הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שתי אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה (בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

עילוי נשמה

שלום מספר ישיבות מציעות אופציות שונות לעילוי נשמה, ורציתי לוודא אם הם באמת אפקטיביים: 1. האם מגיע נ"ר לנפטרים אם משלמים עבור הקדשת שיעור לעילוי נשמתם? 2. אפשרות אחרת היא תשלום עבור יום לימוד. במקרה כזה, שם הנפטר מוקרן על מסך בבית המדרש כל אותו יום, אך סביר להניח שהאברכים אינם מתכוונים ספציפית ללמוד לעילוי נשמתו (ואולי גם לא שמים לב לשלט?). האם הקדשת יום לימוד לנפטר גורמת לו נ"ר? 3. תרומה לישיבה לעילוי נשמה, מבלי לבקש לייחד לימוד מיוחד או הנצחה מיוחדת לנפטר. האם עצם התרומה לעילוי נשמתו גורמת לו נ"ר? 4. לבסוף, שאלה שאינה קשורה לנושא הקודם: בהתאם להערה שמופיעה בפנינה היומית, אני משתדל בל"נ בימים אלה ללמוד תורה להצלחת חיילי צה"ל, המשטרה, השב"כ והמוסד. האם כשתסתיים המלחמה בניצחון גדול לישראל בעזרת ה' ית', מותר יהיה לי ללמוד להצלחתי-שלי? תודה רבה!

כדי שתהיה תועלת משמעותית לנפטר, צריך שבזכותך יהיה משהו חדש. לכן אם בזכותך יהיה שיעור, או שבזכותך יבואו יותר לשיעור כי התשלום על האוכל וכשיש אוכל באים אנשים – ודאי שיש בזה תועלת. אלו דברים בולטים. בדרך כלל התועלת עקיפה יותר – התשלום מגיע לישיבה, ובזכות התשלום ניתן לשלם לרבנים מעבירי השיעורים, ובזכות זה יש שיעורים. ממילא גם בזה יש תועלת לנפטר. לכן אין הבדל בין יום לימוד לבין שיעור, אלא ככל שאתה נותן תרומה יותר גדולה, אתה יותר עוזר להחזקת הישיבה, וממילא יש מזה יותר תועלת לנפטר. אלא שבפועל הישיבות מבינות שאנשים רוצים להרגיש משהו מוחשי, לכן הן עושות את זה בצורה של הקדשת שיעור או יום, וזה בסדר גמור. אבל אין משמעות לתועלת הנפטר בכך שמקרינים את שמו על המסך. התועלת היא לתורמים, שבזכות זה הם מרגישים יותר טוב בתרומה שלהם. תשובה זו עונה לשלושת השאלות הראשונות.

מסקנה – מה שחשוב זה לא האופציות השונות שכתבת, אלא ההזדהות שלך עם תורתה וחינוכה של הישיבה שאתה תורם אליה, וכמובן הסכום שאתה תורם.

האם מותר ללמוד להצלחה האישית? מותר, אבל השאלה היא מה הכי משתלם לך. והתשובה היא שככל שתשקיע יותר באחרים ובעם ישראל, אתה תרוויח יותר. שכן הקב"ה הכי שמח במי שרוצה בטובת אחרים ולא במי שרוצה בטובת עצמו. וכפי שאמר בנו של ר' חיים מוואלוז'ין – "וכה היה דברו אלי תמיד, שזה כל האדם, לא לעצמו נברא – רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-10 10:32:15

פצוע דכא להלכה

שלום הרב, קרה לי משהו באשך ואני מפחד שזה נחשב סריס לפי ההלכה. אבקש שהרב ישפוך קצת אור על הנושא מבחינה הילכתית ?

כמובן שאם יש בעיה צריך ללכת לרופא (משום מה לא הזכרת זאת).

דין זה מובא בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו פרק ז. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה, וזהו קיצור הדברים מתוך הספר שלי קיצור פניני הלכה (הדגשתי את המשפט הרלוונטי לשאלתך):

ז – סריס והשחתה

איסור סירוס

א. אסרה התורה כל פעולה שפוגעת באיבר ההולדה הזכרי של אדם או בעל חיים, עד שאינו יכול להוליד. ואף אם כבר נפגע איבר ההולדה עד שאינו יכול להוליד, אסור מהתורה לעשות פעולה נוספת שפוגעת ביכולת ההולדה, כגון לכרות ביצים שכבר נמעכו.

