אנו זוכים השבת לקבלת התורה, התורה שעתידה לשנות את כל העולם ואת כל המציאות, התורה שהיא מטרת העולם, שהעולם נברא כדי ליישם אותה, ולכן הוא נברא בהתאמה מוחלטת אליה.
התורה מקדימה לקבלת התורה את השליחות שלנו כאומה, ורק לאחר מכן ניתנת התורה, כפי שאנו אומרים בברכה המעולה שבברכות התורה – 'אשר בחר בנו מכל העמים' – ואך ורק מתוך הבחירה הזאת, מתוך השליחות הלאומית שלנו הקב"ה – 'ונתן לנו את תורתו'.
כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
משה רבנו, מתבקש להודיע לישראל את ייעודם ושליחותם, ראשית הפנייה אליהם היא כבית יעקב ובני ישראל, להדגיש את אבי האומה, את שורשם של ישראל, ויעקב נקרא כאן בשני שמותיו, לומר לעם ישראל, אתם בניו וממשיכיו של יעקב-ישראל, של מי שהחל את חייו כיעקב, משתרך אחר אחיו, שידו אוחזת בעקבו, אך סיים את חייו כישראל, כמי שלחם ונאבק עם כל מי שמנסה להחליש ולעמם את אורו של הטוב, את אור ה' בעולם ויצא וידו על העליונה!
גם אתם ממשיכים את המאבק הזה, את המאבק בין האור לחושך, בין הטוב לרע, ותוכלו לו, ייתכן שתעברו זמנים מורכבים, זמני יעקב, אך בסופו של תהליך אתם בני ישראל!
ואז אומר ה' לישראל, אתם כבר חוויתם את זה, הייתם עבדים משועבדים, הועבדתם בפרך, ילדיכם הושלכו ליאור, אך אני הוצאתי אתכם כדי שתהיו עמי, כדי שתהיו עם ה' – מטרת היציאה, הייתה להביא אתכם אליי!
וכך בכל הדורות הקב"ה גואלנו, כדי להביאנו אליו, כדי שנעשה את ייעודנו כעם ה'.
ומהו אותו הייעוד, עם ישראל ששומר את דבר ה', מקיים את הברית העמוקה בין ישראל לקב"ה, תפקידו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם שמוקדש כולו לה', כמו שהאיש מקדש את אשתו ומייעד אותה אליו בלבד, כך הקב"ה קידש אותנו, ותפקידנו כעם ה', לחבר את כל העמים ואת כל המציאות לקב"ה, לאור והטוב האלוקי – ממלכת כוהנים – כפי שהכוהנים מחברים את ישראל לקב"ה, אנו כוהני העולם – המחברים את כל העולם לדבר ה'.
היינו מצפים שאומות העולם, יכירו ויכבדו את ישראל על תפקידם, ייעודם ושליחותם, אך למרבה ההפתעה אנו מוצאים שנאה נוראית, שאין דומה לה, לעם ישראל, אנטישמיות, שחושפת את כל הרוע, האכזריות וחוסר האנושיות שבאנושות, שנאה עזה שמולידה שוב ושוב זוועות, שאין דומה להם.
וכאן נשאלת השאלה מדוע השנאה הנוראה הזאת?
הגמרא במסכת שבת עונה תשובה מפתיעה מאד:
אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי 'הר סיני'?, אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. 'הר ניסאי' מיבעי ליה!? אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל. 'הר סימנאי' מיבעי ליה !?…רב חסדא, ורבה בריה דרב הונא, דאמרי תרווייהו: מאי 'הר סיני'? – הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו.
השנאה הנוראה לישראל החלה דווקא מאותו רגע עליון ונשגב, בו עם ישראל כשליחי האנושות כולה קיבלו את התורה, והדבר צריך הסבר, מדוע השנאה הנוראה מתחילה מכאן?
הרב קוק במאמרו 'הר סיני', מבאר את הדברים, וננסה להסביר את הדברים בדרכו.
התורה ניתנה במדבר, במקום המופקר לכל, כדי ללמד אותנו שהתורה נועדה ונצרכת לכל העמים, לכל האנושות.
תוכנה הפנימי של תורה הוא עיון ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה. לא עניין עליון ומופלא מן האדם יש כאן כ"א ענין הולם את האדם, אשר מבלעדו יחשב לחיה רעה,
ודווקא בשל העובדה שהתורה מתאימה ונצרכת לכל העמים, עם ישראל, בעצם מהותם וחייהם מציבים דרישה נוראה וחריפה לאומות העולם, דרישה ותביעה לשנות את דרכם, לשנות את חייהם, להיות טובים ומוסריים, להיות בעלי חסד ואמונה, להיות אחרים.
והדרישה הזאת מעוררת שנאה עזה, שנאה שמבקשת להשמיד את ישראל, כדי לא לעמוד מול הדרישה הזאת, מי שביטא את זה באופן הבהיר ביותר, הוא היטלר, יימח שמו וזכרו, שאמר באופן מפורש:
אמנם כן, ברברים אנו! תואר כבוד הוא לנו! – אני משחרר את בני האדם מכבלי הרוח, מן העינויים הנאלחים והמשפילים של חזיון שווא שנקרא 'מצפון ומוסר', כי שני מומים הטילה היהדות בבני אדם: בגוף ע"י המילה, ובנפש – על ידי המצפון, שאינו אלא המצאה יהודית… המלחמה על השלטון בעולם נערכת רק בינינו בין שני המחנות הללו בלבד, בין הגרמנים והיהודים. כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת.
היהודים הביאו לעולם את המצפון ואת המוסר, את הדרישה להיות בעלי חסד, רחמנים, אמפתיים ומתחשבים, לראות את הכאב של היתום והאלמנה, של הגר והעני ושל כל חלש ונדכה.
והדבר מצריך לעדן ולרומם את הטבע האנושי, שיכול להיות אכזרי ואגואיסטי, שיכול לנצל ולהשפיל, לשעבד ולהכאיב.
יסוד קבלתה של תורה בהר סיני, במדבר, היה תוכן מבליט, כי מקורה של תורה הוא מקור מים חיים לכל משפחות האדם, רק אם יסורו מדרכי רשע, ולא ירצו ללכת בשרירות לב, להרע להזיק ולחבל. ומתוך שדווקא בתו האדם הכללי ובצלמו האלוקי פגמו העמים כולם בהתרחקם מן התורה, על כן ירדה שנאה לאומות העולם דווקא מהר סיני…
הכאב הכי גדול הוא כאב הבושה והמצפון, ועם ישראל בתביעתו המוסרית, מעורר באנושות תחושה מעיקה וכואבת של אשמה ובושה, של מוסר ומצפון, ולכן הם רוצים להשמידו.
תפקידנו לקבל את התפקיד באהבה ובאחריות, למרות השנאה שהוא מעורר עלינו מן העמים, סוף הטוב לנצח!
וככל שאנו נעשה את תפקידנו כראוי, כך יתקצרו ימי הסבל והשנאה, ונשפיע אור וטוב לעולם כחפצינו.
לעשות את תפקידנו, זה לקבל את התורה כולה, ולהאיר לעולם כאומה את אור ה', ואז נזכה ותתקיים בנו הנבואה:
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹוקי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ͏ִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
במהרה בימינו!
