצח את אויביהם; אבל כשיש ביניהם פירוד, מחלוקת ולשון הרע, אף שיש בידם מצוות רבות, אין הקב"ה מסייע בידם, והם ניגפים לפני אויביהם (עיין דברים רבה ה', ו').
הפרייה הדדית
התורה ניתנה לכלל ישראל, מפני שיחיד ואף קבוצה אינם יכולים לבטא את מכלול הערכים האלוקי. יסוד אמונת ישראל לדעת שהתורה מדריכה את כל תחומי החיים – "בכל דרכיך דעהו". ולכן רק עם שלם על כל מרכיביו יכול יחד לגלות את דבר ה' בעולם.
ובזעיר אנפין, חברה יהודית בריאה היא חברה שכוללת בתוכה תלמידי חכמים ומדענים, מורים וסוחרים, פקידים ובעלי מלאכה, ויחד עמם גם אלה שמסיבות שונות לא הצליחו למצוא את מקומם. מתוך הקשר של הלמדנים עם בעלי המלאכה, הלמדנים מבינים טוב יותר את תלמודם ובעלי המלאכה מתקשרים יותר לערכים. כמובן שגם היחס בין לומדי תורה ומדענים מפרה, שעל ידי חיבורם של אנשי התורה לאנשי המדע, התורה מופיעה בשלמות, ועל ידי חיבורם של אנשי המדע לאנשי התורה, המדע מכוון לטוב. לעומת זאת, הפיצול והריחוק הנפשי פוגע בכל מרכיבי החברה, ומונע מהם לבטא את עצמם בשלמות. וכמה מפסידה החברה הדתית בפרט ועם ישראל בכלל מהריחוק שבין עולם הישיבות והאקדמיה, ומהריחוק שבין אנשי החזון האידיאליסטים לאנשי המעשה.
וכמו בקהילה כך בבית ספר: כאשר ילדים שבאים מבתים שונים לומדים יחד, מתוך מגמה משותפת אחת ללמוד תורה וחכמה ולהיות אנשי מוסר וחזון, ההפריה ביניהם ובין משפחותיהם עצומה.
כאשר המחלוקות גוברות עדיף להתפצל
אך כאשר חילוקי הדעות בין החוגים המרכיבים את בית הספר אינם ניתנים לגישור, או מפני שהעמדות מקוטבות מדי או מפני שההנהגה הציבורית לא השכילה להכיל את הציבור על מרכיביו השונים, עדיף להיפרד מאשר להמשיך להתקוטט.
כיוצא בזה נפסק לגבי בית הכנסת, שאף כי בכל ציבור ישנם אנשים שונים עם נטיות שונות, חלקם מעדיפים תפילה ארוכה וחלקם קצרה, חלקם מעדיפים שישירו יותר וחלקם פחות, חלקם סולדים מהדיבורים בתפילה וחלקם מפטפטים מעת לעת, אע"פ כן עדיף שכל אחד מבני הקהילה יוותר מעט ויתפללו כולם ביחד, כדי לבטא בכך את אחדות הקהילה (מ"א קנד, כג, בשם רא"ם ומשפטי שמואל). אבל אם המציאות היא שלא ניתן להתגבר על הבדלי ההשקפות והנטיות, ובני הקהילה אינם מסוגלים להשאיר את המחלוקות מחוץ לבית הכנסת, והריב מגיע עד לתוך הקודש פנימה, ומעת לעת פורצות קטטות – עדיף שייפרדו ויקימו בית כנסת נוסף (משנה ברורה ק"נ, ב', על פי רדב"ז חלק ג' תע"ב).
היתרונות שבמערכת כלל ציבורית
בנוסף למעלת האחדות הבאה לידי ביטוי בהפריה ההדדית, למערכת חינוך גדולה יש עוד יתרונות. עלות אחזקתה נמוכה יותר, ובכך ניתן להקל על תשלומי ההורים. במערכת גדולה ניתן לקיים יותר תוכניות ייחודיות שיוכלו לתת מענה לנטיות השונות של התלמידים. אפשר לחלק את התלמידים להקבצות לפי רמת הלימוד ותחומי ההתעניינות והכישרון (ולא לפי רקע סוציו-אקונומי). כמו כן אפשר שמערכת זו תעניק לימודי בסיס לכולם עד שעה מסוימת, ומי שירצה ויהיה מסוגל – יוכל להמשיך ללמוד במסגרת בית הספר שיעורים נוספים בתחום התורני או המדעי.
הצעה לעקרונות האיחוד
כמדומה שזו העמדה שצריכה ויכולה לשמש בסיס לבניית מערכת חינוך לכלל הציבור הדתי: נאמנות מוחלטת לערכי התורה ולדרישות ההלכה, לא לפי הקו המחמיר, אלא לפי כללי ההלכה המקובלים והמוסכמים על רוב הרבנים (כמו למשל: ספיקא דרבנן לקולא והתחשבות בשעת הדחק).
עם זאת צריכה להיות נכונות להבין ולהתחשב באופן אישי באלה שבחייהם האישיים אינם עומדים בדרישות ההלכתיות, אבל בלי נכונות להכיר בעמדות אלה כלגיטימיות מבחינה תורנית.
