בפרשת השבוע מופיעה המצווה הגדולה, מצוות ברית המילה: 'וביום השמיני ימול בשר עורלתו'. בתרי"ג מצוות יש בסה"כ שתי מצוות שהעונש של מי שמבטל אותן הוא כרת, והן מצוות ברית המילה ופסח.
חז"ל קושרים מצוות אלה בדרשתן על הפסוק: "אעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי", וזו לשונם: "רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר 'ואעבור עליך ואראך, והנה עתך עת דודים', הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר:'… ואת ערום ועריה' – ערום מכל מצות. נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר: 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך…".
יתר על כן, מצאנו בפרקי דרבי אליעזר שהדם שנצטוו ישראל לשים על פתח הבית היה מורכב משני הדמים הללו: "והיו ישראל לוקחין דם ברית מילה, ונותנין על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח, ונתמלא רחמים על ישראל, שנאמר: 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך' – 'בדמך' לא כתיב אלא 'בדמיך', בשני דמים – דם ברית מילה ודם פסח".
שתי המצוות אלה, פסח ומילה, הן הזכויות העצומות המביאות לגאולה. ועולה השאלה מה יש בהם שאין במצוות אחרות, שבכוח זכותן זוכים ישראל לגאולה? עוד יש לשאול, מדוע הדגש הוא דווקא על הדם – 'בדמיך חיי'?
נענה תחילה על השאלה השניה, שהתשובה עליה תפתח לנו את הפתח להבנת העניין. כדי לזכות לגאולה צריך מסירות נפש, ככל שהגאולה גדולה יותר, אנו נדרשים להקרבה גדולה יותר. רק אדם שמוכן להתמסר בכל ליבו ובכל נפשו יזכה לגאולה.
דם המילה, מייצג את ההתמסרות האישית, של כל יחיד ויחיד, להיות עבד ה'. זו הזכות העצומה והמשמחת שזכינו לה, להיות עבדי ה', בכל פעם שאנו מברכים ברכת המזון אנו מודים על כך: 'ועל בריתך שחתמת בבשרנו', על הברית הזאת, על הקשר הזה נשפך דם יהודי במשך כל השנים: 'כי עליך הורגנו כל היום!' – וההורים יחד עם כל המשפחה ניצבים שמונה ימים אחר הלידה, ומכריזים – אנו מוכנים לשפוך את דמנו, לשם קיום תפקידנו, בשביל קידוש שמך בעולם.
אנו עושים זאת לא מתוך כפייה, אלא מתוך מוכנות ורצון אמיתי, ואפילו מתוך שמחה גדולה: 'שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב', וכפי שדורשת על פסוק זה הגמרא במסכת שבת: "תניא: היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה – כגון מילה, דכתיב: שש אנוכי על אמרתך..' – עדיין עושים אותה בשמחה".
אנו מבינים היטב שיחד עם אהבת החיים יש דבר שהוא יותר גדול ועליון מהחיים בעולם הזה, והוא להיות עבד ה', להיות שותף לקידוש ה'.
מצוות הפסח, שגם היא מצויינת בדם, דורשת מסירות נפש נוספת, מסירות נפש לגאולת ישראל. עלולה ח"ו להיות מציאות נוראה של עבדי ה', שלא מחוברים לגאולת ישראל, שאינם יודעים את סוד חיבור הדמים, לכן צריך לערב את דם הפסח ודם המילה.
קורבן הפסח, המייצג את הבדלת ישראל מהאומות, וגאולתן של ישראל הוא הקורבן הנוסף שעלינו להקריב. זוהי מסירות הנפש הנוספת הנדרשת מסירות נפש על גאולתן של ישראל: ביישוב הארץ ובהצלת עם ישראל מכל צר ואוייב – גם על כך אנו נדרשים למסור את הנפש.
ייתכן מצב לא נורמלי של אנשים ששומרים את המצוות במסירות נפש, אך לא מוסרים נפשם על גאולת ישראל – וגם עונשם של אלו חמור מאד, כפי שאומר הרמב"ם: "הפורש מדרכי ציבור: אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהן–אין לו חלק לעולם הבא".
זוהי מציאות של לא נורמלית של אדם ששומר תורה ומצוות אבל לא רואה את עצמו חלק מהכלל.
אנו ניצבים לפני פרשת השבוע בה נקרא על מצוות ברית המילה, ולפני השבוע שבו נציין את יום הזכרון, למוסרי הנפש על גאולת ישראל. השבוע ציינו את יום השואה, על מוסרי הנפש על ההשתייכות לעם ישראל, ומתוך מסירות הנפש הנוראה – נחגוג בשמחה גדולה את יום העצמאות.
ונדע, שכל שלב בגאולה כרוך במסירות נפש, אנו נמצאים בתוך תהליך אדיר של גאולת ישראל, והנדרש מאיתנו הוא לחבר את הדמים, לחבר את מסירות הנפש על היותנו עבדי ה', יחד עם מסירות הנפש על גאולתנו ומדינתנו.
נסיים בדבריו המופלאים של הרב קוק זצ"ל:
"שואלים במה זכה דורנו לגאולה. התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצווה היותר גדולה שבכל המצוות, במצווה השקולה ככל התורה כולה (מצוות ישוב הארץ), מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכוח אלוהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה. גם כל אלה שעומדים מרחוק או שמתנגדים לכל הפעולות המביאות את הגאולה הגלויה, גם הם בכלל הזוכים הם, מפני שעל ידי תביעותיהם, התוכן של התעסקות הגאולה מתבהר ומתברר יותר, ונעשה יותר זך, יותר מאיר, יותר חיוני ויותר ישראלי אמתי, יותר שואב ממקור החיים הטהורים המפכים ממקור ישראל, ממעין היוצא מבית ד'".