ב. נחלקו הפוסקים האם שתיית סם שגורם לסירוס הזכר אסורה מהתורה או מדברי חכמים. אבל סירוס זמני על ידי תרופה או הזרקה כימית, אסור רק מדברי חכמים, ולכן לכל הדעות הדבר מותר לצורך מניעת אונס וניאוף גם כאשר אין סכנת נפשות.

ג. איסור סירוס אישה הוא מדברי חכמים, ולא אסרו לעשות זאת בדרך עקיפה, כגון על ידי שתיית סם, ובתנאי שבעלה מסכים לכך ויש לה בכך צורך מיוחד, כגון שהיא סובלת מאוד בלידתה, או שבניה הולכים בדרך לא טובה והיא חוששת להרבות ילדים כאלה, והאפשרויות למנוע היריון בדרכים המקובלות אינן פתוחות לפניה.

יש אומרים שגם סירוס על ידי ניתוק החצוצרות מהרחם דינו כשתיית סם, ובשעת הדחק ניתן להקל. ואם יסתמו את החצוצרות בדרך עקיפה של 'גרמא', אפשר יותר להקל. (דין סירוס בעלי חיים, מובא בהלכות כשרות טו, כא).

איסור נישואין

ד. אסרה התורה לגבר שנעשה סריס בעקבות חבלה באיבר ההולדה שלו לשאת בת ישראל, ואף אם היה נשוי ועבר סירוס, צריך לגרש את אשתו. אבל מותר לו לשאת גיורת ושפחה משוחררת, ואפילו כהן סריס יכול לשאת גיורת שאינה גרושה. אישה שעברה סירוס, רשאית להינשא לבן ישראל (ועי' לעיל ה, ג).

ה. נעשה האיש סריס בעקבות שתיית סם וללא כל פגיעה באיבר ההולדה, מותר בבת ישראל. וכן כאשר נפגע האיש באיבר ההולדה, אך על פי הרופאים הוא עדיין יכול להוליד, כגון שנכרתה לו ביצה אחת, מותר לו להתחתן עם בת ישראל. ונראה שכן הדין בסריס שניתן להוציא מהביצים שלו זרע ולעבר את אשתו.

ו. גם מי שנעשה סריס בידי שמיים, כגון שנולד כך או שנעשה סריס בעקבות מחלה, רשאי להתחתן עם בת ישראל. לכן מי שכדי להציל את חייו או להצילו ממכאוביו, נצרך לעבור כריתה של בלוטת הערמונית שדרכה עובר צינור הזרע, או שנצרך לעבור כריתה של הביצים, או הקרנות שהרסו את היכולת שלו לייצר זרע, מותר בבת ישראל ואינו צריך לגרש את אשתו, אף שאינו יכול לעבר אותה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-15 17:07:58

הורדת כביסה מהחבל ביום שבת.

האם מותר להוריד כביסה שהתייבשה כבר ביום שבת.

אם זו כביסה שהיה ברור במאה אחוז שתהיה יבשה במהלך השבת – מותר להורידה לצורך השבת. ואם לא היה ברור – אסור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-20 11:23:23

יש לך שאלה?

חג הסוכות | זמן שמחתנו בקשר שלנו עם הקב"ה

אנו מתכוננים לקראת חג הסוכות, מתכוננים להיכנס לחיבוק האלוקי, כדברי האר"י, להיות צפונים בצל השכינה – כי יצפנני בסוכו – הסוכה היא מקום השראת השכינה, לא לחינם למדו חז"ל את הגובה של הסוכה על פי הדעה המרכזית מכנפי הכרובים שהיו סוככים בכנפיהם על הכפורת, כי הסוכה היא הביטוי של האהבה הגדולה ביננו לבין הקב"ה, והכרובים שהיו הביטוי לאהבת העצומה בין הקב"ה לעם ישראל כדברי הגמרא:

אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.

מכאן השמחה הגדולה והמופלאה של חג הסוכות, כי זוכים להיות ב'צילא דמהימנותא', בשל האמונה – בצל השכינה.