דוגמאות לנושאים שגרמו לפיצול ופתרונם
הפרדה בין בנים לבנות: עמדת ההלכה שצריך להפריד בין בנים לבנות כבר מכיתה א'. במקומות בהם לא ניתן להפריד, מפני שמספר הילדים והמשאבים הכלכליים אינם מאפשרים זאת, הרי זו שעת הדחק, ואפשר להקל בכיתות הנמוכות שביסודי.
הוספת שיעורי קודש: כאשר ישנה דרישה לתוספת שיעורי קודש שאינה מוסכמת על כל ההורים, אפשר להוסיף שיעורי קודש למעוניינים לאחר שעות הלימוד המשותפות לכולם. כאשר הדרישה עמוקה יותר ולא ניתן להגשימה אחר שעות הלימוד – עדיף לפצל את הכיתות למגמות: באחת יוסיפו לימודי קודש, בשנייה ילמדו כרגיל, ובשלישית יוסיפו לימוד מדעים. מכל מקום, השהייה של כולם יחד במסגרת בית ספר אחד תתרום לכולם.
לבוש צנוע לבנות: העמדה העקרונית צריכה להיות על פי גדרי ההלכה (כדוגמת שרוולים עד אחר המרפק), אותה צריך ללמד ועליה צריכים לחזור. אולם ההקפדה בפועל יכולה להיות מעט פחות דקדקנית.
תלמידים מבתים שאינם מדקדקים במצוות
בתי ספר רבים מקרב החינוך הממ"ד התפרקו בעקבות קליטת תלמידים רבים ממשפחות מסורתיות, שגרמה לעזיבת הילדים שבאו ממשפחות חזקות.
כמדומה שהכול מסכימים שכעקרון, כאשר יש הורים מסורתיים שרוצים להעניק לילדיהם חינוך תורני, יש לקבלם בזרועות פתוחות. הבעיה שאותם הילדים, שגדלים באווירה חילונית, עלולים להשפיע לרעה על שאר התלמידים. כאשר החשש לכך סביר, אסור לפגוע בתלמידים הדתיים. אולם נדמה שבהתייחסות נכונה ניתן לקלוט תלמידים מבתים מסורתיים לבתי ספר תורניים.
כאשר מדובר בכיתות משולבות, אזי ניתן לקלוט מעט ילדים מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות. וכאשר מדובר בכיתות שמיועדות למסורתיים, אפשר לקלוט רבים מאוד.
התנאים לכך – עמדה בהירה
העמדה הרווחת כיום גורסת שלא יפה להביע עמדה שיפוטית מה נכון ומה לא, לכל אדם זכות לבחור את עמדתו. ולכן כאשר ישנם בכיתה ילדים להורים מסורתיים, קשה למורים להביע עמדות דתיות ברורות והם נאלצים לדבר כמתנצלים. במצב זה אכן הילדים הדתיים נפגעים.
לעומת זאת, אם בית הספר, על כל צוות ההוראה שלו, יביע באומץ ובבהירות את עמדתו העקרונית על צניעות, יחס לתרבות חילונית, שבת וכשרות – ניתן היה לקבל יותר תלמידים מבתים שאינם מדקדקים במצוות, בלי שאופיו התורני של בית הספר ייפגע. ככל שיהיו בבית הספר יותר תלמידים מבתים מסורתיים, כך הצוות החינוכי יצטרך להדגיש יותר את העמדות התורניות – כולל התייחסות מפורטת לשאלות הלכתיות בענייני כשרות ושבת העלולות להתעורר מכך.
לעומת זאת, ככל שהצוות החינוכי יהיה פחות ברור בהבהרת עמדותיו התורניות, כך יוכל לקבל פחות ילדים מבתים מסורתיים, מפני שהשפעתם תהיה רבה יותר על הילדים הבאים המדקדקים במצוות.
אפשרות נוספת: כאשר אחוז המסורתיים גבוה או כאשר ההורים חוששים מהשפעתם על ילדיהם, ניתן ליצור כיתות המיועדות למסורתיים. בכיתות אלו ילמדו פחות הלכה, אבל יקפידו על מסגרת ההופעה הדתית. ואף שלא ילמדו יחד באותה כיתה, שהותם המשותפת בבית הספר ובחוגים המיועדים לכלל התלמידים תיצור מידה של הפריה הדדית. בנוסף לכך, ילד מסורתי שירצה להתקדם יוכל לבקש לעבור לכיתה תורנית.
אחריות ההורים והמנהיגים
אחרי כל הדברים הללו, ההורים הם האחראים על חינוך ילדיהם, והם אלה שצריכים להשתכנע שבית הספר הגדול הוא הטוב לילדיהם. לשם כך חייבים מנהיגי הציבור וראשי מערכת החינוך המקומית להיות קשובים לשאיפותיהם של כל מרכיבי הציבור, ולנסות לתת לכולם ביטוי ערכי במסגרת בית הספר.
גם כאשר המנהיגות וההורים נכשלו בהקמת מערכת חינוך אחת, וכל ההורים החזקים דואגים להקים לילדיהם מסגרות מיוחדות, עדיין מוטלת חובה על הציבור ככלל לדאוג לחלשים, שלא יהיה ילד שיישאר בלא מסגרת חינוך הולמת.
על כל זאת אולי נרחיב בהזדמנות אחרת.
