עד היום דיברנו על פרשת השבוע, אך השבוע נתייחס לסדרת ההפטרות שאנו נמצאים בעיצומה. תיקנו הגאונים שאחר שלוש הפטרות הפורענות שקודמות לתשעה באב, יקראו שבע הפטרות של נחמה 'שבע דנחמתא', והאבודרהם מבאר באופן מופלא את סדר ההפטרות וז"ל:
"ואומר במדרש על דרך צחות, כי תיקנו לומר בתחילת ההפטרות הנחמות 'נחמו נחמו עמי', כלומר, שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים נחמו נחמו עמי. על זה משיבה כנסת ישראל 'ותאמר ציון עזבני ה", כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר 'עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם…', ויש מקומות שמפטירין במקום הפטרה זו 'עניה סוערה לא נוחמה', כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא, הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומים שלנו, על זה חוזר הקדוש ברוך הוא ואומר 'אנכי אנכי הוא מנחמכם', ואומר עוד 'רני עקרה לא ילדה', ואומר עוד 'קומי אורי כי בא אורך', על זה משיבה כנסת ישראל 'שוש אשיש בה", כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח, תגל נפשי באלוקי, כי הלבישני בגדי ישע…"
הדברים הנפלאים מדברים בעד עצמם, כנסת ישראל, וכל אחד ואחד מאיתנו, מבקש ומתחנן להגיע לקרבת ה', 'אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי', הרצון הוא להגיע כמה שיותר גבוה, ולכן הדרישה לזכות לניחומים אלוקיים היא חד משמעית, אין אנו מסתפקים בפחות, יש לנו דרישה עליונה, זו דרישתה של כנסת ישראל, בדומה למה שמבקש-דורש משה רבנו אחר חטא העגל 'ויאמר אליו אם אין פניך הולכים על תעלנו מזה!'.
וכן בתחלית פרשתנו על דברי הקב"ה 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה', כותב הספורנו:
" ראה, הביטה וראה שלא יהיה עניינך על אופן בינוני כמו שהוא מנהג בשאר האומות, כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, והם שני הקצוות, כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק, על דרך היותר טוב, והקללה היא מאירה ומחסרת שלא יושג המספיק, ושניהם לפניכם להשיג מה שתבחרו"
כלומר אין דרך בינונית, לעם ישראל יש זכות שהיא חובה לגלות שם שמיים, ואין רשות להסתפק במועט, כפי שראינו בכנסת ישראל כך כל יחיד ויחיד, אסור לו להסתפק בבינוניות אלא לשאוף לברכה, לשאוף לגדלות!