מעשה במג"ד ששלח לכלא שני חיילים מצטיינים ● מאסר והרחקה משירות קרבי בעוון 'ביזוי מורשת רבין' ● היחס הבוטה והמזלזל מתחיל מלמעלה ● מוטב להיות ג'ובניקים אמיצים ולא קרביים כנועים ומתרפסים
האזכרה ליצחק רבין
אינני כותב על רבין ז"ל, כי אינני רוצה לשקר. מבחינתי זכרונו אינו לטובה. הוא עשה את הסכמי אוסלו, מסר שטחים מארץ ישראל לגרועים שבשונאינו, חימש אותם בנשק, הקים להם ממשל וצבא, וגרם ליותר מאלף הרוגים יהודים.
שני חיילים מצטיינים, תלמידי ישיבת הסדר מחטיבת גבעתי, לא רצו להשתתף באזכרה ליצחק רבין. הם אמרו למפקדיהם שהם מתנגדים לאלימות ורצח, אבל אינם מסכימים עם מורשתו של יצחק רבין, ולכן אינם רוצים להשתתף באזכרה לזכרו (מחבל ירה באחותו של אחד מהם שבעה כדורים ובנס היא ניצלה וכיום היא רופאה). מפקד הגדוד כעס ונתן להם דקה לחזור בהם. "אם לא תחזרו בכם תוך דקה", איים, "אשפוט אתכם על סירוב פקודה".
הם לא הסכימו להחליט תחת לחץ, ונשארו בסירובם להשתתף באזכרה. כעסו של המג"ד גבר, והוא שפט אותם לארבעה עשר יום בכלא. אך עדיין לא נח האיש מזעפו, ודיבר קשות לפני שאר החיילים, וגם "איים" שאם שני החיילים שביזו את "מורשתו של רבין" לא יתחרטו, הוא לא ייתן להם להיות חיילים קרביים.
החיילים היו במבוכה. על דבר כזה מקובל לתת עונש קל – לכל היותר איחור של שעה ביציאה הביתה. אפילו על היעדרות מתפילת שחרית לא מענישים עונש חמור כל כך…
לו היו החיילים מתייעצים איתי, הייתי ממליץ להיכנס לטכס, ורק אם ישמעו דברים שממש פוגעים בהם – ייצאו. כך גם אמרתי לבחורים לפני יציאתם לצבא. למרות זאת, אני מאוד מכבד את החלטתם. יש בהתנהגותם גילוי של אומץ לב ציבורי שכל כך חסר לציבור שלנו.
"החטא ועונשו"
האיום שהם לא יהיו חיילים קרביים אינו נורא כל כך. אמנם נכון שיש מצווה גדולה לשרת ביחידה קרבית, אבל אין צורך להתכופף לשם כך. אי אפשר להתעלם גם מהנוחות שבשירות שאינו קרבי. הם לא יצטרכו לשרת במילואים. במהלך שירותם הסדיר הם יוכלו לסיים מסכתות, ואף להתחיל את לימודיהם באוניברסיטה הפתוחה. בתי הגדולה, שלומדת חשבונאות באוניברסיטה הפתוחה, מספרת שיש לא מעט חיילים ג'ובניקים שתוך כדי שירותם הצבאי מסיימים כמעט תואר ראשון.
לפי התוכנית שלהם, שני תלמידי ההסדר הללו רוצים לשלב תורה עם דרך ארץ. שניהם רוצים להיות אנשי תורה מובהקים, ועם זאת ללמוד מקצועות שונים, האחד פיזיקה והשני פסיכולוגיה. לפי כישרונם, יש סיכוי גדול שהם יצליחו להגשים את תוכניותיהם. היכולת שלהם לעמוד על דעתם רק תסייע להם להגשים את שאיפותיהם לטובה. כשיבואו לאקדמיה, יידעו לקחת את הטוב ולא להיות מושפעים מהרע.
אז לא נורא שישרתו כג'ובניקים. אם עד כה כשמונים אחוז מהדתיים שרתו ביחידות קרביות, ואילו מקרב החילוניים רק עשרים אחוז הואילו לשרת כקרביים, אפשר לחתור לשוויון מלא. כך גם הבחורים שלנו ייפגשו יותר עם כל שדרות הציבור. ביחידות הקרביות הם אחוז גבוה מאוד, ואילו דווקא ביחידות העורפיות ייפגשו עם 'עם ישראל' ויוכלו לקרב רחוקים לתורה ומצוות.
המפקדים אשמים
האיש הרע בסיפור הזה הוא המג"ד. הוא צריך היה להיות שקול ואחראי, למצוא את הדרך 'להכיל' את עמדתם של כל חייליו, ולא לאבד שניים מטובי חייליו. לשם כך הוא מקבל משכורת גבוהה של למעלה מעשרים אלף ש"ח לחודש, ופנסיה מלאה מגיל ארבעים וחמש. לא כדי להתנהג כמו מדריך מופרע, אלא כדי ללמוד כיצד לגבש את חייליו השונים למען בטחון ישראל.
כעת החיילים הנהדרים האלה, לא רק שאינם מוכנים להתחרט, אלא דורשים שמפקדיהם יתנצלו בפניהם על ששפטום בחומרה כזו. הם מוכנים לשרת רק תחת מפקדים שמתייחסים אליהם בכבוד ובאנושיות.
כפי הנראה, האלוף אלעזר שטרן והרמטכ"ל דן חלוץ מקרינים מלמעלה את היחס הבוטה והמזלזל כלפי החיילים הטובים הללו. ואזי הבעיה הלאומית-חברתית שלנו הרבה יותר חמורה.
מכל מקום, הבעיה בוודאי לא תיפטר על ידי התרפסות בפניהם, אלא רק על ידי חיילים בעלי אומץ לב אזרחי כמו השניים הללו.
עמיר פרץ
לאחר שנבחר לראשות מפלגת העבודה, ציפיתי לראות אם יש בו איזו לחלוחית של מסורת. אבל הוא לא הלך לכותל המערבי. במקום זה הלך לקבר רבין ונישק את קברו ואת קבר אשתו.
העומדים למשפט פוליטי
שאלה: האם כדאי למי שמואשם בחסימות כבישים להסכים לעסקה עם התביעה?
תשובה: המלצתי שלא להסכים. לדעתי גם עדיף לבוא למשפט ללא עורך דין ולסרב להודות באשם. הנאשמים הללו הם מיטב הנוער. כמדומה לי שברוב המקרים – אם יורשעו, הממסד השלטוני יפסיד והם ירוויחו. העונשים המקסימליים הם בדרך כלל קלים – כמה חודשים בבית הכלא. הם יוכלו ללמוד שם הרבה תורה, כמו בישיבה. הם יהיו פטורים משירות קרבי, אבל תרומתם לעם היהודי תהיה גדולה יותר.
לקראת הבחירות
לקראת הבחירות הבאות עולה לפנינו שוב בעיית המנהיגות בציבור הדתי. לצערנו לא זכינו עדיין למנהיגות ציבורית שיכולה להעמיד חזון ולחתור להגשמתו. יש שיודעים להיות שתדלנים, וגם זה חשוב. יש שיודעים להצהיר ולגנות מדיניות שאינה נאמנה לארץ ישראל, או מדיניות כלכלית חברתית שאינה תואמת את ערכי התורה והמוסר. גם זה חשוב, אע"פ שבדרך כלל הגינויים מאוד כלליים, ואין בהם ניתוח מעמיק שיורד אל שורשי הבעיות. יש שיודעים לפעול בשירותם של מנהיגים חילוניים, וגם זה חשוב לפעמים, אולם כל אימת שהם צריכים לעמוד על רגליהם עצמם ולהעמיד חזון יהודי – הם מתקפלים ונרתעים.
זאת המציאות. אין להאשים בכך את המנהיגות הפוליטית בלבד, יש לכך שורשים עמוקים יותר. העמדות הרוחניות עצמן עדיין לא נתבררו דיין. למשל, היחס בין תורה ומדע, תורה ועבודה, פמיניזם ומשפחה וכו'. וכשהעמדות הרוחניות אינן ברורות, המנהיגים המעשיים אינם מסוגלים להעמיד חזון וללכד סביבו כוחות גדולים בהתלהבות.
הצורך להתלכד
במצב הזה, שעל אף כל המעלות הגדולות שיש לציבור הדתי לאומי, אין לו עדיין דרך ברורה ומנהיגות, יש לחתור לשיתוף פעולה רחב עד כמה שאפשר. הרי בכל גוון יש ערך ומעלה, וכולם צריכים להסכים כי ביחד ניתן יהיה להשיג הרבה יותר מאשר בפירוד. הרי אחר שנזכה ללבן את הערכים כראוי, יהיה לכל ערך וכל קבוצה מקום מכובד, רק שעתה הדברים עוד לא התלבנו והערכים השונים מופיעים בערבוביה, ומתוך כך יש מחלוקת וקטטות. לכן ראוי שכולם ייקחו אשראי על חשבון האחדות העתידית, ויתלכדו סביב העמדות המשותפות.
ואם הדברים אינם מובנים בדרך חיובית, אז נאמר אותם בדרך אחרת: פוליטיקאים יקרים, אנא חסכו מאיתנו את הקטטות המיותרות שכל כך מעסיקות אתכם. זה לא כל כך חשוב לציבור מי בדיוק יהיה במקום פלוני ומי במקום אלמוני. התוצאות בסופו של דבר די דומות.
כיצד לשתף פעולה
המכנה המשותף הבסיסי צריך להיות התורה, העם והארץ. כלומר, הרמת קרן התורה ולימודה בקרב כל ישראל, תיקון החברה הישראלית, עזרה אמיתית לחלשים, עשיית צדק אמיתי, כפי הדרכת התורה, ויישוב הארץ בכל מרחביה.
דרכי המאבק על שמירת הארץ היתה השאלה שפילגה בשנים האחרונות את הציבור הדתי לאומי. הפתרון הוא לאפשר לכל קבוצה לקבוע את דרכי המאבק שלה, אם מתוך הממשלה ואם מחוצה לה.
דווקא הנכונות להכיר בעמדות השונות, ולתת לכל אחת מהן לבוא לידי ביטוי בלא השמצות וגינויים מופרזים, תאפשר לכולם לשתף פעולה סביב המטרות המוסכמות.
הרצון ליצור אחידות מביא למחלוקת
הרצון ליצור אחידות מביא למחלוקת. דוגמה לכך, המחלוקת הנמשכת עשרות שנים בשאלת החינוך התורני. במקום למצוא את הדרך להכיל בתוך מסגרות החינוך הממ"ד את כל הגוונים, אלה הנוטים להדגיש יותר את לימוד התורה ואלה הנוטים להדגיש יותר ערכים אוניברסליים, נעשה ניסיון לכפות דעה אחת ותוכנית לימודית אחת על כולם. הדבר יצר פילוגים, מחלוקות, מרירות והוצאות כספיות מיותרות. כמה טוב היה לו היו מוצאים את הדרך לתת לכל קבוצה את המקום הראוי שלה, אם בכיתות מיוחדות או בבתי ספר מיוחדים. וכל זאת מתוך כבוד הדדי, שכן רב המשותף על המפריד.
שיתוף פעולה במאבק על ארץ ישראל
גם בעניין המאבק על הארץ, נכון לכבד את כל הצדדים, ולפעול לשיתוף פעולה מרבי תוך ידיעה מראש שיהיו הבדלים משמעותיים בדרכי המאבק. אולם גם לאחר שיתגלעו ההבדלים, ויתכן שחלק מהחברים יישאר בקואליציה וחלק יצא, ישתדלו לשתף פעולה למען החינוך, החברה, וגם למען יישוב הארץ, כל אחד בדרכו.