אהבה אמת, היא הדדית, ובאמת גם בסוכות אפשר לומר שהקב"ה מגלה את אהבתו אלינו ואנו מגלים את האהבה אליו:

הצד האלוקי, הוא שהקב"ה עוזר לנו לראות ולחוש, איך הוא כל הזמן איתנו, התחושה העמוקה שהקב"ה חופף ומשגיח על עולמו ככלל, ועל עם קרובו בפרט, ממלאת אותנו

היציאה אל בית הארעי, מפנימה בנו את התחושה, שחיינו תלויים בידיו אנו ארעיים, כל שהותנו בעולם היא ארעית, אבל איננו יוצאים סתם לבית ארעי, אלא לבית ה', לכן מחד קיומנו הפיזי הוא ארעי, אך הקיום האמיתי שלנו הוא נצחי,  ועצם חיינו מחוברים אל הנצח, ביציאה מביתנו הפיזי, אנו נענים להזמנה האלוקית לבוא לבית ה'.

ואולי ניתן להסביר כך את הזמנת ה'אושפיזין העליאין', בשני צדדים, הצד האחד הוא הוא שהנה אנו מזמינים כאורחים, את אבותינו, שקיומם הפיזי, כבר לא קיים שנים רבות מאד, אך הם חיים וקיימים, בעולם הרוחני שלנו, אנו מגלים את הצד הנצחי של האומה.

הצד השני הוא, שבהזמנתנו את האבות הקדושים להשתתף איתנו בסוכה ולהתארח עימנו, אנו הופכים בעצמנו להיות האורחים. לפעמים הכנסת אורחים עשויה דווקא לחזק את עובדת היותנו בעלי הבית. אולם ככל שהאורחים גדולים יותר, במיוחד בהזמנת אברהם יצחק ויעקב ושאר אבות האומה, הדבר ממחיש לנו שאנחנו לא רק מארחים אותם אלא מתארחים יחד איתם בדירתו של הקב"ה, בכך הופכים גם אנחנו להיות האושפיזין שבסוכה.
זהו הרעיון המשמעותי שבחג הסוכות, שילווה אותנו גם כשנחזור לביתנו בימים שאחרי החג, לזכור שבסופו של דבר אנחנו אורחים המתארחים בעולמו של הקב"ה. אדם שמסתובב בעולם בתחושה כזו של היותו אורח ולא בעל הבית, צועד בוודאי על קצות אצבעותיו ומשתדל שלא לפגוע בעולמו של הקב"ה. גם יחסו לאורחים הנוספים האחרים הוא בענווה וביתר כבוד, שכן הזמנת האורחים ממחישה לו שגם הוא בעצמו רק אורח בעולם הזה. אבל הוא גם מרגיש את האהבה על של המארח בהזמנתו אותו לביתו ובנותנו לו טוב וחסד, כדברי בן זומא:

בן זומא ראה אוכלוסא (הרבה מאד אנשים) על גב מעלה בהר הבית, אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטווה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני, כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני, הוא היה אומר אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני כמה יין הביא לפני כמה גלוסקאות הביא לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו…

אך ביציאה לסוכה אנו גם מביעים את האהבה העצומה שלנו לקב"ה, אנו מזכירים לקב"ה את חסד נעורינו:

…זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

כפי שכותב רבינו בחיי, בהסבירו מדוע עלינו לעשות זכר לסוכות אם הם היו סוכות ממש:

דעת האומר סוכות ממש עשו להם, מפני זה נצטווינו לעשות סוכות דוגמתן, כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוות הסוכה גודל מעלתן של ישראל במדבר. שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא, אשר אין בטבע האדם לחיות בו והוא שהעיד הכתוב 'ארץ ציה ושממה, לא מקום זרע ותאנה וגפן'.

אך חסד נעורינו לא היה מאורע חד פעמי, במשך דורות, אנו מוסרים את נפשנו באמונה ובנאמנות לקב"ה, יוצאים לבתי ארעי, מסכנים את קיומנו החומרי מתוך אהבה גדולה לקב"ה.

הרב אבישי מזרחי, שאת דבריו נביא מכאן ועד סיום דברינו, מעלה שסוכות הוא סוג של השלמה ליום הכיפורים, ביום הכיפורים עמדנו לפני ה', והכינו על חטא שוב ושוב. אשמנו. בגדנו. גזלנו. על חטא שחטאנו ועל חטאים שחטאנו, האגרוף מכה על החזה והלב מתבקע מבושה וכאב.

