גם במצבים הקשים, יוסף אינו מאבד את אמונתו וחיוניותו ● היחס הבוגדני אליו אינו גורם ליוסף להיות ציני וממורמר ● בכל מצב יוסף פועל ככל יכולתו כדי להרבות אור וטוב
צדיקותו של יוסף
צדיקותו של יוסף באה לידי ביטוי לא רק בעמידתו רבת ההוד בניסיון עם אשת פוטיפר, אלא בכך שגם במצבים הקשים שעברו עליו לא איבד את אמונתו וחיוניותו.
אדם שנבגד באופן נורא כל כך, שאחיו כמעט והרגוהו ולבסוף מכרוהו לעבד, נוטה לאבד את אמונו בבני אדם ובחיים. הוא נעשה ציני וממורמר. אם יטילו עליו עבודה, יבצע אותה רק כדי לצאת ידי חובה, כך שלא תהיה תואנה להעניש אותו. אבל לא יהיו לו כוחות נפשיים להשקיע מאמץ כדי לעזור לבריות. הרי ממילא, יאמר בליבו, ככל שיתאמץ יותר להיות טוב כך יותר ישבע אכזבות. לכן מוטב לו שלא לטפח תקוות מיותרות.
והנה יוסף הצדיק אינו מאבד את חיוניותו. בכל מקום שבו הוא נמצא, הוא חושב כיצד ניתן להוסיף אור וטוב. כשיישלח לעבוד, הוא יחשוב כיצד ניתן לייעל את העבודה וכיצד ניתן להיטיב לאנשים סביבו. ויוסף עושה זאת בכישרון וחיוניות שכזו, עד שאדוניו מפקיד בידיו את ביתו. הוא יודע שהעבד העברי הזה ידאג לביתו ועסקיו לא פחות טוב ממנו.
גם לאחר שנבגד על ידי אדוניו ואדוניתו והושלך לבית הכלא, לא איבד יוסף את חיוניותו. גם בחשכת הכלא, כשכל האסירים סביבו מיואשים ומבכים את חייהם, יוסף הצדיק מחפש דרכים כיצד להיטיב את המצב הנואש שבו כולם נמצאים. אם אפשר לשפר במשהו את האוכל – ישפר. אם אפשר לסדר את התאים באופן מוצלח יותר – יסדר. ואם יוכל להעלות חיוך על פניהם של המדוכאים היושבים בתחתיות ארץ, יעשה הכול כדי לשמחם. וכשיראה אחדים מהם כשפניהם זועפים, ישתדל לפייס את דעתם ולטעת בהם תקוות אמת.
האור הטוב ששפע מיוסף בקע אפילו את לבו של שר בית הסוהר, שתפקידו האכזרי מן הסתם חרץ בנפשו חריצים של אכזריות. אולם אישיותו של יוסף עוררה את הטוב שבו. למה לא לשמח קצת את האומללים הללו, אמר שר בית הסוהר לעצמו ומינה את יוסף לאחראי על ניהול פנים בית הסוהר. תוך שהוא פוטר את עצמו ממלאכה רבה, גם מצפונו נעשה קל עליו.
כזה היה יוסף הצדיק, שגם בהיותו בגיא צלמוות לא איבד כוח מכוחותיו לבטלה. כל כישרונותיו ומרצו הופנו תמיד כדי להוסיף לעולם טוב, אמת וברכה. איש כזה ראוי להיות המשביר לכל עם הארץ ולהחיות את העולם כולו מרעב.
יסוד החיוניות באמונה
יסוד החיוניות של יוסף נעוץ באמונתו העצומה בה', שיודע את כל המעשה אשר נעשה ומסבב הכול לטובה, והכול בדין ובחסד, כדי להביא את העולם אל תיקונו. ועל כן זכה יוסף שה' היה עמו בכל אשר הלך. ולכן יכול היה לעמוד בניסיון עם אשת פוטיפר. מתוך אמונתו ידע כי אם ימתין בטהרה ובסבלנות, יגיע לבסוף זמן גאולתו.
התחזקות לימינו
אף אנו צריכים להתחזק ולזכור שמכל קושי ניתן לצאת לבסוף בניצחון, העיקר שבכל מצב נעשה תמיד את הטוב ביותר ולא נתייאש כלל. אם נחסמה בפנינו דרך אחת נמשיך בשנייה, ואם שתיהן נחסמו, נחפש את השלישית. העיקר להמשיך לחתור להגשמת כל הערכים הטובים בארץ.
ונהיה שמחים וטובים, כי עוד רבה הדרך לפנינו – בטיפוח המשפחות, בלימוד התורה, בעשיית צדקה ומשפט, בחינוך הילדים, בקירוב רחוקים ובבניין הארץ.
ולכן גם מי שבעקבות ההפגנות נגד הגירוש נחסמה בפניו הדרך להתגייס לצבא – אל ייפול כלל ברוחו, כי עוד רבות הדרכים לתרום לעם ישראל בתורה, במדע, בעסקים ובחברה.
שורש המנהיגות נמצא בחירות הפנימית
בשעה שהציבור הימני מתוסכל מחוסר יכולתו לבוא לידי ביטוי ציבורי רחב למרות האנרגיה העצומה שבתוכו, יש חשיבות עצומה לבניית העצמאות הרוחנית המקורית של כל אחד ואחד. עצמאות זו תביא מזור לחוליינו ותיתן תקווה לעתיד. שכן חוסר יכולתנו לבוא לידי ביטוי ציבורי נובע מתוך תחושת כפיפות ושיעבוד לערכים שאינם יהודיים. לכן אין לנו מנהיגות שיכולה להביא את האנרגיה האמונית העצומה לידי ביטוי. ומכאן שאם נצליח להעמיד את הערכים המנחים את דרכנו במקומם הראוי, ולברר את היחס הנכון שבין הערכים השונים, נוכל לפעול לישע עמנו. וגם אם לא נזכה לישועה מיד עכשיו, מבחינה פנימית בעצם ההשתחררות מהתפישה העבדותית לחירות כבר יש ישועה.
מיוסף הצדיק, העבד המושלך לבור, שנפשו בת חורין ושמחה בחיוניותה, יש הרבה יותר תקווה לישועה מאשר מכל אותם האנשים שמסתובבים בחוץ אבל נפשם משועבדת לשליטים בעלי הכוח, ומחשבתם מתנועעת לפי הרוח שכלי התקשורת מייצרים.
כשתגיע שעת האמת, רק יוסף הצדיק ואנשים כמותו יוכלו להציל את העם מרעב. לעומתם, כל השרים היועצים ושאר מלחכי פינכה יתגלו ככלים ריקים, שכל מעלתם ביכולתם לצטט את דברים של אחרים, ממה ששמעו מהחרטומים ומכלי התקשורת.
ולכן גם מי שצריך לעמוד למשפט ראוי לו שלא יפחד כלל, כי לפעמים הישיבה בכלא טובה, ומי שמכוון עצמו היטב, יוכל לצאת מהכלא לחיים טובים בהרבה ממה שהיו לו לפני כן. והוא, מתוך עצמאותו הרוחנית, יוכל להשתתף בתשועת ישראל.
זמן הדלקת הנרות בערב שבת
תקנו חכמים להדליק את נרות חנוכה "משתשקע החמה" (שבת כא, ב). מקובל לבאר שהכוונה בצאת הכוכבים, שאז יתפרסם הנס יותר, שכן מצד אחד עדיין היו אנשים רבים ברחוב, ומאידך, כיוון שכבר החשיך אור הנר נראה היטב.
אולם בערב שבת ברור שלא ניתן להדליק נרות אחר השקיעה, מפני שבשקיעת החמה השבת נכנסת ואסור להדליק אש. וגם סמוך לשקיעה אין להדליק נרות ביום שישי, כי מצווה להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה. בפועל, נוהגים ברוב הקהילות לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה, וזהו זמן הדלקת נרות שבת המודפס בלוחות. ובשבת חנוכה צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת.
אך כיוון שעיקר פרסום הנס ייעשה בלילה, יש להקפיד שיהיה מספיק שמן בנרות, כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
זמן הדלקת נרות חנוכה בערב שבת בירושלים
בירושלים נוהגים לקבל שבת כארבעים דקות לפני השקיעה, אבל בשבת חנוכה רבים נוהגים לדחות את הדלקת נרות שבת עד עשרים דקות לפני השקיעה, כדי לקרב את זמן הדלקת נרות חנוכה לשקיעה (לוח א"י). ויש נוהגים שלא לשנות את זמן הדלקת נרות שבת הקבוע, ולפני כן מדליקים נרות חנוכה, אולם יש להקפיד שיהיה בנרות שמן כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים (ע' אג"מ או"ח ד, סב).
מנחה גדולה בערב שבת של חנוכה
בערב שבת של חנוכה טוב להתפלל מנחה גדולה בציבור כדי שתפילת מנחה תהיה לפני הדלקת הנרות. והטעם, מפני שתפילת המנחה שייכת ליום הקודם ואילו הדלקת הנרות שייכת ללילה העומד לבוא. אבל אין להתפלל לשם כך תפילת מנחה ביחיד. ולכן מי שלא הספיק להתפלל במניין מנחה גדולה, מוטב שידליק נרות חנוכה וירוץ לבית הכנסת לתפילת מנחה (שו"ע תרעט, א, מ"ב ב; כה"ח תרעא, עט).
הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת
מתפללים ערבית תחילה, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה. רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכים ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוה"ש ב, בא"ח וישב כא). ויש נוהגים להדליק נר חנוכה תחילה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, ועוד, שכמה שאפשר לאחר את ההבדלה עדיף, כדי להמשיך בכך במידה מסוימת את קדושת השבת. ואף שעדיין לא אמרו הבדלה, אין איסור להדליק נרות חנוכה, מפני שאחר שאמרו "אתה חוננתנו" או: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" מותר לעשות מלאכה (שו"ע רמ"א תרפא, א).
למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה (באו"ה שם), וכל אדם רשאי לבחור בזה את מנהגו.
היכן תדליק משפחה שמתארחת בשבת
משפחה שמתארחת כל השבת אצל משפחה אחרת, באותה שבת נקבע ביתם בבית המארחים, ויתנו להם פרוטה בערב שבת כדי שיהיו שותפים בנרות, וייצאו ידי חובתם בהדלקתם. ולמנהג אשכנז, עדיף שהאורחים ידליקו נרות לעצמם בברכה. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות בברכה בדירת האירוח.
משפחה שהתארחה בשבת וחוזרת לביתה במוצאי שבת
משפחה שהתארחה בשבת אצל משפחה אחרת, ובמוצאי שבת הם מתכוונים לחזור לביתם. אם הם מתכוונים לחזור לביתם סמוך לצאת השבת, מוטב שידליקו נרות בביתם. ואם הם מתכוונים לחזור מאוחר, בשעה שכבר לא יילכו אנשים ברחוב, עדיף שייצאו ידי חובת המצווה בבית מארחיהם, כפי שיצאו בערב שבת. ואם הם אינם חוזרים במהירות אבל גם לא מאוחר, הרשות בידם להחליט היכן הם רוצים לקיים את המצווה, כי מצד היום הקודם מקומם עדיין בבית מארחיהם, ומצד היום הבא מקומם בביתם, לפיכך מותר להם לבחור את מקום הדלקתם (פניני הלכה זמנים יג, י).
