חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בעל כבלן לאשתו

שלום באזור שלנו אין כרגע אשה שנעים לאשתי שתהיה לה בלנית במקווה, האם מותר באופן זה לבעל להיות בלן לאשתו? תודה רבה

תחליטו יחד לפי מה שכתוב בפניני הלכה:

ח – הבלנית

כיוון שהאשה אינה רואה את עצמה בטבילתה, יש לחשוש שאולי שערה אחת משערות ראשה נשארה לצוף על פני המים וטבילתה פסולה. לפיכך, צריך שאשה אחראית תעמוד ותראה שכל גופה ושערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים (שו"ע קצח, מ). כיוון שכך, היו שנהגו לבקש מאותה אשה שגם תסייע להן לבדוק שאין דבר חוצץ על גופן במקומות שאינן יכולות לראות. מתוך כך נוסד המנהג, שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא חציצה.

בפועל יש מקוואות שבהם מקובל שלפני הטבילה הבלנית חוזרת עם הטובלת על פרטי ההכנות הנדרשות כדי לוודא שלא שכחה דבר, ויש מקוואות שבהם הבלנית אף מסייעת בבדיקת הגוף והציפורניים מכל שמץ חציצה. ויש מקוואות שבהם הבלנית רק רואה שכל השערות נכנסו למים. והנכון, שבעת כניסתה של הטובלת למקווה, בעודה לבושה, הבלנית תשאל באיזה סיוע היא מעוניינת, ולא תכפה עליה סיוע שאינה מעוניינת בו, מפני שיש נשים שנפגעות מאוד מהתערבות שאינה לרצונן. בנוסף, על הבלניות להימנע מלכפות על הטובלות חומרות ומנהגי חסידות, כדוגמת הסרת איפור טוב או צבע שאין בו ממש (להלן הלכה יב), או גזיזת ציפורניים שעשויות היטב או הסרת עור קשה שברגליים וכדומה (להלן הלכה יג).

אשה שנמצאת במקום שאין בו אשה שיכולה ללוות את טבילתה, אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה שיראה שבטבילתה כל שערותיה נכנסו למים (מהר"ם מרוטנבורג, נו"ב תנינא יו"ד קכב). אפשרות נוספת, שתעטוף את שערה בבד או תכרוך אותו בסרט, ותקפיד שיהיו רפויים, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים (שו"ע קצח, מ).[1]

[1]. יסוד מנהג הבלנית: כתבו כמה ראשונים שצריך שאשה אחרת תעמוד ותראה שכל שערות הטובלת יהיו בתוך המים (רא"ש). ואם אין אשה, תבקש זאת מבעלה (מהר"ם מרוטנבורג, אורחות חיים). ויש שהוסיפו שאם כרכה בד על שערה עלתה לה טבילה (רשב"א, מאירי, שו"ע קצח, מ). ויש שכתבו זאת כשתי אפשרויות שוות, שתיעזר בחברתה או תכרוך בד (ראב"ד). בכל אופן, יש למנהג הבלנית חשיבות מרובה, שכן הניסיון מראה, שבלא נוכחות של בלנית טובה בטבילה, יש טובלות שטועות בהלכה ואין מי שיעמיד אותן על טעותן. אמנם אשה שמתביישת שבלנית תראה אותה או שמסיבה אחרת אינה רוצה להיעזר בבלנית, אינה חייבת לקיים את המנהג, ותוכל לטבול לבדה תוך הקפדה שכל שערהּ יהיה בתוך המים. ראשית, מפני שיש ראשונים שלא כתבו שצריך שאשה אחרת תפקח על טבילתה (רי"ף, רמב"ם ועוד). שנית, גם הסוברים שיש להיעזר באשה, מסכימים שאם הטובלת דאגה לכך בעצמה, עלתה לה טבילתה. אמנם במקום שבו הציבור מקפיד על מנהג הבלנית ורוצה לחזקו כנורמה, ניתן לקבוע שבמקווה שלהם טובלים רק עם בלנית כמקובל, ובלבד שיש פתרון סביר למי שאינה מעוניינת לטבול עם בלנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-11 16:47:22

שבת

שלום אני אשכנזי הולך על פי הרב אליעזר מלמד ויש לי 2 שאלות: 1. אם נפל לי משהו על החולצה בשבת מותר לי לנער את זה מהחולצה? 2. אני גר בירושלים ונניח שרשום ששבת נכנסת ב 5 ועשרה, האם אני יכול לעשות מלאכה עד 20 דק אחרי זה?(יש גם מקומות שרשום זמן כניסת שבת בירושלים ב5 וחצי) תודה רבה.

  1. אם הדבר דורש רק ניעור מהחולצה, כגון שנפלה שערה או קשקשים על החולצה – מותר, שכן למרות שהם מוקצה מחמת גופו, כל עוד הם על החולצה הם טפלים אליה. אם מדובר על דבר שייצור כתם ולא מספיק לו רק ניעור, כאן כבר שייכים דיני כיבוס המבוארים בפניני הלכה.
  2. אתה צריך פשוט לפתוח באתר הזה ולראות מתי השקיעה. עד כמה דקות לפני השקיעה שאז חובה על כל אחד לקבל תוספת שבת, מותר לעשות מלאכה.  https://skyview2020.co.il/%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-10 09:46:29

מלאכה בשבת על עדי תינוק

שלום (שאלת המשך לתשובה שקיבלתי) בספר פניני הלכה מבואר שקטן כבן שנה שלא מבין את ההשלכות של מעשיו מותר להעמידו ליד מתג שידליק את האור. רציתי לשאול האם צריך תינוק שלא מבין שעל ידי הלחיצה במתג נדלק האור או שדי שאינו מבין מה המשמעות של אסור ומותר בשבת? תודה רבה

אין סיכוי שילד בן שנה מבין את המשמעות של אסור ומותר בשבת. ואף שהוא מבין שלחיצה על המתג מדליקה או מכבה את האור, שהרי אחרי פעם אחת שהוא עשה את זה או ראה מישהו שעשה את זה, הוא מבין מה המתג עושה, מכל מקום מכיוון שאינו מבין את משמעות הדבר עבור הגדול, האם הוא מועיל או מזיק במעשיו, הוא נחשב כ'מתעסק' וממילא מותר במקום הצורך לעשות זאת. אביא לך את הפסקה המלאה מתוך פניני הלכה:

כבה האור בשבת במקום שצריכים לו. אם יש שם תינוק קטן כבן שנה שעדיין לא מבין שההורים רוצים שידליק את האור, וכאשר מעמידים אותו ליד מתג החשמל הוא משחק בו בלי להבין שהוא מועיל או מזיק, בשעת הצורך מותר להניחו ליד המתג, ומיד לאחר שידליק את האור יקחוהו משם. שהואיל ואינו מבין את משמעות ההדלקה והכיבוי, אין למעשה שלו חשיבות של איסור, אלא הרי הוא כ'מתעסק'

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 18:16:45

ללכת לרופאה/ תינוק בשבת

שלום 1. האם מותר לגבר ללכת לרופאה לצורך טיפול ברגל (פדיקור), אין באזור שלנו גבר שעושה טיפולים כאלה? 2. בעניין אחר האם מותר להעמיד ילד קטן בן שנתיים שלוש ליד המתג בשבת והוא מעצמו ידליק או יכבה את האור?

  1. מותר, מפני שהיא עסוקה במלאכתה, ומגעה מקצועי לצורך רפואה. יש להקפיד שהחדר לא יהיה נעול כדי להימנע מאיסור ייחוד. דין זה מבואר בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ז (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה), וכן יובא בספר הקיצור לפניני הלכה על ענייני זוגיות ומשפחה שיצא בעז"ה לאור בקרוב.
  2. גם דין זה מבואר בפניני הלכה שבת, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "בשעת הצורך ניתן לגרום לקטן כבן שנה שאינו מבין את השלכת מעשיו, לעשות אפילו איסור תורה עבור הגדול, כגון להעמידו ליד מתג החשמל כדי שישחק בו, וברגע שידליקו או יכבהו, ייקחו אותו משם."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 14:14:17

כשרות

יש לי כלמיני קערות מקרמיקה שבהן אנחנו מכינים טחינה, לפעמים קרה שחתכנו לימון ושום עם סכין בשרית וערבבנו בתוך הטחינה עם כף נקייה. האם זה הופך את הטחינה לבשרית? ויותר חשוב את הכלי לבשרי? כל הכלים היו נקיים כמובן.

אמנם לכתחילה אין לערבב, אלא מאכל שמתכננים לאכול עם בשר, יכינו בכלי בשר, ומאכל שמתכננים לאוכלו עם שני המינים, יכינו בכלי פרווה. אבל בדיעבד או כאשר על מדובר על כלי שהוא ספק בשרי, כגון סכין חיתוך, שבבתים רבים לא חתכו איתה מעולם מאכל בשרי רותח, כך שלא בלעה מעולם בשר, וגם אם פעם חתכו איתה בשר רותח, היא אינה בת יומה – אפשר להקל ולאכול את הטחינה עם בשר ועם חלב, ובוודאי שהקערות לא נעשו בשריות.

דינים אלו מבוארים באר היטב בפניני הלכה כשרות (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה), וכעת גם בספר הקיצור לפניני שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 11:58:26

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת תזריע-מצורע, יום הזיכרון ויום העצמאות

בפרשת השבוע מופיעה המצווה הגדולה, מצוות ברית המילה: 'וביום השמיני ימול בשר עורלתו'. בתרי"ג מצוות יש בסה"כ שתי מצוות שהעונש של מי שמבטל אותן הוא כרת, והן מצוות ברית המילה ופסח.

חז"ל קושרים מצוות אלה בדרשתן על הפסוק: "אעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי", וזו לשונם: "רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר 'ואעבור עליך ואראך, והנה עתך עת דודים', הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר:'… ואת ערום ועריה' – ערום מכל מצות. נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר: 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך…".

