בתוך קורבנות ראשי חודשים שמופיעים בפרשה מודגש שעיר עיזים לחטאת לה', ההדגשה היא על ידי הבדלתו מכלל קורבנות ראש חודש, קורבנות ראש חודש נסגרים בפסוק חותם:
"זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".
ואז אחרי החתימה כתוב:
וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ.
הרש"ר הירש בפירושו מבאר את חשיבותו של שעיר החטאת ואת המסר שהוא בא להעביר לנו.
בכדי להבין את דבריו היטב יש להקדים שהרש"ר הירש רואה בראש חודש את הביטוי ליכולת שלנו להתחדש, ליכולת שלנו לחדש את הקשר בין הקב"ה לישראל, כדמיון ההשפעה והקשר בין החמה (מקור האור, שהיא המשל לקב"ה) לבין הלבנה (מי שמקבל ומושפע מן האור, שהיא המשל לישראל).
״החדש הזה לכם ראש חדשים״…ההתחדשות הזאת של הלבנה תהיה ׳לכם׳ ראשית של התחדשויות. הווי אומר, על תפיסתכם בהתחדשות הלבנה לעורר אתכם לקבל על עצמכם התחדשות דומה; על ידי תפיסה זו עליכם לקבוע חדשים לעצמכם. לא נאמר ״החדש הזה ראש חדשים״, אלא ״החדש הזה לכם ראש חדשים״. הדבר שעלינו לייסד אינו מחזור אסטרונומי של חודשים, אלא את החודשים שלנו…".
מתוך ההבנה שזו תפקידו של ראש חודש, מתוך ההבנה שזה החידוש הגדול של עם ישראל בעולם, שאפשר וצריך להתחדש, ממילא מובן גם התפקיד של שעיר החטאת לה'.
…ללמדנו שכדוגמת הלבנה, אנו מסוגלים להתחדש ולזכות באור אחַר כל חושך. כך הוא לימד אותנו את האמת הגדולה, שגם החוטא עודנו ״לה׳ ״, ולא עוד אלא אפילו החטאת היא ״לה׳ ״; שכן ״חטאת״ היא היכולת לחטוא, הצורך בכפרה, והאפשרות להתכפר ולהתרומם מתהומות החטא.
אם נתבונן בדבריו של הרש"ר הירש, נראה דבר מופלא, ההודאה הראשונה שלנו לה' היא על היכולת לחטוא, החירות לחטוא, היא מתנה אלוקית גדולה לאדם, כי רק מי שיכול לבחור ברע, יש משמעות לבחירותיו בטוב.
״חטאת״ זו היא ״לה׳ ״: היא מתנת חסד עליונה שה׳ העניק לנאצל שבברואיו, האדם. שכן עליונותו של האדם ויחודיותו העיקרית היא החירות: על ידי הפעלת רצונו בן־החורין הוא מסוגל להישאר בפסגת הטוב המוסרי; בידו לסור מרע ולעשות טוב בחירות. אך חירות זו נמצאת רק באדם, שיש בו גם את היכולת לחטוא. שכן כוח החושים מגרה את האדם בפיתוייו, אך האדם ניחן בכוח להתנגד לו בהחלטת רצונו בן־החורין. על ידי הפעלה חוזרת ונשנית של כוח זה, הוא רוכש את מעלת הטהרה המוסרית וזוכה לקרבת ה׳.
יכולתנו לחטוא היא ההופכת אותנו לנזר הבריאה, היא ההופכת אותנו למובילי העולם הזה. אנו יכולים לחטוא, ואנו יכולים לשוב בתשובה ולהתעלות, אנו יכולים גם להפוך את הזדונות לזכויות!
אם נדייק יותר, חז"ל אומרים ששעירי ראשי חודשים באים על טומאת מקדש וקודשיו, שאנו לא יודעים עליהם.
מה הרעיון, לכפר על חטא שאנו לא יודעים עליו?
יש כאן הבנה עמוקה בנפש האדם ומציאותו, הקב"ה ברא את האדם עם נשמה עליונה וגוף חומרי, המפגש עם הגוף, עם העולם החומרי, יוצר מציאות שבה יש לחומריות וליצרים שלנו, מקום גדול בחיינו, יתר על כן, הם ברירת המחדל שלנו, כל פעם שאנו לא בוחרים באופן אקטיבי בטוב, אנו עלולים להימשך לחומרי.
המחקרים היום אומרים שרוב גדול של פעולתנו הם ללא בחירה, רוב הפעולות שלנו לא מודעות, לא נעשות מתוך בחירה, בכל ראש חודש, אנו רוצים לבנות בתוכנו, קרבת ה', שתוביל שהתת מודע שלנו יהיה יותר מחובר לה', וגם הפעולות הלא ידועות והלא מודעות יהיו מחוברות לה', אנו רוצים ליצור ברירת מחדל אחרת בתוכנו.
מכיוון שהחטא הוא מעצם הבריאה, מעצם החיבור שלנו עם החומר, זה דבר מובנה, לכן הקב"ה אומר כביכול ששעיר ראש חודש הוא מכפר על ה', כי הוא יצר את המציאות הזאת:
מָה נִשְׁתַּנָּה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לַה׳ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂעִיר זֶה יְהֵא כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּיעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ.
"טומאת מקדש וקודשיו באה כתוצאה ממעשה הבורא, אשר איחד את הנשמה הטהורה האלוקית עם הצד הגופני החושני של האדם. טומאת מקדש וקודשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף מסמלת את חוסר החירות המוסרית שאנחנו נופלים לתוכו כל כך בקלות. שהרי בהכרח אנו באים במגע עם הבחינות שאינן בנות חורין של הקיום הגופני, וכך שלא ביודעין אנו נוטים להתנכר לטהרת הדעת ולצלילות הדעת שצריך לשמור עליהן בתוך תוכם של החיים הגופניים החושניים. לפיכך באים אלינו מועדי ה׳ מזמן לזמן, כדי להוציאנו מתרדמת העבדות ולקרוא לנו לקרבת אלוקינו המשחררת והמאירה".
אנו מאמינים בהתחדשות ותיקון ואנו מאמינים בבחירה ואחריות, גם את התת מודע ניתן וצריך לבנות, כל לימוד ותפילה, כל מצווה ומעשה טוב, בונים בתוכנו מודעות אחרת, יוצרים בתוכנו ברירת מחדל אחרת.
יהי רצון נדע לתקן ולבנות, בתוכנו ובעם ישראל כולו.
