לייחד זמן לתפילה בציבור גם בקורס קצינים ● מה שכחו לעשות בסיום טקס השבעה של טירוני גולני ● הלכות תספורת בשלושת השבועות ומנהגי העדות השונות ● האם דין גילוח כדין תספורת?
כידוע, אחוז הדתיים בקורס קצינים לחילות הקרביים גבוה במיוחד. אע"פ כן שמעתי לצערי הרב מאחד מתלמידי ישיבת ההסדר, כי בדרך כלל הם אינם מצליחים לארגן מניין לתפילת שחרית. לכל מחלקה סדר יום שונה, וקשה לחניכי הקורס הדתיים להתאסף בשעה אחת. רק אם יקומו כולם מוקדם יותר משעת ההשכמה, יוכלו להתפלל במניין.
מפקדי הבסיס חושבים כנראה שאם התפילה חשובה לדתיים, ראוי להם שיקומו שעה קודם. אולם אסור להתייחס כך לנושא התפילה. כל דבר חשוב צריך לקבל את היחס הנאות. כאשר אין ברירה, אכן הכל צריך לעמוד על האידיאל ומסירות הנפש. אבל בחיי היום יום אין להעמיד אנשים בפני ניסיונות קשים, גם לא לשם מטרות נעלות כמו תפילה. להפך, כדי לקיים את הערכים החשובים בחיינו, יש ליצור למענם את התנאים הטובים ביותר.
קציני צה"ל הבכירים יודעים שאם משכורתם היתה משכורת מינימום, כמעט ולא היו קצינים טובים לצה"ל. ולכאורה מדוע זה כך, הלא קציני צה"ל ודאי מבינים היטב את ערך שירותם הצבאי ואת תרומתם העצומה לביטחון המדינה, ואם כן מדוע שלא ישרתו תמורת משכורת נמוכה או ממוצעת?
אלא שכאמור, אין לסמוך על מסירות אידיאליסטית שהיא לבדה תחזיק את הערכים החשובים והחיוניים.
צוערי קורס קצינים נמצאים בלחץ של אימונים ומבחנים. הצוערים הדתיים צריכים להתחרות בחבריהם שאינם מתפללים, ויש להם עוד כשעה ביום לחזרות למבחנים. קשה מאוד בתוך כל זה לתאם בכל יום זמן תפילה מיוחד, בהתאם לסדר היום המשתנה. וגם השכמה שעה קודם היא לעיתים דרישה שכמעט ולא ניתן לבצעה.
כדי לתת כבוד לתפילה, צריכים לסדר לה זמן קבוע. אשמח לספר לכם שהמצב השתנה לטובה.
תפילת מנחה בסיום טכס השבעה בחטיבת לגולני
ועוד בעניין צבא ותפילה. לפני כחודשיים הזדמנתי להשבעת טירונים של חטיבת גולני. הטכס היה מרגש. דברי הרב הצבאי היו הטובים ביותר מבחינה ערכית וספרותית. כהורים לבן בכור, בן ישיבה, שזוכה להתחיל לקיים את המצווה נוראת ההוד, התרגשנו מאוד. התפללנו בליבנו שה´ ישמור את חיילינו וישובו כולם לביתם בריאים ושלמים, כשעטרת ניצחון בראשם.
מה מתאים יותר מלהתפלל מנחה בתום הטכס, במיוחד שהטכס נגמר בשעות בין הערביים. דתיים רבים היו בקהל. בטכס השתתפו שתי מחלקות של ישיבות הסדר, ועוד דתיים רבים ממחלקות אחרות ומהסיירת. ניתן היה לארגן מניין גדול מאוד. חשבתי שהיה ראוי שהצבא יארגן בסיום הטכס תפילה מסודרת באמצע מגרש המסדרים, תוך הצעת סידורים למתפללים.