יתר על כן, מצאנו בפרקי דרבי אליעזר שהדם שנצטוו ישראל לשים על פתח הבית היה מורכב משני הדמים הללו: "והיו ישראל לוקחין דם ברית מילה, ונותנין על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח, ונתמלא רחמים על ישראל, שנאמר: 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך' – 'בדמך' לא כתיב אלא 'בדמיך', בשני דמים – דם ברית מילה ודם פסח".

שתי המצוות אלה, פסח ומילה, הן הזכויות העצומות המביאות לגאולה. ועולה השאלה מה יש בהם שאין במצוות אחרות, שבכוח זכותן זוכים ישראל לגאולה? עוד יש לשאול, מדוע הדגש הוא דווקא על הדם – 'בדמיך חיי'?

נענה תחילה על השאלה השניה, שהתשובה עליה תפתח לנו את הפתח להבנת העניין. כדי לזכות לגאולה צריך מסירות נפש, ככל שהגאולה גדולה יותר, אנו נדרשים להקרבה גדולה יותר. רק אדם שמוכן להתמסר בכל ליבו ובכל נפשו יזכה לגאולה.

דם המילה, מייצג את ההתמסרות האישית, של כל יחיד ויחיד, להיות עבד ה'. זו הזכות העצומה והמשמחת שזכינו לה, להיות עבדי ה', בכל פעם שאנו מברכים ברכת המזון אנו מודים על כך: 'ועל בריתך שחתמת בבשרנו', על הברית הזאת, על הקשר הזה נשפך דם יהודי במשך כל השנים: 'כי עליך הורגנו כל היום!' – וההורים יחד עם כל המשפחה ניצבים שמונה ימים אחר הלידה, ומכריזים – אנו מוכנים לשפוך את דמנו, לשם קיום תפקידנו, בשביל קידוש שמך בעולם.

אנו עושים זאת לא מתוך כפייה, אלא מתוך מוכנות ורצון אמיתי, ואפילו מתוך שמחה גדולה: 'שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב', וכפי שדורשת על פסוק זה הגמרא במסכת שבת: "תניא: היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה – כגון מילה, דכתיב: שש אנוכי על אמרתך..' – עדיין עושים אותה בשמחה".

אנו מבינים היטב שיחד עם אהבת החיים יש דבר שהוא יותר גדול ועליון מהחיים בעולם הזה, והוא להיות עבד ה', להיות שותף לקידוש ה'.

מצוות הפסח, שגם היא מצויינת בדם, דורשת מסירות נפש נוספת, מסירות נפש לגאולת ישראל. עלולה ח"ו להיות מציאות נוראה של עבדי ה', שלא מחוברים לגאולת ישראל, שאינם יודעים את סוד חיבור הדמים, לכן צריך לערב את דם הפסח ודם המילה.

קורבן הפסח, המייצג את הבדלת ישראל מהאומות, וגאולתן של ישראל הוא הקורבן הנוסף שעלינו להקריב. זוהי מסירות הנפש הנוספת הנדרשת מסירות נפש על גאולתן של ישראל: ביישוב הארץ ובהצלת עם ישראל מכל צר ואוייב – גם על כך אנו נדרשים למסור את הנפש.

ייתכן מצב לא נורמלי של אנשים ששומרים את המצוות במסירות נפש, אך לא מוסרים נפשם על גאולת ישראל – וגם עונשם של אלו חמור מאד, כפי שאומר הרמב"ם: "הפורש מדרכי ציבור:  אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהן–אין לו חלק לעולם הבא".

זוהי מציאות של לא נורמלית של אדם ששומר תורה ומצוות אבל לא רואה את עצמו חלק מהכלל.

אנו ניצבים לפני פרשת השבוע בה נקרא על מצוות ברית המילה, ולפני השבוע שבו נציין את יום הזכרון, למוסרי הנפש על גאולת ישראל. השבוע ציינו את יום השואה, על מוסרי הנפש על ההשתייכות לעם ישראל, ומתוך מסירות הנפש הנוראה – נחגוג בשמחה גדולה את יום העצמאות.

ונדע, שכל שלב בגאולה כרוך במסירות נפש, אנו נמצאים בתוך תהליך אדיר של גאולת ישראל, והנדרש מאיתנו הוא לחבר את הדמים, לחבר את מסירות הנפש על היותנו עבדי ה', יחד עם מסירות הנפש על גאולתנו ומדינתנו.

נסיים בדבריו המופלאים של הרב קוק זצ"ל:

"שואלים במה זכה דורנו לגאולה. התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצווה היותר גדולה שבכל המצוות, במצווה השקולה ככל התורה כולה (מצוות ישוב הארץ), מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכוח אלוהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה. גם כל אלה שעומדים מרחוק או שמתנגדים לכל הפעולות המביאות את הגאולה הגלויה, גם הם בכלל הזוכים הם, מפני שעל ידי תביעותיהם, התוכן של התעסקות הגאולה מתבהר ומתברר יותר, ונעשה יותר זך, יותר מאיר, יותר חיוני ויותר ישראלי אמתי, יותר שואב ממקור החיים הטהורים המפכים ממקור ישראל, ממעין היוצא מבית ד'".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן