חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

גזירת ציציות

האם מותר לגזור חוטי ציצית במספרי מתכת?

כן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-01-26 11:10:12

האם מותר לגייר עמלקי

כתוב בתורה שחייב להרוג את כל העמלקים. עכשיו אתה רואה שיש מולך עמלקי והוא שואל אותך את השאלה הבאה: האם אתה יכול לגייר אותי? עכשיו מצד אחד אתה חייב להרוג אותו, מצד שני הוא רוצה להתגייר. מה עושים?

פניני הלכה זמנים פרק יא (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

יא – האם עמלקי היה יכול להציל עצמו או להתגייר

אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, אם עמלקי יקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, פקע ממנו דין עמלק ואין להורגו. ואלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גניבה, איסור ברכת ה' (לשון סגי נהור והכוונה לקללה), איסור אכילת איבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחבירו.

לא זו בלבד, אלא גם כאשר לא קיבלו על עצמם מרצונם החופשי לשמור שבע מצוות בני נח, לפני שיוצאים כנגדם למלחמה, מצווה להציע להם שלום. היינו להציע להם שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח, ולהיות משועבדים לישראל ולהעלות להם מס כדי להבטיח שלא יחזרו לסורם ללחום בישראל. אם קיבלו את תנאי השלום – אין נלחמים נגדם, ואם לא קיבלו – נלחמים נגדם עד כלותם. וגם אם ירצו אח"כ לחזור בהם ולבקש שלום – אין מקבלים אותם, שהואיל וכבר התחילה המלחמה – נלחמים בהם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כס"מ שם).

ואם יבוא עמלקי וירצה להתגייר, נחלקו הפוסקים אם יקבלוהו. לדעת רמב"ם (איסו"ב יב, יז) יכול עמלקי להתגייר. וכן אמרו חכמים, שמבני בניו של המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, לימדו תורה בבני ברק (גיטין נז, ב; סנהדרין צו, ב), הרי שקיבלו גרים מזרעו של עמלק.

ויש אומרים שאין מקבלים גר מעמלק. וכך היא דעת רבי אליעזר במכילתא, שנשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, לא יקבלו אותו. ומה שאמרו חכמים, שמבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק, ארע מתוך טעות, שבית הדין לא ידע שהבא לפניו הוא מזרע עמלק, וכך קיבלוהו, ובדיעבד גיורו תקף. או שהיה מקרה שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס אשה יהודיה, ובנה שנולד לה ממנו נחשב ליהודי, וממנו יצאו אותם מלמדי תורה בבני ברק.

לסיכום, הדרך הטובה לקיום מצוות מחיית עמלק – בחזרתם בתשובה. אם לא חזרו בתשובה, היתה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה. בפועל המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים צאצאיהם התפזרו והתבוללו בגוים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה.[1]

[1]. מכילתא, פרשת בשלח מסכתא דעמלק פרשה ב: "רבי אליעזר אומר: נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר – שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו". וכן היא דעת רבי אלעאי בתנחומא (ורשה, כי תצא יא). מנגד, במסכת גיטין נז, ב; ובסנהדרין צו, ב, מובאת ברייתא: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק". ומשמע שניתן לגייר עמלקי, שהרי המן האגגי היה עמלקי.

לרמב"ם (איסו"ב יב, יז) אפשר לקבל גר מכל האומות, ומשמע גם מעמלק, וביאר החיד"א (יעיר אוזן ג, א) שלדעתו אין הלכה כר' אליעזר במכילתא, מפני שיש שם דעה נוספת של ר' אלעזר המודעי, שביאר את השבועה באופן אחר, וכן עולה מהגמ' על בני בניו של המן. ובהר אפרים (על המכילתא סוף בשלח, 'ולעמלק'), ביאר שכך דעת המכילתא, כי מצוות מחיית עמלק נאמרה בעמלקי שלא קיבל עליו שבע מצוות בני נח, אך מעת שקיבלן – יצא מכלל 'עמלק', וניתן לגיירו.

