לא להחמיץ את המצווה

גם מי שנוסע לפסח חייב בבדיקת חמץ ● האם אפשר להיפטר מחובת הבדיקה ע"י מכירת החמץ לגוי ● מוטב לקיים את המצווה ולא להיפטר ממנה ● מחירה של מצווה ● בדיקת חמץ למתאכסנים במלון ● עוד עדויות על יחס הערצה של הרב שלמה זלמן אוירבך לרב קוק, מפי בניו ומפי עדים מהימנים ● הרב קוק בעיני הרב אוירבך: איש אשכולות שגדולתו ניכרת מכל צד שבוחנים אותו

הנוסע מביתו לכל הפסח חייב בבדיקת חמץ

הנוסעים מביתם לכל ימי הפסח, אע"פ כן חייבים לקיים בדיקת חמץ, שהרי אם יישאר כזית חמץ ברשותם יעברו עליו בשני איסורי תורה: בל ייראה ובל יימצא. 

ואמנם כל ישראל מבטלים את החמץ בערב פסח, באמירת נוסח "כל חמירא", שעניינו לומר שהחמץ נחשב עבורנו כעפר הארץ והפקר, וממילא גם אם יישאר בבית כזית חמץ, לא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא, שהרי הוא נחשב כעפר שאין עוברים עליו באיסור. אלא שחכמים תקנו שלא להסתפק בביטול החמץ, אלא הצריכו בנוסף לביטול גם לבדוק את החמץ ולבערו, כי חששו שמא יהיו אנשים שיאמרו את הביטול מן השפה ולחוץ, ובלבם יחשבו לאכול את החמץ אחר הפסח, ונמצא שעברו על איסור בל יראה ובל ימצא. לפיכך גם מי שאינו מתכוון לשהות בביתו בימי הפסח חייב לבדוק את החמץ ולבערו מביתו.

האם מכירת החמץ לגוי פוטרת מבדיקת חמץ

שאלה: ישנם אנשים שנוסעים מביתם לכל החג, ורוצים להיפטר מבדיקת חמץ. האם על ידי שימכרו את כל החמץ שבביתם לגוי, יוכלו להיפטר ממצוות בדיקת חמץ?

תשובה: נחלקו בזה הפוסקים. לדעת אבי העזרי ובעל השלחן ערוך, חובת הבדיקה חלה על כל יהודי שהיה ברשותו בית בשלושים יום שלפני הפסח. ולכן אפילו מי שמוכר את ביתו לנכרי – אם אין לו בית אחר שחייב בבדיקה, צריך לקיים את מצוות הבדיקה באותו הבית שהוא עומד למכור לנכרי. ולדעת בעל הטור והרמ"א חובת הבדיקה חלה על הבית, ולכן מי שאין ברשותו בית בערב פסח פטור מבדיקה, ולפיכך המוכר את ביתו לגוי אינו צריך לבדקו (טור שו"ע תלו, ג. וע' פניני הלכה פסח ד, 8, שכיוון שהוא מוכר את החמץ שבביתו, הרי זה כמו שהגוי נכנס לתוך ביתו). 

על פי כללי ההלכה, כיוון שאנו מבטלים את כל החמץ שברשותנו – ממילא חובת הבדיקה מדברי חכמים, ובספק בדברי חכמים הלכה כמיקל, ולכן רשאי אדם להיפטר מחובת הבדיקה על ידי מכירת כל הבית.

אולם כדי לצאת ידי כל הדעות, וגם כדי לזכות במצוות הבדיקה, יותר טוב שהמתכננים לצאת מביתם לכל הפסח ימכרו את החמץ שבכל הבית חוץ מחדר אחד, ובחדר זה יקיימו מצוות בדיקת חמץ.

טוב להישאר בבית בליל י"ד כדי לזכות בבדיקה בברכה 

הנוסעים מביתם לכל החג, מוטב שייצאו מביתם ביום י"ד, וכך יוכלו לקיים בליל י"ד את בדיקת החמץ בברכה. אבל אם ייצאו מביתם לפני ליל י"ד, יבדקו את החמץ בלילה שלפני צאתם, ולא יברכו על הבדיקה, מפני שאין מברכים על בדיקה שלפני ליל י"ד.

ואל יהיה הפסד המצווה והברכה קל בעינינו, שכן למדנו שהחוטף מצווה וברכה מחברו, חייב לשלם לו עשרה זהובים. וכך מסופר בתלמוד (ב"ק צא, ב) על אחד ששחט עוף והתכוון לקיים את מצוות כיסוי הדם, ופתאום בא חברו וקדמו וכיסה את הדם. וחייב רבן גמליאל את חוטף המצווה לשלם עשרה זהובים. ושווי עשרה זהובים הוא בערך כאלפיים ש"ח.