אמנם בניגוד לכל משפט אזרחי אחר לא ניסינו לרגע לספר על עצמנו גם משהו טוב, בכל זאת אם ישמע אדון-כל גם על המצוות שעשינו במרוצת השנה, על החסד וכיבוד ההורים, על תורה ותפילה על ששמרנו מצוותיו והקפדנו על קלות וחמורות, אולי ירחם. מדוע לא הצגנו לפניו גם את זכויותינו? שופט בשר ודם ודאי היה מתרשם מעשייתנו הברוכה ובטיעונים לעונש היה ממתיק את גזר הדין. מדוע לא תיקנו חכמים לספר את מעשינו הטובים?

דומה כי חג הסוכות בא להשלים את החלק הזה במשפט. בסוכות אנו מזכירים לריבונו של עולם את אהבת כלולותינו, את לכתנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה. אחרי שהודינו לו בשיר והלל על צאתנו ממצריים (פסח) ועל שנתן לנו תורתו (שבועות) אנו מזכירים לו שגם אנחנו עמדנו בתנאי ההתקשרות, גם אנחנו התמסרנו אליו עד אין קץ. איננו רק חוטאים ופושעים, אלא גם יכולים לעמוד בגאון, זקופים כלולב, ולספר ששילמנו ועודנו משלמים מחיר כבד על אהבתנו אליו. בסוכות אנו מבקשים לספר את גודל מעלתנו ואת האהבה היוקדת שבוערת בנו. אנחנו מרשים לעצמנו לטפוח עצמאית על השכם ואולי בשל כך אנחנו גם מכרכרים בכל עוז בחג הסוכות ומוצפים משמחה, הלב מתרחב וזורח כאתרוג זהוב, מהודר, בסוכות אנחנו מבקשים לנער את אבק הדרכים והחטאים, הנפילות והכישלונות, לדבר על הטוב בפשטות ולשמוח במי שאנחנו ויותר מזה בחיבור העמוק האוהב, השלו והבטוח שיש לנו עם ידיד נפשנו ואהובנו לעד, משוש חיינו וגעגועינו.

אנו אומרים לקב"ה רק רצינו להזכיר לך (ולנו), ריבונו של עולם, בין ענפי הסכך וריחות ההדס, שעודנו אוהבים ומאמינים גדולים. הלכנו אחריך ארבעים שנה בעיניים כלות, לוהטות, בארץ לא זרועה. גם כשפקפקנו, גם כשנסתפקנו, גם כשהתגעגענו לשומים ולבצלים ממצרים תמיד הסתנוורנו מאהבה אליך, צעדנו אחריך באש ובמים תחת סוכות עראיות, בארץ ציה ושממה.
גם בחלוף שנות גלות ויסורי אין קץ עודנו אוהבים ומשלמים יום יום מחיר כבד על אהבתנו.

סוכות הוא החג שלנו, הוא מספר על החלק שלנו ברומן המיוסר והמצמיח שרקמנו איתך.

ויש וידוי אחר לומר בחג הסוכות:

שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲמִידֵי פָּנִים אוֹ עַנְוְתָנִים גְּמוּרִים  לוֹמַר לְפָנֶיךָ רְשָׁעִים אֲנַחְנוּ וְלֹא צָדַקְנוּ. אָבַל צָדַקְנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ.

אָהַבְנוּ. בָּטַחְנוּ. גָּמַלְנוּ חֶסֶד. דִּבַּרְנוּ טוֹב.הֶעְצַמְנוּ. וִתַּרְנוּ. זִכִּינוּ. חָמַלְנוּ. טִהַרְנוּ. יָצַרְנוּ. כִּבַּדְנוּ הוֹרִים וּמוֹרִים. לָמַדְנוּ.  מָחַלְנוּ. נִצַּחְנוּ אֶת יִצְרֵנוּ הָרַע. סָלַחְנוּ. עוֹרַרְנוּ. פָּעַלְנוּ טוֹב. צִיַּתְנוּ. קָרָאנוּ בְּכָל לֵב. רָצִינוּ לְהֵיטִיב. שִׁבַּחְנוּ. תְּמִימִים וִישָׁרִים הָיִינוּ.

שָׁמַרְנוּ מִצְווֹתֶיךָ וְשָׁוָה לָנוּ וַעֲדַיִן שְׂמֵחִים בִּבְחִירָתֵנוּ.

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן