חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

מדבקות לחצ'קונים בשבת

האם מותר להדביק מדבקות נגד חצ'קונים בשבת?

פניני הלכה שבת פרק כח (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה)

ט – פלסטר, תחבושות וטיפול בפצעים

מותר להדביק פלסטר על הגוף, כדי להגן על פצע או מקום רגיש, שלא יתחכך בבגד או בחפצים אחרים. והיתר זה הוא גם כאשר מדובר במיחוש בלבד, הואיל והפלסטר אינו מרפא אלא רק מגן (שו"ע שכח, כג). ואף שאסור להדביק פלסטר על נייר וכיוצא בזה משום מלאכת 'תופר', בהדבקה על הגוף אין איסור, כי אין תפירה על גוף האדם, ובנוסף לכך ההדבקה לזמן קצר.

 

לידיעתך יצא כעת ספר קיצור לפניני הלכה, המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-18 18:37:11

חתונה אזרחית

שלום הרב, רציתי לשאול האם מותר לי להשתתף בטקס חתונה אזרחית? תודה רבה .

אסור להשתתף בטקס נישואין שמנוגד להלכה.

https://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/39_05.pdf

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-16 05:44:24

צעידת הצעדים אחורה של החזן

ערב טוב הרב: א. בשל הדין שבו חזן עושה את שלושת הצעדים אחורה שמכוונות לתפילתו בקדיש שלם- אמנם מותר לו לעקור רגליו לצורכי תפילה: האם הוא חייב לחזור ולעמוד בבימה של החזן?(לצורך העניין אחרי הולכת הספר תורה מהארון לבימה) האם הוא צריך להצמיד רגליו? ב. מה הדין אם החזנים מתחלפים באשרי(לחיוב או סתם החלפה)- האם הצעדים של החזן השני אחורה בקדיש עולים לחזן הראשון? האם החזן הראשון צריך להתכוון מראש בדרך כזאת או אחרת לצאת ידי חובת מישהו אחר?

א. הוא לא צריך לחזור למקום שהיה בתפילת עמידה, ורק לפני שמתחיל את הקדיש יצמיד רגליו.

ב. מכיוון שתפילת חזרת הש"ץ היא תפילה עבור הציבור, וכן הקדיש הוא עברו הציבור, יכול החזן השני, שגם הוא חלק מהציבור, לצעוד במקומו, והחזן הראשון לא צריך לכוון לכך. ויש חזנים שמדקדקים במקרה כזה לצעוד מיד בסוף תפילת חזרת הש"ץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 20:52:19

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת דברים ותשעה באב – לראות את הדברים הגדולים

ספר דברים הוא נאומו האחרון של משה רבנו, הנאום המשמעותי ביותר שהשמיע אדם עלי אדמות, ונאום זה מתחיל בתוכחות.

תוכחות שמכוונות לתיקון ובניין, מליבו של רעיא מהימנא, הרועה הנאמן, שמסר את נפשו על עם ישראל, ורוצה בהתקדמותם של ישראל, בהופעת קדושתם, בתיקונם את העולם, בהופעת שם ה' בעולם על ידי ישראל.

מה תלמוד לומר: 'אלה הדברים אשר דבר משה'? מלמד שהיו דברי תוכחות.

הרמב"ן מדגיש שמעבר לרצונו של משה רבנו להביא את ישראל לתיקון לצמיחה, ללמידה מתוך הטעויות, משה רבנו מלמד אותם את אהבת ה' אליהם, וכמה נהג ה' עימם במידת הרחמים, ראשית, כי אהבה מעוררת אהבה, ושנית, שידעו שגם אם הם טועים ושוגים וחוטאים, הקב"ה רוצה בתיקונם, והם לא צריכים להתייאש או לחשוב ח"ו שה' לא איתם.

וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במידת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עימהם ועוד שיווכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם, ולחזק את ליבם בהודיעו אותם כי במידת הרחמים יתנהג עימהם לעולם.

התוכחה המרכזית היא – מאיסת הארץ, לכן ברור מדוע חטא המרגלים הוא הנושא המרכזי בפרשה, ומודגש יותר מכל שאר הדברים שעברו ישראל במדבר, ובו עסקנו בארוכה בשנים קודמות.

אבל לפני התוכחה על חטא המרגלים משה מזכיר את מינוי השופטים בלא להזכיר שזו עצת יתרו:

ואומר אליכם בעת ההיא לאמור: לא אוכל לבדי שאת אתכם. ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. ותענו אתי ותאמרו: טוב הדבר אשר דברת לעשות.

ולכאורה יש לשאול על מה התוכחה כאן?

כתב הספורנו:

וזה סיפר להזכיר את פשעם שאף על פי שבישר אותם שייכנסו לארץ בלתי שום מלחמה, ארץ שהיה עניינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם וענייניהם במדבר, לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חברו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי. אין זה כי אם מרוע לב!

אומר הספורנו, עם ישראל הולך לארץ ישראל, ארץ מבורכת, מלאת טוב אלוקי, ורב על דברים קטנים בדרך. הצורך למנות כל כך הרבה שופטים, מעיד על מריבות רבות, על קטנוניות.

לצערנו התופעה הזאת מצויה, שבמקום לעסוק בייעוד הגדול, במטרות הגדולות עוסקים בכל מיני דברים קטנים בדרך.

כך מתאר המדרש את אותן מריבות קטנוניות:

'איכה אשא לבדי טרחכם', מלמד שהיו טרחנים. היה אחד מהם רואה שני נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, למחר אני דן, מוסיף אני עליכם דיינים, לכך נאמר: 'טרחכם' מלמד שהיו טרחנים. 'ומשאכם', מלמד שהיו אפיקורוסים, הקדים משה לצאת אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות קשות וחמורות! לכך נאמר: 'ומשאכם' מלמד שהיו אפיקורסים. 'וריבכם', מלמד שהיו רוגנים היה אחד מהם מוציא סלע בשביל ליטול שניים, שנים בשביל ליטול שלשה, לכך נאמר: 'וריבכם', מלמד שהיו רוננים… הלך משה באמצע, אומרים: מבקש לעמוד מפניו, הלך לצדדים, אומרים: מצווה היה לנו מעמידת זקן והוא מבקש לעקרה ממנו. אמר להם משה: הלכתי באמצע לא יצאתי ידיכם, הלכתי לצדדים לא יצאתי ידיכם.

המדרש מתאר את הקטנוניות, את העין הרעה, שמובילה לסיכסוכים ומריבות.

לצערנו גם בחברה שלנו, זכינו בנתון המפוקפק, שיאני העולם במספר עורכי הדין לנפש (1 ל-128, באיזור המרכז 1 ל-20!).

שלא רואים את התמונה הגדולה, את הערכים הגדולים, עוסקים בדברים הקטנים, אולי הפחד וחוסר המוכנות לקחת אחריות בדברים הגדולים, גורם לאנרגיות להתפרץ במקומות אחרים.

המדרש מחבר את הפסוקים האלה בפרשה לעוד שתי פרשיות שעוסקות בחורבן:

'איכה ישבה בדד', שלשה נתנבאו בלשון: 'איכה', משה ישעיה וירמיה. משה אמר: 'איכה אשא לבדי', ישעיה אמר: 'איכה היתה לזונה', ירמיה אמר: 'איכה ישבה בדד'. אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין. אחד ראה אותה בשלוותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה, ראה את ישראל בכבודם ושלוותם ואמר: 'איכה אשא לבדי טרחכם', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'איכה היתה לזונה', ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: 'איכה ישבה בדד'.

משה רואה את ניצני החטא עוד בשלוותם של ישראל ומזהיר: 'איכה', ישעיה רואה כבר את החטא ומוכיח: 'איכה', ירמיה רואה כבר את העונש תוצאת החטא ומקונן: 'איכה'.

נמצא שניצני החטא שהביא לגלות מהארץ נמצאים כבר כאן במדבר. שכחת הייעוד הגדול, מביאה לקטנוניות המריבות הם שעתידים להוביל למצב הנורא המתואר בתוכחה הגדולה של ישעיה:

איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים. שרייך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם.

הדבר שגורם את הבעיות הוא חוסר ההכרה בערכים והאידאלים הגדולים, שאדם שוכח את ייעודו ותפקידו הוא מתחיל ליפול ולהתדרדר.
יש עוד מילה שחוזרת בנבואת ירמיה ובנבואת משה: בדד.

משה אומר: "איכה אשא לבדי", הוא מרגיש בודד באותן מריבות ולפיכך הוא נזקק לסיוע של אנשים חכמים וידועים, וירמיה אומר: "איכה ישבה בדד".

המלה "בדד" מבטאת את התחושה, שחשים משה רבנו וירמיה הנביא, אנו היחידים שנרתמים לקידום הייעוד של האומה, ואילו עם ישראל עוסק כל אחד בענייניו האישיים.

כל מי שניסה לקדם דברים משמעותיים בחייו, יודע שהתחושה הזאת, שאתה לבד היא התחושה הקשה ביותר.

עם ישראל נדרש לפעול עם אל, לפעול עם מנהיגי האומה.

אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר "כל מי שפעל עם אל – יבוא ויטול שכרו", הדא הוא דכתיב: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".

בימים אלה, ימי האבלות, הצער והכאב על החורבן, כולנו נדרשים לעלות קומה בהתבוננות, לצאת מהראייה הקטנה והמצומצמת, ולהתעלות לראייה גדולה, של האתגרים שעומדים מולנו, ולפעול עם אל!

יהי רצון שנזכה לראות בבניין ביהמ"ק במהרה בימינו!

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן