בסוף הפרשה, אחרי כריתת הברית של הקב"ה עם ישראל, ואמירתם המופלאה: נעשה ונשמע!
משה נקרא לעלות לקבל את התורה באופן מפורט, והוא נותן הוראה לזקני העם:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם, וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹוקים, וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם, וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר…וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרבָּעִים לָיְלָה.
משה עולה לקבל את התורה, וההוראה לזקנים היא 'שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם', יש כאן ביטוי מוזר, מה פירוש 'שבו לנו', היה צריך לומר כפי שאמר אברהם אבינו למלוויו בעקידה: 'שבו לכם פה', מה הכוונה 'שבו לנו'?
מדגיש הילקוט שמעוני:
…לא לכם אתם יושבים אלא לנו, ראו לאיזה מקום אנו הולכים למקום שרפים וחיות ומלאכים בקשו עלינו רחמים שנעלה לשלום ונשוב לשלום.
משה רבנו מרגיש שהשליחות האדירה אליה הוא עולה, להורדת התורה האלוקית בעולם, תוכל להצליח רק כשעם ישראל כולו, ובראשם מנהיגיו-זקניו, יהיו איתו, את יציאת מצרים הצליח משה לבצע למרות שהזקנים לא היו איתו:
וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר –
ואחר באו משה ואהרן – היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם, שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא "ובאת אתה וזקני ישראל"? אמרו רבותינו: הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן, ונשמטין אחד אחד, שנים שנים והלכו להן. כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה לא נמצא אחד, שכן כתיב: "ואחר באו משה ואהרן" – והיכן הזקנים? אלא שהלכו להן.
אך כאשר באים לקבל את התורה, עם ישראל ומנהיגיו נדרשים להיות שותפים מלאים, לכן אחרי כריתת הברית עם כל ישראל, מדגיש משה את אחריותם של הזקנים 'שבו לנו בזה', תהיו איתנו בשליחות.
המילה 'שבו', היא תתעכבו, תחכו ותמתינו, משה רבנו אומר לזקנים, כמנבא ואינו יודע מה מנבא, אנחנו צריכים את תמיכתכם, אנחנו צריכים שתתאזרו בסבלנות ובהמתנה, עד שנצליח להוריד את התורה, לצערנו אנו יודעים את הסוף המר, את חוסר ההמתנה חוסר הסבלנות, חוסר החיבור שבין משה רבנו שפועל לקבלת התורה, מהעליונים, לבין העם שרוצה כאן ועכשיו, חגיגות דמה וריקודי שווא סביב עגל הזהב.
כדי להצליח במהלכים גדולים, צריכים את מי שיילך קדימה אל הסכנה – כלשון המדרש – למקום שרפים וחיות ומלאכים – אבל חייבים גם את תמיכת שאר העם – שימתינו, שיחכו ויצפו, שיתפללו.
כשראיתי את הפסוק הזה לא יכולתי, לא לחשוב על מצבנו היום, חיילנו הגיבורים, האהובים והנפלאים, הולכים למקום של אש, של חיות אדם ושל מלאכי חבלה, והם הולכים במסירות ובעוצמה, ומבקשים מכולנו הנשארים מאחור, להיות איתם, להמתין, לחכות ולצפות, לניצחון!
לא לחפש את המסיבות הקטנות, של החזרת החטופים, אלא לחתור לניצחון, חיילנו שמסכנים את נפשם יום יום, קוראים לכולנו – שבו לנו בזה! – תמתינו, תנו כוח, תנו עוצמה ותמיכה, תתפללו להצלחתנו והיא ניצחון מוחץ ושלם!
יהי רצון שנזכה להיות ראויים לחיילנו ולמוסרי הנפש בשבילנו, נתפלל ונייחל לניצחונם, נתמוך בהם בכל לב, כי הם כולם קוראים לנו – שבו לנו בזה – ואנו את המעט הזה חייבים לעשות בשבילם!
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹוקינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן ה' אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי ה' אֱלֹוקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: "אָמֵן".