במקום זאת הודיעו לציבור לצאת מהאזור ולרדת לאזור המנגלים והמסעדות. שם, בתוך הערבוביא הדחוסה והעשנה, לא היה שייך להתפלל. תוך כדי יציאת הקהל התארגנו מספר מניינים. כיוון שלא ניתן היה לקבץ את כולם, חלק איחרו, חלק התארגנו להקמת עוד כמה מניינים, ובתוך כל זאת איזה רס"ר עצבני החל לצעוק ברמקול שעל כולם לפנות את הרחבה. קשה היה להתרכז בתפילה. החזנים היו צריכים לצעוק כדי שמישהו יוכל לשומעם למרות צעקות הרס"ר.
האמת, קצת קנאתי בחטיבות אחרות שעורכות את טכסיהן ליד הכותל. שם זוכים כל ההורים להתקרב אל שריד בית מקדשנו ולהתפלל לידו. אם לזה לא זכינו אנו, הורי גולני, לפחות שיארגנו תנאים לעריכת תפילה מכובדת. הרי ידוע שגם ביום זה החמה עומדת לשקוע, והאנשים לא יספיקו להגיע לבתי הכנסת לתפילת מנחה.
מתי אסור להסתפר לפי מנהג ספרדים ואשכנזים
תקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח תקנא, ג), שלא להסתפר מתחילת השבוע שחל בו תשעה באב, וכן נוהגים ברוב קהילות הספרדים.
ומנהג אשכנז להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות (רמ"א תקנא, ד).
גם בין הספרדים יש שהחמירו בזה: במרוקו נהגו שלא להסתפר בכל שלושת השבועות (קצשו"ע טולידנו ח"ב שפז, ח). והרב משאש כתב שכך נהגו החכמים והזקנים, ופשוטי העם החמירו רק מראש חודש (שמש ומגן ח"ג או"ח נד). ומנהג האר"י שלא להסתפר בכל שלושת השבועות, וכידוע יש מהספרדים שנוהגים על פי מנהגי האר"י (הלכות חגים כה, כב).
איזו תספורת אסורה ואיזו מותרת
לא רק שער הראש והזקן כלול באיסור התספורת, אלא כל שער שבגוף אסור לספר. אמנם כאשר השפם מפריע לאכילה מותר לספרו אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב (שו"ע תקנא, יב-יג). וכן מותר לאשה לקצר את שער ראשה שמפני אריכותו התחיל לצאת מכיסוי הראש. וכן מותר לאשה להסיר מפניה שערות שמכערות את יופיה (מ"ב תקנא, עט; כה"ח מז. וע´ בתורת המועדים ה, כו).
האם גילוח בשלושת השבועות בכלל האיסור
לדעת הרבה פוסקים אין הבדל בין תספורת לגילוח, ולמנהג אשכנז וחלק מהספרדים שניהם אסורים בכל משך שלושת השבועות (ע´ כה"ח תקנא, סו; תצג, יט). וכן נוהגים רוב בחורי הישיבות והמדקדקים במצוות.
אולם מנגד יש סוברים שלכתחילה ראוי להתגלח בכל ערב שבת בשבתות שלפני ראש חודש אב. כי הנימוק שהובא בפוסקים לאיסור תספורת אפילו לכבוד שבת, הוא מפני שממילא אין מסתפרים לפני כל שבת, ואם כן אין בזה צורך לכבוד שבת (מ"א תקנא, יד). והמתגלחים בודאי רגילים להתגלח לפני כל שבת, ולפי זה יהיה מותר להם להתגלח לכבוד שבתות שבחודש תמוז (וכך משמע שדעת הפרי מגדים, וכן משמע מבאור הלכה תקנא, ג)
ועוד, שיש אומרים שכל המנהג שלא להסתפר נוגע רק לתספורת, שיש בה חגיגיות מסוימת, ולא לגילוח, שאין בו שום חגיגיות אלא רק הסרת הניוול. ועוד סברה, שיש שמצטערים מאוד כשאינם מתגלחים, ואולי אפשר להשוות את הגילוח לתספורת השפם שמפריע לאכילה. ובנוסף לכך, אי אפשר להתעלם ממנהג רבים מהספרדים, שנוהגים איסור תספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
הלכה למעשה: לנהוג כהורים
מעיקר הדין נראה לעניות דעתי, שמותר ואף רצוי להתגלח לקראת השבתות שלפני ראש חודש אב. והמיקל להתגלח בכל יום עד ראש חודש אב כפי שהוא רגיל בכל השנה, יש לו על מה לסמוך.