וכן למדנו במסכת חולין (פז, א) ששווי ברכת המזון, לברך את ארבעת הברכות בציבור, הוא ארבעים זהובים. אמנם למעשה אין אפשרות להוציא ממון זה ממי שחוטף מצווה או ברכה מחברו, אולם אפשר ללמוד מכאן עד כמה גדול ערכה של מצווה וברכה.

מעשה בעני שחטף את מצוות בדיקת חמץ מחברו העשיר

החיד"א בספרו ברכי יוסף (תלד, ה) מספר כי הועלתה שאלה משני אנשים, אחד עשיר ולו חמישה עשר חדרים, והשני עני ולו חדר אחד. ושניהם התחילו לבדוק חמץ ביחד, אלא שהעני סיים כמובן לבדוק את חדרו במהירות, וכשראה שחבירו העשיר עדיין מתעכב בבדיקת חדרו הגדול, הלך ובדק כמה חדרים מחדריו של העשיר, כדי להוסיף ולזכות במצוות בדיקת חמץ וכדי לסייע לעשיר. כשבא העשיר לבדוק את החדרים הללו, סיפר לו העני בשמחה, כי כבר בדקם. והעשיר קצף וכעס על העני, שהיאך חטף ממנו את המצווה, ומי נתן לו רשות לבדוק חמץ במקומו, ורצה לתובעו לדין על כך. 

אלא שבזה לא הסתיים הסיפור, מפני שלמחרת נקרא העשיר לבוא אל השר, ונתעכב בענייניו ושכח לבטל את חמצו בזמן. ושוב, כאשר העני ראה שחבירו העשיר מתעכב לחזור לביתו, קפץ וביטל את החמץ עבור העשיר לפני סוף הזמן. עתה כבר שכח העשיר את תביעתו כנגד העני, ורצה לשאול האם הביטול של העני הועיל בעבורו להצילו מאיסור חמץ. והשיב החיד"א, שהואיל והעשיר לא מינה אותו לבטל עבורו אינו יכול לבטל בשבילו, ובמיוחד שגילה את דעתו אחר בדיקת החמץ שאין הוא מעוניין שחבירו יחטוף לו מצוות ויקיימן במקומו.

השוכר חדר בבית מלון

השוכר חדר במלון בפסח, כיוון שהתחייב בתשלום, והחדר הועמד לרשותו ונתנו לו מפתח לפותחו ולנועלו, ורק בהסכמתו מותר לזרים או לעובדי המלון להיכנס לחדרו – דינו כשוכר בית. ולכן מצווה עליו לבדוק את חדרו בליל י"ד בניסן בברכה, ואחר הבדיקה יבטל את כל החמץ שאולי נשאר ברשותו ולא הצליח למוצאו בבדיקה. 

ואם הגיע למלון באמצע הפסח, ישאל אם בדקו את החדרים מחמץ. ואם רק ניקו אותם בלא לבודקם מחמץ, יבדוק בעצמו בברכה.

חולה המאושפז בבית חולים

יבדוק הוא או שליח מטעמו בליל י"ד את חדרו וארונו, אבל לא יברך על הבדיקה, משום שהחדר אינו עומד לרשותו, ובכל עת יכולים להזיזו לחדר אחר או להכניס לשם חולים נוספים.

המתגוררים בפנימיות

בחורים או בחורות המתגוררים בפנימיות, אם הם או הוריהם משלמים עבור כך – דינם כשוכרים, ואם יישאר בחדרם חמץ בשיעור כזית יעברו עליו בבל יראה ובל ימצא, ולכן חובה עליהם לבדוק את חדריהם לפני הפסח. אם הם נשארים שם עד יום י"ד, יבדקו בליל י"ד בברכה. ואם הם יוצאים מהפנימיה מספר ימים קודם לפסח, יבדקו בלילה האחרון לפני צאתם בלא ברכה (פניני הלכה פסח ד, יג).

עוד על יחסו של הרב אוירבך זצ"ל למרן הרב קוק זצ"ל

בעקבות הדברים שכתבתי לזכרו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, בהם ציינתי בקצרה את יחסו למרן הרב קוק זצ"ל, שהיה כפי הנראה הדמות הנערצת ביותר על משפחת הרב אוירבך, קיבלתי, יחד עם דברי תמיכה ועידוד להמשך כתיבת סיפורים אודות גדולי ישראל, גם מספר הערות וקושיות. 

עיקרם היה שלא יתכן כי הרב קוק היה נערץ על הרב אוירבך באופן מיוחד. והיו מבני משפחתו (אמנם הרחוקים) שטענו כי הם יודעים שהרב אוירבך לא היה קשור לרב קוק, והתייחס אליו בכבוד כפי שהתייחס לכל תלמיד חכם, לא יותר. לפיכך באתי להוסיף מעט דברים בעניין זה. 

מספר עובדות

הרב אוירבך נולד בשנת תר"ע. בהיותו בן תשע, בשנת תרע"ט, נתמנה הראי"ה קוק לרבה של ירושלים, ובהיותו בן עשרים וחמש, בשנת תרצ"ה נפטר הרב קוק זצ"ל. 

בכל אותן שנים שהיה הרב קוק רבה של ירושלים, רובם של היראים ותלמידי החכמים בירושלים, ובכללם משפחת הרב אוירבך, חיו בצלו של מרן הרב קוק, שמעו לפסקיו ולמדו מאורחותיו. הרב קוק היה מסדר קידושיו של הרב אוירבך, וכן היה הסנדק בברית המילה של בנו הגדול, הרב שמואל אוירבך. 

הבחנתו המפוקחת והמעמיקה ויחסו לרב קוק

ביקש הרב משה צבי נריה זצ"ל מבנו הרב פתחיה, שיתעניין אצל הרב מרדכי אוירבך על מה ששמע מאביו הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ביחס לרב קוק. ואלה היו דבריו, כפי שכתבם הרב פתחיה נריה: 
"יחסו של אבא לכל אדם היה יחס של כבוד. כל הבאים אליו מכל החוגים התרשמו מאוד מהיחס החם והלבבי שלו. אולי בזכות מידה זו זכה לכבוד הגדול שניתן לו מכל החוגים. מאידך, יש צד שאנו הכרנו בו, שלא היה מתפעל מאנשים, רבנים וגדולים, לא לטוב סוחף ולא להיפך.

"יש שנוטים לראות אנשים בצבע אחיד. אם הוא גאון, אז הוא גם צדיק ובעל מידות וכו'. אם הוא צדיק, אז הוא גאון וחכם וכו'. אם הוא מגלה גאונות או צדיקות בתחום מסוים – כנראה שהוא גאון וצדיק בכל התחומים. וכן להפך, אם יש חיסרון בתחום מסוים, רואים כאילו חסר בכל התחומים. לאבא היה הכושר המיוחד – ראיה מפוקחת מאוד, הרואה את המעלות מצד אחד אך מבחינה גם בחסרונות וגם בדרגות השונות, בכל תחום בפני עצמו. דהיינו, לכולם התיחס בכבוד ובלבביות, אך לא התפעל גם מכאלה שאחרים התפעלו מהם מאוד. 

"אחד שהוא היה מלא התפעלות ממנו – היה הרב קוק.

"הוא ראה בו איש אשכולות. מאיזה צד שלא תתבונן בו, תראה את יחידותו, את גדלותו.

"מיוחד בגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר, בדקדוקי ההלכה ובכוחות ההתמדה, שולט בכל מכמני התורה".

הרב אוירבך מתפעל מדרכיו של הרב קוק

עוד סיפר הרב מרדכי אוירבך שהוא "זוכר שאביו היה מתאר בהתפעלות את הרב בחג השבועות. איך במהלך הלילה היה עומד ודורש כל הלילה בלא הפסק על ספר המצוות לרמב"ם. הלימוד היה מתפשט לכל המרחב התורני, והיה כמעין המתגבר בתורה (בשנתו האחרונה, הגיע בלימוד רק לשורש השלישי…).

ולאחר הלימוד כל הלילה – תפילה, סעודת חג, קבלת פני אורחים שבאו לברך ולהתברך לכבוד החג עד שעות אחר הצהרים, ואז הלך לדרוש דרשת חג בחורבת ר' יהודה החסיד בלא הפסק ויגיעה".

"כשבא (הרב אוירבך) לרב לקבל הסכמה על ספרו, 'ננזף' קצת על ידי הרב (שהתפעל ממנו) מדוע איננו מגיע אליו יותר".

"בתחומים שונים ניסו גורמים שונים להפעיל עליו (על הרב אוירבך) השפעות בכיוונים שונים. בתחום הזה של יחסו אל הרב, למדו מהר שעל כך אין על מה לדבר…"

"היה (הרב אוירבך) בהתפעלות גדולה מהדיקדוק שלו (של הרב קוק) במצוות. כדוגמא הביא את הסיפור על כך שבט"ו באב שלפני פטירתו, אף שהיה חולה מאוד, הזכיר את ההלכה המובאת ברמ"א שיש להוסיף בלימוד הלילה מיום זה ואילך, שכן הלילות מתארכים, התחזק במיטתו וביקש להביא לו גמרא כדי להוסיף בלימוד".

"סיפר בשם הרב בנגיס: לעת זקנותו של הנצי"ב היתה התייעצות בין גדולי וולוז'ין מי יוכל להיות הממשיך בראשות ישיבת וולוז'ין, והיתה הסכמה בין כולם כי הרב קוק הוא המתאים להיות ראש הישיבה" (בעת פטירתו של הנצי"ב בתרנ"ג, היה הרב קוק בן עשרים ושמונה).

סעודה שלישית ובקיאות ועמקות בחכמת הנסתר

עוד סיפר הרב מרדכי אוירבך כי אביו "לא היה יכול ללכת הרבה אל הרב, כי מצד אמו היו מגדולי המתנגדים לרב. אבל לסעודה שלישית, כשהחשיך, היה הולך.

פעם שם ליבו לכך שלא כרגיל, אין הרב הולך מבית המדרש למקום הסעודה דרך הפרוזדור, אלא עוקף חלק מן הפרוזדור על ידי מעבר דרך מרפסות וחדרים. עניינה אותו סיבת העיקוף, ואז ראה שבתחילת הפרוזדור עמד ילד קטן בתפילת שמונה עשרה והרב לא רצה לעבור לפניו…"

עוד על ההתרשמות של הרב אוירבך מגאונותו המופלאה של הרב קוק, סיפר ר' יהושע הרשקוביץ, יו"ר המועצה הדתית ברמת הגולן, ששמע מהרב אברהם דוב אוירבך אב"ד טבריה, שאביו, הרב שלמה זלמן אוירבך אמר על הרב קוק ש"ידע את הזוהר מילה במילה". עוד סיפר: "בשבת פרשת כי תבוא, האריך הרב בדרשת סעודה שלישית. במוצאי שבת לאחר ההבדלה בא אחד (הלמדנים החריפים) ב'טרוניה' אל הרב, מה החידוש בדרשתו, הלא כך דרש כבר לפני שנתיים, ובכלל דבריו הם דברי ה'ליקוטי תורה' (של האדמו"ר הזקן מחב"ד, שספרו היה מונח תדיר על שולחן מרן הרב). 

"הרב חזר על דברי ה'ליקוטי תורה' מילה במילה, אח"כ חזר על דרשתו מלפני שנתיים ועל דרשתו האחרונה, ושאל האם הדרשות הן אותו דבר?". 

עוד סיפר כי אביו, הרב אוירבך, "אמר על הרב קוק שהיה היחיד שידע ללמוד את חכמת הקבלה ואת חכמת ההגדה לעומקה של הלכה".

צער על חסרון ההכרה בגדלותו של הרב קוק

גם הרב משה צבי נריה כתב בליקוטי הראי"ה חלק ג' (עמודים 97-104) על יחסו של הרב אוירבך לרב קוק.

"בהזדמנויות שונות הביע הגרש"ז ז"ל את צערו על שהציבור החרדי אינו מתייחס כראוי לשמו ולזכרו של הרב, והדור הצעיר שבישיבות אינו יודע כלל על גדולתו. כיוצא בזה הצטער גם על אלה שנתפסו לצד הרעיוני-הגותי של הרב, והסיחו דעתם מצדו הרבני התורני, מהיותו גאון מיוחד ופוסק מובהק, וכן מיראת השמים המופלגת שלו" (ע' 98). דברים אלו אמר בקיצור גם הרב מרדכי אוירבך.

עוד סיפר הרב נריה, כי בשיחה האחרונה שהיתה לו עם הרב אוירבך דיברו על הרב איסר זלמן מלצר, שבכמה מקומות כינה את הרב קוק 'שר התורה'. הוסיף הרב אוירבך בהתרגשות: "רבי איסר זלמן איז דאך גיווען דעם רב'ס אחסיד" (הגרא"ז הלא היה חסיד של הרב). (שם ע' 104). 

אין בידי ידיעה ברורה האם כך היה תמיד, אבל ישנן מספר עדויות שהרב אוירבך אמר סתם "הרב" כשהתכוון למרן הרב קוק זצ"ל. 

עוד שתי עדויות

שמעתי עדות אישית מקרוב משפחתי, ששמע בעצמו מהרב אוירבך זצ"ל שאמר: "אני מפחד מיום הדין על שלא מחיתי על ביזוי כבוד הרב (קוק) זצ"ל." ואח"כ הוסיף דוגמא: "היה מקרה מסוים שהתפרסמה חוברת (השמצות) כנגדו, והכרתי את העניין וידעתי שזה לא היה נכון, אבל לא מחיתי… ". אח"כ הוסיף שאין לו כוח לזה.

בהקשר לזה יש להוסיף: הרב זקש ראש ישיבת בית זבול סיפר, כי פעם פגש את הרב חיים קרויזווירט זצ"ל (שימש ברבנות בבלגיה, והיה אחד מגאוני הדור) בצאתו מביתו של הרב אוירבך, וסיפר לו הרב קרויזווירט כי הוא משתומם למשמע דברי ההערכה המופלגים שאמר הרב אוירבך על הרב קוק, והוסיף כי לא הכיר עד כה את גדולתו של הרב קוק זצ"ל.