מנגד, יש אומרים שאין לגייר עמלקי, כדעת רבי אליעזר במכילתא. כ"כ ר"י בן יקר (בפירוש התפילות והברכות, עמ' נו), צוף דבש (שער החצר, דף קכה, א-ב), ועוד. וכן עולה מדבריהם של הסוברים שניתן לקבל עמלקי לגר תושב אך לא לגר צדק (אבנ"ז או"ח תקח, והביאו צי"א יג, עא; דובב מישרים ג, סו). יש סוברים שאף בדיעבד אם עברו וגיירו עמלקי גיורו בטל (ר"י פערלא ל"ת רסג, 'אמנם'). ורבים סוברים שבדיעבד גיורו תקף (ישועות מלכו ליקוטים סי' טו; עמק ברכה עמ' קכו; הרב חרל"פ בית זבול ג, כא; נטעי איתן ה, ס, ועוד). וממילא אפשר שמבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק, כי עברו וגיירו עמלקי. עוד אפשר לבאר, שאירע שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס בת ישראל והוליד ממנה בן שנחשב יהודי, ומזרעו לימדו תורה בבני ברק (רסיסי לילה לח, ה). ויש אומרים שרק אם עברו כמה דורות עד שנתגלה שהוא מזרע עמלק – גיורו תקף, אבל אם הדבר התברר מיד – גיורו בטל (שבות יהודה על המכילתא).

ויש דעות ביניים: אם אביו עמלקי אסור לקבלו, ואם אמו עמלקית – מקבלים, ומגיור כזה היו בני בניו של המן שלימדו תורה בבני ברק (גליוני הש"ס גיטין נז, ב, 'מבני'; מהרש"ם ג, רעב; טוב עין נא, ב). ויש אומרים שאפשר לגייר עמלקי אך אסור לו לבוא בקהל (מגילת ספר על הסמ"ג לאוין קטו; קול מבשר ב, מב). ויש סוברים שאמנם אין לבית הדין לגיירו, אך אם התגייר מעצמו – מקבלים אותו (הרב שלמה אלקבץ במנות הלוי, מהד' מנות אי"ש עמ' ריד-רטו).

ונראה שאף לסוברים שאין מקבלים גר עמלקי, אם התערבו עמלקים באומות אחרות, עד שלא נודע שהם עמלקים, בטל מהם דין עמלק. וכעין זה כתב ר"ח פלאג'י, שכך קבלו גר שמבני בניו לימדו תורה בבני ברק, ואח"כ נודע ברוח הקודש שהם מזרעו של המן הרשע ('עיני כל חי' לסנהדרין צו, ב).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-01-22 18:31:56

מיץ ענבים

שלום הרב האם הרב יוכל להסביר לי למה מצד אחד מיץ ענבים נחשב כיין לעניין קידוש, אבל מצד שני לעניין ברכת הטוב והמיטיב הוא לא נחשב? תודה

כי ברכת הטוב והמטיב היא על תוספת השמחה שביין, ורק יין עם אלכוהול מביא לשמחה.זאת לעומת קידוש שהעיקר זה החשיבות שביין, ובזה מצד הדין מיץ ענבים זהה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-01-28 09:08:53

שמירת נגיעה

האם מותר לי לגעת בדודה שלי?

אסור. מותר לאדם לגעת רק באימו, סבתו, ואחיותיו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 19:11:59

יש לך שאלה?

פרשת ויצא – להפוך מר למתוק!

יעקב אבינו, הוא שזכה שכל בניו ממשיכים בדרכו, הוא הבחיר שבאבות, הוא שעל שמו נקראים כולנו: עם ישראל!

במה זכה יעקב להיות בחיר האבות, נראה שדווקא העובדה שיעקב אבינו יודע לצמוח מקשיים, להתרומם מסיבוכים נוראיים, זה הדבר שהביא אותו להיות המודל של האומה כולה.

הקשיים, הסיבוכים והייסורים, אינם תקלות בדרך, אלא הם ירידה מחוייבת לצורך תיקון ועלייה, המורכבויות הם הזדמנות להגיע לעומקים חדשים.