ושמעתי מהרב רבינוביץ´ שליט"א, ראש ישיבת מעלה אדומים, הדרכה טובה למעשה: שכל אחד ינהג כאביו, שכיבוד הורים חשוב יותר. כי אם האב מחמיר והבן יקל, יש חשש ששינוי המנהג יצער את האב, וייראה הדבר כאילו האב לא הצליח לחנך את בנו להמשיך בדרכו. וכן להפך, כאשר האב מקל ובנו מחמיר, נראה הדבר כאילו הבן מודיע ברבים שהוא צדיק יותר מאביו. ואמנם כאשר מדובר בהלכה מוסכמת, אזי אין עצה, ועליו לקיים את ההלכה. אבל כאשר הדבר שנוי במחלוקת, מוטב שינהג כאביו.
קידוש ה´ שאינו מתבייש
עוד חשוב להוסיף, שלמרות שמעיקר הדין נראה בעיניי שעדיף להתגלח לכבוד שבת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכיום ההימנעות מגילוח הפכה לסימן האבלות המובהק. ויש בזה צד של קידוש ה´, שהכל רואים את סימן האבלות, ונזכרים בחורבן בית המקדש. ובמיוחד גדל קידוש ה´ כאשר מדובר באנשים מכובדים שנפגשים עם הציבור הרחב, ומראים לעיני כל שאין הם מתביישים בשמירת המנהגים.
פעם הגיעו להר ברכה בימי ספירת העומר כל ראשי מחלקת החטיבה להתיישבות, רובם חילונים, ובראשם יו"ר החטיבה אברהם דובדבני. הוא הקפיד שלא לגלח את זקנו, וכשקם לדבר, אף הזכיר את תלמידי רבי עקיבא שמתו בעוון שלא כיבדו כראוי זה את זה. ללא ספק היה בזה קידוש ה´ והבעת נאמנות מופלאה למנהגי אבות.
מכל מקום, מי שבוחר להתגלח לכבוד שבת, טוב שידקדק ללכת עם ציציות בחוץ, כדברי השולחן ערוך (או"ח ח, יא), כדי להרבות קידוש שם שמים בדרך זו.
גילוח אחר ראש חודש אב
אחר ראש חודש אב, ברור שעל פי מנהג אשכנז אין להתגלח, ואפילו לא לקראת שבת חזון. יתר על כן, מנהג אשכנז היה שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון (רמ"א תקנא, א). ואמנם אין נוהגים כן כיום, אבל אפשר ללמוד מכאן שאין להתגלח לקראת שבת חזון.
ואף לספרדים, יש מקום להחמיר שלא להתגלח מראש חודש אב. ואמנם השולחן ערוך (או"ח תקנא, ג)
כתב להחמיר בתספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב. אולם כבר למדנו שיש קהילות ספרדיות שנהגו להימנע מתספורת בכל שלושת השבועות, והמקלים במרוקו נהגו להסתפר עד ראש חודש אב. ויסוד לכך מובא באחד הראשונים, בעל ספר כלבו, שחי בפרובנס ולמד אצל גדולי ספרד, וכתב שנהגו שלא להתגלח לפני שבת חזון כדי להגיע לתשעה באב מנוולים (הובא בבית יוסף תקנא, יד).
ונזכה שיתקיימו בנו דברי חז"ל (תענית ל, ב): "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".