עם ישראל, נבנה לא למרות הקשיים אלא מתוכם, התכונה המופלאה של עם ישראל זה לצמוח מקשיים.

כפי שכותב הרב זקס:

זהו העוז שיעקב הוריש לעם ישראל. המפליא בתולדות ישראל איננו רק העובדה שעם זערורי זה שרד באסונות שכל עם אחר היה נגזר בהם לכיליון גמור: חורבן שני המקדשים, גלויות בבל ורומא, הגירושים והרדיפות והפרעותּ בימי הביניים, הפוגרומים ועליית האנטישמיות באירופה במאה התשע־עשרה, והשואה; כי אם העובדה שאחרי כל קטסטרופה כזו, עם ישראל התחדש ונסק לגבהים חדשים של הישגים.

כפי שמתאר זאת הרב סולטנוביץ בספרו המופלא בינה לעיתים, כאשר אנו מתבוננים במהלך תולדות ישראל עלינו להתייחס לנקודה מפליאה ביותר, ימי הביניים, ביחוד באירופה הנוצרית, היו זמן קשה מאד ליהודים. אירופה היתה מוכת בערות, קנאות, סכסוכים בין שבטים ועמים, מוכת מחלות וצרות מכל סוג שהוא, הרי בסביבה איומה כל כך, לפי כל הגיון היסטורי ואנושי לא היה סיכוי הישרדות למיעוט יהודי קטן, נרדף, שנוא, שונה ובלתי-מובן מכל בחינה. באיזה כוח שרדה העדה היהודית? מה עוד שההישרדות הזו מלווה בתופעה מופלאה של פריחה רוחנית יוצאת מן הכלל. שני הנתונים האלה: עצם ההישרדות הפיזית של העם, והפריחה הרוחנית, נדמים כשני נתונים שונים ואפילו מנוגדים המעצימים את הקושי. אבל, לאמיתו של דבר, לא יכלה העדה היהודית לשרוד אלא על ידי יכולתה לנצל את אוצרות הרוח המופלאים שבנפש. בתחום ההלכה זהו זמנם של רש"י, רמב"ם, רמב"ן ובעלי התוספות. יצירה מגוונת שתובעת חריפות, זיכרון, שקידה, כושר השוואה ודיאלוג מתמיד בין בתי המדרש השונים. בתחום הפיוט אנו זוכים לפיוטים נשגבים שחלקם נכנסו לתוך הקינות והסליחות ולמחזורים של הימים הנוראים. אלו פיוטים מלאי רגש, בעלי מקצב פנימי, מלאי חריפות לשונית ויצירה לשונית. שורשי השפה העברית הם כחומר ביד היוצר בידי פייטני אשכנז ומשוררי ספרד. בתחום החסידות והקבלה: יכולת רוחנית לחבר ספרים, לעסוק בעניינים הדקים מן הדקים שברוח. רמזים ושמות קדושים, מערכות של עולמות, ספירות וכוחות נפשיים וקוסמיים. פריחה זו נמשכה לא רק דור אחד אלא מאות שנים. מאות שנים של שחיטות, גירוש, השפלה, ובאותן השנים עצמן, פריחה שכזו. פריחה שכאילו איננה תלויה במאורעות. כוח יצירה גדול שנבע מכוח האמונה, הדבקות המוחלטת ללא סייג ביהדות על צדדיה השונים: ביהדות ההלכתית, ביהדות של מדרש ואגדה, של קבלה, של תפילה, ביהדות של התקהלות בבית הכנסת, של ניגון ושל תקוה.

בין המפתחים הגדולים את הפלא הגדול שנקרא מדינת ישראל, היא חלק נכבד ומשמעותי מאד לשורדי השואה, הכוחות האדירים שהתגלו, כוחות הנפש והרוח, היו גורם משמעותי מאד בתקומתה של מדינת ישראל.

כשנעשיתי רב ראשי לבריטניה, מספר הרב זקס, נשלחתי לבדיקה רפואית. הרופא הורה לי לעלות על הליכון ולפסוע במהירות רבה. "מה אתה בודק", שאלתי אותו, "כמה מהר אני יכול ללכת, או כמה זמן?" — "לא זה ולא זה", ענה. "אני בודק כמה זמן יידרש לך, אחרי שתרד מההליכון, להחזיר את הדופק שלך לקצב הנורמלי". כך גיליתי שבריאות נמדדת על פי יכולת ההתאוששות!

אנו נקראים בשם ישראל שפירושו ניתן בפרשת השבוע הבא בעקבות מאבק ומלחמה:

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

המהות של עם ישראל היא להאבק ברוע, ולהצליח להוציא את האור מתוך החושך, התנאי לקבלה לישיבה המופלאה, שנמצאת ברקיע, ובה נמצאים גדולי הצדיקים ובראשם רבי שמעון בר יוחאי והמשיח הוא:

מָאן מִנְכוֹן דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירָא לְמִתְקָא עַד לָא יֵיתוֹן הָכָא. מָאן מִנְּכוֹן דִּמְחַכָּאן בְּכָל יוֹמָא לִנְהוֹרָא דְנָהִיר בְּשַׁעֲתָא דְמַלְכָּא פָּקִיד (ויקהל קצ"ו ע"א) לְאַיַּלְתָּא וְאִתְיַיקַר וְאִתְקְרֵי מַלְכָּא מִכָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא. מָאן דְּלָא מְצַפֶּה דָא בְּכָל יוֹמָא בְּהַהוּא עָלְמָא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא הָכָא.

ומפרש בעל הסולם:

מי מכם, אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק, עוד מטרם שבא לכאן, דהיינו בעודו בחיים בעולם הזה. מי מכם, אשר בכל יום הוא מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, (והכוונה הרמוזה באיילה היא השכינה המסתתרת בתוך המציאות התחתונה ביותר) שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו באותו העולם, דהיינו בעולם הזה, אין לו חלק כאן.

תכונתם של ישראל, מאבינו ישראל היא להצליח להתגדל מתוך הקשיים ועל ידם, לראות את הטוב בתוך הרע, את המתוק בתוך המר.

אפשר לברוח מהרע, להתחמק ממנו, להתמגן כך שלא יזיק, אבל לא יהיה בכך תיקון אמיתי, חייבים להתמודד ולהאבק, כמו שכותב הרב קוק במישור האישי:

מתוך שאדם מסיח דעתו מהרע שבנפשו, ואינו עסוק בתיקונו, אינו מכיר את כיעורו, וממילא הוא צדיק וישר בעיניו, ודעתו זחה עליו, וזהו יסוד הגאוה. אמנם כשהוא מטפל בכל עת לזקק את נפשו, להפוך את הרע לטוב, להפכא מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא, הוא מרגיש וחש את כל מכאוביו הרוחניים, והרי הוא שפל בעיניו, וממרי דחושבנא. על כן תלויה היא דרשתו של מרי מתיבתא בהיכלא דמשיחא באלה שני הענינים, הפיכת מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא, ומאן דאיהו זעיר איהו רב.

כך גם במישור הכללי. אנו נמצאים בימים מורכבים מאד, ימי מלחמה, ימי התהוות חדשה של האומה מתוך החושך והמר, תפקדנו להבנות מתוך המר והחושך, מתוך הכאב והקושי, מתוך הסיבוכים והמורכבויות, זה לא קל, אבל זה ענייננו.

ונסיים בדברי הרב הלל ריבלין משקלוב, מתלמידי הגר"א, בקול התור:

לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ״י הכתוב: 'ועת צרה היא ליעקב ממנה יוושע', אשר על זה אומר רבנו הגר״א בחבקוק בביאורו על הפסוק 'אנוח ליום צרה' שזה נאמר על משיח בן יוסף, לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית ביסורים. אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע״י ארמילוס שר הערב רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא. בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודה מציל את יוסף אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה׳. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח״ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה.

יהי רצון שנזכה לראות יום יום את הטוב העולה מהרע, את המתוק מהמר ואת האור מהחושך.

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן